ואצ'סלב איוונוב נ. משרד הפנים

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 6425/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערים: 1. ויאצ'סלב איוונוב 2. אלונה ארקליאן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים 3. רשות האוכלוסין וההגירה 4. ארגון "נתיב" – משרד ראש הממשלה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפטי לעניינים מינהליים מיום 30.7.2020 בעת"ם 58505-01-20 שניתן על-ידי כבוד השופט א' רובין תאריך הישיבה: ב' בטבת התשפ"ב (6.12.2021) בשם המערערים: עו"ד אברהם גל בשם המשיבים: עו"ד יובל שפיצר פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם יש מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי – על-פי המסמכים שהוצגו עד כה – שקבע כי בדין נדחתה בקשתם של המערערים לקבל אזרחות ישראלית כזכאי שבות? זוהי השאלה שבה התבקשנו להכריע. 2. נקדים ונאמר כבר עתה כי מצאנו להשיב על שאלה זו בשלילה, בהתאם לנתונים ולמסמכים שהוצגו בפני המשיבים, כמו גם להליכים המשפטיים שננקטו. עיקרי התשתית העובדתית 3. המערערים, שקרבת המשפחה ביניהם היא של דוד ואחיינית, נכנסו לישראל בשנת 2016 באמצעות אשרות ביקור מסוג ב/2, כל אחד בנפרד. בסמוך לאחר מכן, כל אחד מהם הגיש בקשה לקבלת מקלט בישראל כפליט. הבקשות נומקו בכך שעל-פי הנטען הם עזבו את אוקראינה מאחר שקיבלו צו גיוס לצבא האוקראיני. בעקבות זאת ניתן לכל אחד מהם רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. רישיונות הישיבה של המערערים הוארכו מעת לעת עד למועדים שונים בשנת 2019. 4. בשנת 2017 הגישו המערערים בקשות לשנות את מעמדם ולקבל מעמד של עולים מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות), מכיוון שלטענתם יש להם קרבה משפחתית למנוחה אלכסנדרה אוסובייצקי (להלן: אלכסנדרה), שהייתה יהודיה. המערער טוען כי הוא נכדה של אלכסנדרה, ואילו המערערת טוענת כי היא נינתה. בקשותיהם של המערערים להיות מוכרים כזכאי שבות נתמכו במסמכים שונים, לרבות תעודת לידה של אלכסנדרה ואישור נישואיה, אישור לידה של ולנטינה קוברצ'קינה מורטבה, אמו של המערער ומי שעל-פי הנטען היא בתה של אלכסנדרה (להלן: ולנטינה), ואישור נישואיה של מרגריטה מורטובה, אמה של המערערת ואחותו של המערער. מסמכים אלה כמו גם מסמכים נוספים הועברו לקבלת חוות דעתו של ארגון "נתיב" במשרד ראש הממשלה (להלן: נתיב). לאחר קבלת חוות דעתו והמלצתו של נתיב, הודיעה רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן: הרשות) למערערים כי בקשותיהם נדחו, מכיוון שחלק מרכזי מהמסמכים שהגישו נמצאו כמזויפים, ובהם תעודת הלידה של אלכסנדרה ואישור הנישואין שלה. 5. ביום 10.10.2019 המערערים הגישו ערר פנימי על החלטת הרשות, וזה נדחה ביום 12.11.2019. 6. בעקבות זאת, המערערים הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"ם 58505-01-20, השופט א' רובין). בעתירה נטען כי אין כל בסיס לקביעת נתיב לפיה המסמכים שהציגו המערערים מזויפים, זאת בין השאר, בשים לב לטענת המערערים כי העותקים המקוריים של המסמכים נמצאים עמם, וכי נציגי נתיב כלל לא ביקשו לקבל את העותקים המקוריים על-מנת לבחון את מקוריותם. המערערים ביקשו אפוא שבית המשפט המחוזי יאפשר להם לזמן מומחה מטעמם או אף ימנה מומחה מטעמו, על-מנת לבחון את מידת האותנטיות של המסמכים. המערערים, העומדים על כך שהם יהודים, טענו עוד כי המשיבים לא תמכו את קביעותיהם בהנמקה עניינית. הם אף טענו כי אם יגורשו מישראל עלול להיגרם להם נזק רב מכיוון שהם צפויים להתמודד עם מצוקה כלכלית קשה ואף להיות בסכנת חיים. מנגד, עמדת המשיבים הייתה כי דין העתירה להידחות, מכיוון שלשיטתם המערערים לא הוכיחו את זכאותם למעמד מכוח חוק השבות, בשים לב לחוות דעתם של גורמי נתיב כי המסמכים המרכזיים שהציגו הם מזויפים. במסגרת ההליך התקיים דיון במעמד צד אחד שבו שמע בית המשפט המחוזי את הסבריו של נציג נתיב. 7. ביום 30.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, לאחר שקבע כי לא נפל פגם באופן שבו בחן נתיב את המסמכים או בהתנהלות המשיבים באופן כללי. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת נתיב, כי שני המסמכים המרכזיים שהציגו המערערים – תעודת הלידה של אלכסנדרה ואישור נישואיה – הם בעלי מאפיינים אובייקטיביים המחשידים בהיותם מזויפים, והסביר כי בלעדיהם המערערים לא זכאים לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי בעת שהמערערים נכנסו לארץ הם לא ביקשו מעמד בישראל מכוח שבות – מה שמחזק במידת מה את החשד בעניינם, לרבות בעניין מקוריות המסמכים שהציגו. בהתאם, בית המשפט המחוזי הורה למערערים לצאת את הארץ עד ליום 1.11.2020. 8. בעקבות זאת, ביום 14.9.2020 המערערים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור. ביום 6.12.2020 דחה בית משפט זה (השופט מ' מזוז) את הבקשה לעיכוב ביצוע, והורה למערערים לצאת את הארץ עד ליום 31.12.2020. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה ביום 21.12.2020. המערערים לא אמרו נואש והגישו בקשה נוספת לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, אך זו נדחתה ביום 29.7.2021 (השופט (כתוארו אז) נ' הנדל). ככל הידוע, המערער עזב את הארץ יותר מחצי שנה לאחר המועד שנקצב לכך, ואילו המערערת עודה שוהה בישראל. 9. בערעור שבפנינו טוענים המערערים, בעיקרו של דבר, כי אין ממש בטענות נתיב, וכי היה מקום לבצע בדיקות נוספות ומקיפות יותר של המסמכים שהגישו, מה שהיה מוביל לשיטתם להכרה בכך שמדובר במסמכים מקוריים, ובהתאם להכרה בזכאותם למעמד בארץ מכוח חוק השבות. המערערים מצביעים על העובדה שנציגי נתיב הסתפקו בבדיקת צילומי המסמכים שהגישו, מבלי לבצע בדיקות מעבדה של מסמכי המקור, שהיו יכולות לכאורה להעיד על גילם של המסמכים, ובכך לתמוך בטענותיהם. המערערים טוענים גם כי המשיבים פועלים באופן מוטה, תוך שקילת שיקולים זרים. 10. מנגד, עמדת המשיבים היא כי דין הערעור להידחות בהתבסס על חוות דעתם של גורמי נתיב, אשר ניתנה בסמכות ועל בסיס מקצועיותם בתחום. המשיבים פירטו את הפגמים שמצאו במסמכים שהציגו המערערים, ואף התייחסו למורכבות שעולה מכך שהמערערים הגישו תחילה בקשה לקבלת מקלט בישראל כפליטים על בסיס הטענה שהוצאו להם צווי גיוס באוקראינה ורק בהמשך הגישו בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח חוק השבות. כמו כן, המשיבים טענו כי דין הערעור להידחות בשל עשיית דין עצמי מטעם המערערים, מכיוון שאלה נותרו בישראל על אף ההחלטות השיפוטיות שהורו להם לעזוב את הארץ. 11. הדיון בפנינו התקיים ביום 6.12.2021. בדיון חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם, כאשר בא-כוחם של המערערים שב על הבקשה לאפשר למומחה חיצוני לבחון את מקוריותם ומהימנותם של המסמכים. במסגרת הדיון הובהר כי המשיבים אינם חולקים על יהדותה של אלכסנדרה, אך לשיטתם, לא הוכח קשר משפחתי בינה לבין המערערים, ולמעשה המסמכים שהציגו לשם תמיכה בכך הם מזויפים. דיון והכרעה 12. לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים אנו סבורים כי דין הערעור להידחות. 13. כידוע, לגורמי נתיב מומחיות רבה בבחינת בקשות מעמד מכוח חוק השבות (בג"ץ 265/07 עבו נ' השר לבטחון פנים, פסקה 13 (16.6.2011); בג"ץ 2403/17 ‏רביוק נ' שר הפנים, פסקה 5 (13.9.2017)). מומחיות זו מקבלת משקל נוסף כאשר מדובר בבקשות של יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר (ראו: בג"ץ 6304/18 דומניצקי נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 5 (12.9.2019)). 14. בנסיבות העניין, לא עלה בידי המערערים להפחית מהמשקל שראוי לייחס ברגיל להמלצתם של גורמי נתיב. טענת המערערים שגורמי נתיב "מתנכלים" להם הועלתה בעלמא, ומבלי שהם הצביעו על כל מניע ספציפי לכך שיזכו ליחס כזה. 15. כאמור, קיימות שאלות שנותרו פתוחות בעניינם של המערערים אך הדרך עודנה פתוחה להוכחת זכאותם למעמד בישראל מכוח חוק השבות, ככל שיימצאו מסמכים משכנעים המבססים זאת. יחד עם זאת יש לומר, כי העובדה שהמסמכים שהגישו המערערים נמצאו כמזויפים נזקפת לחובתם ובמובן זה הנטל הראייתי שבו יהיה עליהם לשאת אינו פשוט כלל. ככל שיחפצו המערערים לעשות כן בעתיד – הם יוכלו לפנות בבקשה מתאימה ממקום מגוריהם באותה עת. הדבר אינו מצדיק את הימצאם בישראל לעת הזו. מן המותר לציין כי הישארותם של המערערים בישראל חרף החלטות שיפוטיות חוזרות ונשנות שדחו את בקשותיהם לעיכוב ביצוע, היא התנהלות דיונית שאין להלום. 16. סוף דבר: הערעור נדחה בכפוף לאמור בפסקה 15 לעיל. כאמור, בא-כוחם של המערערים מסר כי המערער עזב את הארץ זה מכבר. לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר למערערת זמן להתארגנות, אנו מורים כי המערערת תעזוב את ישראל עד ליום 5.1.2022. בהתחשב בנסיבותיהם האישיות ולפנים משורת הדין המערערים יישאו בהוצאות מופחתות בלבד בסך של 5,000 שקלים. ש ו פ ט ת הנשיאה א' חיות: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, ‏י"ב בטבת התשפ"ב (‏16.12.2021). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20064250_A24.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1