ניסים חזן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6415/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6415/03 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור המערער: ניסים חזן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.5.03 בת"פ 207/02 שניתן על ידי כבוד השופטים מ' נאמן, ר' חופרי וינוגרדוב, ע' גרשון תאריך הישיבה: י"ג בתשרי התשס"ז (5/10/06) בשם המערער: עו"ד יפעת כץ בשם המשיבה: עו"ד אריאלי פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים מ' נאמן, ר' חופרי וינוגרדוב, וע' גרשון) בו הרשיע בית המשפט את המערער בעבירת אינוס בניגוד לסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וגזר עליו ברוב דעות עונש של 7 וחצי שנות מאסר בפועל, והפעיל במצטבר עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים שהיה תלוי נגדו. כן הוטל עליו מאסר על תנאי וחובת פיצוי למתלוננת בסך 25,000 ש"ח. הערעור נסב על ההרשעה ועל העונש. 2. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי המערער בעל את המתלוננת בניגוד להסכמתה על רקע העובדות הבאות: ביום 19.3.02 השתתפה המתלוננת במסיבה בפרדס חנה, ובשלב מסוים הגיע המערער למסיבה. במהלך המסיבה פנה עורך המסיבה, קרובו של המערער, ואמר למתלוננת כי המערער רוצה לשוחח עימה ברכבו, והיא נענתה. כשהמערער החל בנסיעה לכוון חוף הים קיסריה, הביעה המתלוננת התנגדות לכך, אולם הוא המשיך בדרכו, ועצר את רכבו בהגיעם לחוף הים. המתלוננת יצאה ממנו, ואמרה שהיא חשה ברע. המערער ניסה לנשקה אך היא סירבה. לאחר מכן, היא נכנסה לרכב ונשכבה במושב האחורי מאחר שחשה ברע. המערער התיישב לידה והחל ללטפה, וכאשר היא התנגדה סטר לה על פניה. היא החלה לבכות והתחננה בפני המערער כי יחזיר אותה למסיבה, אך הוא המשיך ללטפה ולנשקה, והחל למשוך את מכנסיה כלפי מטה תוך השמעת איומי רצח כלפיה. כשהיא המשיכה להתנגד, סטר לה המערער פעמיים נוספות. בהמשך, יצא המערער מהרכב והורה למתלוננת להתפשט. היא לא צייתה, וכשחזר לרכב החל לצעוק עליה, נשכב עליה, וחרף התנגדותה, הפשיטה ממכנסיה ומתחתוניה, ובעל אותה עד שהגיע לסיפוקו. המערער הודה בקיום יחסי מין עם המתלוננת אלא שטען להגנתו כי הם נתקיימו בהסכמתה. 3. בית המשפט בחן את גרסאות המתלוננת והמערער לפרטיהן וניתח אותן על כל היבטיהם. הוא הסתמך על גרסתה של המתלוננת אשר העידה על תחילת המפגש עם המערער, על נסיעתו לכוון הים בניגוד לרצונה, על כך שסטר לה והביא אותה לבכי, ועל בעילתה על ידי המערער בניגוד לרצונה. היא העידה כי לאחר מעשה האונס חזרו השניים למסיבה, וכאשר ירדה ממכוניתו פגשה שלושה מכרים שהיו במקום המסיבה ופרצה בבכי היסטרי. למחרת האירוע סיפרה לאחותה על מה שארע, וחברה של המתלוננת שכנע אותה להתלונן במשטרה. המערער מצדו מסר גרסה משלו לפיה המתלוננת הצטרפה מרצונה לנסיעה עימו ולא הראתה כל סימני התנגדות לחיזוריו. היא נשכבה מרצונה בחלק האחורי של הרכב, והוא נשכב לידה. היא התפשטה מרצונה, וקיימה עימו יחסי מין בהסכמה מלאה. בית המשפט המחוזי העדיף בלא היסוס, כדבריו, את גרסת המתלוננת על פני גרסת המערער, וזאת אף שהיה ער לתמיהות מסוימות בגרסתה, וביניהן - העובדה כי עלתה בלילה לרכב של אדם המבוגר ממנה בלמעלה מ-20 שנה, לא ביקשה עזרה מהמאבטחים שנקרו בדרכם, ולא התלוננה בפניהם לאחר מעשה האונס. כן התייחס לכבישת עדותה של המתלוננת במשך 4 ימים עד שפנתה