מחמוד אלחטיב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6442/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6442/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: מחמוד אלחטיב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 23.6.09 בת"פ 15804-11-08 שניתן על ידי כבוד השופט זכריה כספי – סג"נ תאריך הישיבה: ח' באדר התש"ע (22.2.2010) בשם המערער: עו"ד יעקב גבאי בשם המשיבה: עו"ד אפרת רוזן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 23.6.2009 בת"פ 15804-11-08 (כבוד השופט ז' כספי- סג"נ). במסגרת הסדר טיעון, הורשעו המערער ונאשם נוסף על פי הודאתם בעבירות של ניסיון לגניבת רכב בצוותא חדא, לפי סעיפים 413ב, 25 ו-29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שהייה בלתי חוקית, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, גניבת רכב בצוותא חדא, לפי סעיפים 413ב ו-29(ב) לחוק, פריצה לרכב בצוותא חדא, לפי סעיפים 413ו ו-29(ב) לחוק העונשין, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה בצוותא חדא, לפי סעיפים 332 ו-29(ב) לחוק העונשין, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 274(1) ו-29(ב) לחוק העונשין, ונהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה. במסגרת כתב האישום המתוקן שבו הודה המערער נטען כי ביום 5.10.2008 נגנב רכב מבעליו, וזמן מה לאחר מכן הוחלפה לוחית הרישוי של הרכב ללוחית מזויפת שמספרה 94-582-64, שהוא מספר רישוי של רכב מזדה אחר, המצוי בבעלות חברת הליסינג "אלבר". ביום 23.11.2008 בשעות הלילה, חנתה ברחובות משאית מסוג מאן ובאותה עת נסע אליה המערער, יחד עם אחרים, באמצעות רכב המזדה, כדי לגנוב אותה. לאחר שהספיקו לפרק את החלון האחורי שבה וקרעו חוטים פנימיים, הופרעו מעשיהם על ידי שוטרי סיור והם נמלטו מן המקום. באותו לילה הגיע המערער יחד עם האחרים אל משאית מסוג דאף שחנתה ברחובות, נטרלו את האזעקה ואת מנגנוני הביטחון ונסעו עימה. לפנות בוקר זיהה מכשיר איתוראן ברכב המזדה הגנוב את מיקומו בנסיעה בכביש 40. המשטרה העמידה מחסום משטרתי בכביש בסמוך לצומת רמלוד, שכלל משולשי אזהרה ומחסום. במקום היו גם אנשי משטרה עם ניידת. באותה עת נהג הנאשם הנוסף במזדה בכביש 40 כאשר במקביל לו נהג המערער את משאית הדאף. כאשר הבחינו הנאשמים במחסום עצר כל אחד מהם את הרכב בו נהג. המערער נטש את המשאית ונכנס למכונית המזדה והשניים נמלטו מן המקום, כשהרכב עולה על מחסום הדוקרנים וגורם לתקר בשלושה גלגלים. הנאשמים המשיכו, למרות זאת, בנסיעה פראית ובמנוסה בכביש 44 לכיוון בית שמש, כאשר השוטרים פתחו במרדף אחריהם באמצעות ניידות משטרה. תוך כדי המרדף הם הזדהו באמצעות צופר משטרתי, מערכת הכריזה ואורות כחולים מהבהבים. במהלך המרדף נסעו השניים בצורה פראית כשהם מהווים סכנה לציבור המשתמשים בדרך, חצו צמתים מרומזרים שבהם דלק אור אדום, ניסו לנגח מכוניות שהפריעו בנסיעתם ועברו בצורה מסוכנת בין נתיבים, כולל נסיעה בנתיב הנגדי. בשלב מסוים של הנסיעה הפרועה, הוציא המערער את פלג גופו העליון מהמזדה והשליך לעבר ניידות המשטרה וכלי רכב אחרים מוטות ברזל, פטיש, בקבוקים וניירות, במטרה להפריע לשוטרים. אחד החפצים פגע בדלת האחורית של הניידת וגרם לחור באותה דלת. כדי לנסות ולעצור את השניים, נוכח הסיכון שבנסיעתם, זרקו השוטרים רימון הלם לכיוון המזדה, אולם הדבר לא הביא להפסקת המנוסה. בהמשך סטו השניים מן הכביש ונכנסו אל הישוב צלפון, ובנסיעה פרועה הגיעו לשטח חקלאי שם נמלטו מן הרכב, עד שנתפסו. במהלך שהייתו בישראל לא היה בידי המערער רישיון כחוק לשהות במדינה, ואף לא היו לו רישיון נהיגה בר תוקף לנהיגה בישראל. ביום 23.6.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 38 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים 3; קנס בסכום של 2,500 ש"ח; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה במשך 3 שנים, שתחילתן מיום שחרורו ממאסר. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי על הפעלת מאסר מותנה של 6 חודשים שהוטל על המערער ביום 27.9.2006 בת.פ. 168/06 בבית משפט השלום בקרית גת. עונש המאסר המופעל ירוצה בחופף לעונש המאסר שהוטל בתיק הנדון. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיו של המערער חמורים ביותר, בהתחשב בעובדה שבתוך זמן קצר ביצע יחד עם אחרים, מתוך תכנון מראש, מעשים אחדים שיועדו לגנוב שתי משאיות בישראל. בסופו של דבר, לא צלח הדבר, והכל בשל פעולתם המהירה והראויה של אנשי המשטרה. עם זאת, מעשי הגניבה הללו נסתיימו במנוסה פרועה, תוך סיכון עוברי דרך אחרים ועשיית מעשים כדי למנוע מניידות המשטרה שדלקו אחרי הרכב, מלהמשיך במרדף הזה. ואם לא די במנוסה בכלי הרכב, הוסיף המערער עוון על פשע, בעת שנמלט רגלית מפני השוטרים, גם לאחר שזנחו הרכב. בית המשפט המחוזי קבע כי למעשים אלו נקבע רף ענישה משמעותי, אולם יחד עם זאת יש להביא בכלל חשבון את האינטרס הפרטני, שכן המערער הודה במיוחס לו והביע חרטה על המעשים. כמו כן, יש להביא בחשבון את יתר נסיבותיו האישיות. לצד זאת נקבע כי אין להתעלם מכך שלמערער עבר פלילי ממשי, כולל בעבירות רכוש וגם קיומו של מאסר מותנה ממשי, לא הרתיע אותו מלבצע את העבירות בגינן הורשע. באיזון בין כלל השיקולים נגזרו על המערער העונשים כפי שפורט לעיל. מכאן הערעור שבפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. עוד הוא טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לכך שהוא לא נהג ברכב בזמן המרדף, ולא נתן משקל ראוי לפציעות אשר נגרמו לו בעת מעצרו. כמו כן, לטענתו יש להביא בחשבון את תנאי כליאתו הקשים, ואת העובדה כי רוב עבירותיו הקודמות בוצעו לפני כעשר שנים ויותר. עוד הוא טוען כי יש לתת משקל יתר להודאתו ולחיסכון בזמן השיפוטי. יתר על כן, לשיטתו העונש אשר נגזר עליו סוטה מעקרון אחידות הענישה מפני שבהשוואה לנאשם הנוסף בתיק, אשר נהג ברכב בזמן המרדף, העונש אשר הושת עליו לא מידתי, ואינו מבטא כראוי את ההבדל בינו לבין הנאשם הנוסף. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער. עוד היא טוענת כי המערער ביצע את העבירות כאשר היה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, על כן נראה כי הוא מזלזל באופן בוטה בשלטון החוק ולא היה נכון לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והביא בחשבון את כלל השיקולים בעת שגזר את עונשו של המערער. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, ומבטאים זלזול בחוק ובזולת. ובית משפט זה חזר והדגיש כי התנהגות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. המערער לא רק שגנב רכב הוא גם הגדיל לעשות וברח מנציגי החוק, ואף ניסה לפגוע בהם באמצעות זריקת חפצים לעבר ניידת המשטרה, כל זאת תוך סיכון ממשי של עוברי דרך. התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות מימדים מדאיגים, על כן בתי המשפט צריכים להכביד את ידיהם ולהציב בפני עבריינים אלו קיר ברזל בדמות אפס סובלנות. לא ניתן לתופעה חמורה ומסוכנות זו להמשיך ולהתפשט והמסר חייב להיות חד וברור – מי שיבצע מעשים מעין אלו יורחק מן החברה לזמן ממושך. התפרעות בכבישים וזלזול בנציגי החוק לא תעבור בשתיקה. מערכת אכיפת החוק החל מן המשטרה וכלה בבתי המשפט לא תעמוד מנגד. העבריינים ישלמו מחיר כבד. עמד על כך בית משפט זה: "הבענו לא פעם את עמדתנו כי יש להחמיר בעונשם של מי שמסכנים את שלום הציבור בנהיגה פרועה ותוך לקיחת החוק לידיים אכן, יש ליתן את המשקל המתאים לערך של חיי אדם. בית המשפט מצווה להעביר את המסר החשוב כי חיי אדם אינם הפקר וכי נהגים מוכרחים ליטול אחריות על מעשיהם שעה שהם יושבים מאחורי הגה המכונית, שהיא ככלי נשק" (ע"פ 6833/06 עמאש נ' מדינת ישראל, פס' 11 לפסק הדין (טרם פורסם, 11.1.2010) ראו גם ע"פ 1214/08 אלעסם נ' מדינת ישראל, סעיף 12 לפסק הדין (טרם פורסם, 15.12.2008); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, סעיף 16 לפסק הדין (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004)). אשר על כן נראה כי בית המשפט המחוזי ערך איזון ראוי בין כלל השיקולים, וייתכן ואף הקל במידת מה עם המערער אשר נראה כי לא היה נכון לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר ולנתק עצמו ממעשי עבירה, אלא במקום זאת חזר וביצע עבירות דומות. בנסיבות כגון אלה אין מקום לכך שבית המשפט ישליך יהבו על הבטחותיו החדשות של המערער שלא יחזור לסורו (ע"פ 384/78 מדינת ישראל נ' משאלי, פ"ד לב(3) 245, 248 (1978)). מכל מקום במקרה זה אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, י' באדר התש"ע (24.2.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09064420_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il