קורול אטרי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בג"ץ 6405/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6405/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ העותרות: 1. אטרי קורול 2. הלנה שלוידה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: עו"ד חוסאם סבית בשם המשיבה: עו"ד תהילה רוט פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. במוקד העתירה ניצב רצונן של העותרות כי יחסי האימוץ שביניהן יזכו להכרה על ידי מדינת ישראל, היא המשיבה דכאן. אלה הן עיקרי העובדות הצריכות לעניין . העותרת 1 היא אטרי קורול, שנולדה בשנת 1945 בברית המועצות לשעבר (להלן: קורול). העותרת 2 היא הלנה שלוידה, אזרחית בלארוס ילידת שנת 1964 (להלן: שלוידה). בשנת 1971 נישאה קורול לאביה המנוח של שלוידה; ולדברי העותרות מאז הנישואים שררו ביניהן יחסי אם ובת לכל דבר ועניין. בשנת 1991 עלתה קורול לישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950 יחד עם בן זוגה (שהוא כאמור אביה של שלוידה) שקיבל מעמד בהיותו "בן זוג של יהודי". שלוידה נותרה בבלארוס, ומהעובדות שתוארו בעתירה דומה כי היא עודנה מתגוררת שם. כעת, בחלוף 27 שנים ממועד עלייתה של קורול ארצה, מבקשות העותרות כי יחסי האימוץ שביניהן יזכו להכרה רשמית וזאת לטענתן מחמת גילה המתקדם של קורול. למען הבהירות, יצוין כי קורול בת 73 ושלוידה בת 54. 2. בתגובתה הראשונה של המשיבה נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים; ואולם, מתגובת העותרות לתגובה זו התברר כי קודם להגשת העתירה פנו העותרות לשירות למען הילד שבמשרד הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: משרד הרווחה) על מנת לקבל את עמדתו והתייחסותו בדבר כוונתה של קורול לפתוח בהליך לאימוץ שלוידה. משרד הרווחה השיב כי אין בכוונתו לתמוך בבקשתה של קורול וזאת מאחר ש"הסדרת יחסים רגשיים בין אנשים בוגרים איננה מעניינו של חוק האימוץ ומכאן, של הרשות למען הילד". ככל שניתן להבין מהעתירה היא מופנית כלפי עמדה זו של משרד הרווחה; ויובהר כי תשובת משרד הרווחה לא צורפה לעתירה והוגשה רק במסגרת תגובת העותרות לתגובת המשיבה. עוד יצוין כי המשיבה העלתה ספקות בדבר תכלית בקשת העותרות להכיר ביחסי האימוץ שביניהן בחלוף שנים כה רבות ממועד עלייתה של קורול, וטענה כי קיים חשש שזו נועדה להקנות מעמד לשלוידה בישראל. 3. הסמכות להכרה ביחסי אימוץ נתונה לבתי משפט לענייני משפחה (סעיפים 1 ו-26(א) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981; להלן: החוק); ומשכך עמדתה של המשיבה בעניין זה אינה סוף פסוק מבחינת העותרות ודרכן להגשת בקשה מתאימה לקבלת צו אימוץ פתוחה. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה לא ידון בעתירה מקום שבו עומד לעותרות סעד חלופי בדמות פנייה לבית משפט לעניינה משפחה, ודינה של העתירה להידחות כבר מטעם זה (בג"ץ 2511/17 עמותת אבות למען צדק נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (8.11.2017); בג"ץ 6819/12 שמיר נ' פקידת סעד ארצי, פסקה 5 (31.7.2013); בג"ץ 8258/99 פלונית נ' שר הבריאות (12.1.2000)). יושם אל לב בהקשר זה כי לפי סעיף 2 לחוק, נקודה המוצא היא ש"אין אימוץ אלא באדם שלא מלאו לו 18 שנים"; ומשכך ככל שהעותרות יפנו בהליך מתאים לבית משפט לענייני משפחה יהיה עליהן להציג נסיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לבקשתן (סעיף 25 לחוק). הרבה מעבר לנדרש, יצוין גם כי איני סבורה שנפל פגם בעמדת משרד הרווחה שלא מצא לתמוך בבקשת העותרות; ואיך בכך משום הבעת עמדה בדבר סיכוייו של הליך לקבלת צו אימוץ, ככל שהעותרות אכן ינקטו בהליך מעין זה. בהינתן האמור, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' בתמוז התשע"ח (‏18.6.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 17064050_G16.doc שו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il