למשטרה. לתמיהות אלה לא ייחס בית המשפט ערך מכריע, והוא מצא חיזוקים לגרסת המתלוננת, בעדותם של חלק ממשתתפי המסיבה שפגשו אותה כשחזרה מנסיעתה עם המערער. עדים אלה העידו על מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת אותה עת, והעד אורן אף העיד כי יום לאחר מכן פגש אותה והיא סיפרה לו שהמערער אנס אותה וסטר על פניה. העד דניאל מסר הודעה במשטרה על בכייה של המתלוננת בליל האירוע כל הדרך בחזרה ממקום המסיבה, ועל דבריה ברמזים עוד באותו ערב על ניצולה המיני בידי המערער, מהם הסיק כי היא נאנסה. מעדויות אלה עלה בבירור שהמתלוננת היתה במצב נפשי קשה ביותר כשחזרה מנסיעתה עם המערער, ומצב זה אינו מתיישב עם גרסתו, בדבר קיום יחסי מין ביניהם בהסכמה. המערער מצידו לא הביא כל עדי הגנה. בסופו של יום קבע בית המשפט, כאמור, כי יש להאמין לגרסת המתלוננת, והרשיע את המערער בעבירת אינוס. 4. בגזר דינו, עמד בית המשפט על חומרת מעשהו של המערער, ועל עברו הפלילי המכביד ביותר, המצדיק החמרה ניכרת בעונשו. בית המשפט התחשב לקולא במצב בריאותו של המערער, ובעובדה כי עבר תאונת דרכים, וכן התחשב בעובדה כי המתלוננת ידעה מראש על עבריינותו של המערער, והסכימה לעלות עימו לרכבו, בשעת לילה. על רקע מכלול שיקולי הענישה גזר בית המשפט על המערער 8 שנות מאסר בפועל (כולל הפעלת מאסר על תנאי) ופיצוי למתלוננת. 5. בערעור שבפנינו על הכרעת הדין, התמקדה באת-כח המערער בטענות שעניינן השגות על מהימנות גרסאות העדים וקביעת ממצאי העובדות בידי הערכאה הדיונית. היא חזרה על טיעונים שנשמעו בערכאה קמא לגבי אמינות גרסאות המערער והמתלוננת, תוך ניתוח פרטני של סתירות נטענות בעדויות, ותמיהות כאלה ואחרות בגרסתה של המתלוננת. קו טיעון זה בערעור נדון לכשלון, ולא מצאנו כל הצדקה לסטות מהעיקרון הנטוע היטב בשיטתנו לפיו בית משפט שלערעור לא יתערב בממצאי מהימנות ועובדה שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות חריגות ביותר. נסיבות כאלה אינן מתקיימות במקרה שלפנינו. בית המשפט ניתח את העדויות שהובאו בפניו בפירוט רב, מצא חיזוקים ראויים לגרסתה של המתלוננת, והסיק מכל אלה מסקנות הגיוניות המתבקשות מניסיון החיים, ההגיון והשכל הישר. לא מצאנו טעם להתערב במסקנותיו לעניין העדפתו את גרסת המתלוננת על פני גרסת המערער, שנמצאה שיקרית. החיזוקים שהובאו לגרסת המתלוננת הנילווים לעדותה שלה, יוצרים תשתית ראייתית מוצקה להוכחת העבירה המיוחסת למערער. לאור כל אלה, אין מקום להתערבותנו בהרשעה. 6. אשר לעונש, אכן בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר ממשי אליו הצטרף עונש הפעלה של המאסר על תנאי שהיה תלוי כנגדו. העונש, אף שאינו קל, אינו חורג ממתחם הענישה המקובל לעבירות אונס שחומרתן רבה. במיוחד נדרשת החמרה במקרה זה לאור היקפן של העבירות החמורות הקודמות העומדות לחובת המערער, שהביאו לריצויים של עונשי מאסר רבים המעידים על עבריינותו המובנית מזה שנים רבות. בית המשפט התחשב בנסיבות מסוימות לקולא, אולם בשים לב לחומרתה המופלגת של העבירה נשוא הליך זה ולנזק שנגרם למתלוננת בעטייה, ועל רקע פליליותו המובנית של המערער, לא היה מנוס מהחמרה בעונש, ויש להותירו בעינו. לאור האמור, לא מצאנו יסוד לערעור, ואנו דוחים אותו על שני חלקיו. ניתן היום, א בחשון תשס"ז (23.10.06) ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03064150_R02.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il