יעקובי הרצל נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 6412/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6412/09 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות העותר: יעקובי הרצל נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד זבידה סאלח פסק-דין השופטת ע' ארבל: עניינה של העתירה בבקשת העותר כי נורה למשיב לשוב ולבדוק אותו על-ידי ועדה רפואית מטעמו בהרכב אחר, לשם בחינת קיומו של קשר סיבתי בין תאונת העבודה שאירעה לו בשנת 1993, לבין אירוע נוסף שבו נפגע בשנת 2001. 1. העותר נפגע בתאונת עבודה בשנת 1993 שבעטיה ספג חבלה בברכו השמאלית (להלן: הפגיעה הראשונה). בשנת 2001 ספג העותר חבלה סיבובית נוספת בברכו בעת שירד במדרגות (להלן: הפגיעה השנייה). עניינו של העותר הובא בפני וועדות רפואיות פעמים מספר והתגלגל, חזור והתגלגל, בין הוועדה הרפואית לערעורים (להלן: הוועדה) לבין בית הדין לעבודה. הוועדה אשר דנה בעניינו של העותר ביום 1.3.05 סברה כי אין לראות בנזקו בעקבות התאונה השנייה משום החמרת הנזק שספג בתאונה הראשונה, בקובעה שאלמלא התאונה השנייה היה נותר מצב הברך כפי שהיה לאחר התאונה הראשונה. עוד קבעה הוועדה כי מאחר שהברך נותרת בכיפוף של 45 מעלות, לא ניתן לבדוק את יציבותה. בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 20.6.06 בערעור שהגיש העותר על החלטת הוועדה, הורה בית הדין להחזיר את עניינו של העותר לוועדה כדי שזו תתייחס לחוות הדעת של ד"ר לוינקופף, שהובאה מטעמו של העותר, שלפיה קיים קשר סיבתי בין מצבו של העותר לאחר הפגיעה השנייה לבין הפגיעה הראשונה. בעקבות ההחלטה שבה הוועדה והתכנסה ביום 7.12.06 ולאחר שעיינה בחומר שלפניה, לרבות חוות דעת רפואיות, נותרה היא בהחלטתה בדבר היעדר קשר סיבתי בין שני האירועים. את החלטתה נימקה הוועדה בזו הלשון- "הועדה מתייחסת לפסק הדין. ב- 1.3.05 עת נבדק הועדה פירטה את מסקנותיה לגבי ברך שמאל לגבי שרשרת האירועים של החבלות באותה הברך גם נימקה ובפרוטרוט את ההחמרה במצבה של הברך. ד"ר לוינקופף בעצמו כתב שאינו מסוגל לבדוק יציבותה של הברך בעת הכיפוף לפיכך לא ברור מדוע קבע ד"ר לוינקופף שנכותו הכוללת היא 50% כתוצאה של שתי התאונות. לא ברור כיצד הגיע לאחוזי נכות אלו שהרי 50% נותנים על קישיון לא נח של הברך. קישיון לא נח של הברך בעמדת כיפוף קבועה של 45 (מעלות) נגרמה בעקבות התאונה ב- 2001. אילו לא נפגע ב- 2001 הרי כפי שנקבע ע"י הועדה עוד ב 1.3.05 היה נשאר במכשיר תומך ברך כפי שהיה בגין אי יציבות צדדית והיה ממשיך בעבודתו כפי שהמשיך לעבוד משנת 1993 עד 2001. לפיכך הועדה נשארת בהחלטתה". גם על החלטה זו ראה העותר להגיש ערעור. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (כב' השופטת א' סלע) דחה את הערעור לאחר שקבע כי מהחלטת הוועדה עולה כי היא מילאה אחר הוראותיו של בית הדין האזורי לעבודה שהפנה את התיק בחזרה אליה, להתייחס לחוות דעתו של ד"ר לוינקופף, ונימקה בהרחבה מדוע סבורה היא כי לא קיים קשר סיבתי בין שתי התאונות. העותר ביקש לערער על החלטה זו והגיש בקשה בעניין לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי דחה את הבקשה לאחר שלא מצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ומשקבע כי היא קיימה את הוראותיו של בית הדין האזורי שהחזיר את הדיון אליה. באין ערכאת ערעור נוספת, צעד עתה העותר בדרך של עתירה לבית משפט זה נגד החלטותיה של הוועדה. 2. העותר מלין על החלטת הוועדה כי לא קיים קשר סיבתי בין שתי התאונות, אשר ניתנה, לטעמו, בלא הנמקה מספקת. בעניין זה מפנה העותר ל-6 חוות דעת רפואיות שהובאו מטעמו, שמסקנתן בשאלה זו הייתה שונה ושלא זכו, לדבריו, להתייחסות רצינית מצד הוועדה. לדבריו, הוועדה הרפואיות שפעלה בעניינו באותו הרכב בכל פעם, קיבלה החלטות שאינן אובייקטיבית תוך שהיא פועלת אך לשם הגשמת האינטרסים של המשיב. לפיכך, סבור הוא כי אם יחליט בית משפט זה לקבל את העתירה ויורה לוועדה לדון מחדש בעניינו, יש להחליף את הרכב הוועדה להרכב אחר. 3. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה כי בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה (בג"צ 2394/09 בהותי נ' מועצה מקומית כפר משהד (לא פורסם, 19.5.09); בג"ץ 5896/08 בן חואטה נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 3.7.08)). משכך, התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטותיו של בית הדין הארצי הינה מוגבלת ומצומצמת והיא מתמצה אך באותם מקרים שבהם נפלה בהחלטתו של בית הדין טעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב את תיקונה של טעות זו (בג"צ 4213/09 בנקוביץ נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 21.7.09)). טענותיו של העותר בענייננו מתרכזות בעיקר בעמדתו כי הוועדה נמנעה מלנמק את החלטותיה בעניינו. טענה זו הועלה בפני בית הדין האזורי לעבודה פעמים מספר, אשר השיב את הדיון לוועדה תוך מתן הוראות. כשם שנקבע על-ידי שתי ערכאותיו של בית הדין לעבודה, בהחלטתה האחרונה נימקה הוועדה בפירוט את טעמי החלטתה כי לא קיים קשר סיבתי בין הפגיעה הראשונה לפגיעה השנייה תוך התייחסות נקודתית לחוות הדעת של ד"ר לוינקופף, כשם שנתבקשה. כך או כך, טענותיו של העותר לגופו של עניין, ששבו ונידונו על-ידי הוועדה מספר פעמים, אינן מעלות כל טעות משפטית, לא כל שכן מהותית, ואינן מצדיקות את התערבותנו. העתירה נדחית על הסף איפוא. ניתן היום, כ' באב תשס"ז (10.8.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09064120_B01.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il