פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 640/04
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 640/04
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
המערערים:
1. אהוד רוזן
2. מרים רוזן
נ ג ד
המשיבה:
1. חברת דיור לתפארת השרון בע"מ
המשיבים הפורמאליים:
2. עזבון המנוחה נורית שפירא ז"ל
3. עזבון המנוח אליעזר שפירא ז"ל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 4.12.03 בה"פ 694/03 שניתן על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. ערעור על אי פסיקת הוצאות לזכות המערערים, בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ה' גרסטל).
2. המשיבה היא חברה קבלנית. בשנת 1977 מכרה המשיבה דירת מגורים (להלן - הדירה) למערערים, ואלו מצידם מכרו את הדירה לאחר מספר חודשים לבני הזוג נורית ואליעזר שפירא (שעזבונותיהם צורפו כמשיבים פורמאליים בערעור). העברות הבעלות לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. לפני מספר שנים גילתה גב' שפירא, כי הדירה טרם נרשמה על שמה ועל שם בעלה המנוח. פנייתה למשיבה בבקשה לאפשר את רישום הדירה על שמה נענתה בסירוב. המשיבה אף סירבה לאפשר רישום הערת אזהרה. לאור זאת הגישו גב' שפירא ועזבון בעלה תובענה לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות בדירה. יצוין כי לאחר הגשת התביעה נפטרה גב' שפירא, וביתה המשיכה בניהול ההליך. המשיבה, באמצעות מנהלה, מר צבי כהן, התנגדה לתביעה בנימוק שהמערערים נותרו חייבים לה סכומי כסף על חשבון הדירה. המערערים, אשר צורפו להליך בבית המשפט המחוזי כמשיבים, תמכו בעמדת המשיבים הפורמאליים וטענו כי שילמו למשיבה את מלוא התמורה עבור הדירה. לאחר שמיעת הראיות קבע בית המשפט המחוזי כי אין ממש בטענתו של מר כהן לפיה קיימת יתרת חוב למשיבה. על כן, פסק בית המשפט כי המשיבים הפורמאליים זכאים להירשם כבעלי הדירה בלשכת רישום המקרקעין. בית המשפט ציין כי הן למשיבים הפורמאליים והן למערערים מגיעות הוצאות משפט מהמשיבה. ואולם, בשל גילו של מר כהן - קרוב לשמונים שנה - החליט בית המשפט, לפנים משורת הדין, שלא לפסוק הוצאות. מכאן הערעור שבפנינו.
3. המערערים טוענים כי שגה בית משפט קמא משלא פסק לטובתם הוצאות משפט. לטענתם, לא היה מקום להתחשב בגילו המתקדם של מר כהן, מכיוון שהוא אינו צד להליך אלא החברה שבבעלותו. המערערים מוסיפים כי בשל התנהלותה של המשיבה, אשר ניסתה לקבל לידיה סכומי כסף שאינם מגיעים לה, הם נאלצו ליטול חלק בהליך משפטי מיותר שהיה חסר סיכוי מבחינתה. על כן, לדבריהם, מן הראוי היה לפסוק לחובת המשיבה הוצאות משפט. המשיבה, מצידה, סומכת את תשובתה על הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה לעניין ההוצאות.
4. דעתנו היא כי דין הערעור להידחות. אכן, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט שלערעור אינו מתערב בסוגיית הוצאות המשפט אלא במקרים נדירים (ראו, למשל, ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז(2) 517, 528; וכן, י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה, 544). המערערים לא הוכיחו כי במקרה דנא ישנה הצדקה לסטייה מכלל זה. בית משפט קמא נימק את החלטתו שלא לפסוק הוצאות בגילו המבוגר של מר כהן. בטרם הגיע בית המשפט להחלטתו זו בחן את נסיבות המקרה, ואף ציין כי באופן עקרוני המשיבים הפורמאליים והמערערים זכאים להוצאות. חזקה עליו כי היה מודע אף לכך שמבחינה פורמאלית, מר כהן לא היה צד להליך. ראוי אף לזכור, כי לא המשיבה הייתה זו שיזמה את ההליך ולא היא שהביאה לצירופם של המערערים להליך אותו נקטו גב' שפירא ועזבונו של בעלה. המערערים לא שכנעונו כי החלטתה של הערכאה הדיונית בלתי סבירה במידה כזו המחייבת את התערבותנו בשיקול דעתה.
5. הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ה' באלול תשס"ד (22.8.04).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04006400_S03.docחכ/