פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6428/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6428/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 22.6.09 בתיק פ"ח 1042/08 שניתן על-ידי השופטים דותן, גנות ושוחט תאריך הישיבה: ח' בתשרי התשע"א (16.9.10) בשם המערער: עו"ד ישראל קליין בשם המשיבה: עו"ד נעמי כץ-לולב פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטים דותן, גנות ושוחט) מיום 22.6.09 בתיק פ"ח 1042/08, בו נגזרו על המערער שבע שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת בסך 50,000 ₪. העבירות שבהן הורשע המערער הן אינוס (מספר מקרים), עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977; תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק; תקיפת בן זוג הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק; ותקיפת קטין על ידי אחראי (מספר מקרים), לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(2) לחוק. הפרשה עניינה אונס אשת המערער ואלימות כלפיה וכן אלימות כלפי בתו הקטנה. רקע ב. כתב האישום שהוגש נגד המערער ובו הורשע מגולל פרשה מכוערת של אלימות ופגיעות מיניות קשות מצד המערער כלפי המתלוננת, אשר תובא להלן בקיצור. המערער והמתלוננת נישאו בשנת 2002. לפי הנטען בכתב האישום, כבר מראשית נישואיהם, ואף במהלך הריונה של המתלוננת נהג המערער לתקוף אותה, לצעוק עליה ולבעוט בחפצים בדירתם. בשנת 2003, כחודשיים לאחר לידת בתם, עת היתה המתלוננת שרויה במכאובים ובסיבוכים כתוצאה מהניתוח הקיסרי שעברה, ובעודה מדממת, בעל אותה המערער בכפיה. דפוס התנהגותו האלים התבטא לכל אורך חיי הנישואין בהטחת עלבונות, באיומים, בתקיפות ובחבלות בגופה של המתלוננת. התנהגותו האלימה לא פסחה אף על בתם, אשר היתה סופגת מכות וסטירות מהמערער, אביה. במהלך שנות נישואיהם הבהיר המערער למתלוננת כי הוא ואביו הוציאו ממון רב בגינה, ועל כן היא קניינו, ומשכך, עליה לספקו בכל עת שעולה הרצון מלפניו. משנת 2005 ועד לשנת 2008, במספר הזדמנויות רב, בעל המערער את המתלוננת בניגוד להסכמתה, לרוב בעת היותה בחדר הרחצה, עתים תוך הפעלת אלימות קשה כלפיה. המתלוננת, במר גורלה, היתה מבקשת מבתם כי "תשמור" שהמערער לא יכנס לחדר הרחצה ואולם הלה היה מרחיק את הבת משם, ומבצע במתלוננת את זממו. ביום 11.4.08 תקף המערער את המתלוננת בכך שהדפה בחוזקה אל עבר דלת חדר הרחצה, אותו ניקתה אותה עת, המתלוננת בכתה מכאבים, המערער השליך אותה לעבר המיטה ועזב את המקום. ביום 18.4.08 סטר המערער למתלוננת, לעיני בתם. ביום 19.4.08 תבע המערער מהמתלוננת, כי תקיים עימו יחסי אישות, המתלוננת, בשל פחדה, נעתרה; לאחר שבא שהמערער על סיפוקו הוא תבע כי יקיימו יחסי מין פעם נוספת, משסירבה המתלוננת בעל אותה המערער בניגוד לרצונה, חרף בכייה וזעקותיה. ביום 23.4.08 לאחר ריב בין בני הזוג, תקף המערער את המתלוננת במכות ובבעיטות בכל חלקי גופה, וכתוצאה מכך אושפזה בבית חולים. פסק הדין קמא ג. המערער הורשע באשר יוחס לו בכתב האישום, לאחר ניהול הליך הוכחות. בית המשפט מצא את עדות המתלוננת שעליה בוסס כתב האישום מהימנה – תוך שהסתייע בחיזוקים שונים, ודחה את גרסת המערער שטען כי טפלו עליו עלילת בדים. ד. ביום 22.6.09 נגזר דינו של המערער. בית המשפט ציין, כי בגזירת הדין נלקחו בחשבון השיקולים לחומרה, בהם אופי מעשי המערער, חומרתם ומִשכם, והרשעתו גם בהפעלת אלימות כלפי בתו הקטנה. לקולה צוין, כי למערער עבר נקי, כי בני הזוג התגרשו וכי יש במאסרו כדי לקטוע את מהלך חייו. לפיכך נגזר עונשו, כאמור, לשבע שנות מאסר בפועל ולעונשים נוספים. כנגד חומרת עונש זה מופנה הערעור הנוכחי. הערעור ה. בערעור נטען, כי העונש שנגזר חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים; כי בגזירת דינו של המערער לא נלקח בחשבון פעלו למען משפחתו; כי המערער נתן למתלוננת גט מרצון ובהסכמה; וכי האינטרס הן של הבת והן של המתלוננת (למצער לעניין תשלומי המזונות והפיצוי) הוא שיקום המערער. עוד נטען, כי הפיצוי הכספי המשמעותי שהוטל על המערער צריך היה אף הוא לשמש כנסיבה לקולה - וכי המערער אינו מערער על גובה הפיצוי, מתוך רצון שכסף זה ישמש לטובת המתלוננת ובתם. עוד הוער, כי בגזירת הדין צוין שניתן משקל לכך שהמערער הפעיל אלימות כלפי בתו, אך לא נלקח בחשבון לקולה שאלימות זו הופעלה כשיטת חינוך פסולה, ולא מתוך התנהגות אלימה כלפי הבת. לפיכך, נתבקשה הקלה בעונשו של המערער. הדיון בפנינו ו. בדיון בפנינו הטעים בא כוחו של המערער, עו"ד ישראל קליין, שטען כל האפשרי, בין השאר את אמונתו, כי הענישה שהוטלה על המערער חורגת בחומרתה מרמת הענישה המקובלת במקרים כגון דא; כן הציג פסקי דין, הדומים, לטענתו, לנסיבות המקרה דנא, ושבהם ננקטה ענישה מקילה יותר. עוד ציין, כי המערער הוא אדם חיובי אשר טרם מאסרו תרם רבות במסגרות שונות למען החברה והקהילה, וכי במאסרו ממלא הוא תפקידים חיוביים בבית הסוהר, ובהם הוראה ואחריות לפעילויות שונות של תרבות תורנית; לכך צורפו מכתבי הערכה הן מהאחראים עליו במתקני הכליאה והן מאסירים אחרים, בהם עיינו לקראת הכרעתנו. ז. מנגד, טענה באת כוח המדינה עו"ד נעמי כץ-לולב, כי הענישה שהוטלה על המערער מוצדקת ומאוזנת; נטען, כי מעשיו חמורים ביותר, נמשכו משך זמן רב יחסית, כי המערער התכחש למעשיו לכל אורך ההליך ולא גילה כל אמפתיה כלפי המתלוננת וסִבלה. נטען, כי נסיבות המקרים שהביא בא כוח המערער כתימוכין לעמדתו ושבהם הוטל עונש מחמיר פחות, שונות מנסיבות המקרה דנן שכן בהם היו עבירות האלימות ברף הנמוך, והפסיקה שונה בעבירות חמורות. הערכת המסוכנות ותסקיר הנפגעת ח. במסגרת הדיון נתנו דעתנו לכך, כי במקרה דנא לא הוגשה הערכת מסוכנות באשר למערער. עלתה השאלה האם חל חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין תשס"ו-2006, על המערער במקרה דנא, ואם אכן מחויבת הערכת מסוכנות. בהחלטתנו מיום 5.10.10 הורינו על הגשתה של הערכת מסוכנות, בלא שנידרש לשאלת פרשנותו של סעיף 34 לחוק האמור, הקובע את דירוג תחולתו של החוק; בהחלטה נתאפשר לצדדים להגיב על הערכה זו בכתב, ככל שיחפצו. בנוסף, הורינו ביום 31.10.10 על קבלת תסקיר נפגעת, ואף בהחלטה זו נתאפשר לצדדים להגיב בכתב. ט. ביום 24.10.10 נתקבלה הערכת המסוכנות בה נאמר, כי בבדיקה הראשונה במהלך מאסרו מיום 13.1.10 (בדיקה נוספת נערכה ב-24.10.10), צימצם המערער את אחריותו