פלוני נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 6436/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית 5. פלוני 6. פלונית 7. פלוני 8. פלונית 9. פלונית 10. פלונית 11. פלוני 12. האופטרופוס הכללי ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 13.9.2021 בת"ע 45163-11-20 אשר ניתן על ידי כבוד השופטת הבכירה מ' לוי; בקשה מיום 14.11.2021 מטעם המשיבים למחיקת הערעור; בקשה מיום 21.11.2021 מטעם המשיבים 9-1 למתן החלטה; בשם המערער: עו"ד דורון רז בשם המשיבים 9-1: המשיב 5 פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת הבכירה מ' לוי) מיום 13.9.2021 בת"ע 45163-11-20 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער מנהל הליכים נגד אחיותיו ואחייניו, הם המשיבים 9-1, בעניין צוואת אמם-סבתם המנוחה (להלן: המנוחה ז"ל). המערער והמשיבים 10-1 הם יורשים בחלקים שווים של מרבית הנכסים לפי הצוואה, וביום 25.8.2019 ניתן צו לקיום צוואת המנוחה ז"ל ולמינוי מנהל עיזבון (המשיב 11) בהסכמת היורשים כולם. ביום 13.8.2020 הגיש המערער בקשה לביטול צו קיום הצוואה, בין היתר בטענות להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה ז"ל. ביום 16.8.2020 הודיע ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי המערער טוען שנודע לו על צו קיום הצוואה רק עם מתן הצו, אך בשים לב לכך שהוא עצמו חתום על הבקשה למינוי מנהל העיזבון, "קיים ספק רב, אם הבקשה כעת מוגשת על סמך עובדות חדשות אשר לא היו ידועות [למערער] במועד מתן הצו" (להלן: הודעת היועמ"ש). הבקשה לביטול צו קיום הצוואה הועברה על-ידי הרשמת לענייני ירושה בחיפה לבית המשפט לענייני משפחה וההליך נותב למותב. מנהל העיזבון הזמין חוות דעת שמאי אשר קבע כי ערך הדירה שהייתה בבעלות המנוחה ז"ל הוא 1,000,000 ש"ח. בתחילת חודש ספטמבר 2020 הציעה המשיבה 3 כי ארבעת ילדיה ירכשו את הדירה בסכום של 970,000 ש"ח. מספר ימים לאחר מכן הודיע המערער כי הוא מבקש לרכוש את הדירה ומציע סכום של 970,001 ש"ח. נוכח האמור קבע מנהל העיזבון כי תתקיים התמחרות בין הצדדים בכפוף להפקדת 50,000 ש"ח כתנאי להשתתפות בהתמחרות. המערער ביקש מיתר היורשים הסכמה לכך שישהה בדירה במהלך החגים "לזכר ההורים ז"ל" וכן את דחיית ההתמחרות עד לאחר החגים, ואלה נעתרו לבקשה בכפוף להתחייבות מצדו כי לא יעבור לגור בדירה. ביום 15.10.2020 הגיש המערער בקשה במעמד צד אחד למתן צו מניעה זמני האוסר על מנהל העיזבון למכור את הדירה עד להכרעה בבקשתו לביטול צו קיום הצוואה (ת"ע 26419-10-20). לטענתו, הדירה היא בעלת ערך סנטימנטלי רב עבורו ומנהל העיזבון מתכוון למכור אותה לזרים. ביום 18.10.2020 נתן בית המשפט החלטה בה קבע כי לא ניתן להיעתר לבקשה במעמד צד אחד וכי יש לקבל את תגובת מנהל העיזבון. מנהל העיזבון התנגד לבקשה וטען, בין היתר, כי המערער פעל בחוסר תום לב כאשר ביקש לקיים את ההתמחרות בעניין הדירה לאחר החגים, ובפועל ניצל תקופה זו להגשת הבקשה לצו מניעה. ביום 18.11.2020 נתן בית המשפט קמא צו החלטה שהוגדרה "צו מניעה זמני (במעמד צד אחד)". בהחלטה זו אסר בית המשפט על מנהל העיזבון לבצע דיספוזיציה בדירה, והוסיף כי "ההחלטה בדבר קיום הדיון בבקשה במעמד שני הצדדים תתקבל לאחר