קרית חנוך מבשרת ציון בהרי ירושלים נ. קול מבשר בהרי ירושלים (ע"ר)

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 64067-09-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית המערערת: קריית חנוך מבשרת ציון בהרי ירושלים נגד המשיבים: 1. קול מבשר בהרי ירושלים (ע"ר) 2. עמותת בית המדרש לחינוך והוראה 3. פתחי ציון ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בירושלים בת"א 28108-10-20 מיום 24.6.2024 שניתן על ידי כב' השופטת מירית פורר בשם המערערת: עו"ד חגי קורצוויל פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' פורר) מיום 24.6.2024 בת"א 28108-10-20 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. באוקטובר 2020 הגישה המערערת תביעה לפינוי המשיבה 1 (להלן: המשיבה) מנכס מקרקעין במבשרת ציון, ובעקבות זאת הגישה המשיבה תביעה שכנגד כלפי המערערת והמשיבות 3-2. ביום 16.5.2022 נתן בית משפט קמא שתי החלטות, שבמסגרתן דחה בקשות מטעם המערערת למתן סעדים זמניים ולסנקציה לפי פקודת בזיון בית המשפט, ונעתר לבקשת המשיבה לעיכוב הליכים ולהפניית הסכסוך לבוררות (להלן ובהתאמה: החלטת הסעד הזמני והחלטת הבוררות). המערערת הגישה בקשות רשות לערער על שתי ההחלטות הללו, אשר התקבלו (רע"א (מחוזי י-ם) 37167-07-22 (כב' השופט א' רון); רע"א (מחוזי י-ם) 35368-07-22 (כב' השופט א' דורות)). במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי בסוגיית הבוררות – אשר ניתנה ביום 6.5.2024, כשנתיים לאחר מתן החלטת הבוררות – צוין כי חלק מהסוגיות הרלוונטיות לא נומקו כדבעי על ידי המותב, ועל כן הורה בית המשפט המחוזי על ביטול החלטת הבוררות ועל החזרת הנושא לבית משפט השלום, לצורך כתיבת החלטה מנומקת. 2. ביום 19.5.2024 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, בטענה כי חלקים משמעותיים מהחלטת הסעד הזמני ומהחלטת הבוררות הועתקו על ידי המותב ממקורות שונים: מהחלטות, פסקי דין ותקצירי פסקי דין שניתנו על ידי מותבים אחרים, מהחלטות קודמות שנתן המותב, וכן מכתבי טענות שהגישה המשיבה. לפי הנטען, "מלוא ההכרעה" בהחלטת הסעד הזמני "למעט שני סעיפים" הועתק כאמור, בעוד שבהחלטת הבוררות הועתקו "מלוא הסקירה המשפטית וההכרעה". עוד נטען כי הקטעים המועתקים לא הובאו כציטוטים, אלא "נחזים להיות הכרעה שיפוטית" שהיא פרי מסקנותיו של המותב עצמו. לטענת המערערת, בנסיבות אלו מתעורר חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב עקב החזרת ההליך לניהולו. 3. ביום 24.6.2024 דחה בית משפט קמא את בקשת הפסלות, בציינו, בין היתר, כי אין מניעה עקרונית לכך שידון מחדש בהליך שהוחזר לעיונו על ידי ערכאת הערעור; כי המערערת לא נימקה מדוע קיים לשיטתה חשש ממשי למשוא פנים; וכי בקשת הפסלות "מעוררת תחושה שנועדה להלך אימים על בית המשפט". עוד הודגש כי במסגרת בקשת הרשות לערער על החלטת הבוררות, המערערת לא ביקשה מבית המשפט המחוזי להחזיר את ההליך למותב אחר – ומכאן שטענת הפסלות הועלתה בשיהוי שמצדיק את דחייתה. המותב הוסיף כי הוא פתוח לשכנוע בכל הנוגע לסוגיית עיכוב ההליכים, שלצורך ההכרעה בה ייתכן שיהיה צורך בבירור עובדתי נוסף. 4. מכאן הערעור שלפניי, אשר הוגש לאחר שערעור פסלות קודם שהגישה המערערת נמחק לבקשתה ותוך שמירת טענות (ע"א 5616/24). המערערת חזרה על טענתה כי "מלוא ההכרעה" בהחלטות מיום 16.5.2022 הועתק מטענות המשיבה, מתקצירי פסיקה ומהחלטות שיפוטיות אחרות. עוד הלינה המערערת על כך שבהחלטות אלו התעלם המותב מטענות שהעלתה, ובהמשך אף התעלם מלוז טענותיה בבקשת הפסלות – קרי מסוגיית ההעתקה ומקיומו של פגם בתהליך מתן ההחלטות בתיק. בנוסף טענה המערערת כי בקשת הפסלות לא הוגשה בשיהוי, אלא בסמוך