למעשיו ותלה את התנהגותו בגורמים חיצוניים. כן הוסף, כי המערער מרוכז בעצמו ומתמקד בצרכיו תוך התעלמות מצרכי הזולת. וכי הוא מודה בעבירה באופן פורמלי בלבד - מדקלם משפטי חרטה שלמד בקבוצת הטיפול, אך ללא הפנמה; וכן כי הוא מונע מרצון להשיג רווחים משניים. הוערך, כי למערער רמת מסוכנות מינית נמוכה כלפי קרבנות מזדמנים, ורמת מסוכנות - לרבות מינית - בינונית-גבוהה, בטווח הארוך, כלפי בנות זוג. הוסף, כי המסוכנות עשויה לִפחות ככל שיתמיד בטיפול ויפיק ממנו תועלת. ביום 25.10.10 נתקבלה תגובת המדינה להערכת המסוכנות, ובה הטענה, כי תוכן ההערכה אינו מצדיק היעתרות לערעור. עוד נאמר, כי חלק מאמירות המערער בפני נציגי המרכז להערכת מסוכנות, סותרות את הנאמר בהכרעת הדין ואת העובדה שניהל משפט הוכחות. לבסוף נאמר, כי נוכח מעשיו הקשים של המערער סבורה המדינה, שעליו להשלים את תקופת מאסרו כפי שנגזרה עליו, תוך שימשיך את תהליך שיקומו בכלאו. תגובת המערער נתקבלה ביום 28.10.10 ובה נאמר, כי מהערכת המסוכנות עולה, שמסוכנותו של המערער תלך ותפחת ככל שיתמיד בתהליך השיקום, שבו החל. הודגש, כי המערער מתמיד בתהליך השיקומי וזוכה לחוות דעת חיוביות באשר לתפקודו בתהליך, וכי ילך ויתמיד בו, כך שמסוכנותו תוסיף ותפחת, עד כדי שעם שחרורו (אף אם זה יוקדם) תהיה זו על הצד הנמוך. הודגש, כי בשל פירוק הקשר בין המערער והמתלוננת, ממילא מסוכנותו ביחס אליה נמוכה. לפיכך נטען, כי יש להיעתר לערעור ולקצר את תקופת המעצר. י. ביום 23.11.10 נתקבל תסקיר נפגע העבירה של המתלוננת. נאמר, כי המתלוננת עודה סובלת מההשלכות הנפשיות והפיזיות של המקרה על חייה, וכי היא מגלה סימני טראומה שלאחר מעשה (פוסט-טראומה). נאמר, כי המתלוננת חוששת מנקמת ידו של המערער ומשפחתו לאחר שישתחרר מהכלא, וכן לעתידה הכלכלי ולעתיד בתה, ומתקשה לשאוב אופטימיות. הוערך, כי הנזקים לטווח הארוך שנגרמו למתלוננת הם פגיעה בדימויה העצמי, תחושת פחד מתמדת, וקושי ליצור יחסים מיטביים עם בני זוג ועם אנשים בסביבתה הקרובה. בתגובת המערער לכך (מיום 6.12.10) נאמר, כי מאז התלונה פעל המערער לגירושין ללא התניה, ודרכי הצדדים נפרדו בהסכמה; המתלוננת מנהלת תביעה אזרחית נגד המערער, שהיא קשה ביותר מבחינתו, ואבי המערער גם משלם את מזונות הבת. דיון והכרעה יא. המערער הורשע בדינו במעשים מכוערים ושפלים עד מאוד במתלוננת, רעייתו באותה תקופה, ובבתם. תופעה זו של גברים הנוהגים באלימות מינית ופיסית כלפי נשותיהם יש להוקיע מכל וכל ועל בית המשפט לומר בקול צלול ורם, כי מקומם של מעשים כאלה לא יכירם בחברה מהוגנת, ומקומם של עושיהם מאחורי סורג ובריח (ע"פ 2346/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 617; ע"פ 1091/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 11847/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) והאסמכתאות דשם). קשר הנישואין נועד להביא ברכה לבני הזוג וברכה לעולם, ועל המשתמשים בו כ"מקום הסמוי מן העין" לשם רוע מעלליהם, לדעת כי יענשו במלוא החומרה. אמנם, בימים עברו קיום יחסי מין בכפיה בין בני זוג, יכולה היתה לשמש כטענת הגנה. ואולם, זו היא נחלת העבר, וחלפה עברה מן העולם. הדבר עוגן בחוק העונשין (תיקון מס' 26), תשמ"ו-1986, בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: "חידוש נוסף הוא בקביעת העדר ההגנה לבן זוג בענין עבירות מין שיש בהן שימוש בכוח; הצעה המאמצת את גישת המשפט העברי, שלפיה אין זכות לבעל לאנוס את אשתו (ראה מחקריו של פרופ׳ נחום רקובר 'יחסי אישות בכפיה ביו בעל לאשתו' סדרת מחקרים וסקירות במשפט העברי, משרד המשפטים, חוברת נ״ה (תש״ם-1980) (להלן רקובר – א"ר)" (הצעות חוק 1797, 302). ואכן, המשפט העברי שולל קיום יחסי אישות בין בני זוג שלא בהסכמת האישה. וכך הם דברי חכמים: "ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי: אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה (לקיים יחסי אישות – א"ר), שנאמר 'ואץ ברגלים חוטא' (משלי י"ט, א'). ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה הויין (יהיו – א"ר) לו בנים שאינן מהוגנין" (בבלי עירובין ק, ע"ב). האיסור על קיום יחסי מין בכפיה בין בני זוג הובא להלכה גם ברמב"ם, בשולחן ערוך ובפסיקה ענפה ורחבה (ראו רקובר). וכך פוסק הרמב"ם: "ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה" (הלכות אישות ט"ו, י"ז). ובמקום אחר: "ולא יבוא עליה על כרחה והיא יראה ממנו... ואם עשה כן הבנים (שיוולדו כתוצאה מכך – א"ר) אינן הגונים אלא מהן עזי פנים ומהן מורדים ופושעים" (הלכות איסורי ביאה כ"א, י"ב). נמצאנו למדים אם כן שקיום יחסי מין בכפיה בין בני זוג אסור בתכלית במשפט העברי. אף שולחן ערוך פוסק: "ולא יבעול אלא מרצונה, ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה" (אבן העזר כ"ה, ב'). בעל השו"ת "דברי יציב" (הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, גליציה – ישראל, המאה הכ') מדייק ומוסיף, שקיום יחסי מין בכפיה אסורים מדרבנן אף אם האשה לא הביעה התנגדות מפורשת בשל פחדה מהבעל, וכי במקרה שישנה הבעת התנגדות מפורשת, האיסור הוא במדרג העליון – איסור דאורייתא: "ויש לומר להרמב"ם דרק בכהאי גוונא (שלפי הרמב"ם רק בכגון אלו - א"ר) שבא עליה והיא יראה הוי מדרבנן, מה שאין כן לאונסה ממש יש לומר דמן התורה אינו רשאי" (שו"ת דברי יציב אורח חיים, ע"ז). מעבר לאיסור על קיום יחסי מין בכפיה גם במסגרת הנישואין, הרחיבו חכמים עוד בדבר הצורך בשמירה על כבודה של האישה (ראו אביעד הכהן "על איסור הטרדה מינית, החפצת האישה וביזוי כבודה" פרשת השבוע (תשס"ז) 277) וחכמים היו נוהגים בנשותיהם בכבוד רב (ראו חגית מיטלמן "רחל אשת ר' עקיבא וברוריה אשת ר' מאיר כמודל לחיקוי" הגיגי גבעה ב' (תשנ"ד). יב. המתלוננת בנידון דידן לא מצאה "מנוח לכף רגלה" (בראשית ח', ט') כשבביתה שלה נמצא המערער, הוא מקור צרתה וכאביה, ואל בית הוריה בו ביקשה למצוא מגן ומפלט לא ניתן לה לשוב - "מחוץ תְּשַׁכֶּל חרב ומחדרים אימה" (דברים לב, כה). אף בתם הקטנה נתונה היתה לאלימותו של המערער, שהגם שיתכן שנבעה מתוך "שיטת חינוך" פסולה ולא בהכרח מתוך מניעים אלימים גרידא, עדיין יש ליתן עליה את הדין. המערער היה מעין "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד". מזה פנים שוחקות למי שמחוץ לביתו, ומזה פנים זעומות - והתנהגות אלימה - בביתו פנימה. קשה להלום צימוד זה, אך