עסמאת אבו קנדיל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6416/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6416/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: עסמאת אבו קנדיל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.6.09 בת"פ 13457-01-09 שניתן על ידי כבוד השופט משה גלעד תאריך הישיבה: ח' באדר התש"ע (22.2.2010) בשם המערער: עו"ד אמיל זועבי בשם המשיבה: עו"ד אפרת רוזן בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.6.2009 (ת"פ 13457-01-09 כבוד השופט מ' גלעד). המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של ניסיון לחבלה מחמירה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 25, 333, ו-335 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין), ובשתי עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירות לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין וכן, בעבירה של תקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין ובשתי עבירות של איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10, ו- 62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 16.1.2009 בשעות הבוקר בצומת עין אברהים, עמדו שני שוטרים בהיותם לבושים במדים, בתפקיד סיור, במהלכו עצרו רכבים וערכו בדיקת רישיונות שגרתית. בסמוך לשעה 9:15, נהג המערער ברכב ללא רישיון נהיגה בר תוקף. משהגיע המערער לצומת הנ"ל סימן לו אחד השוטרים לעצור לשם בדיקת מסמכים והמערער עצר את רכבו בסמוך לניידת המשטרה. משנתבקש המערער להציג את רישיון הנהיגה ורישיון הרכב, עשה עצמו מחפש את הרישיונות בתא הכפפות. בעוד השוטר ממתין בצמוד לרכב, החל המערער לנסוע קדימה במטרה להימלט מהשוטרים. על מנת שלא להיפגע מהרכב נאלץ השוטר לקפוץ לאחור והמשיך מיד לכיוון הניידת על מנת לבצע מרדף אחרי המערער. המערער נסע לאחור במטרה לפגוע בשוטר ולחבול בו חבלה חמורה. והשוטר קפץ הצידה בכדי לא להיפגע מהרכב. בהמשך לכך החל המערער להימלט מהשוטרים בנסיעה מהירה תוך שהוא מבצע פרסה בצומת עין אברהים ועובר ברמזור אדום, נוסע במהירות ובפראות תוך סיכון המשתמשים האחרים בכביש ונעלם לכיוון עין אברהים. למחרת, בתאריך 17.1.2009 בשעות הבוקר, בצומת אום אל פחם, עת היה השוטר שבו ניסה המערער לפגוע בתפקיד סיור שיגרתי, הוא הבחין במערער נוסע ברכב. השוטר ושוטר נוסף שהיה איתו הורו לו לעצור בצד הדרך באמצעות מערכת הכריזה. הוא התעלם מהוראות השוטרים והחל להימלט תוך שהוא נוסע במהירות ובפראות, עובר מנתיב לנתיב בין רכבים נוסעים, ואינו נותן זכות קדימה. הוא פנה שמאלה לכיוון עין אברהים, תוך שהוא חוצה רמזור אדום וגורם לרכבים לבצע בלימת פתע ובהמשך הוא נעלם. לאחר מספר דקות ובעקבות דיווח לפיו המערער יצא ברכבו מעין אברהים ופנה שמאלה לכיוון הכפר מוסמוס, בוצעה על ידי שוטרי מג"ב חסימה בצומת מוסמוס. בהגיע המערער לצומת בעודו נוהג במהירות ובפראות על מנת להימלט מהמשטרה ותוך סיכון המשתמשים האחרים בכביש, עלה עם הרכב על שלושה שטחי הפרדה תוך שהוא עוקר בדרכו מספר תמרורים, מאבד שליטה, עולה על מדרכה ומתנגש בקיר בטון. בהמשך, בעת שהוא שכב על הכביש פנה אליו שוטר ושאל לפרטיו. בתגובה, המערער קם ותקף את השוטרים שהיו במקום ואיים עליהם. ביום 24.6.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 36 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, לבל יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע או עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, לבל יעבור עבירת אלימות כלפי עובד ציבור; פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך שנתיים מיום שחרורו מן המאסר; פסילה על תנאי של 6 חודשים מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, במשך שנתיים מיום שחרורו מן המאסר. בית המשפט המחוזי ציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה שהמערער נעצר ביום אירוסיו וכי בשל מעצרו וההליך המשפטי, אירוסין אלו מצויים בסכנה. באשר לעבירות נשוא כתב האישום התרשם קצין המבחן כי המערער "התייחס למעורבותו באירועים הנדונים במינימיזציה", והוא מפחית ממעורבותו באירועים ומשליך את האחריות למעורבותו על השוטרים. קצין המבחן התרשם כי מדובר בצעיר שאישיותו טרם בשלה והתגבשה וכי הוא מצוי בעיצומו של תהליך ההתבגרות וגיבוש זהות עצמית. וכי מדובר באדם בעל דימוי עצמי נמוך, קווי אישיות מניפולטיביים וגבולות מטושטשים בין המותר לאסור. לפיכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית באשר למערער. בית המשפט המחוזי קבע כי העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה היא מן החמורות בספר החוקים, קל וחומר כשבוצעה פעמיים, יום אחר יום. כמו כן, נקבע כי המערער ביטא במעשיו את זלזולו בחוק ואת העדר המורא שלו מאוכפיו. ניסיון החבלה בשוטר והנהיגה הפרועה בה נהג המערער תוך שסיכן את יתר המשתמשים בכביש במטרה להימלט מן השוטרים הינן נסיבות חמורות ביותר, וחמור "שבעתיים", שחזר על מעשיו