התנועה לאיכות השלטון בישראל נ. שר המשפטים , מר דניאל פרידמן

פסק-דין בתיק בג"ץ 6438/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6438/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרת: התנועה לאיכות השלטון בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים, מר דניאל פרידמן 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. שירות בתי הסוהר 4. הגב' נעמי בלומנטל המבקשים להצטרף כמשיבים: 1. חיים כהן, עו"ד 2. עמותת הרצליה למען תושביה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ה באב התשס"ז (9.8.2007) בשם העותרת: עו"ד דניאל קירֹס; עו"ד מיקה קונר-קרטן בשם המשיבים 1-3: עו"ד ענר הלמן בשם המשיבה 4: עו"ד אריאל בנדור בשם המבקשים להצטרף כמשיבים 1: בעצמו בשם המבקשים להצטרף כמשיבים 2: עו"ד שמואל סעדיה פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. חברת-הכנסת בעבר הגב' נעמי בלומנטל (המשיבה 4) הורשעה בעבירות של מתן שוחד כדי להשפיע על בוחר, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. בית משפט השלום הטיל עליה עונש מאסר של 18 חודשים כאשר שמונה חודשים מתוכם הם לריצוי בפועל והיתרה על תנאי וכן קנס של 75,000 ש"ח, ואף קבע כי יש בעבירות קלון. ערעור שהגישה המשיבה 4 לבית המשפט המחוזי נדחה. ריצוי העונש עוכב עד ליום 29.7.2007. 2. ביום 28.4.2007 נפטר בעלה של המשיבה 4 ממחלה קשה. ביום 14.5.2007 הגישה המשיבה 4 בקשה לקבלת חנינה. הפרקליטות התנגדה לבקשה. מחלקת החנינות במשרד המשפטים חיוותה דעתה בפני שר המשפטים לפיה אין מקום להקל בעונשה של המשיבה 4 וזאת, בין היתר, לאור התנהלותה בחקירה ובמשפט, כיוון שלא הודתה במעשיה ולא הביעה חרטה. בין היתר, צויין כי הפרקליטות מתנגדת אף היא לבקשה. 3. ביום 3.7.2007 שלחה המשיבה 4 לנשיאת המדינה בפועל ולשר המשפטים מכתב הכתוב בכתב ידה בו מקבלת היא על עצמה בהכנעה את פסיקתו המרשיעה של בית המשפט, מביעה חרטה והתנצלות על התנהגותה והתנהלותה בפרשה שלא הלמו את המצופה והנדרש ממנה כאשת ציבור. המשיבה 4 ביקשה כי יוטל עליה שירות לתועלת הציבור כתחליף למאסרה בפועל. 4. ביום 11.7.2007 המליץ שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, בפני נשיא המדינה להקל בעונשה של המשיבה, וביום 22.7.2007 החליט נשיא המדינה, שמעון פרס, לקבל את המלצת שר המשפטים. עונשה של המשיבה הועמד על 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות והיתרה על תנאי, כאשר עונש הקנס יעמוד בעינו. הקביעה כי בעבירה יש קלון, נותרה בעינה. על נימוקי ההחלטה ניתן ללמוד ממכתבה של היועצת המשפטית לנשיא אל שר המשפטים, בו נכתב: "1. כבוד נשיא המדינה החליט להקל בעונשה של הגב' נעמי בלומנטל על ידי העמדתו על 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ו-12 חודשי מאסר על תנאי. עונש הקנס יעמוד בעינו. בהחלטתו נתן משקל לעמדת שר המשפטים, מר דניאל פרידמן, אשר תמך בהענקת הקלת העונש מהנימוקים: א. נסיבות שלא עמדו בפני בית המשפט – פטירתו של בעלה, פרופ' מיכאל בלומנטל ז"ל והחמרת מצבה של [המשיבה 4]. ב. הבעת חרטה – ביום 3.7.07 הביעה [המשיבה 4] חרטה בה קבלה על עצמה בהכנעה את פסיקתו המרשיעה של בית המשפט והביעה חרטה והתנצלות על התנהגותה והתנהלותה בפרשה שלא הלמו את המצופה והנדרש ממנה כאשת ציבור. 2. כבוד הנשיא נתן משקל לעמדת יו"ר הכנסת ומ"מ הנשיא, הגב' דליה איציק, וכן לעמדת כבוד הנשיא לשעבר מר יצחק נבון, חברי כנסת ואנשי ציבור רבים שתמכו בהענקת החנינה. 3. כמו כן שקל כבוד הנשיא בכובד ראש התנגדויותיהם של פונים להענקת החנינה." 5. ההחלטה להקל בעונשה של המשיבה עומדת ביסוד עתירתה של העותרת, התנועה לאיכות השלטון. בעתירה ביקשה העותרת שלל צווים נגד שר המשפטים. העותרת ביקשה כי השר יקבע נוהל או קריטריונים או הנחיות למתן המלצת משרד המשפטים לחנינת אסירים שעברו עבירות בעלות דרגת חומרה דומה ונגזרה עליהם תקופת מאסר דומה אשר בן משפחתם הלך לעולמו בעת מאסרם או סמוך לפני תחילת ריצוי המאסר; השר התבקש גם להסביר מדוע לא יפרסם קריאה על נכונותו לשקול המלצה חיובית במקרים דומים. לחלופין ביקשה העותרת שהשר יחזור בו מהחלטתו בעניינה של המשיבה 4. 6. בנוסף ביקשה העותרת סעד הצהרתי על בטלות ההחלטה להעניק למשיבה 4 פטור מעונש המאסר בפועל. התבקשו גם סעדים נגד היועץ המשפטי לממשלה בדבר הנחיות שעליו להנחות, לטענת העותרת, את מוסדות אכיפת החוק. כן התבקש צו ביניים לפיו לא תחל המשיבה 4 בביצוע עבודות השירות עד למתן פסק דין בעתירה. מן הדיון עלה כי עבודות השירות אמורות להתחיל ביום 15.8.2007. 7. שמענו היום את טענות הצדדים ואנו מחליטים לדחות את העתירה. במרכז טיעונו של עו"ד קירֹס, ב"כ העותרת, עמדה הטענה כי ההחלטה ניתנה מאחר שהמשיבה 4 היא בעלת קשרים הדוקים ב"חלונות הגבוהים" ומקושרת לאנשי שררה, ותוך הפלייתה לטובה על פני אסירים אחרים. אסירים שאינם בעלי קשרים דומים, כך טענה העותרת, אינם מקבלים הקלה כזו. כבר בפתח הדברים אומר כי העותרת, שהיא עותרת ציבורית, לא הניחה תשתית עובדתית לטענת ההפליה שהעלתה. לא הובאו מקרים דומים של אסירים שלא זכו לאשר זכתה בו המשיבה 4 בנסיבות דומות, ובתשובה לשאלה אף ציין בא כוח העותרת כי אין הוא יכול להצביע על מקרים דומים. אין צורך איפוא להכנס לעובי הקורה בעניין טענת ההפליה. יחד עם זאת לא מן המותר להזכיר כמה פסקי דין בהם נדחתה טענת הפליה כזו או אחרת כאשר היה מדובר בסמכות החנינה של הנשיא (ראו: בג"ץ 409/87 קיש נ' משרד המשפטים (לא פורסם, 9.9.1989); בג"ץ 2096/99 גור נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם 27.5.1999); בג"ץ 849/00 שץ נ' שר המשפטים, פ"ד נו (5) 571 (2002); והשוו דעת המיעוט של השופט ברק ב-בג"ץ 428/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל, פ"ד מ (3) 505, 622 (1986)). 8. לגופו של עניין "מקובל עלינו, כי לנשיא המדינה שיקול-דעת באשר לשימוש בסמכות המוענקת לו [...] וכי שיקול-דעת זה – להבדיל מנשיא המדינה עצמו – נתון בנסיבות מתאימות לביקורת שיפוטית עקיפה" (בג"ץ 659/85 יוסקוביץ נ' שר המשטרה, פ"ד מ(1) 785, 786 (1986)) אך אין לשכוח כי היקף התערבותו של בית משפט זה בהצהרה על בטלות החלטות בענייני חנינה צר הוא ובלשונו של השופט ח' כהן: "בית-משפט זה אינו יושב בערעור על החלטות הנשיא" (בג"ץ 483/77 ברזילי נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד לא(3) 671, 672 (1977)) וכפי שקבע גם השופט מ' חשין: "בית-המשפט יבחן איפוא את 'חוקיות' פעילותו של הנשיא. כך יעשה במסגרת עקרון הביקורת הרגילה - קרא: העיקרון הקובע כי בית-המשפט אינו מושיב עצמו על כיסאה של רשות מוסמכת - ובתתו דעתו למעמדו של הנשיא ולטיב הסמכות שהנשיא מפעיל. ... נדע מכל אלה, כי בית-משפט קנה סמכות ורשאי הוא לבחון את חוקיות פעולותיו של הנשיא, אלא שמושג ה'חוקיות' בעניין זה הינו מצומצם בתחום התפרשותו ממושג החוקיות המוחל בביקורת על פעולותיהן של רשויות ממשל ומינהל אחרות." (בג"ץ 706/94 רונן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נג(5) 389, 415-414 (1999); בקשה לדיון נוסף נדחתה (דנג"ץ 7588/99 שנסי נ' רונן (לא פורסם, 13.11.2000); (להלן: פרשת שנסי)). למעשה עד היום, למיטב ידיעתנו ולמיטב ידיעתם של הצדדים, היה רק מקרה אחד בו הצהיר בית המשפט על בטלות של החלטה בענייני חנינה והיה זה בפרשת שנסי בו בקשת החנינה היתה נגועה במרמה. בענייננו על כל פנים לא הונחה כל עילה בעתירה המצדיקה התערבות של בית משפט זה בהמלצה בעניין החנינה או במעשה החנינה. 9. עו"ד הלמן ב"כ המשיבים 3-1 טען כי ייתכן ששר משפטים אחר היה נותן המלצה שונה או שנשיא אחר היה מחליט החלטה שונה אך בכל אלה אין עילה להתערבותו של בית משפט זה. לדברים אלה מסכימים אנו, ואין אנו רואים מקום להוציא צו על תנאי בשאלת ההצהרה על בטלות מעשה החנינה. 10. אשר לסעדים המתבקשים נגד שר המשפטים בעניין קביעת נוהלים וקריטריונים: העותרת מעלה כאן שאלה כללית. שאלת הקריטריונים הועלתה לראשונה באופן תמציתי במכתבה של העותרת מיום 2.7.2007 למ"מ נשיא המדינה, שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה. עיקרו של המכתב הוא התנגדות העותרת למתן חנינה למשיבה 4. העתירה הוגשה 12 יום לאחר כתיבת מכתב זה. נראה לנו כי צודק ב"כ המשיבים 3-1 בטענתו כי לא זו הדרך להעלות את הנושא בפני בית המשפט וכי אין בדרך בה נקטה העותרת בשאלה זו כדי לעמוד בחובתה למיצוי הליכים. כמובן, הדרך שמורה בפני העותרת לפנות למשיבים בפניה מסודרת בה תבהיר עמדתה בעניין הצורך הקיים לדעתה לגבש קריטריונים בנושא החנינה, ולהמתין זמן סביר לתשובה. במידת הצורך – שערי בית משפט זה פתוחים ואין אנו מחווים כל דעה בשאלה האמורה. סוף דבר: העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. ה מ ש נ ה ל נ ש י א ה השופטת א' חיות: אני מסכימה ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, כ"ה אב תשס"ז (9.8.2007) ה מ ש נ ה ל נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07064380_C07.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il