פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6402/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6402/06 ע"פ 6906/06 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות המערער ב-ע"פ 6402/06 והמשיב ב-ע"פ 6906/06: פלוני נ ג ד המשיבה ב-ע"פ 6402/06 והמערערת ב-ע"פ 6906/06: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ב-תפ"ח 592/05 מיום 13.7.2006 שניתנו על ידי כבוד השופטים א' אמינוף, ז' הווארי ו-נ' מוניץ תאריך הישיבה: י"א באלול התשס"ח (11. 9.2008) בשם המערער ב-ע"פ 6402/06 והמשיב ב-ע"פ 6906/06: עו"ד בוריס שרמן בשם המשיבה ב-ע"פ 6402/06 והמערערת ב-ע"פ 6906/06: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופטת מ' נאור: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים א' אמינוף, ז' הווארי ו-נ' מוניץ) אשר הרשיע את המערער במעשה סדום בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ולפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תקיפת בן-זוג, עבירה לפי סעיף 379 וסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, וזיכה אותו מעבירה של העלבת עובד ציבור. על המערער נגזר עונש של שש שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי (תפ"ח 529/05). המערער משיג כנגד הכרעת הדין וגזר הדין כאחד. המדינה ערערה בתחילה על קולת העונש, אך נוכח מצבו הרפואי של המערער כפי שהתברר במהלך הדיון, חזרה בה מערעורה אך עמדה על דחיית ערעורו של המערער. לפיכך נמחק ערעור המדינה ונותר בפנינו ערעור על הכרעת הדין ועל חומרת גזר הדין. העובדות 1. כתב האישום ייחס למערער שני אישומים. לפי האישום הראשון, המערער והמתלוננת היו בני זוג במשך 10 שנים, ובשנתיים שקדמו למעצרו של המערער התגוררו יחד בדירתה של המתלוננת יחד עם בנה בן העשרים. המערער נהג לשתות לשוכרה לעיתים קרובות, ובמהלך השנים האחרונות נהג לצעוק על המתלוננת, לאיים בהריגתה, להשפילה ולהכותה באופן קבוע, וכן לקיים עימה יחסי מין בניגוד לרצונה. החל מחודש מאי 2004 עלתה תדירות ההשתכרות של המערער לפעם בשבוע. במקרים רבים, בעת שהיה שיכור, נהג המערער לאלץ את המתלוננת לקיים עימו מין אוראלי ואנאלי חרף התנגדותה, כאשר הוא מפעיל עליה כוח וגורם לה לכאבים. ניסיונותיה של המתלוננת לדבר על ליבו של המערער כדי שהדבר לא יחזור על עצמו לא הועילו, המערער אמר לה כי היא אישה ולכן עליה לסבול את מעשיו ולהתאפק. ביום 4.9.2005 בהיותם בדירה, ביקשה המתלוננת מהמערער כי יתנצל בפניה על דברים פוגעים שאמר לה מוקדם יותר. המערער הגיב בצעקות וקללות, תפס את ראשה של המתלוננת בידיו וגרם לה כאב רב, ולאחר מכן איים עליה כי אם לא תשתוק הוא יכה בראשה באמצעות השולחן. המתלוננת הציעה למערער שיצאו שניהם מהדירה, וכשעשו כך פנתה המתלוננת למכולת הסמוכה והמערער ניגש לפאב הסמוך וישב שם לשתות. לאחר מכן שבה המתלוננת לבדה לדירה ונעלה את הדלת. כששב המערער לדירה סירבה המתלוננת לפתוח את הדלת ובתגובה איים עליה המערער כי אם לא תפתח את הדלת, הוא ייכנס בכל זאת ויהרוג אותה על ידי כך שיזרוק אותה מהחלון. בהמשך ניסה המערער להיכנס לדירה דרך מרפסת הדירה השכנה והמתלוננת החזיקה את חלון המטבח כדי למנוע ממנו להיכנס. כשחשה המתלוננת שאינה יכולה להחזיק את החלון יותר היא פתחה את דלת הדירה ונמלטה משם תוך שהיא צועקת, בוכה ומתחננת שיניח לה. המערער רדף אחרי המתלוננת וכאשר השיג אותה, תפס בידה בחוזקה ואיים שישבור אותה אם תצעק. המתלוננת הלכה עם המערער לדירה בלית ברירה והמערער הניח לה רק כאשר ראה שוטרים שהוזעקו למקום. בדרכם לתחנת המשטרה בניידת, אמר המערער למתלוננת כי היא תצטער על מה שעשתה, וכן איים שכשישתחרר הוא יהרוג אותה וכי בזמן שישב בכלא יארגן את חבריו שיפגעו בה. 2. לפי האישום השני, ביום 7.9.2005 בשעות הערב, נחקר המערער על ידי רס"ב ד"א (להלן: החוקר) בעניין האישום הראשון, ולאחר מכן נחקר על ידי אותו חוקר בעניין אחר. בסיום החקירה השנייה שאל החוקר את המערער האם הוא מעוניין לבצע עימות עם המתלונן בעניין האחר, המערער ענה כי הוא מעוניין בעימות עם המתלוננת. החוקר אמר למערער כי הוא עלול להיכנס לבית הסוהר בגין מעשיו כלפי המתלוננת והמערער השיב כי אם ייכנס לכלא יהרוג את המתלוננת. בהמשך אמר המערער לחוקר כי בתוך ארבעה ימים הוא ידע הכל על החוקר ועל משפחתו ומקום מגוריו וכי בזמן שהחוקר ישב עימו בחקירה יהרגו את משפחתו. המערער הוסיף וקילל את החוקר ואמר לו שימות בקרוב. 3. בית המשפט נתן אמון מלא בגרסתה של המתלוננת באשר לאירועים נשוא האישום הראשון. המתלוננת אומנם כבשה את עדותה בנוגע לעבירות מין מצד המערער לאורך זמן רב, אך בית המשפט קבע כי ניתן לכך הסבר מספק. המתלוננת העידה כי היא התביישה לדבר על עבירות המין וחשה חסרת אונים לנוכח חוסר יכולתה להביא להוצאת המערער מדירתה על אף תלונות חוזרות במשטרה שעניינן אלימות. משום כך היא העידה על עבירות מין שבוצעו כלפיה רק כאשר חוקר המשטרה העלה את הנושא מיוזמתו בחקירה ביום 4.9.2005. בית המשפט ראה בכך הסבר מתקבל על הדעת ולכן לא ראה בכבישת העדות נימוק כנגד מהימנותה של המתלוננת. בית המשפט מצא חיזוקים לגרסתה של המתלוננת בעדויותיהם של יתר עדי התביעה בקשר לאירועים שהתרחשו ביום 4.9.2005: השכנה מ"ל, שמדירתה ניסה המערער להיכנס לבית המתלוננת, השוטר צ"ח, שעצר את המערער בדירת המתלוננת ומתנדבת המשטרה, גב' ל"פ, ששמעה את המערער מאיים על המתלוננת בעת מעצרו. לעומת זאת, ביחס למערער קבע בית המשפט כי מדובר באדם בלתי אמין וכי עדותו מלאה סתירות שאינן מתיישבות זו עם זו ועם יתר הראיות בתיק. בית המשפט קבע כי המערער היה מודע לכך שהמתלוננת אינה מסכימה לקיום יחסי מין אנאליים ואוראליים עימו וכי היא הביעה התנגדות לכך הן בדיבור והן במעשה. את ההרשעה בעבירות מין על בסיס עדות יחידה נימק בית המשפט בעדותה הפשוטה והמשכנעת של המתלוננת ובחיזוקים שנמצאו לדבריה בעדויות האחרות, וכן בשקרים ובסתירות שהתגלו בעדות המערער ובהתנהגותו האלימה בבית המשפט. לאור האמור הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בכל פרטי האישום הראשון. לגבי האישום השני, שעניינו איומים והעלבת עובד ציבור, בית המשפט נתן אמון בעדויותיהם של החוקר ושל מתורגמנית המשטרה, גב' א"ל בנוגע לאירועים בתחנת המשטרה, וקבע כי המערער השמיע איומים כלפי המתלוננת וכלפי החוקר ועשה זאת בכוונה להפחיד. עם זאת בית המשפט קבע כי לא הוכח שהמערער קילל את החוקר ולכן הרשיע את המערער בעבירת האיומים, וזיכה אותו מעבירה של העלבת עובד ציבור. 4. בבואו לגזור את דינו של המערער התייחס בית המשפט לחומרתן של העבירות שבהן הורשע ולנסיבות הייחודיות של המקרה. בית המשפט הדגיש כי מערכת היחסים הממושכת אינה מקנה למערער לגיטימציה לכפות את עצמו על בת זוגו, וכי המערער לא יכול היה לצפות לעונש מינימאלי רק משום שהעבירות בוצעו כלפי בת זוגו. עוד הביא בית המשפט בחשבון את העובדה שהמערער עמד בכפירתו עד לסיום הבאת הראיות ומכאן כי אין להקל בגזר דינו כפי שנהוג לעשות ביחס לנאשם שהודה וחסך זמן שיפוטי יקר. עוד התחשב בית המשפט בכך שהמחוקק קבע תקופות מאסר ארוכות במיוחד ביחס לעבירות שבהן הורשע המערער, אשר החמורה ביניהן היא מעשה סדום בנסיבות מחמירות שהעונש המרבי בגינה הוא 20 שנות מאסר. שיקול נוסף לחומרא שציין בית המשפט הוא העובדה כי למערער עבר פלילי מכביד, שאינו כולל אומנם עבירות מתחום המין, אך כולל עבירות חמורות רבות. לאור השיקולים הללו, גזר בית המשפט על המערער עונש של שש שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור המערער עבירה כלשהי מן העבירות המנויות בסימן ה' לפרק י' בחוק העונשין, פרט לסעיפים 348(ה) ו-349(א) לחוק העונשין, שהמאסר על תנאי לגביהם יהיה שנה. בנוסף נקבע כי המערער ישלם למתלוננת פיצויים בסך 10,000 ש"ח. נימוקי המערער כנגד הכרעת הדין 5. בא כוח המערער מעלה שורה של טיעונים כנגד הכרעת הדין אשר מופנים בעיקרם לעניין הסתמכותו של בית המשפט קמא על עדותה של המתלוננת. בנוסף הוא טוען לשורה של מחדלים בחקירה ובניהול ההליך המשפטי אשר מצדיקים לטענתו את זיכויו של המערער. ראשית, טוען בא כוח המערער כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי כבישת עדות המתלוננת אינה מפחיתה ממשקלה. לטענתו, ההסבר של המתלוננת כי לא התלוננה מעולם על עבירות מין משום שלא נשאלה על כך עד לחקירה ביום 4.9.2005 אינו סביר. המתלוננת נחקרה במשטרה 4 פעמים בין השנים 2002 ל-2004 בקשר לתלונות על אלימות שהגישה כנגד המערער. בא כוח המערער טוען כי ישנה סבירות גבוהה לכך שבאחת מהחקירות הללו נשאלה המתלוננת האם המערער ביצע כלפיה עבירות מין. לכך מוסיף בא כוח המערער כי הגשת התלונות בגין אלימות מלמדת שהמתלוננת אינה מפחדת לשתף את השוטרים במתרחש בביתה. לכן לטענת בא כוח המערער אין דינה של המתלוננת כדין מתלוננות אחרות אשר כובשות את עדותן בשל בושה ותסכול. לטענתו בהעדר הסבר מניח את הדעת, כבישת העדות צריכה היתה לפגום באמינות המתלוננת עד כדי כך שלא ניתן היה לסמוך על עדותה כלל. 6. עוד טוען בא כוח המערער כי קיימות סתירות מהותיות בעדות המתלוננת אשר צריכות היו לערער את מהימנותה. ראשית הוא מפנה לסתירות בעדות המתלוננת ביחס לתקופה שבה אירעו עבירות המין. במקום אחד בעדותה אומרת המתלוננת כי עבירות המין התרחשו בשנתיים האחרונות (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי (להלן: הפרוטוקול)), ובמקום אחר בעדותה היא אומרת כי אותן עבירות התרחשו בחצי השנה האחרונה (עמ' 40 לפרוטוקול). במקום שלישי בעדותה, בתשובה לשאלת המערער (אשר ניהל בעצמו את החקירה הנגדית) האם קיימה איתו יחסי מין אוראליים בשנת 1995, השיבה המתלוננת כי יחסי מין כאלה היו תמיד תחת כוח (עמ' 41 לפרוטוקול). בא כוח המערער טוען כי סתירות אלו מעידות על תחכום מצד המתלוננת, אשר היתה מודעת להשפעת עדותה על גורל המערער והיתה מעוניינת בהרחקתו למאסר, אך לא לתקופה של 20 שנה. שנית, טוען בא כוח המערער כי המתלוננת סותרת את עצמה בנוגע לשימוש של המערער בכוח כדי לכפות יחסי מין. על פי הנטען, קיימת סתירה בין אמרתה של המתלוננת במקום אחד בעדות כי הסכימה לקיום יחסי מין בגלל שפחדה מהמערער ומבלי שהוא הכה אותה (עמ' 27 לפרוטוקול), לבין מקומות אחרים בעדותה שבהם היא אומרת כי מעולם לא הסכימה לקיים יחסי מין אנאליים מכיוון שזה תמיד כאב לה (עמ' 41 לפרוטוקול). 