וזאת, לאחר יום אחד בלבד. בנוסף נקבע כי אין להתעלם גם מעברו התעבורתי של המערער, המונה 16 הרשעות בתקופה של שנתיים וחצי בלבד. לצד החומרה הרבה שבמעשיו ציין בית המשפט המחוזי שיש להביא בחשבון גם מספר שיקולים לקולא ביניהם הודאתו של המערער והשתתפותו בהליך גישור, חסכון בזמן שיפוטי, העדר עבר פלילי ונסיבותיו האישיות הקשות של המערער. בסיכומו של דבר באיזון בין כלל השיקולים גזר בית המשפט המחוזי את העונשים, כפי שפורטו לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו העונש נותן משקל מכריע לאינטרס הציבורי ולא ניתן משקל ראוי והולם לאינטרס הפרטני במקרה הנדון. בנוסף, לטענתו, יש לתת משקל יתר להודאתו, לחסכון בזמן השיפוטי היקר ולעובדה כי ביום מעצרו היה בדרך לטקס האירוסין שלו. בנוסף הוא מציין כי הביע חרטה עמוקה וכנה על מעשיו. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער. לטענתה העבירות שביצע המערער הינן חמורות ביותר המבטאות זלזול חמור בנציגי החוק תוך סיכון חיי אדם. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והביא בחשבון את כלל השיקולים לני גזירת דינו של המערער. יתר על כן, יתכן כי בית המשפט המחוזי אף נטה מידה של חסד למערער ולא מיצה עימו את מלוא חומרת הדין. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, והתנהגות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ביותר ומרתיעה מאחורי סורג ובריח. המערער בחוצפה ובעזות מצח ברח מנציגי החוק יום אחרי יום תוך סיכון ממשי של עוברי דרך בכביש. כפי שכבר נאמר בעבר על ידי בית משפט זה התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות מימדים מדאיגים. "חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך, אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה" (בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2006). ראו גם ע"פ 6681/09 אלחטיב מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.1.2010); ע"פ 5881/09 סויסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.1.2010) ). על כן נקבע כי יש להחמיר בעונשם של מי שמסכנים את שלום הציבור בנהיגה פרועה תוך זלזול בוטה בנציגי החוק. "בית המשפט מצווה להעביר את המסר החשוב כי חיי אדם אינם הפקר וכי נהגים מוכרחים ליטול אחריות על מעשיהם שעה שהם יושבים מאחורי הגה המכונית, שהיא ככלי נשק" (ע"פ 6833/06 עמאש נ' מדינת ישראל, פס' 11 לפסק הדין (טרם פורסם, 11.1.2010) ראו גם ע"פ 1214/08 אלעסם נ' מדינת ישראל, סעיף 12 לפסק הדין (טרם פורסם, 15.12.2008); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, סעיף 16 לפסק הדין (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקרה הנדון בו כאמור המערער חזר על מעשיו החמורים כיממה בלבד לאחר שהצליח לחמוק מנציגי החוק, ולא זו אף זו, הוא אף ניסה לפגוע פיזית בנציגי החוק והילך עליהם אימים. הדעת אינה סובלת מעשי תקיפה של נציגי החוק אשר עושים את עבודתם נאמנה למען שמירת הסדר הציבורי ובטחון הציבור. יש להוקיע מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם הפרעה לעובדי ציבור במילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה בנציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית. כאמור על מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. הציבור נותן את מבטחו בעובדי הציבור ונציגי החוק, "וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד מבעלי אגרוף, מתוקפנים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו" (ע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.1988); ע"פ 6642/09 מדינת ישראל נ' גביש (טרם פורסם, 30.12.2009)). בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השירות הציבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם (רע"פ 2660/05 יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.8.2008)). על כן בתי המשפט מחויבים להכביד את ידם ולתת עונשים מרתיעים (רע"פ 1860/07 נחמני נ' מדינת ישראל (14.6.2007)). ידוע הוא כי ככל שחומרת העבירה והצורך בהרתעה גוברים, פוחת משקלם של השיקולים האישיים. המערער אשר סיכן חיי אדם בכבישים זלזל בנציגי החוק והגדיל לעשות ואף ניסה לפגוע בהם אינו ראוי למידה של רחמים. כאשר המערער מתחנן להקלה בעונש, חייבים אנו לזכור את אינטרס הציבור להילחם בתופעה וחייבים לזכור שהעומד עתה לפנינו בראש מורכן, הוא אותו עבריין אשר הפגין "גבורה רבה" בכביש, עזות מצח וחוצפה תוך שהוא מצפצף על שוטרים ועל החוק ומסכן באופן חמור את הציבור. אשר על כן, אין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בעונש שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי אשר הביא בחשבון את כלל השיקולים, וייתכן ואף, כאמור, הקל עם המערער. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, ט' באדר התש"ע (23.2.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09064160_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il