ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות נ' ועדת העבודה והרווחה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 64261-03-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות נגד המשיבים: 1. ועדת העבודה והרווחה של הכנסת 2. משרד האוצר 3. משרד החינוך 4. היועצת המשפטית לממשלה עתירה לצו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד סיגל פעיל; עו"ד זוהר גיפס; עו"ד טל איסק פסק-דין השופטת רות רונן: העתירה שלפנינו מכוונת כלפי החלטת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת (להלן: הוועדה), לאשר את הצעת חוק פרק ח' (השתתפותם של העובדים ובעלי תפקיד בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2025 ו-2026 (הוראת שעה) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה-2024 (להלן: הצעת החוק פרק ח'). על פי הנטען בעתירה, ביום 17.3.2025 במסגרת דיוני ההכנה לקריאה השנייה והשלישית, הצביעה הוועדה על הצעת חוק פרק ח', במסגרתה הוחלט "על קיצוץ רוחבי בדרך של פגיעה בשכרם של עובדי המגזר הציבורי כולו ללא יוצא מן הכלל", לשון העתירה. מהעתירה עולה כי תוך כדי הדיון בוועדה, באופן שהפתיע את חברי הכנסת וללא דיון מקדים, הוחלט לשנות את נוסח הצעת החוק אשר עליה הצביעו חברי הכנסת. נטען כי שינוי זה החריג מהקיצוץ הרוחבי עובדי הוראה במוסדות חינוך שסכום השתתפות הממשלה בתקציבם נמוך מ-40% – וזאת ללא דיון מעמיק ובניגוד להוראות תקנון הכנסת (להלן: החלטת הוועדה). לטענת העותר הוראה זו מחריגה מהקיצוץ מוסדות חינוך מהזרם החרדי בלבד. על כן, כך נטען, החלטת הוועדה היא בלתי סבירה ומפלה כלפי עובדי ההוראה האחרים ששכרם הופחת, המיוצגים על ידי העותר. כמו כן, נטען כי ההחלטה התקבלה בהליך שאינו ראוי ובניגוד לעמדת גורמי המקצוע מטעם משרד האוצר. העותר סבור כי החלטת הוועדה מעדיפה באופן מפלה, ללא כל נימוק ענייני, את עובדי ההוראה מהזרם החרדי; זאת בניגוד לחובתה לנהוג בשוויון, בסבירות ובהגינות בחלוקת תקציבים. משכך התבקש בעתירה להורות על ביטול ההחלטה הגורפת לקצץ בשכרם של עובדי הציבור; או לחילופין להורות למשיבים לבטל את החלטת הוועדה להחריג מהקיצוץ הרוחבי רק את עובדי ההוראה ממוסדות החינוך החרדי. יצוין כי ביום 19.3.2025 עברה הצעת החוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025. לאחר ששקלנו את טענות העותר, הגענו לכלל דעה כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת בהעדר עילה. ראשית, טענות העותר ממוקדות בתקינות החלטת הוועדה, ולא בתוקפה של הוראת החוק העומדת במוקד העתירה. כידוע, הליך החקיקה מורכב ממספר שלבים, אשר סופם בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. טענות העותר מופנות כלפי חוליה מוקדמת יותר של הליך החקיקה – אישור הצעת החוק בוועדה, כהכנה לקריאה השנייה והשלישית במליאה. זאת על אף שבית משפט זה ככלל אינו מתערב בהחלטות ביניים בהליכי חקיקה. ככלל יש להעלות טענות המופנות נגד תקינות חוליה מסוימת בהליך החקיקה - אגב תקיפת תוקפו של החוק לאחר שהושלמה חקיקתו (ראו, למשל: בג"ץ 7604/14 שפיר נ' יו"ר הכנסת, פסקה 3 (10.11.2014)). הדברים אמורים במיוחד היות שהעתירה אינה מתמצית בטענות הנוגעות לתקינות הליך החקיקה, אלא שחלק ניכר מהטענות בה מופנות כלפי תוכן הוראת החוק. שנית, וזה העיקר, במועד הגשת העתירה הצעת החוק כבר הבשילה לכדי חוק – שעבר ביום 19.3.2025 בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. אף על פי כן, טענות העותר נסבו על פגמים בהחלטת הוועדה במישור המינהלי, תוך שהוא מדגיש את חובת הרשות להפעיל את סמכותה בשוויון, הוגנות וסבירות. ואולם מאחר שטענותיו נסבות על תוקפה של חקיקה ראשית – היה עליו להבנות את הבסיס המשפטי לעתירתו ואת הסעדים המבוקשים בה במישור החוקתי. לפיכך, אנו מוצאים כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה. יצוין כי תוך כתיבת פסק דין זה הוגשה הודעה מטעם העותר לפיה חקיקת החוק הושלמה, והוא צפוי להיכנס לתוקף ביום 1.4.2025. בהתאם, ביקש העותר לתקן את העתירה כך שהיא תכלול גם סעד של בטלות החוק. ברם, איננו סבורים כי יש בבקשה לתיקון העתירה כדי לרפא את הקשיים האמורים – מאחר שכאמור התשתית המשפטית שעליה נשענות טענות העותר מתייחסת לפגמים מינהליים בהחלטת הוועדה, ולא לבחינה חוקתית של תוקף החוק. טענות העותר נגד תוקפה של הוראת החוק במישור החוקתי שמורות לו. סוף דבר: העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 1,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"ה (26 מרץ 2025). נעם סולברג שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת