פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6428/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. שר הבריאות 3. מחלקה לשירותים חברתיים ראש העין 4. נוה האירוס בע"מ 5. פלוני 6. המרכז הישראלי לאפוטרופסות הקרן לטיפול בחסויים 7. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 8. בית משפט לענייני משפחה פתח-תקוה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד אריק גינזבורג פסק-דין השופט נ' סולברג: בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים שורה של סעדים, הנוגעים להליך משפטי שהתנהל בעניינה של חוסה בת כ-30, שהעותרים שימשו לה כמשפחת אומנה מאז היותה בגיל 5, ובמשך עשור שנים, בין השנים 2011-2021, שימשו גם כאפוטרופסים לגופה ולרכושה, בשל הידרדרות שחלה במצבה הנפשי וההתנהגותי. בין היתר, מלינים העותרים על דרך הטיפול שנקבעה עבור החוסה, על תוקפן של חווֹת דעת פסיכיאטריות שנערכו בעניינה, וכן על פסקי דין שהורו על ביטול מינויָם, כאפוטרופסים לגופה ולרכושה. כמפורט בעתירה ובנספחיה, החוסה הוכרזה בגיל 3 וחצי כבת-אימוץ, הוּצאה מחזקת הוריה הביולוגיים, ובהיותה בת 5 הועברה לחזקתם של העותרים, אשר שימשו עבורה משפחת אומנה משך השנים, לאחר שהליכי האימוץ בעניינה לא הושלמו. בגיל 16 הועברה החוסה מבית העותרים, למסגרת חוץ ביתית, בשל הידרדרות במצבה הנפשי וההתנהגותי; בתמצית – החוסה אובחנה כסובלת מהפרעות התנהגות, מסוּכּנות לעצמה ולזולת, והפרעה ניכרת בשיפוט ובתבונה. במהלך השנים, על רקע אלימות כלפי עצמה וכלפי אחרים, אושפזה החוסה מספר פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים, ובמרבית השנים שחלפו מאז ועד היום, שהתה במוסדות טיפוליים שונים ('הוסטלים'). בשנת 2011 מונו העותרים, ביחד ולחוד, כאפוטרופסים לגופה ולרכושה של החוסה. בשנת 2020 הוצאה החוסה מהמוסד הטיפולי שבו שהתה משך כ-10 שנים, "בית אקשטיין" באור עקיבא, ושבה להתגורר בביתם של העותרים. זאת, כעולה מנספחי העתירה, עקב התנגדותם של העותרים לטיפול שהוענק לה, שכלל גם טיפול תרופתי. ואולם, בשל דיווחים חוזרים על אלימות מצד החוסה, ובין היתר דיווחים של העותרים עצמם לגורמי הטיפול, בדבר אלימות שנהגה בה כלפיהם, הגיעה החוסה, פעם ופעמיים, למיון בבית החולים הפסיכיאטרי "גהה". בהמשך, נקלטה החוסה במעון "נווה האירוס", בהסכמת העותרים, שבו קיבלה, בין היתר, טיפול תרופתי. לאחר שהחוסה נקלטה במעון "נווה האירוס", החלו העותרים להביע התנגדות נחרצת להמשך מתן טיפול תרופתי לחוסה, ודרשו כי החוסה תמשיך לשהות במעון, אך מבלי שיינתן לה טיפול כאמור. למעשה, מאז ועד עתה, נטושה מחלוקת קשה בין גורמי הטיפול השונים, לבין העותרים, לגבי דרך הטיפול הראויה בחוסה, ובפרט לגבי המשך הטיפול התרופתי. מחלוקת זו הביאה את גורמי הרווחה להגיש, בחודש יוני 2021, בקשה מכוח חוק ההגנה על החוסים, התשכ"ו-1966, להשמת החוסה במסגרת חוץ ביתית, שבה ינתן לה טיפול תרופתי, חרף התנגדות העותרים. בהחלטות מהימים 22.6.2021 ו- 19.7.2021, קיבל בית המשפט השלום בפתח תקווה את בקשת רשויות הרווחה, והורה על המשך שהותה של החוסה במעון "נווה האירוס", תוך מתן טיפול בהתאם לשיקול דעת הגורמים המקצועיים במקום, לפרק זמן של חצי שנה. בחודש אוגוסט 2021 פנה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, בבקשה להחליף את העותרים כאפוטורפסים לגוף ולרכוש של החוסה, ולמנות תחתיהם את "המרכז הישראלי לאפוטרופסות", הוא המשיב 6 לעתירה; זאת, נוכח התנגדות העותרים למתן טיפול תרופתי, והתנהלותם הכללית של העותרים, שלפי הנטען פוגעת בהליך השיקומי של החוסה. לבקשה צורף תסקיר מאת גורמי הרווחה בעיריית ראש העין, שטיפלו בעניינה של החוסה והעותרים, התומך במבוקש בה. לצורך הדיון בבקשה זו מונתה עבור החוסה אפוטרופה לדין, שאף היא סברה כי הגם שהחוסה הביעה רצון שהעותרים ישמשו כאפוטרופסים עבורה, בהעדר שיתוף פעולה מצדם, נראה כי רצון זה אינו מתיישב עם טובתה. כפי שציינתי בפתח דברַי, בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה, והורה על מינוי המרכז הישראלי לאפוטרופסות, כאפוטרופוס קבוע לגופה ולרכושה של החוסה, חלף מינוי העותרים (א"פ 18189-08-21; השופטת ע' בן-דב ג'וליאן). תוצאה זו נותרה על כנה בערעור שהגישו העותרים לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 24301-01-22; השופטים צ' ויצמן, מ' בן-ארי ו-י' טויסטר ישראלי). העותרים לא הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנ"ל, שניתן כבר ביום 23.4.2022; חלף זאת, בחרו להגיש את העתירה המונחת לפנינו עתה. בעתירה, מגוללים העותרים את סיפור חייה המורכב והמצער של החוסה, את התנודות במצבה הנפשי וההתנהגותי, ואת המסגרות השונות שבהן שהתה במשך השנים. בעיקרו של דבר, מבקשים העותרים כי נורה על השבתם כאפוטרופסים על גופה ורכושה של החוסה, בניגוד לפסקי הדין שצוינו לעיל. לצד זאת, מבקשים העותרים, כי נקבע שהחוסה אינה מאובחנת כמי שסובלת מפיגור שכלי, כי חווֹת הדעת שקבעו כך לגביה, אינן אלא התרשמות כללית, שאינה באה בגדר "אבחנה" מקצועית, וכי יש להורות על בטלותם. כן התבקשנו להורות לגורמי הטיפול לאפשר לחוסה להתחיל הליך של גמילה מתרופות, וקבלת טיפול שיקומי שיהיה מקובל על הוריה. נוסף לאמור, העותרים מבקשים 2 סעדים כלליים: האחד – שנורה למשיב 2, שר הבריאות, "להתקין תקנות בנוגע לבדיקות גופניות והתייעצות בטרם אשפוז פסיכיאטרי ו/או תוך כדי אשפוז עם יועץ תזונאי או נטרופת ושילוב הרפואה האלטרנטיבית בבתי חולים פסיכיאטרים בטרם קבלת תרופות"; והשני – שנורה לשר הבריאות להקים ועדה בין-משרדית "שתבחן הכשרת רופאים ופסיכיאטרים באמצעות יישום הידע של הרפואה האלטרנטיבית". לאחר שעיינתי בעתירה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, וזאת מבלי להידרש לתגובה מאת המשיבים. כעולה מן העתירה, חיצי העותרים מופנים בעיקרם כלפי החלטות שיפוטיות, שבהן בוטל מינויָם כאפוטרופסים של החוסה, ושנקבע בהן, כי לעת הזו, טובתה היא להישאר במסגרת השיקומית שבה היא מצויה, תוך מתן טיפול בהתאם לשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים, לרבות מתן טיפול תרופתי. העותרים מבקשים אפוא, כי נתערב בקביעות שיפוטיות אלה. דא עקא, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של הערכאות השיפוטיות המוסמכות, והנסיבות החריגות המצדיקות לחרוג מכך, אינן מתקיימות בענייננו; רחוק מכך (בג"ץ 5485/22 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (21.8.2022); בג"ץ 3072/20 גרינצייג נ' בית המשפט המחוזי בירושלים, פסקה 3 (17.5.2020)). הכלל הוא, שלא ניתן לאפשר מסלול עוקף להליכי הערעור הקבועים בחוק, באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ (בג"ץ 393/21 פלונית נ' מדינת ישראל (15.03.2021)), ולא מצאתי טעמים לסטות מכלל זה, שכוחו יפה, גם כאשר המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף זה מכבר (זאת מבלי להביע עמדה באשר לאפשרויות העומדות בפני העותרים, בהתאם לדין). אשר לסעדים העקרוניים שהתבקשו בעתירה, החורגים מההליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינם הפרטני של העותרים והחוסה – התקנת תקנות והקמת ועדה בינמשרדית שתבחן את הטמעת הידע של הרפואה האלטרנטיבית – אלו הועלו באופן כוללני ובלתי מבוסס, ומטעם זה בלבד דינם להידחות על הסף. אוסיף, כי בקשר לסעדים אלה, נראה שהעותרים אף לא מיצו הליכים, שכן הם הגישו את העתירה בטרם קיבלו מענה למכתב ששלחו בעניין זה לשר הבריאות (נספח 17 לעתירה). לבסוף אציין, כי דומה שאין חולק על הקשר המיוחד שבין העותרים לחוסה, על מסירותם רבת השנים, ועל דאגתם הכנה לשלומה. דווקא בשל כך, יש מקום, ביתר שאת, לשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול, החפצים גם הם מצדם, בטובתה של החוסה, ונראה כי לא מאוחרת השעה לעשות כן. העתירה נדחית אפוא על הסף; בנסיבות העניין, לא יֵעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בתשרי התשפ"ג (‏2.10.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22064280_O01.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1