רשות שדות התעופה בישראל נ. סולל בונה בע"מ

החלטה בתיק רע"א 6435/04 בבית המשפט העליון רע"א 6435/04 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: רשות שדות התעופה בישראל נ ג ד המשיבה: 1. סולל בונה בע"מ המשיב הפורמאלי: 2. בנק לאומי לישראל בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 7.6.04 בבש"א 10252/04 שניתנה על ידי כבוד השופט י' זפט בשם המבקשת: עו"ד מ' שפיגלמן; עו"ד א' רונן; עו"ד י' אלדד בשם המשיבה 1: עו"ד ד' חמו; עו"ד א' רנד פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט), בה ניתן צו מניעה זמני האוסר על מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית אשר ניתנה מטעם המשיבה 1 (להלן - המשיבה), באמצעות המשיב 2, לטובת המבקשת. 2. בשנת 2000 חתמו המבקשת והמשיבה על הסכם, במסגרת פרוייקט "נתב"ג 2000", לפיו תבצע המשיבה עבודות של סלילת כבישים ושטחי חנייה בשטח נמל התעופה בן גוריון (להלן - ההסכם). להבטחת קיום התחייבויותיה של המשיבה הפקידה היא ערבות בנקאית שהוציא המשיב 2 לטובת המבקשת בסכום של כ-8 מיליון ש"ח (להלן - הערבות). מנוסח ההסכם וכתב הערבות עולה כי ערבות זו הינה אוטונומית, קרי, זכותה של המבקשת לממשה אינה מותנית בתנאי כלשהו ודי בדרישה בכתב על מנת שתחולט. על רקע עיכוב בהשלמת העבודות נשוא ההסכם נתגלעו בין בעלי הדין חילוקי דעות כספיים, באשר כל אחד מהם טען לחוב שחב לו הצד שכנגד. במכתב ששלחה המבקשת למשיבה בחודש יוני 2003 טענה היא, כי בגין האיחור של המשיבה בהשלמת העבודה עליה לפצותה בסכום של כ-14 מיליון ש"ח, וזאת מכוח תניית הפיצוי המוסכם הכלולה בהסכם. במכתב נוסף מחודש נובמבר 2003 טענה המבקשת כי החוב עומד על כ-15 מיליון ש"ח. בחודש דצמבר באותה שנה שלחה המשיבה למבקשת מכתב בו פירטה את חובה הנטען של המבקשת כלפיה. המבקשת הודיעה בתגובה, כי תבדוק את טענותיה של המשיבה. ביום 8.1.04 הגישה המשיבה תובענה כספית נגד המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרתה התבקשה גם השבת הערבות. בתחילת חודש מאי 2004, מספר ימים לפני שהגישה המבקשת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד במסגרת התובענה האמורה, פנתה היא למשיב 2 בדרישה לחילוטה של הערבות. לאור זאת הגישה המשיבה לבית המשפט בקשה לסעד זמני למניעת מימושה של הערבות. בית משפט קמא נעתר לבקשה. בית המשפט נימק זאת בכך שמנסיבות המקרה עולה, כי המניע להגשת בקשת המימוש על ידי המבקשת היה הרצון לגמול למשיבה או להרתיעה בעקבות התביעה שהגישה האחרונה. לדברי בית המשפט, מסקנה זו מתבקשת לאור הזמן הרב שחלף מן המועד בו טענה המבקשת לראשונה לקיומו של החוב ועד להגשת בקשת המימוש. בית משפט קמא הוסיף, כי הצגת הדרישה לפירעון הערבות באה בטרם הושלם באופן סופי תהליך בדיקתם ואישורם של החשבונות הסופיים שהגישה המשיבה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. 3. טענתה המרכזית של המבקשת הינה, כי במקרה דנא לא נתקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה, אשר רק בהתקיימם ישנה הצדקה למנוע את מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית. המשיבה מצידה טוענת, כי החלטתו של בית משפט קמא מבוססת על הכרעה עובדתית לאור מכלול החומר הראייתי שהונח בפניו, לרבות חקירת המצהיר מטעם המבקשת, ולפיכך אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה. כמו כן, לדברי המשיבה, מחקירת אותו מצהיר עולה כי הסיבה למימוש הערבות הייתה הגשת התביעה על ידה. המשיבה מוסיפה, כי אין יסוד לטענות שהעלתה המבקשת בדבר החוב המגיע לה מכוח תניית הפיצוי המוסכם שבהסכם. בהקשר זה גורסת היא, כי מנוסח ההסכם עולה שהערבות אינה אוטונומית לחלוטין וכי ישנה זיקה בינה לבין עסקת היסוד. 4. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דעתי היא כי דין הערעור להתקבל. ראשית, אין ממש בטענת המשיבה, לפיה אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא באשר היא מבוססת על הכרעה עובדתית. כפי שיוסבר להלן, השאלה המתעוררת הינה האם עובדות המקרה דנא נופלות במסגרת המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין מניעת מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית. המדובר בסוגיה משפטית בעיקרה, ועל כן אין כל מניעה לכך שערכאת הערעור תבחן אותה ואף תתערב בהכרעת הערכאה הדיונית אם ישנו צורך בכך. לגופו של עניין, על פי לשונו המפורשת של כתב הערבות, התנאי היחיד למימוש הערבות הוא מתן דרישה בכתב על ידי המבקשת. זכותה של המבקשת לממש את הערבות אינה מותנית בדבר, כך שהיא אף אינה חייבת לבסס את דרישתה. הערבות הבנקאית האוטונומית מהווה כלי חשוב להגברת הוודאות והיציבות בחיי המסחר, בכך שהיא מבטיחה פירעונם של חובות במהירות ובפשטות ללא תלות בהכרעה במחלוקות הנוגעות לעסקת היסוד (לעניין מהות הערבות הבנקאית ראו גם רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2) 394, 400; רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ (טרם פורסם) (להלן - עניין פרירון)). עם זאת, בפסיקתו של בית משפט זה הוכרו שני חריגים לעיקרון עצמאות הערבות, והם חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות (ראו, רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ, פ"ד מח(1) 450, 455; רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבניין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ, פ"ד נה(2) 447, 452). בענייננו, בית משפט קמא לא דן בצורה מפורשת בחריגים אלה, ולא ציין איזה מהם מתקיים באופן המצדיק את מניעת מימוש הערבות. מכך שלא נאמר דבר באשר לחשד למרמה מצד המבקשת, אנו למדים כי אליבא דבית משפט קמא, המקרה שבפנינו נופל לגדר חריג הנסיבות המיוחדות. דא עקא, האופן שבו החיל בית המשפט את חריג הנסיבות המיוחדות אינו עולה בקנה אחד עם גישת הפסיקה. כפי שנפסק לא אחת, לאור המטרות העומדות בבסיס עצמאותה של הערבות הבנקאית, מן הראוי כי השימוש בחריגים לעיקרון זה ייעשה במשורה. לא די בחוסר תום לב של המוטב על מנת למנוע את מימוש הערבות, אלא נדרשת התנהגות חמורה במיוחד מצידו (ראו, רע"א 270/87 רובין נ' פמר חברה לבניה ועבודות ציבוריות בע"מ, פ"ד מא(3) 753; עניין פרירון, פסקה 4). 5. טענת המבקשת בדבר חובה של המשיבה כלפיה לא נולדה רק לאחר הגשת התביעה על ידי האחרונה, אלא כבר בחודש יוני 2003. מחקירת המצהיר מטעם המבקשת לא עולה כי זו החליטה לממש את הערבות אך ורק בתגובה לתביעה שהוגשה נגדה, כטענת המשיבה. לדברי המצהיר, סכום החוב לו טענה המבקשת בחודש יוני 2003 היה מוערך, בעוד שבחודש מאי 2004, עת הוגשה בקשת המימוש, הוא היה מגובש ומבוסס יותר. אף לעובדה שהמבקשת טרם סיימה לערוך את החשבון הסופי שבין הצדדים בעת מימוש הערבות אין חשיבות, שכן מעצם טיבה של הערבות האוטונומית היא אינה תלויה בגיבוש חשבון סופי. זאת ועוד, התקופה בה השתהתה המבקשת למן המועד בו העלתה לראשונה את טענותיה ועד להגשת הבקשה למימוש הערבות - כעשרה חודשים - אינה ארוכה באופן בלתי סביר. בפרק זמן זה נוהלו מגעים בין הצדדים בנוגע לדרישותיהם ההדדיות. המשיבה אינה יכולה להלין על כך שהמבקשת נמנעה מלממש את הערבות הבנקאית מיד עם העלאת טענת החוב. ההיפך הוא הנכון: מן החומר עולה, כי המבקשת ביקשה להותיר פתח להסדרת המחלוקות בין הצדדים ללא שימוש בכלי הדרסטי של מימוש הערבות. גישה הדורשת מן המוטב לממש את הערבות הבנקאית מיד עם התגבשות החוב כלפיו עלולה לתת תמריץ שלילי לניהול משא ומתן לפשרה. יתרה מכך, העמדה שנקט בית משפט קמא עלולה לדרבן במקרים דומים את נותן הערבות למהר ולהגיש תביעת סרק נגד המוטב, על מנת שיוכל לטעון כי הדרישה למימוש הערבות באה כתגמול על הגשת התביעה. לאור האמור, איני סבור כי התנהגותה של המבקשת נגועה בחוסר תום לב, לא כל שכן חוסר תום לב בדרגה כזו המביאה את המקרה דנא בגדר חריג הנסיבות המיוחדות. אף יתר טענותיה של המשיבה דינן להידחות. כבר צויין, כי מנוסח כתב הערבות עולה באופן ברור, כי מדובר בערבות אוטונומית אשר למבקשת זכות לממשה בלא כל תלות במחלוקות הנוגעות לעסקת היסוד. לפיכך, אין להיזקק לטענת המשיבה כי המבקשת אינה זכאית לפיצויים ממנה מכוח תניית הפיצוי המוסכם שבהסכם ביניהן. 6. אשר על כן, דין הערעור להתקבל, והחלטתו של בית משפט קמא מבוטלת. הבקשה לצו מניעה זמני נדחית. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסכום של 80,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ג בתשרי תשס"ה (28.9.04). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04064350_S03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/