לאחר ההכרעה בבקשת רשות הערעור על החלטת הבוררות, שבמסגרתה הוחזר ההליך לניהולו של המותב; וכי האמירה שלפיה היא מנסה "להלך אימים" על בית המשפט נועדה להרתיע אותה מלעמוד על זכויותיה. נוכח האמור טענה המערערת כי ראוי להעביר את ההליך למותב אחר, ולו מחמת מראית פני הצדק. 5. לאחר שעיינתי בערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לשאלה אם טענת הפסלות הועלתה בשיהוי. בפתח הדברים אציין כי ערעור הפסלות שלפניי אינו המקום לקבוע מסמרות בשאלה אם חלקים בהחלטות המותב הועתקו, אם לאו. אולם, גם אם אקבל לצורך הדיון את מלוא גרסתה העובדתית של המערערת, בסופו של יום לא עלה בידה לעמוד באמת המידה המשפטית לפסילת שופט מלשבת בדין, והיא התקיימותו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). 6. נקודת המוצא לדיון בענייננו היא כי הפעילות השיפוטית תקים עילת פסלות רק במקרים קיצוניים וחריגים, שבהם העשייה השיפוטית מלמדת כשלעצמה על נעילת דעתו של המותב או על דעה קדומה מצדו (ראו למשל: ע"א 984/22 פלוני נ' הגלריה בברנר בע"מ, פסקה 14 (13.4.2022); ע"א 527/10 בר און נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ, פסקה 5 (21.1.2010)). בעבר נדרש בית משפט זה, במקרים חריגים, לטענות בדבר החלטות שיפוטיות שהועתקו ולהשפעתה של נסיבה זו על תחולתם של דיני הפסלות. כך, בע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289 (2003) (להלן: עניין בוכבינדר), דחה הנשיא א' ברק את טענת המערער שם כי העתקת חלקים נרחבים מסיכומי המשיב על ידי הערכאה הדיונית מקימה חשש ממשי למשוא פנים, וקבע כי "צורת כתיבת פסק-הדין וצורת ניהול המשפט אין בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים" (שם, בעמ' 306). כשני עשורים לאחר מכן נדרש בית משפט זה לטענות ביחס לפסק דין של בית דין אזורי לעבודה, שלפי הנטען הועתק "רובו ככולו" מסיכומי הצד השני ומהחלטה קודמת של המותב באותו הליך. משבית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור על פסק הדין, הגיש אחד מבעלי הדין עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק – אשר נדחתה פה אחד (בג"ץ 1666/22 אלמגור נ' בית הדין הארצי לעבודה (12.12.2022) (להלן: עניין אלמגור)). השופט נ' סולברג ציין כי חלקים נרחבים מפסק הדין של בית הדין האזורי אכן הועתקו, וכי "במצב דברים זה, אין צורך להרחיב, על אודות הקושי המתעורר, ועל החשש מפני פגיעה בליבת כללי הצדק הטבעי", ובכלל זה "חשש למשוא פנים ושרירות בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי" (שם, בפסקה 20). דברים אלו, כך הודגש, נכונים ביתר שאת כשמדובר בהעתקה מסיכומיו של אחד הצדדים להליך. עם זאת, השופט סולברג הבהיר כי הפגיעה בזכויותיו של בעל דין במצב שכזה עשויה להשתנות ממקרה למקרה על פי נסיבותיו; ומשבאותו עניין היה מדובר בהליך רחב-היקף, אשר התנהל לאורך שנים ובמסגרתו הוגשו מסמכים רבים, התקיימו דיונים ונחקרו עדים – הרי ש"בנסיבות אלה, לא קם חשש למשוא פנים בניהול ההליך עצמו" (שם, בפסקה 22). לצד זאת הוסיף השופט סולברג וציין: "יתכן כי בית הדין הארצי היה מיטיב לעשות, אילו ביטל את פסק הדין, והחזיר את התיק לבית הדין האזורי, על מנת שזה יתן פסק דין מנומק, וזאת מבלי לדון בשלב זה בבית הדין הארצי בטענות הצדדים לגופן. ניתן היה גם, לחלופין, להחזיר את התיק לבית הדין האזורי, לדיון לפני מותב אחר" (שם, בפסקה 26; ההדגשה הוספה – י"ע). אם כן, כעולה מעניין אלמגור, אף שערכאת הערעור בהחלט הייתה יכולה להחזיר את ההליך למותב אחר בבית הדין האזורי, לא בהכרח חלה חובה אוטומטית לעשות כן. 7. ומהתם להכא. המערערת השליכה יהבה, כאמור, על הטענה כי חלקים ניכרים משתי ההחלטות מיום 16.5.2022 – החלטת הסעד הזמני והחלטת הבוררות – הועתקו ממקורות אחרים. לתמיכה בטענותיה צירפה המערערת מיפוי ויזואלי של שתי ההחלטות, שבמסגרתו סימנה את שורות הטקסט שלשיטתה הועתקו. אציין כי אף שחלקים ניכרים בשתי ההחלטות סומנו כטקסט שהועתק, רק מיעוט מנוסח ההחלטות סומן כלקוּח מטענות המשיבה (טקסט בפסקאות 10, 15, 19-18 ו-23-22 בהחלטת הסעד הזמני; ובפסקאות 11-10 ו-18 בהחלטת הבוררות). זאת, בשונה מנסיבות עניין אלמגור, שם דובר בפסק דין ש"חלקים נרחבים" ממנו הועתקו מכתבי הטענות של הצד השני; ובשונה מעניין בוכבינדר, שם הועתקו "חלקים נרחבים" מסיכומי הצד השני. 8. מכל מקום, אחזור ואדגיש כי ערעור הפסלות שלפניי אינו המקום לבחון אם המותב פעל כדין, אם זכויותיה הדיוניות של המערערת נפגעו, או אם קיימת עילה שבדין לביטול איזו מההחלטות מיום 16.5.2022. אלו הן סוגיות ערעוריות שאותן יש להעלות בהליכים הערעוריים המתאימים. כפי שהובהר בהקשר זה בספרות: "טענת הפסלות אינה יכולה לתקוף את ההחלטה או את הפעילות השיפוטית עצמה – הקשורה בדיון עצמו ובתיק העיקרי – אלא רק את משמעותה במסגרת דיני הפסלות. השאלה איפוא אינה אם הפעילות נכונה לגופה, אם היא מוצדקת, אם היא כדין, וכיוצ"ב – אלא אם היא מעידה על קיומה של פסלות" (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174 (2006); ראו גם: ע"פ 7565/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.11.2022)). הערעור דנן ממוקד אפוא בשאלה אם קיים חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערת, בכל הנוגע להמשך ניהול ההליך על ידי המותב. על שאלה זו סבורני כי יש להשיב בשלילה. 9. הלכה למעשה, הערעור שלפניי ממוקד בהשגותיה של המערערת על שתי ההחלטות מיום 16.5.2022. כך למשל, המערערת מלינה על תוצאת ההחלטות, על התעלמות המותב מטענותיה והסתמכותו על טענות המשיבה, ועל "פגם היורד לשורשו של עניין בתהליך מתן ההחלטות" עקב העתקת חלקים ניכרים מהן. ואולם, טענות אלו אינן מלמדות כשלעצמן על דעה קדומה מצד המותב כלפי המערערת, או על נעילת דעתו באופן שצופה פני עתיד, בין בסוגיית עיכוב ההליכים ובין בסוגיות אחרות. כאמור, בית המשפט המחוזי נדרש לפגמים בהחלטות המותב מיום 16.5.2022 ונתן הוראות לתיקונם, ובתוך כך החזיר את סוגיית עיכוב ההליכים לבירור בבית משפט קמא, מבלי להורות על העברת ההליך למותב אחר (ראו בהקשר זה: ע"א 3088/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (20.6.2019); ע"א 2450/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (9.5.2021)). חזקה על המותב שינהל את המשך הדיון בהליך בכובד ראש, במקצועיות הנדרשת, בלב פתוח ובנפש חפצה. 10. בשים לב לפסיקה שלפיה הבעת ביקורת על בעל דין אינה מקימה עילת פסלות אוטומטית, איני סבור כי האמירה שהמערערת מנסה "להלך אימים" על בית משפט קמא מקימה בענייננו חשש ממשי למשוא פנים (ראו בהקשר דומה: ע"א 7646/23 פלוני נ' פלונית, פסקאות 4 ו-9 (14.12.2023); ע"א 1142/24 פלונית נ' פלוני, פסקאות 5 ו-9 (5.6.2024)). ולבסוף: בעבר נפסק כי "ככלל, והדברים ידועים, אם אין חשש ממשי למשוא פנים, אין גם מקום לפסול שופט בשל מראית פני הצדק", וזאת למעט במקרים "חריגים במיוחד" (ע"א 3345/17 סלע נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פסקה 14 (20.6.2017)). בנסיבות העניין, ומשלא הוכח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, איני סבור כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים ייחודיים שמצדיקים החלפת מותב מטעמים של מראית פני הצדק. 11. סוף דבר, שהערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י' חשוון תשפ"ה (11 נובמבר 2024). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא