דנה אורן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6426/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי העותרים: 1. דנה אורן 2. רונן צור 3. רז קרן נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. מר דרור עדני עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ט"ו באב התשס"ב (24.07.02) בשם העותרים: עו"ד סעדיה שמואל בשם המשיב 1: עו"ד הלמן ענר בשם המשיב 2: עו"ד קניג בועז פסק-דין המשיב מס' 2 הורשע בעבירה של קשירת קשר ביחד עם האחרים יגאל וחגי עמיר לרציחתו של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל, בקשירת קשר לפגוע בתושבי הישובים הערביים, ובעבירה של מסירת חזקה בנשק שלא כדין. בגין הרשעתו נגזר על המשיב עונש של 7 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו (7.11.95). בהגיע שאלת השחרור בחלוף שני שלישים מתקופת מאסרו, נבחן עניינו של המשיב מס' 2 בפני וועדת השחרורים. עמדת המדינה הייתה כי קיים סיכון לשלום הציבור משחרור מוקדם של המשיב מס' 2. ועדת השחרורים החליטה לדחות את בקשתו של המשיב מס' 2 לשחרור מוקדם. ערעור על החלטת וועדת השחרורים לבית-המשפט העליון נדחה. עתה עומד המשיב מס' 2 בפני ריצוי מלוא עונשו. דא-עקא, כי בבתי הסוהר קיים מצב שבו תפוסת האסירים בכלל בתי הסוהר עולה על תקן הכליאה. במצב דברים זה - כך מורה סימן ט1 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב1971- - נקבעו הסדרים כלליים באשר לשחרור מינהלי. שחרור זה נעשה, בלא שיש לנציב שרות בתי הסוהר שיקול דעת לגבי שחרורו של אסיר פלוני. השחרור המינהלי נעשה "בכל קבוצות האסירים" (סעיף 68ד' לפקודת בתי הסוהר). נמצא, כי בגדר השחרור המינהלי, אין לנציב שירות בתי הסוהר שיקול דעת אינדיבידואלי באשר לשחרורו המינהלי של המשיב מס' 2. נמצא, כי חומרת מעשיו של המשיב מס' 2 אינה רלוונטית לעניין השחרור המינהלי. עו"ד סעדיה הלין כנגד הגיונו של השחרור המינהלי, שלא מבחין בין אסירים. טענה זו יש לעורר בפני המחוקק. ידינו אנו כבולות הן. שלטון החוק מופנה גם כלפי השופט. אף אנו כבולים בחוק. העתירה נדחית. ניתן היום, ט"ו אב, תשס"ב (24.7.2002). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור COURT.DOT נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il