זו כנראה המציאות; מזה – הורשע באשר הורשע, ומזה – את לימודיו בהנדסת תוכנה סיים בהצטיינות (בשנת 2003) ובבית האסורים הוא משקיע בהוראה ועל כך הוא זוכה להוקרה, כמו גם על עזרה פרטנית לאסירים ועל פעילות תורנית וחינוכית; דברים אחרונים אלה כשלעצמם יש בהם כמובן חיוב, וקשה לראותם בצוותא חדא עם ההתנהגות שעליה נתן את הדין. יג. עיקר הערעור הוא, כי העונש שהושת כבד ביותר וחורג מרמת הענישה המקובלת. מתחילה סברנו, כי יש אולי לשקול הפחתת-מה בעונשו של המערער וזאת, נוכח התחושה כי יתכן והענישה שהוטלה על המערער במקרה דנא נוטה לצד הגבוה, וכן נוכח התרשמותנו כי המערער מבקש לעלות על דרך הישר ולשוב מדרכו הרעה (על כך העידו גם התימוכין מליצי היושר הרבים שצירף המערער). ואולם לאחר העיון באנו לכלל מסקנה כי אין להיעתר לערעור, בהביטנו אל התמונה בשלמותה. יד. עיינו בפסיקה שפרס בפנינו בא כוחו של המערער, ואולם אין הנידון דומה לראיה ממספר טעמים: ראשית, בכל המקרים אשר הובאו בפנינו, למעט אחד, הורשעו הנאשמים לאחר שהודו במיוחס להם במסגרת הסדר טיעון. בידוע, כי בעת גזירת הדין תילקח כשיקול לקולה הודיית נאשם במיוחס לו (וראו להלן). במקרה דנא לעומת זאת, בחר המערער לנהל הליך הוכחות. הדבר לגיטימי והיתה זו זכותו, אך אותה נסיבה לקולה של חסכון זמן שיפוטי ואי העמדת המתלוננת על דוכן העדים – אינה קיימת כאן; שני אלה לא נחסכו. שנית, במקרה דנא מדובר על משך אירועים ארוך במיוחד - תקופה של כשש שנים ועל מספר אירועים רב, במקרים שהובאו דובר על לכל היותר שני אירועים בודדים בפרק זמן קצר, ובמקרה אחד מספר אירועים שהתפרסו על פני שלושה ימים. שלישית, הגם שהמעשים המתוארים בפסקי הדין שהובאו מעוררים סלידה ומיאוס, אין מדובר בהם בגילוי אלימות ברף הגבוה, במקרה דנן לעומת זאת, מתוארת אלימות קשה כלפי המתלוננת. רביעית, בשונה מפסקי הדין שהובאו מצד ההגנה במקרה דנא הופעלה אלימות לא רק כלפי המתלוננת אלא אף כלפי בתם הקטנה. המדובר בעונשים קלים יותר, שהוטלו בבתי המשפט המחוזיים, ונזכירם בקצרה: אמנם בפ"ח (י-ם) 4069/01 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) שהובא הורשע הנאשם בהתעללות בבתו, אך לא דובר באלימות פיסית. נוסיף עוד, כי בתיק פ"ח (י-ם) 4010/01 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) שצירף המערער, בחר בית המשפט באופן חריג להתחשב בבקשתה של המתלוננת ואִמה לגלות רחמים כלפי הנאשם, כיון שמצא כי מדובר ב"מקרה יוצא דופן שבו ראוי להתחשב התחשבות ממשית גם ברצון האמיתי של הקרבן" (שם) – ולא בכך עסקינן; הנסיבות היו שונות מאוד והוטל, בין היתר, מאסר בפועל של שישה חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות; בתיק פ"ח (ב"ש) 1028/04 מדינת ישראל נ' זילנקו (לא פורסם) שהובא, לא דובר בעבירת אינוס, כי אם בעבירות של מעשה מגונה, איומים והיזק בזדון, אף שם נדון המערער לחצי שנת מאסר ולענישה נוספת. ובפ"ח 4069/01, בו נידון הנאשם ל-30 חודשי מאסר בפועל, לא לוו מעשי האינוס באלימות פיסית כלל, לעומת זאת, באת כוח המדינה פרסה בפנינו מקרים רבים מבית משפט זה, שפסיקתו מחייבת ומתווה את הדרך, בהם הוטלה ענישה דומה ואף חמורה מזו שהוטלה על המערער