פלוני נ. אלמוני

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 63995-05-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נֹעם סולברג כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. ראובן מלכה 2. חנינה (חנה) סלהוב נגד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו 2. יוסף מאיר איזקסון 3. ישראל יוסקוביץ 4. אלעד מנחם סוויסה 5. יונה גולדברג 6. פלוני 7. משרד המשפטים/אגף האפוטרופוס הכללי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אילן בומבך; עו"ד אשר אדרי פסק-דין השופט חאלד כבוב: זוהי עתירה לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד הרשמת ס' רסלר-זכאי) מיום 12.05.2021 בת"א 64427-07-20 (להלן: פסק הדין המוסכם), בגדרו ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים דשם, ונחתמה פסיקתא הנותנת תוקף לעסקת מכר מקרקעין בין משיבים 6-5, הנתבעים דשם (להלן יחד: המוכרים) לבין משיבים 4-2, התובעים דשם (להלן יחד: הרוכשים). תמצית סיפור המעשה והעתירה פסק הדין המוסכם ניתן בעקבות תביעה שהגישו הרוכשים נגד המוכרים ביחס למבנה הממוקם ברחוב רבי עקיבא 6 בעיר בני ברק (מקרקעין הידועים כחלקה 208 בגוש 6123; להלן: המבנה). בתביעה פורט כי משיב 6 מחזיק בבעלות ב-5 מתוך 8 חלקים במבנה, ומשיבה 5, אמו, מחזיקה ב-3 מתוך 16 חלקים במבנה. הסעד העיקרי שהתבקש בתביעה היה לאכוף על המוכרים את ההסכמות שאליהן הם הגיעו עם הרוכשים ביחס למכירת חלקם במבנה. בהמשך, חלף הגשת כתב הגנה, הגישו הצדדים ביום 10.05.2021 הסכם פשרה לאישור בית המשפט. החשוב לענייננו הוא, שבמסגרת הסכם הפשרה התבקש בית המשפט לאשר 'חוזה מכר' להעברת חלקם של המוכרים במבנה לידי הרוכשים. בהסכם המכר פורט, כי מכירת חלקו של משיב 6, החסוי, נעשה באמצעות משיבה 5, אמו, המשמשת כאפוטרופסית שלו, ועל כן, העסקה טעונה את אישורו של בית המשפט. בהתאם, אישור בית המשפט לחוזה המכר בכלל, ולמכירת חלקו של משיב 6 בפרט, הוגדר כתנאי מתלה להסכם המכר כולו. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי אישר את הסכמות הצדדים ונתן להן תוקף של פסק דין. זאת, בהמשך להבהרות מסוימות שניתנו על-ידי הצדדים, לבקשת בית המשפט, באשר לסוגיית האפוטרופסות על משיב 6, והאישורים הדרושים עקב אי-כשרותו המשפטית. לאחר מתן פסק הדין המוסכם, החלו הרוכשים להגיש תביעות פינוי נגד דיירי המבנה. העותרים הם שניים מהנתבעים בתביעות הפינוי המתבררות בימים אלו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (העותר הוא הנתבע בת"א 10199-08-24, ואילו העותרת היא הנתבעת בת"א 9676-08-24). מכאן העתירה שלפנינו. תמצית טענות העותרים, שלא היו צד להליך שבמסגרתו ניתן פסק הדין המוסכם, היא כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות, תוך פגיעה באינטרסים מוגנים שלהם. העותרים מפנים, בין היתר, להוראות סעיפים 47(א)(2) ו-78 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, שמהם עולה כי רק בית המשפט לעניני משפחה היה מוסמך לאשר את העסקה האמורה למכירת המבנה. העותרים טוענים כי הם למדו על פסק הדין המוסכם רק במסגרת תביעות הפינוי שהוגשו נגדם. או אז, הם ביקשו וקיבלו אישור לעיין בתיק בית המשפט בת"א 64427-07-20 הנ"ל, וגילו כי פסק הדין המוסכם ניתן בחוסר סמכות. העותרים מוסיפים כי מעיון בתיק מתעוררות מספר "נורות אזהרה" בקשר לאישור עסקת המכר, וביניהם, השאלה אם משיב 6 הוא אכן חסוי ואם מצבו אכן הצריך אפוטרופוס (לעניין אחרון זה, ראו: סעיפים 24-18 לעתירה). לשיטת העותרים, ביטול פסק הדין המוסכם יביא לכך שיישמט הבסיס לתביעות הפינוי שהגישו הרוכשים נגדם, ועל כן יש להם אינטרס ברור בביטול פסק הדין. כן נטען, כי לעותרים קיימות טענות הגנה טובות שהם היו יכולים להעלות נגד המוכרים (ובראשן הטענה כי קיים להם רישיון בלתי הדיר לשימוש במקרקעין מכוח שתיקת הבעלים), אך קיימת מחלוקת בין הצדדים אם מדובר בטענות שיכולות להישמע נגד הרוכשים. מכל מקום, כך נטען, קיים אינטרס ציבורי בקבלת העתירה, נוכח הפגיעה במשיב 6, החסוי לכאורה, שזכויותיו לא נשקלו כדבעי טרם מתן פסק הדין המוסכם, כאשר חלקו במבנה נמכר, לפי הנטען, תמורת כשליש מערכו האמיתי. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה, באתי למסקנה כי דינה – להידחות. בפסיקת בית משפט זה, שניתנה כבר לפני למעלה מארבעה עשורים, נקבע כי הליכי בג"ץ אינם מתאימים לשמש כאכסניה לשמיעת תובענה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה, אפילו אם מדובר בפסק דין שניתן בבג"ץ, "וזאת משום שהליכי בג"צ אינם מיועדים ואינם מתאימים לשמיעת תובענה רגילה, שבה יש להשמיע ראיות ולחקור עדים [...]" (ב"ש 215/83 ספטי נ' ספטי, פ"ד לז(2) 181, 186 (1983) (להלן: הלכת ספטי). ואם כך הוא הדין ביחס לפסקי דין שניתנו בהסכמה בבג"ץ, על אחת כמה וכמה שכך הוא ביחס לפסקי דין שניתנו בהסכמה על-ידי בית המשפט המחוזי (להרחבה באשר לאפשרויות להביא לביטול פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים לו, באופן כללי, ראו פסק דיני ברע"א 1883/23 קבוצת וויז'ן א.ש יזמות בע"מ נ' כרמלי, פסקאות 27-21 (10.05.2023); יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 493-492 (מהדורה שלישית, 2023)). ודוק: כעולה מהעתירה גופא, סוגיית האפוטרופסות של משיב 6 אינה פשוטה כלל ועיקר. כעולה מהכתובים, המשיב הנ"ל לא גר בישראל למעלה משני עשורים, והשאלה אם הוא זקוק לאפוטרופוס לא התבררה כיאות בהליך שבגדרו ניתן פסק הדין המוסכם. אין זה מן הנמנע אפוא כי לצורך הכרעה בסוגיה זו, למשל, וכנגזרת מכך על האישור שהיה נדרש לשם ביצוע עסקת המכר ביחס למבנה, יידרש בירור ראייתי מורכב, שאינו מתאים להליכי בג"ץ. גם הטענה בדבר הפער בין שוויו של המבנה לבין המחיר שבו הוא נמכר, מחייבת בירור עובדתי מורכב. העותרים טוענים, תוך הפניה לע"א 2564/07 עז' המנוח עלי מוחמד תקתוק (שלה) נ' תקתוק (19.01.2012) (להלן: עניין תקתוק), כי הם אינם יכולים להגיש תובענה עצמאית 'רגילה' לביטול פסק הדין המוסכם, מאחר שהם לא היו צד להסכמות שביסודו; וכי הם אינם יכולים להגיש ערעור על פסק הדין המוסכם, מאחר שהם לא היו צד להליך המשפטי שבו הוא התקבל. על כן, לשיטתם, הדרך היחידה שנותרה עבורם לפעול לביטול פסק הדין המוסכם היא בבג"ץ. טענה זו לא אוכל לקבל. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם קיים לעותרים אינטרס המצדיק לאפשר להם לנקוט בהליך כלשהו כדי להביא לביטול פסק הדין המוסכם, עכשיו או בשלב מאוחר יותר; ומבלי שיהיה באמור כדי לנקוט עמדה לגופה בסוגיה זו – לא מן הנמנע כי האמור בעניין תקתוק לא יחסום, בהכרח, את דרכם של העותרים (ראו, למשל: רע"א 5852/11 שנהר נ' בנק לאומי לישראל, פסקה 5 (18.04.2012)). מכל מקום, כאמור, האפשרות להגיש תובענה לביטול פסק דין מוסכם במסגרת הליכי בג"ץ, נדחתה בפירוש בהלכת ספטי – הלכה שלא נס ליחה גם היום. ככל שהדבר יידרש, יימצא לעותרים מזור בהליכים אחרים; לא במסגרת הליך של בג"ץ. לבסוף, אף לא שוכנעתי כי יש באינטרס הציבורי הנטען כדי להצדיק בענייננו את הסטייה מהלכת ספטי. כך, בפרט, כאשר נדרש לערוך בירור עובדתי מורכב על מנת לבחון האם, ועד כמה, נפגעו זכויותיו של משיב 6 כתוצאה מכך שניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים. העתירה נדחית אפוא. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ה (08 יוני 2025). נעם סולברג משנה לנשיא גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט