אברהם רן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6429/05 בבית המשפט העליון ע"פ 6429/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: אברהם רן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור פסלות על החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 3220/05 מיום 29.6.05, שניתנה על-ידי השופטת ע' ארבל בשם המערער: עו"ד בן ציון קבלר; עו"ד שי גבאי בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט העליון (השופטת ע' ארבל) מיום 29.6.05, שלא לפסול עצמו מלדון בבש"פ 3220/05. 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות וגרימת חבלה חמורה, בגין תקיפת תושבים פלסטיניים. בקשת המשיבה לעצרו עד תום ההליכים נדונה בבית משפט השלום בכפר-סבא (השופטת נ' מימון-שעשוע). בית המשפט דחה (ביום 27.3.05) את הבקשה, אך הורה על הרחקת המערער משטחי יהודה, שומרון וחבל עזה עד לתום ההליכים בעניינו. ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נדחה אף הוא (החלטת השופטת נ' אוהד מיום 30.3.05). בית המשפט המחוזי קבע, כשם שקבע בית משפט השלום, שדי בהרחקת המערער מהאזור כדי לאיין את מסוכנותו, ועל כן יש להסתפק בחלופת ההרחקה. על החלטה זו ביקשה המשיבה לערור פעם נוספת, ומכאן עררה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון (השופטת ע' ארבל) הורה (ביום 31.3.05) על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המערער, כדי לעמוד על מסוכנותו. עד לקבלת תסקיר המעצר, הורה בית המשפט על הישארות המערער במעצר בית אצל אחיו. לאחר שנתקבל תסקיר המעצר, קבע בית המשפט (ביום 12.4.05) כי המערער ייוותר במעצר בית אצל אחיו, "תוך מתן אפשרות לקיים קשר עם ספקים, קניינים, וגורמי שיווק עימם יש לו קשרי עבודה ומול הבנקים, באופן ובדרך שייקבעו על-ידי בית משפט השלום, אליו יוחזר התיק לצורך כך". יתר התנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום נותרו בעינם, ובכלל זאת הרחקתו של המערער מהאזור. 2. המערער לא השלים עם החלטה אחרונה זו, ועל כן פנה בבקשה לעיון חוזר ביחד עם בקשה לפסילת בית המשפט. לטענתו, כאשר כיהנה השופטת ארבל כפרקליטת המדינה, היא השתתפה בדיון בנושא "נוער הגבעות", שהמערער הוא מנהיגו. לדבריו, באותו דיון נחשפה השופטת ארבל לחומר רגיש אודותיו, שיש בו כדי למנוע ממנה לדון בעניינו כעת. בית המשפט דחה (ביום 29.6.05) את בקשת הפסילה. בנימוקי הדחייה נכתב, כי שמו של המערער אינו זכור לו ומכאן שאין מקום לטענה בדבר דעה קדומה אודותיו. בית המשפט הדגיש שההליך שבפניו מוסב אך על בקשת המשיבה לעצור את המערער עד לתום ההליכים ונבחן אך על בסיס החומר שבפניו, הכולל את המלצות שירות המבחן. כנגד החלטה זו מופנה הערעור שבפניי, בו מבקש המערער כי אורה על פסילת השופטת ארבל מלדון בעניינו, ולהעביר את הדיון בבקשתו לעיון חוזר בפני מותב אחר. 3. דיון בערעור נקבע ליום 13.7.05. בפתח הדיון ביקשה המשיבה כי אדחה את הערעור על הסף, מהטעם שהמערער, אשר לא התייצב לדיון, מפר את תנאי מעצרו, ודינו כנמלט. לדבריה, המערער פועל בניגוד להחלטת בית המשפט ואינו מצוי כלל במעצר בית. עוד מסרה המשיבה, כי לפני כשלושה חודשים, ושבוע לאחר מתן החלטת בית המשפט (ביום 19.4.05), הוצא צו מעצר כנגד המערער, מהטעם שזה אינו מקיים את תנאי מעצרו כמצווה עליו. לטענת המשיבה, בית המשפט אינו צריך לשמוע ערעורו של אדם אשר בד בבד נמלט ממעצרו בניגוד להחלטת בית המשפט בעניינו. בתגובה לדברים אלה, הודה בא-כוח המערער כי המערער אינו מקיים את תנאי מעצר הבית שנקבעו בהחלטת בית המשפט, והוא אכן אינו מצוי במעצר בית, בניגוד למצווה עליו. עם זאת, בא-כוח המערער הוסיף כי ניתן לברר עמו את מקום הימצאו של המערער, וממילא יש בידו ייפוי-כוח המסמיכו לייצג את המערער בערעור זה. עוד הוסיף בא-כוח המערער, כי המערער מקיים את הסיפא שבהחלטת בית המשפט, והוא נמנע מלהיכנס לשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה כמצווה עליו. 4. דין הערעור להידחות על הסף. זאת, משום שהמערער אינו מקיים את תנאי מעצרו. כפי שמסרה המשיבה, לפני כשלושה חודשים הוצא נגדו צו מעצר בשל אי-קיום תנאים אלה. הוא בבחינת מי שנמלט מדינו. מטעם זה הוא אף לא התייצב לדיון בעניינו. במצב דברים זה, אין מקום לשמיעת הערעור שבפניי. אכן, מי שאינו מקיים את תנאי מעצרו ונמלט מן הדין, בית המשפט לא ישמע לערעורו. שכן, "אין זה ראוי כי יותר לאדם לשלוט בערעורו בשלט-רחק, ולגלות עצמו ממקום מחבואו על-פי תוצאות הערעור" (ע"פ 2707/04 וולקוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נפסק לא אחת, כי "מי שפנה לבית המשפט בערעור ונמלט ממשמורת, או הפר תנאי ערובה והתחמק מהתייצבות, רואים בהתנהגותו זו הבעת רצון כי הערעור לא יתברר, ודינו כמי שזנח את ערעורו, ואין הוא יכול להיחלץ מדין זה רק בכך שהוא מיפה את כוחו של פרקליט להופיע מטעמו" (ע"פ 1465/91 אדירים חברה לבנין ועבודות נ' מדינת ישראל (לא פורסם, החלטה מיום 11.6.92)). בהימלטותו מן הדין כמו מעיד המערער על עצמו כי מוותר הוא על הערעור (ע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 429). עמדתי על כך באחת הפרשות: "זכות הערעור חשובה ויסודית היא, אך הפעלתה חייבת להיעשות במסגרת הדין. נאשם הנמלט... אינו זכאי לדרוש את עזרתו של השיפוט, אלא אם כן יש לו הסבר מניח את הדעת לאי התייצבותו, שאם לא כן אין לו דרך נוחה מזו: יחליט בית המשפט לקבל את ערעורו, יחזור וייטול את פסק הדין; יחליט בית המשפט לדחות את ערעורו, יתעלם מפסק הדין. מדיניות משפטית ראויה אינה צריכה להעמיד אופציה זו לרשותו של נאשם. המבקש ליישם את זכות הערעור הנתונה לו צריך להיות מוכן ומזומן לקיים את הליכי הערעור על תוצאותיהם. מקובל לנסח עקרון זה במונחים של זניחה, ויתור או הבעת רצון של הנאשם שלא להמשיך בערעורו" (ע"פ 599/80 (לא פורסם); וראו גם ע"פ 639/84 דגני נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 1). המערער אינו יכול ליהנות משני העולמות, תוך ניצול לרעה של ההליך השיפוטי (בש"פ 5755/00 אבו סנינה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 560). מטעם זה בלבד החלטתי לדחות הערעור. הערעור נדחה. ניתן היום‏, ‏י' תמוז, תשס"ה (17.7.2005). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05064290_A01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il