7. לעניין מהימנותה של המתלוננת, מוסיף בא כוח המערער וטוען שבית המשפט שגה כאשר התעלם מעברה הפלילי של המתלוננת. לטענתו, המתלוננת הודתה בעת הדיון בעבירת סמים קודמת, וביום 24.4.2006 הורשעה על פי הודאתה בעבירת מרמה וזיוף ונתונים אלו צריכים היו להפחית את מידת האמון שבית המשפט נתן בה. 8. באשר לפגמים בהליך המשפטי, טוען בא כוח המערער כי חקירת המערער במשטרה תועדה בעברית על אף שהמערער השיב לשאלות ברוסית וכי זהו מחדל שהזיק להגנת המערער. לטענתו, ניהול החקירה על ידי חוקר דובר עברית בסיוע מתורגמנית הביא לכך שהמערער לא הבין לאשורן את השאלות והחוקר לא דייק ברישום התשובות. לכן טוען בא כוח המערער כי קיים ספק בנכונות הרישום אשר מחייב את פסילת כל הודעותיו במשטרה. עוד טוען בא כוח המערער כי סתירות שמצא בית המשפט המחוזי בין עדותו של המערער בבית המשפט להודעותיו במשטרה אינן סתירות, אלא לכל היותר טעויות בתרגום. לטענתו, טעויות אלו, שנתפסו כסתירות, תרמו לרושם השלילי שנוצר לגבי המערער ולקביעת בית המשפט כי המערער לא אמר אמת בעדותו. משום כך טוען בא כוח המערער כי יש לפסול את אמרותיו של המערער במשטרה מלשמש כראיה לחובתו. 9. עוד טוען בא כוח המערער כי כתב האישום נוסח באופן מוטה כנגד המערער ובכך נגרם נזק להגנתו. דוגמה להטיה זו, לשיטתו, הוא אזכור קיומה של חקירה נוספת כנגד המערער בכתב האישום. לטענת בא כוח המערער, עובדה זו אינה רלבנטית ואזכורה תרם ליצירת דעה קדומה לרעת המערער. עוד טוען בא כוח המערער כי כתב האישום כלל עובדות כמו איומים, אלימות והשפלה כנגד המתלוננת, שהציגו את המערער באור שלילי, ואשר המדינה כלל לא ניסתה להוכיח במהלך המשפט. הוא מוסיף וטוען כי כתב האישום נוסח באופן כללי והדבר הקשה על המערער להתגונן. כך למשל הוא טוען שהמתלוננת אמרה בעדותה שכל עבירות המין התרחשו בעת שהמערער היה שיכור ולא שלט במעשיו. בהעדר אירוע ספציפי שאליו יכול היה המערער להתייחס, הוא נאלץ לבסס את הגנתו על ניסיון להפריך את גרסת המתלוננת באופן כללי. 10. לסיום מבקש בא כוח המערער להצביע על מחדלים נוספים בחקירה. לטענתו, המדינה נמנעה ללא סיבה מלהזמין מספר שכנים שיכלו להעיד לעניין היחסים שבין המערער והמתלוננת בכלל ולעניין האירוע ביום 4.9.2005 בפרט. עוד הוא טוען כי אין הצדקה לכך שלא נערך עימות בין המערער והמתלוננת על אף שהמערער ביקש זאת מפורשות. בנוסף, לטענתו שגה בית המשפט המחוזי כשהגביל את סיכומי הצדדים בכתב ל-8 עמודים, כיוון שבכך נפגעה יכולתה של ההגנה להציג את מלוא טיעוניה והמערער לא קיבל את יומו בבית המשפט. נימוקי המערער כנגד גזר הדין 11. כנגד גזר הדין טוען בא כוח המערער כי שגה בית המשפט בכך שהחמיר עם המערער מעבר למתחייב מנסיבות ביצוע העבירה ומנסיבותיהם האישיות של המערער ושל המתלוננת. בא כוח המערער טוען כי אף שמדובר בעבירות מין חמורות, הרי שנסיבות ביצוען מעמיד אותן ברף התחתון של מעשים מסוג זה, משום שהופעלה בעבירות אלו אלימות מינימאלית ומכיוון שהמערער תמיד ניסה לשכנע את המתלוננת לקיים את יחסי המין בהסכמה. הוא מוסיף וטוען כי אין מדובר בהתנהגות שגרתית של המערער, אלא במספר מקרים בודדים בתוך מערכת יחסים ארוכה ומורכבת ומבקש מבית המשפט לראות את מעשיו של המערער על רקע אישיותם של המערער ושל המתלוננת ועל רקע מנהגם המשותף להפריז בשתייה חריפה. בסיום דבריו מודה בא כוח המערער כי בית המשפט המחוזי היה ער לנסיבות אלו בעת שגזר את דינו של המערער, אך לטענתו שגה בית המשפט כאשר העריך בחומרה יתרה את הפגיעה במתלוננת ולכן החמיר בעונשו של המערער מעבר לנדרש. 12. מהנימוקים שפורטו לעיל מבקש בא כוח המערער מבית המשפט לזכות את המערער מהמיוחס לו בכתב האישום זיכוי מוחלט, או לחילופין לזכות אותו מחמת הספק. לחילופי חילופין, מבקש בא כוח המערער מבית המשפט להקל בעונשו של המערער. עמדת המדינה 13. ביום 27.8.2006 הגישה המדינה ערעור על קולת העונש וחזרה על עמדתה בדיון שהתקיים בפנינו. בהתאם להחלטתנו מיום 11.9.2008 המציא שירות בתי הסוהר תעודה בדבר מצבו הבריאותי של המערער, שממנה עולה כי המערער עבר בחודש ינואר 2008 אירוע בריאותי קשה שהשפעותיו נמשכות עד היום. לאור נתונים אלו הודיעה המדינה ביום 6.10.2008 כי היא חוזרת בה מערעורה על קולת העונש ועומדת על התנגדותה לערעור שהגיש המערער. דיון 14. לאחר שמיעת טענות בא כוח המערער ועיון בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור על שני חלקיו וכך אציע לחברותי לעשות. ראשית אתייחס לטענותיו של בא כוח המערער הנוגעות למהימנותה של המתלוננת. כידוע, בית משפט שלערעור ימעט ככל האפשר מלהתערב בקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים והתרשמה מהם באופן ישיר (ראו: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643 (2000)). משנה תוקף ניתן לכלל זה כאשר מדובר בקביעת מהימנותו של קרבן לעבירות מין שכן: "במקרה כזה, מעצם טיבו, עוסקת העדות בנושא שהוא טראומטי ואינטימי כאחד, ולפיכך מתעורר לעתים קושי במתן עדות ברורה ורהוטה. בנסיבות כאלה הטון, אופן הדיבור, שפת הגוף וכל אותם גורמים שאינם שייכים ישירות לעולם התוכן – כל אלה מקבלים משקל חשוב עוד יותר (ראו: ע"פ 6375/02 בבקוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 419, 425 (2004); ראו גם: ע"פ 4046/97 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.4.2004)). 15. לא מצאתי במקרה זה כל הצדקה לסטות מן הכלל האמור. בא כוח המערער טוען כי בית המשפט קמא שגה כאשר לא נתן משקל הולם לשלושה פגמים שונים במהימנותה של המתלוננת, שהם כבישת העדות לאורך זמן, סתירות שונות בעדותה והרשעתה בפלילים. לעניין כבישת העדות והסתירות בעדות נקבע לא אחת כי אלו יפחיתו את מהימנות העד רק מקום שלא ניתן להם הסבר מתקבל על הדעת. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר בעדות של קרבן לעבירות מין בתוך המשפחה, באשר ידוע כי במקרים אלו קיימים חסמים רבים המעכבים את חשיפת העבירה ומקשים על מתן עדות (ראו: ע"פ 7365/04 אברמוב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (טרם פורסם, 20.12.2006); ע"פ 4968/98 טובולוב נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (טרם פורסם, 22.3.2000)). בעניינינו העידה המתלוננת בכנות רבה כי מעולם לא סיפרה לאיש מהקרובים לה על מעשיו של המערער מפאת הבושה שחשה וכי סביר להניח שלא היתה מתלוננת כנגדו בעניין עבירות המין אלמלא נשאלה על כך במשטרה בחקירה שהתנהלה לאחר אירועי יום 4.9.2005 (עמ' 31 לפרוטוקול). כפי שקבע בית המשפט קמא, זהו הסבר משכנע שלאורו אין בכבישת העדות משום פגם במהימנות המתלוננת. כמו כן הסתירות שעליהן מצביע בא כוח המערער אינן סתירות כלל. המתלוננת העידה באופן עקבי על חמישה או שישה מקרים שאירעו בחצי השנה האחרונה לפני מעצרו של המערער ושבכולם אילץ אותה המערער לקיים יחסי מין אנאליים או אוראליים תוך הפעלת כוח (עמ' 16, 29 לפרוטוקול). בא כוח המערער טוען כי המתלוננת הסכימה לקיום יחסי מין אוראליים ואנאליים והוא מפנה בין היתר לכך שהמתלוננת אמרה במקום אחד בעדותה "הסכמתי בגלל שאני פחדתי ממנו. אם לא הייתי נותנת לו, לקראת הבוקר היו ויכוחים וריבים" (עמ' 27 לפרוטוקול) ובמקום אחר "לא אמרתי בזמן המעשה שום דבר, רק אחרי" (עמ' 31 לפרוטוקול). אין בדברים אלה משום הוכחה להסכמת המתלוננת לקיום יחסי מין. כפי שנקבע פעמים רבות, היעדר התנגדות אקטיבית אינו גורע מאי-הסכמתה של אישה לקיום יחסי מין (ראו: ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל, פסקה 31 (טרם פורסם, 25.1.2007); ע"פ 2606/04 בנבידה נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (טרם פורסם, 26.4.2006)). לעניין אותה "הסכמה" שבה נתלה בא כוח המערער, הרי כפי שקבעתי בעניין בנבידה: "אכן, כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו, אך ככלל ניתן לומר שהסכמתה החופשית של אישה לקיום יחסי מין נשללת כאשר קיימים איום, הפחדה, הפעלת לחץ וקל וחומר הפעלת אלימות או איום בה" (ראו: בנבידה, פסקה 29; ראו גם ע"פ 3274/94 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 353, 360 (1996)). אין לראות בהסכמה תחת איום משום הסכמה "חופשית", שכן המתלוננת העידה כי בחלק מהפעמים ניסתה להתנגד ולדבר על ליבו של המערער שיימנע מכפיית יחסי מין אך ללא הועיל. המתלוננת ידעה על סמך ניסיון העבר כי התנגדותה רק תביא להגברת האלימות ולכן "הסכימה" לקיום יחסי מין, אולם אין לראות בכך "הסכמה חופשית" כלשון סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. מכאן כאמור כי לא התגלו סתירות ממשיות בעדותה של המתלוננת. באשר לטענה של בא כוח המערער בדבר עברה הפלילי של המתלוננת, קיומו של עבר פלילי מחייב את בית המשפט לבחון את העדות בזהירות, אולם הוא אינו מאיין בהכרח את משקל העדות ולעיתים גם לא יערער כלל את אמינותה (ראו: ע"פ 5391/07 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (טרם פורסם, 31.12.2007); ע"פ 566/86 חוסיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 777, 786 (1988)). המתלוננת נחקרה בחקירה הנגדית בנוגע לעברה הפלילי ובית המשפט היה מודע לכך שמתנהל כנגדה משפט. סיכומו של עניין, אין אני מוצאת סיבה להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא כי המתלוננת היא עדה מהימנה. 