קבלת תשובת המשיב לבקשה ולאור הטענות אשר יועלו בה". למחרת, הגיש מנהל העיזבון בקשה להבהרת ההחלטה מאחר שבית המשפט קבע בהחלטתו מיום 18.10.2020 כי לא ניתן להיעתר לבקשה במעמד צד אחד. משכך, טען מנהל העיזבון כי נראה שהצו ניתן בשגגה. ביום 23.11.2020 נתן בית המשפט קמא החלטה בה הבהיר כי ההחלטה מיום 18.11.2020 אכן ניתנה בשגגה, וקבע דיון במעמד הצדדים אשר התקיים ביום 2.2.2021. במקביל לניהול ההליך בעניין צו המניעה התנהל ההליך בעניין בקשתו של המערער לביטול צו קיום הצוואה, הוא ההליך נושא הערעור דנן. בהליך זה הגישו המשיבים בקשה לסילוק על הסף של בקשת המערער לביטול צו קיום הצוואה (להלן: בקשת המשיבים). המערער הגיש תגובה לבקשת המשיבים ולהודעת היועמ"ש, ובית המשפט קמא נתן החלטה בה ציין כי תגובת המערער כתובה באופן שאינו ברור ולפיכך הורה לו להגישה בשנית בצורה ברורה (להלן: הוראת ההבהרה). בעקבות זאת הגיש המערער את עמדתו מספר פעמים נוספות, והמותב קבע כי מלבד שינויים טכניים כגון הדגשה של חלק מן הסעיפים או מחיקה של סעיפים אחרים – עמדתו אינה שונה מזו שעליה ניתנה הוראת ההבהרה, ולפיכך חזר המותב על הוראתו למערער להגיש את עמדתו בצורה ברורה. המערער הגיש בקשה כי המותב יבהיר את החלטתו ויפרט מה לא ברור בתגובה שהגיש, אך המותב דחה את הבקשה וקבע כי החלטתו אינה דורשת הבהרה (להלן: ההחלטות בעניין בהירות התגובות). ביום 14.4.2021 הודיע מנהל העיזבון כי ביקש לקיים את ההתמחרות בעניין הדירה, אך רק המשיבה 3 הגישה הצעה לרכישת הדירה בשם ילדיה הקטינים, ולפיכך נחתם הסכם מכר במסגרתו ילדי המשיבה 3 ירכשו את זכויות שאר היורשים בדירה. מנהל העיזבון ביקש כי בית המשפט יאשר את הסכם המכר. ביום 27.4.2021 אישר בית המשפט קמא את הסכם המכר והוסיף "למען הסר ספק, אני מורה על ביטול צו המניעה, ומאשרת את מכר הדירה לצד שלישי [...] אני מורה על פינוי [המערער] המתגורר בדירה, בתוך 60 ימים". ביום 6.5.2021 הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, והלין, בין היתר, על ההחלטות בעניין בהירות התגובות ועל כך שהמותב הורה על ביטול צו המניעה ללא הנמקה (רמ"ש 13394-05-21). מנהל העיזבון התנגד לבקשת רשות הערעור ובנוגע לצו המניעה טען כי המותב הבהיר כבר ביום 23.11.2020 כי נתן את צו המניעה בשגגה, ומשכך אין רלוונטיות לכך שלא הוסיף הנמקה בהחלטתו מיום 27.4.2021. ביום 16.6.2021 נתן בית המשפט המחוזי (השופטת א' אלון) רשות ערעור ולאחר מכן קיבל את הערעור באופן חלקי, וקבע כי המותב נתן תחילה החלטות סותרות בעניין צו המניעה, ולאחר קיום הדיון במעמד שני הצדדים – לא נתן החלטה מנומקת. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון בעניין צו המניעה ופינוי המערער מהדירה למותב, על מנת שזה ייתן החלטה מנומקת. באשר לטענות המערער בנוגע להחלטות המותב בעניין בהירות התגובות קבע בית המשפט המחוזי כי לא מצא שדרך ניהול ההליך על-ידי המותב הייתה בניגוד לדין או באופן הגורם למערער עיוות דין, ולפיכך דחה את הערעור ביחס לסוגיה זו. ביום 18.8.2021 דחה המותב את הבקשה לצו מניעה בהחלטה מנומקת (להלן: ההחלטה בעניין צו המניעה). בהחלטתו קבע המותב, בין היתר, כי מצא שסיכויי התביעה העיקרית – הבקשה לביטול צו קיום הצוואה – נמוכים ביותר. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שהצוואה קוימה בהסכמת המערער. בהתייחס לטענת המערער כי לדירה יש ערך סנטימנטלי רב עבורו קבע המותב כי "לצד ההנחה המובנית והלכאורית, ולאחר שעיינתי בטענות ובראיות הקיימות בתיק, לא שוכנעתי כי לדירה יש ערך סנטימנטלי [למערער] (כפי טענתו) והתרשמתי כי ככל וזה יזכה בתביעתו, על אף סיכוייה הנמוכים כאמור, ניתן יהיה לרפא את הנזק באמצעות תשלום פיצויים כספיים מתאימים". המותב הצביע על סתירות שונות בטענות המערער והוסיף כי האחרון התנהל בחוסר תום לב בכך שקיבל את הסכמת היורשים לשהות בדירה בתקופת החגים אך המשיך להתגורר בה לאחר מכן. עוד קבע המותב כי המערער אינו נקי כפיים מאחר שטען כי נודע לו על צו קיום הצוואה רק לאחר שניתן אך בהמשך התברר כי המערער חתם בעצמו על הבקשה למינוי מנהל עיזבון. בהקשר זה הפנה המותב לפסיקה הקובעת כי המבקש סעד זמני חייב לפעול בניקיון כפיים. משכך, דחה המותב את הבקשה לצו מניעה וחייב את המערער בהוצאות המשיבים בסך של 15,000 ש"ח. ביום 30.8.2021 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. לטענתו, הוא חש "עוינות" מצד המותב אשר התבטאה, בין היתר, בהחלטות המותב בעניין בהירות התגובות. כמו כן טען המערער כי בהחלטתו בעניין צו המניעה קבע המותב "ממצאים וקביעות עובדתיות מוקדמות ומוחלטות ובלתי מסויגות". בהקשר זה הפנה המערער, בין היתר, לכך שהמותב קבע כי פעל בחוסר תום בכך שנותר לגור בדירה; לכך שהמותב קבע כי סיכויי התביעה נמוכים נוכח הסכמתו של המערער למינוי מנהל העיזבון בלא ששמע את ראיותיו של המערער לעניין חזרתו מן ההסכמה; ולכך שהמותב קבע כי המערער פעל בחוסר ניקיון כפיים. ביום 13.9.2021 דחה המותב את בקשת הפסלות. המותב סקר בהרחבה את השתלשלות העניינים בנוגע להחלטות בעניין בהירות התגובות, וקבע כי "פעל ועודנו פועל לשם הענקת הזדמנויות חוזרות ונשנות לחידוד הטענות והבנת הטיעונים המשפטיים, אולם אלו מתפרשים אצל [המערער] כניסיון התעמרות ו/או גיבוש דעה מראש ועל כך יש להצר". כמו כן, קבע המותב כי "לעניין צו המניעה, הנימוקים פורטו בהרחבה בגדרי ההחלטה מיום 18.8.2021". נוכח האמור, דחה המותב את בקשת הפסלות, וחייב את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי, בו טוען המערער כי המותב בחר להתייחס לטענות שהעלה על אודות ההחלטות בעניין בהירות הטענות, והתעלם כליל מטענותיו שלפיהן המותב הביע דעה נחרצת על גורל ההליך במסגרת ההחלטה בעניין צו המניעה, אף שאלה הטענות שבליבת עילת הפסלות שהמערער טוען לה. המערער חוזר על טענותיו וטוען כי בהחלטה בעניין צו המניעה קבע המותב ממצאים סופיים המחייבים את פסילתו. ביום 14.11.2021 הגישו המשיבים בקשה להורות על מחיקת הערעור בטענה כי המערער לא הפקיד ערבון, וביום 21.11.2021 הגישו בקשה למתן החלטה בבקשתם למחיקת הערעור. עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט קבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. המערער טוען כי המותב קבע ממצאים סופיים בהחלטתו בעניין צו המניעה וביטא עמדה נחרצת ובלתי מסויגת. כבר נפסק בהקשר זה כי יש לבחון את השלב הדיוני שבו ביטא מותב את עמדתו, ולבדוק אם "מדובר בהתבטאות מסוייגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות או התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים" (ע"א 9348/07 עזבונה של ג'מילה ז"ל נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות, פסקה 5 (17.4.2018); ע"א 2450/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (9.5.2021)). בענייננו, אף אם מוטב היה לו הבהיר המותב "ברחל בתך הקטנה" כי קביעותיו הן קביעות לכאוריות הרלוונטיות אך לעניין צו המניעה הזמני, עיון בהחלטה מגלה כי היא עוסקת בסעד הזמני, וכי היא אינה סותמת את הגולל על התביעה העיקרית. כך, בראש ובראשונה ניתן ללמוד מדברי המותב ולפיהם ניתן יהיה לפצות את המערער על נזק שעשוי להיגרם לו "ככל וזה יזכה בתביעתו, על אף סיכויה הנמוכים" (ההדגשה הוספה). מכאן ברי כי הגם שהמותב ייחס סיכויים נמוכים להליך – במסגרת הדיון בסעד זמני – דעתו לא "ננעלה" ונותרה פתוחה לאפשרות כי המערער יוכיח את טענותיו ויזכה בתביעתו. כמו כן, העובדה כי התבטאויות המותב עלו במסגרת בקשה לסעד זמני וטרם שנשמעו עדויות, מחזקת את המסקנה כי מדובר בהחלטה לכאורית שעשויה להשתנות עם שמיעת העדים, ולא ב"התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים". זאת ועוד: חלק ניכר מהקביעות שאליהן מפנה המערער, כגון הקביעות בנוגע לחוסר תום לבו על שנשאר לגור בדירה ולהעדר ניקיון כפיים מצדו – כלל אינו נוגע לעילות שבגינן מבקש המערער את ביטול צו קיום הצוואה. השאלה אם המערער פעל בתום לב כאשר נותר לגור בדירה עניינה בהתרחשות מאוחרת לחתימת הצוואה, והיא אינה משליכה כלל על טענת המערער כי הופעלה על המנוחה ז"ל השפעה בלתי הוגנת. הוא הדין באשר לקביעת המותב בנוגע לניקיון הכפיים של המערער, אותו מחוייב בית המשפט לבחון על פי דרישת הדין לגבי המבקש סעד זמני, אך היא אינה משליכה בהכרח על ההליך כולו. נוכח האמור, ומשנמצא כי דעתו של המותב נותרה פתוחה לאפשרות שהמערער יוכיח את תביעתו, וכי ההחלטה לא הכריעה באופן נחרץ בסוגיות המהותיות השנויות במחלוקת בהליך העיקרי – לא מצאתי הצדקה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. בשולי הדברים אציין עם זאת כי יש צדק בטענות המערער כי הנמקת המותב בהחלטתו בבקשת הפסלות לוקה בחסר לעניין ליבת טענותיו של המערער. אכן, מוטב היה לו התייחס המותב בהחלטת הפסלות לטענות שהעלה המערער לעניין נחרצות קביעותיו, ובהקשר זה אין די בהפניה להחלטת המותב בעניין צו המניעה. עם זאת, משעה שבחנתי את טענות המערער במסגרת הליך הערעור והוברר כי לגופו של עניין לא קם חשש ממשי למשוא פנים – העדר הנמקה מספקת בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות, אינו יכול להצדיק כשלעצמו את קבלת הערעור (ראו: 4483/21 עמישב שירותים בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, פסקה 13 (12.8.2021)). 15. מן הטעמים שפורטו, הערעור נדחה. עם זאת, לא ייעשה צו להוצאות בערעור, וכן אני סבורה כי נוכח הפגם בהנמקה שנפל בהחלטה בבקשת הפסלות, יש מקום להורות על ביטול ההוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח שנפסקו לחובת המערער בהליך דלמטה – וכך אני מורה. ניתן היום, ‏כ"ה בכסלו התשפ"ב (‏29.11.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21064360_V06.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1