ושנסיבותיהם, כך נדמה, דומות יותר לנסיבות המקרה דנא. וכך הובאו, בין היתר, המקרים הבאים: בע"פ 2949/09 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 636 הוטל על הנאשם עונש של שמונה שנות מאסר בפועל על אינוס, כליאת שווא ואיומים כלפי רעייתו; בע"פ 12012/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) הורשע הנאשם במעשי אלימות כלפי אשתו וילדיו, וכן בשני מקרים של אינוס אשתו, הוטלו על הנאשם 7 שנות מאסר בפועל; בע"פ 10311/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) הורשע הנאשם על פי הודאתו בתקיפת בת זוגו ובאלימות כלפיה וכלפי ילדיו, בית המשפט קיצר את עונשו של הנאשם מ-12 ל-11 שנות מאסר בפועל, וזאת כיון שהודאתו לא נשקלה כשיקול לקולה. לטעמנו משקפים פסקי דין אלה - בכל הכבוד - מדיניות שיפוטית ראויה. העולה מן האמור הוא, כי אין נראה, לאמיתם של דברים, שבית המשפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה. טו. אין זה המקום להרחיב באשר לחומרתן הרבה של עבירות אלימות בתוך המשפחה "אשר אחריתן מי ישורנה" (ע"פ 9468/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ועבירות אלימות מינית כלפי בת-זוג בפרט. בעת גזירת העונש על בית המשפט לאזן בין שיקולים שונים בהם, טובת הציבור, טובת נפגע העבירה, חומרת העבירה ונסיבותיה, שיקולי הרתעה, יחד עם נסיבותיו האישיות של העבריין, שיקולי השיקום ושיקולי אחידות בענישה. יפים לעניין דברי השופטת פרוקצ'יה בפרשת פלוני (ע"פ 10673/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)): "בגדרו של מעשה הענישה נדרש איזון פנימי ראוי בין מכלול שיקולי הענישה שיש לתת לכל אחד מהם את משקלו היחסי - ובהם - חומרת העבירה על פי טיבה, הגמול הראוי על המעשה, הרתעה מפני ביצוע עבירות נוספות, וסיכויי שיקום. בצד האיזון הפנימי הנדרש, יש צורך באיזון חיצוני בענישה, שמשמעותו היא - קיומו של שיווי משקל ראוי בין הענישה בהליך העומד לדיון, ביחסו לענישה בהליכים אחרים בנושאים דומים, ובסיטואציות קרובות במהותן. יחס זה נלמד מנקודות השוני והשוויון בין הליכים שונים בתחום דומה, ומהנורמה העונשית המקובלת כמדיניות ענישה רחבה, בקטגוריות השונות של העבירות הפליליות על פי נושאיהן". במקרה דנא שקל בית המשפט המחוזי בגזר דינו המקיף את מכלול הנסיבות, בהן הנסיבות לקולה שצוינו, וגזר את דינו של המערער כאמור. בנסיבות המקרה, עונשו של המערער, עם שאינו קל, אינו חורג לחומרה, ותעיד על כך אף הפסיקה הנזכרת. טז. ועוד, הערכת המסוכנות באשר למערער אינה חיובית, כפי שפירטנו מעלה; אף בכך יש כדי להצביע לעבר אי היעתרות לערעור. עוד יוסף, כי המתלוננת, כעולה מתסקיר הקורבן, נושאת צלקות נפשיות קשות. ואיננו מביעים דעה באשר לתביעה אזרחית שהגישה או לנושאים אחרים בתחום האזרחי. יז. נוכח האמור אין בידינו להיעתר לערעור. יש לקוות כי המערער למד לקח מן המקרה, וכי לאחר שישוחרר ממאסרו יעלה על דרך הישר, וייטיב אחריתו מראשיתו. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום כ' בטבת תשע"א (27.12.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09064280_T08.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il