16. אף בטענותיו של בא כוח המערער בנוגע לכתב האישום לא מצאתי ממש. האזכור בכתב האישום לכך שמתנהלת כנגד המערער חקירה נוספת היה רלבנטי להליך הנדון כיוון שבמהלך החקירה האחרת עלה נושא העימות עם המתלוננת והמערער השמיע כלפיה איומים. בניגוד לטענתו השניה של בא כוח המערער כנגד כתב האישום, לפיה מופיעים בכתב האישום אישומים שהמדינה לא ניסתה להוכיח בבית המשפט, המדינה הוכיחה מעל לספק סביר את התקיימותם של איומים, השפלה ואלימות מצידו של המערער ובית המשפט המחוזי הרשיע אותו בכך. גם לטענתו של בא כוח המערער כי האישומים היו כלליים מדי אין על מה לסמוך. המתלוננת העידה באופן עקבי על חמישה או שישה מקרים שבהם המערער היה שיכור וכפה עליה לקיים יחסי מין אנאליים או אוראליים והמערער יכול היה להציג את גרסתו שלו לאירועים אלו. 17. בנוסף, טוען בא כוח המערער למחדל באופן ניהול חקירת המערער במשטרה. החקירה נוהלה כך שהחוקר שאל שאלה בעברית אשר תורגמה לרוסית עבור המערער. תשובתו של המערער ניתנה ברוסית, תורגמה עבור החוקר ונרשמה בעברית. זהו אכן מחדל, ואף בא כוח המדינה הסכים בדיון בפנינו כי שיטת עבודה זו מנוגדת לנהלים. בית משפט זה קבע פעמים רבות בעבר כי קיימת חובה לתעד את הודעתו של נחקר בשפה שבה היא נמסרה. אי קיום החובה הוא פגם חמור, העלול להביא לפסילת ההודעה או לצמצום משקלה הראייתי במידה ויתעורר ספק במהימנותה (ראו: ע"פ 4220/06 קונין נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (טרם פורסם, 11.7.2007); ע"פ 1746/00 ברילב נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 145, 147 (2001)). עם זאת, זהו אינו המקרה שבו נורה על פסילת ההודעות בשל הפגם. כל חקירותיו של המערער במשטרה לוו על ידי מתורגמנית ובסיום כל חקירה הוקראה למערער הודעתו והוא חתם עליה. החוקרים והמתורגמניות נחקרו בבית המשפט קמא והעידו על אופן ניהול החקירה, בחקירה הנגדית ביקש בא כוח המערער מהמתורגמניות לתרגם חלקים מהודעותיו של המערער במשטרה והסכים כי הן תירגמו אותן במדויק. נוסף על כך, בית המשפט העניק את המשקל המכריע בהכרעת הדין לעדותה של המתלוננת ומצא חיזוקים לעדות זו בעדויות אחרות וכן בהתנהגותו של המערער במהלך הדיונים, בסתירות שהתגלו בעדותו בבית המשפט ובחוסר ההיגיון של גרסתו. מכאן כי גם לו היינו מפחיתים ממשקלן של ההודעות במשטרה לא היה בכך כדי לשנות את תוצאת ההליך. 18. אף יתר טענותיו של בא כוח המערער בנוגע למחדלים לכאורה בהליך המשפטי דינן להידחות. ההחלטה שלא לערוך עימות בין המערער למתלוננת היתה סבירה בהתחשב באיומים שהשמיע המערער כלפי המתלוננת במהלך מעצרו ובחקירה שנחקר לאחר מכן. לעניין טענתו של בא כוח המערער לגבי חקירת שכנים נוספים אומר, כי ניתן היה לצפות מהמשטרה כי תחקור את העדים שעליהם הצביע המערער בחקירתו, אולם ההימנעות מחקירתם אינה עולה כדי מחדל המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. כמו כן, לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון שוכנעתי כי בית המשפט נהג עם המערער באורך רוח, על אף התנהגותו הבעייתית במהלך הדיונים, וכי נתנה לו הזדמנות נאותה להציג את עמדתו. אשר על כן, אציע לחברותי, כאמור, לדחות את הערעור על הכרעת הדין. 19. באשר לערעור כנגד העונש: אלמלא מצבו הבריאותי הקשה של המערער, שעבר אירוע קשה בינואר 2008, אפשר והיה מקום להחמיר בעונש, כפי שביקשה המדינה מלכתחילה. למערער הרשעות קודמות רבות בתחומים מגוונים אם כי לא בעבירות מין, אין מקום להקל בעונשו, ויש לדחות גם את הערעור על גזר הדין. 20. הצדדים יתייחסו בתוך 20 יום לאפשרות שפסק-הדין יפורסם בנוסחו זה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, י"א כסלו, תשס"ט (8.12.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06064020_C09.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il