מאהר נאסאר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6444/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6444/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: מאהר נאסאר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.6.09 בת"פ 40221/08 שניתן על ידי כבוד השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: כ"ב באדר התש"ע (8.3.2010) בשם המערער: עו"ד יעקב גבאי בשם המשיבה: עו"ד דפנה פינקלשטיין פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.6.2009 בת"פ 40221/08 (כבוד השופט ד' רוזן). המערער הורשע על פי הודאתו בהתפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה, עבירה לפי סעיף 407 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; סיוע לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיפים 332(2) ו-31 לחוק העונשין ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין. במסגרת כתב האישום המתוקן נטען כי המערער ביחד עם אחרים הצטיידו באמצעי התפרצות, וביום 20.9.2008 הם התפרצו לחנות ברחוב ה' באייר בתל אביב, וגנבו ממנה רכוש בשווי חצי מיליון ש"ח בערך. בסמוך לאחר מכן המערער ואחד משותפיו למעשה עזבו את המקום, כשהשותף נוהג ברכב. בהמשך נסעו השניים בצורה מהירה, וכשהבחין בכך שוטר שישב בניידת הוא הפעיל את הסירנה והאורות הכחולים וכרז לשניים לעצור. הנהג, על דעת המערער, לא שעה לקריאת השוטר, האיץ את מהירות הנסיעה ונמלט בנהיגה פרועה מהמשטרה תוך שהוא מסכן חיי אדם ורכבים. משלב זה החל להתפתח מרדף אחר הרכב בו נסעו השניים, אשר במהלכו הם נסעו בפראות, חצו צמתים באור אדום, פגעו ברכב אזרחי ופגעו מספר פעמים בניידת משטרה. כל אותה העת ניסו השוטרים לעצור את השניים, ואף השתמשו בנשק חם לשם כך. בהמשך נטשו השניים את הרכב והחל להתפתח מרדף רגלי אחריהם, במהלכו ניסה המערער למנוע את מעצרו ותקף את השוטרים עד אשר הצליחו להשתלט עליו. בהסדר הטיעון בין הצדדים הוסכם על כך שהמשיבה תעתור לעונש של 42 חודשי מאסר בפועל - בכללם הפעלת 12 חודשי מאסר על תנאי במצטבר לעונש בתיק הנדון - וההגנה תהיה חופשית בטיעוניה. ביום 21.6.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 42 חודשי מאסר מתוכם 30 חודשים לריצוי בפועל והשאר על תנאי, וכן הפעיל עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי, במצטבר לעונש בתיק הנוכחי, כך שהמערער ירצה בסך הכל 42 חודשי מאסר. בנוסף הוטל עליו קנס בסך 10,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי הסדר הטיעון מיטיב עם המערער אשר ביצע מעשים חמורים ביותר. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי מעשיו החמורים של המערער בשילוב עם העובדה כי הם נעשו בתקופה בה היה אמור לרצות עונש מאסר שנגזר עליו לריצוי בעבודות שירות וכן עברו הפלילי משלימים תמונה קודרת, ולכן שקל בית המשפט האם ראוי במצב דברים זה לכבד את הסדר הטיעון, והגיע לכלל מסקנה כי הגם שהסדר זה מיטיב עם המערער הוא נמצא בגדרות שהותוו בהלכה הפסוקה. לאור האמור גזר בית המשפט המחוזי את העונש כפי שפורט לעיל. מכאן הערעור שבפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. עוד הוא טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי להודאתו בכתב האישום ולעבודה כי לא הוא נהג ברכב והורשע רק בסיוע לסיכון חיי אדם. על כן , לטענתו, העונש אשר נגזר עליו חורג משמעותית מרף הענישה המקובל בעבירות בהן הורשע. בנוסף הוא טוען כי עברו הפלילי אינו מכביד וכי יש לתת משקל לתנאי מעצרו ולנסיבות הקשות של משפחתו. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער. כמו כן, העונש נמצא בתוך מתחם הענישה אשר הוסכם עליו בין הצדדים. עוד היא טוענת כי המערער ביצע את העבירות כאשר היה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, וכאשר הוא היה אמור לבצע עבודות שירות. על כן נראה כי הוא מזלזל באופן בוטה בשלטון החוק ולא היה נכון לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו לחומרה. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ניתן במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, ונראה כי הוא נוטה חסד עם המערער. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, ומבטאים זלזול בחוק ובזולת. התנהגות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. המערער לא רק שביצע פריצה וגנב רכוש יקר ערך, אלא גם סייע לבריחה מנציגי החוק תוך סיכון ממשי של חיי אדם והתנגד למעצר. התופעה של בריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות ממדים מדאיגים. "חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך, אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה" (בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2006). ראו גם ע"פ 6833/06 עמאש נ' מדינת ישראל, פס' 11 לפסק הדין (טרם פורסם, 11.1.2010); ע"פ 1214/08 אלעסם נ' מדינת ישראל, סעיף 12 לפסק הדין (טרם פורסם, 15.12.2008); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, סעיף 16 לפסק הדין (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004)). יתר על כן, חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה ברכושו של הפרט ובנציגי החוק אשר עושים את עבודתם נאמנה. פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית. אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט ביד קשה. הציבור נותן את מבטחו בעובדי הציבור ונציגי החוק, "וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד מבעלי אגרוף, מתוקפנים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו" (ע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.1988)). המקרה הנדון חמור שבעתיים שכן המערער לא היה נכון לנצל את ההזדמנויות שניתנו לה בעבר ולנתק עצמה ממעשי עבירה, אלא במקום זאת חזר וביצע עבירות כאשר היה אמור לרצות מאסר בעבודות שירות, וכאשר היה תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי. בנסיבות כגון אלה אין מקום לכך שבית המשפט ישליך יהבו על הבטחותיו החדשות כי לא יחזור לסורו, ויש לנקוט בענישה מרתיעה (ע"פ 384/78 מדינת ישראל נ' משאלי, פ"ד לב(3) 245, 248 (1978)). אשר על כן נראה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי לא סטה לחומרה ממדיניות הענישה הראויה, וגזר את העונש במסגרת ההסדר אשר הוסכם בין הצדדים, מכאן נראה כי גם המערער סבר כי עונש בטווח זה הינו סביר בנסיבות הענין. במקרה זה ברור כי אין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בעונש אשר מיטיב עם המערער לאור הסדר הטיעון. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, ז' בניסן התש"ע (22.3.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09064440_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il