פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6401/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים 2. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט מ' מזוז: בין העותר לבין המשיבה מתנהלים הליכי גירושין בבית הדין האזורי בחיפה, אשר דן בין היתר גם בעניין משמורת בנם הקטין. על-פי העתירה, העותר אינו מרוצה מיחסו של בית הדין האזורי כלפיו, ולכן הגיש בעבר מספר בקשות בהקשר זה לבית הדין הרבני הגדול ואף לבית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק. לטענתו, אותן בקשות (אשר לא צוין מספרן או פרט מזהה שמאפשר איתורן), נדחו. העתירה הנוכחית, כך נטען, מכוונת נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 29.7.2019 לדחות בקשה לסתירת דין שהגיש העותר לגבי פסק דין של בית הדין הרבני הגדול מיום 22.7.2019, בו נדחה ערעורו של העותר על חיובו בכתובה על-ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה. הבקשה לסתירת דין שהגיש העותר כללה שלוש בקשות: "להורות על ביטול חיוב הכתובה, לאחר שניתן לראות בבירור, כי המשיבה שיבשה הליכים תקינים של הרשויות"; "להורות למשיבה להחזיר למבקש את הוצאות המשפט שקיבלה בסך של 15,000 ₪, בניגוד לאמת ובניגוד לדין"; ו"להורות לכבוד בית הדין האזורי, לפתוח את תיק החזקת הילדים, וזאת ללא כל תנאי לתשלום חיוב הכתובה ... וגם להורות באופן מידי, על צו לתסקיר עדכני לאור הפגיעה בקטין ולאור הגשת תלונת כזב במשטרה נגד המבקש". בית הדין הרבני הגדול דחה כאמור את הבקשה, בקבעו כי העותר שב וחוזר על טענותיו בגינם כבר נדחה ערעורו. צוטט מתוך פסק הדין בערעור כי "... גם אחרי שמיעת דברי המערער ואחרי העיון שבתיק, אנו מצטרפים להתרשמותו של ביה"ד, שהמערער הוא זה שיצר את המשבר בין הצדדים, הוא זה שתבע את הגירושין". הובהר, כי סתירת דין על-פי סעיפים קכח ו- קכט לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, יכולה לקום ביוזמת בית הדין החושש שטעה או מחמת חומר חדש אותו מבקש בעל דין להציג, אך "למעשה הגשת חומר חדש צריכה היא להיות מוגשת לבית הדין האזורי ולא לגדול". מכל מקום, כך נקבע, "בעניין שלפנינו בו נראה כי לא הועלתה כל טענת ערעור חדשה, והמערער חוזר על משנתו הסדורה, אין כל מקום לדיון בתיק והתיק ייסגר". מכאן העתירה שלפנינו, בה חוזר העותר על בקשתו לסתירת דין שנדחתה, וטוען כי בית הדין הרבני הגדול התעלם ממצבו של הקטין וכן מטענותיו בדבר שיבוש הליכי חקירה מצד האם ותלונת כזב שהגישה נגדו. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא עמנו כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים שבהם נפל בהחלטות פגם ממשי כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, בפסקה 10 (6.4.2006); בג"ץ 8244/19 ‏פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (26.12.2019); בג"ץ 1727/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (19.3.2007); בג"ץ 3648/18 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב (13.5.2017)). העתירה שלפנינו נסובה כל כולה על טיעונים בעלי אופי ערעורי מובהק הנוגעים לנסיבות הפרטניות של הצדדים, ואינה מקימה עילה להתערבותנו. העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבים לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג בתשרי התשפ"א (‏1.10.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20064010_B05.docx לג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il