ליאור מנקר נ. שר הבריאות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 64184-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ העותרים: 1. ליאור מנקר 2. איתי איתן רוטנר 3. אור יוסף סופר 4. האגודה הישראלית לכירופרקטיקה נגד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. מנכ"ל משרד הבריאות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דניאל אברבנאל; עו"ד אביחי טויג פסק-דין השופט דוד מינץ: עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי המשיבים יפעלו לאפשר ביצוע עבודה בפיקוח במקצוע הכירופרקטיקה, הדרושה לצורך קבלת תעודת כירופרקט ועיסוק במקצוע בהתאם להוראות תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (עבודה בפיקוח במקצועות הכירופרקטיקה), התשפ"ד-2024 (להלן: תקנות העבודה בפיקוח). בכלל זה, התבקש כי מנכ"ל משרד הבריאות, משיב 2 (להלן: המנהל) יכיר בבתי חולים מתאימים כ"מוסד מוכר לעבודה בפיקוח" וכי יינקטו כלל ההליכים הדרושים על מנת לאפשר את ביצוע העבודה בפיקוח לרבות הקצאת תקנים ותקציבים. כן התבקש כי המשיבים יפעלו למניעת הפגיעה הצפויה בכירופרקטים בדרך של תיקון הוראות המעבר שנקבעו בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008 (להלן: חוק הסדרת עיסוק או החוק) או בכל דרך מתאימה שתביא למניעת הפגיעה. הרקע הצריך לעניין בשנת 2008 נחקק חוק הסדרת עיסוק. החוק תוקן בשנת 2010 ובמסגרת זו הוספה אליו הסדרה של מקצוע הכירופרקטיקה. החוק הגדיר כירופרקט כ-"מי שניתנה לו תעודת כירופרקט" וכן נקבעו בו שורת תנאים בהם יש לעמוד לצורך קבלת תעודת כירופרקט. בין היתר כי נחוצה "עבודה בפיקוח במשך שישה חודשים וחוות דעת חיובית של האחראי לעבודה בפיקוח". עוד נקבע בחוק כי אדם לא ישתמש בתואר כירופרקט או יציג עצמו ככירופרקט אלא אם הוא בעל תעודת כירופרקט, ואף נקבע כי מי שיעשה כן עובר עבירה פלילית. ביום 4.6.2024 הותקנו תקנות העבודה בפיקוח. התקנות קבעו, בין השאר, כי עבודה בפיקוח תבוצע אך בבתי חולים שהוכרו על ידי המנהל כמוסדות מוכרים לעבודה בפיקוח. כמו כן, בשנת 2024 תוקן חוק הסדרת עיסוק כך שהתווספו אליו הוראות מעבר שקבעו תקופת מעבר של שנתיים מיום פרסום התקנות עד להחלת ההגבלות שנקבעו בחוק על כירופרקטים העוסקים במקצוע כיום בישראל, היינו עד ליום 4.6.2026. לשלמות התמונה יצוין כי החוק החריג מחלק מהתנאים המנויים בו, ובין היתר מהחובה לבצע עבודה בפיקוח, את מי שעסק בכירופרקטיקה בישראל, בהיקף ניכר, במשך 5 שנים לפחות ערב כניסת התקנות לתוקף. כמו כן, הוראות המעבר לא הוחלו בעניינם של מי שלא עסק בכירופרקטיקה בישראל ערב כניסתן לתוקף של התקנות. לאחר שיחות שהתקיימו בין הצדדים בנוגע לקידום הכרה בבתי חולים מתאימים כמוסדות מוכרים לעבודה בפיקוח, שלא הבשילו לכדי פתרון, ביום 17.11.2024 נשיא האגודה הישראלית לכירופרקטיקה (להלן: עותרת 4) שלח מכתב בנושא למשיבים ולגורמים נוספים, בו הלין על היעדרה של האפשרות לבצע עבודות בפיקוח בעיקר בשל מגבלות תקציביות ולמעשה על היעדרה של האפשרות לקבל תעודת כירופרקט. לטענת העותרים הם לא זכו למענה על מכתב זה. ביום 6.1.2025 נשלח מכתב נוסף מטעם עותרת 4, שמוען בין היתר למשיבים, באותו הנושא, אך אף הוא לא זכה למענה. לפיכך, ביום 25.3.2025 נשלח מכתב נוסף מטעם עותרת 4. לאחריו התקיימו מספר ישיבות ושיחות בנושא בין נציגי עותרת 4 וגורמים רלוונטיים מטעם המשיבים, ברם המשיבים טענו כי מימוש תקנות העבודה בפיקוח וההכרה בבתי חולים לא מתאפשרים נוכח מגבלות תקציביות, כך שהישיבות לא נשאו פרי. ביום 13.11.2025 פנו העותרים באמצעות בא כוחם במכתב למשיבים. במכתבם הוסיפו לדרישתם כי המשיבים יפעלו לאפשר ביצוע עבודה בפיקוח, דרישה בדבר תיקון הוראות המעבר כך שתמנע את הפגיעה הצפויה בעותרים, ולא זכו למענה. בהמשך לפניות אלה טענו העותרים כי נערכו עוד מספר ישיבות ופגישות בין הצדדים, בימים 2.12.2025 ו-5.1.2026, ואולם גם בהן הנושא לא בא על פתרונו. מכאן העתירה שלפנינו. לפי הנטען בעתירה עד לעת הזו המנהל לא הכיר במוסדות מוכרים לעבודה בפיקוח וכפועל יוצא מכך, אין אפשרות לבצע עבודה בפיקוח ולמעשה עתידה להיבצר מכירופרקטים רבים האפשרות לקבל תעודה ולהשתמש בתואר כירופרקט או להציג עצמם ככאלה. זאת מקום שכדי לקבל תעודה, על כירופרקט לעמוד בתנאי כשירות שונים ובניהם – השלמת שישה חודשי עבודה בפיקוח. ברם, בעת הנוכחית חלפה זה מכבר האפשרות לעשות כן עד לכניסת האיסורים בחוק לתוקף. נטען כי המצב המתואר עתיד לגרום לפגיעה קשה לא רק בזכויות הכירופרקטים שלא יזכו לתעודה, אלא בציבור כולו ובשלטון החוק היות שמחדלם של המשיבים מרוקן מתוכן את הוראות החוק והתקנות. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. החלטה של המנהל לפי חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008 נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לפי סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים) ופרט 21(26) לתוספת הראשונה לחוק זה. אמנם הסוגיה העיקרית בענייננו – שעניינה בהכרת המנהל בבתי חולים כמוסדות מוכרים לעבודה בפיקוח – מוסדרת בתקנות העבודה בפיקוח שהותקנו מכוח סעיף 15א לחוק הסדרת עיסוק. ואולם מעיון בחוק בתי משפט לענינים מינהליים עולה כי בית המשפט לעניינים מינהליים ידון גם בעתירה נגד החלטה של המנהל לפי חוק הסדרת עיסוק. לכך יש להוסיף כי סעיף 9 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 קובע כי הביטוי "לפי" בחיקוק פלוני משמעו גם לפי תקנות שהותקנו מכוח אותו החיקוק (ראו והשוו: בג"ץ 6305/15 אל-וט 2001 בע"מ נ' מנהל השירותים הווטרינרים ובריאות המקנה, משרד החקלאות, פסקה 6 (5.1.2016); בג"ץ 6538/15 המועצה האיזורית מגידו נ' שר התחבורה, פסקה 8 (18.11.2015)). ברי אפוא כי בענייננו גם החלטה של המנהל (או היעדרה של החלטה) לפי תקנות העבודה בפיקוח נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. בשולי הדברים נוסיף, כי אין מקום להידרש לסעד שעניינו בתיקון הוראות המעבר של החוק – הן משום שהטענות בעתירה התמקדו אך באופן היישום שלהן והן משום שהכנסת לא צורפה כלל כמשיבה בעתירה. העתירה נדחית כאמור. לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, א' ניסן תשפ"ו (19 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט