מואיד אדריס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6398/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6398/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: מואיד אדריס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.7.10 בת"פ 128/10 שניתן על-ידי השופט נועם תאריך הישיבה: י' בניסן התשע"א (14.4.11) בשם המערער: עו"ד בועז קניג בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' נועם) מיום 13.7.10 בת"פ 128/10. המערער הורשע, לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן, כפי שיפורט, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 והעלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק. הושתו על המערער 27 חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר מותנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות שתסב לאדם חבלה של ממש, לאחר שלוש שנים מתום מאסרו; הפעלת מאסר מותנה בן שישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער מהליך קודם, באופן ששלושה חודשים מתוכו ירוצו בחופף לעונש נשוא תיק זה - ובסך הכל שלושים חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו (14.2.10); פיצוי בסך של 10,000 ₪ למתלונן. רקע והליכים ב. כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער (יליד 1987), כולל שני אישומים. לפי האישום הראשון בליל 14.2.10 הכה המערער את המתלונן (יליד 1965 המקבץ נדבות למחייתו) באמצעות מוט ברזל, באגרופים ובבעיטות; זאת גם שעה שהמתלונן היה שרוע על הרצפה ולא הגיב למכותיו. ניסיונות חבריו של המערער לגרום לו לחדול ממעשיו לא צלחו, והמערער המשיך במעשיו האלימים; כתוצאה נגרמו למתלונן פגיעות גופניות. לפי האישום השני, לאחר ששוטרים ביקשו לעכב את המערער לחקירה, החל להשתולל ולהתפרע ובין היתר איים עליהם, קיללם, בעט בשוטר שניסה להכניסו לניידת, ואף ניסה לחטוף נשק מאחד השוטרים. ג. בתסקיר שירות המבחן למבוגרים שהוגש לבית המשפט קמא תואר רקעו של המערער, אשר נשר מלימודיו כדי לסייע בפרנסת המשפחה. נאמר, כי מגיל צעיר מנהל המערער אורח חיים עברייני, הכולל שימוש בסמים וצריכת אלכוהול. הוזכר גם, כי לחובתו שלוש הרשעות קודמות בגין עבירות סמים ואלימות. קצינת המבחן התרשמה כי, אף שהמערער נוטל על עצמו אחריות חלקית למעשיו וטוען כי חדל מצריכת אלכוהול ושימוש בסמים - אינו מגלה תובנה לאורח חייו הבעייתי. נוכח האמור, לא מצא שירות המבחן לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו, אך המליץ כי לא יושת עליו עונש מאסר ממושך. ד. בגזר הדין עמד בית המשפט קמא על חומרת עבירת האלימות בה הורשע המערער, ועל החומרה שבנסיבות ביצוע העבירה ואכזריותה - תקיפת עובר אורח חסר ישע, שאף לא התגונן או הגיב למכות שהפליא בו המערער. בית המשפט הטעים, כי האינטרס הציבורי מחייב ענישה מחמירה ומרתיעה הן למען הוקעת מעשיו של המערער, והן נוכח הסכנה הקונקרטית הנשקפת הימנו לציבור. לקולה נשקלו הודאת המערער, החרטה שגילה כנאמר, נסיבותיו האישיות והעובדה שזהו מאסרו הראשון. הערעור ה. בערעור נטען, כי לא ניתן המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, להודאתו במיוחס לו ולהמלצת שירות המבחן להימנע מהשתת עונש מאסר ממושך. עוד נטען, כי חרף הסכמת הצדדים, לפיה לא יזקפו לחובת המערער פגיעות במתלונן שלא נכללו בכתב האישום (בשל היעדר תיעוד רפואי) - שקל בית המשפט לחומרה פגיעות שעלו בטיעון לעונש ללא תיעוד ולא נכללו בכתב האישום בו הודה המערער. נטען גם, כי העונש שהושת על המערער אינו משקף את השינויים וההקלות שהוכנסו בכתב האישום המתוקן. לבסוף נאמר, כי עונשו של המערער חריג לחומרה, אף ביחס לעבירות החמורות בנסיבותיהן ותוצאותיהן. ו. בתסקיר עדכני של שירות המבחן נאמר, כי בתחילת מאסרו שולב המערער באגף המתקדמים בבית הסוהר נוכח התנהגותו החיובית והשתלבותו במסגרות לימודיות. ואולם, לאחר זמן מה חלה הידרדרות בהתנהגותו והוא שב אחורה במדרג האגפים וכיום הוא משולב - עם זאת - באגף מתקדמים סגור, ללא בעיות משמעת. צוין, כי המערער השתלב בקבוצה טיפולית העוסקת בבעיות התמכרות, וכי בבדיקות שנערכו נמצא נקי מסמים. נאמר גם, כי המערער הביע רצון להשתלב בהוסטל ולהמשיך בטיפולי הגמילה, אך טרם נמצאה תכנית מתאימה עבורו. להתרשמות קצינת המבחן אף עתה, כשהמערער מודה בעבירותיו אינו מזהה את הפסול בהתנהגותו ואת דפוסיו העבריינים. הדיון ז. בפנינו טען עו"ד קניג למערער, כי אמנם אין חולק על חומרת העבירה, אך היא נבעה מאבדן שליטה בעקבות דברים שנאמרו מפי המתלונן; גם לא הוצג כל תיעוד באשר לפגיעות במתלונן, והוסכם שאין לזקוף לחובת המערער תלונות על פגיעות רפואיות שלא הוזכרו בכתב האישום, אך בית המשפט קמא נדרש לכך בכל זאת. עוד הוטעם, כי המדובר במאסר ראשון ועבירות המערער בעבר לא היו חמורות. במאסר – כך נאמר – אין משפחתו יכולה לבקרו מחסרון כיס, ומכל מקום הוא מבקש כי תוכן לו תכנית שיקומית. ח. באת כוח שירות המבחן ציינה כי התנהגות המערער במאסר היתה לא יציבה בראשונה, אך כיום היא תקינה יותר. וככל שתמשיך כך, תוכן לו תכנית שיקומית. ט. בא כוח המדינה ציין את החומרה שבפגיעות במתלונן, אשר נעשו תוך כוונה לגרום לנכות ובאלימות ברוטלית וחמורה - כשהמדובר בנכה חסר ישע, והתקיפה נעשתה במוט ברזל, בבעיטות ואגרופים. ועוד, הזמן שנותר למערער עד לאפשרות לשחרור ב"שני שליש מינהלי" (ספטמבר 2011) מותיר לו אפשרות להוכיח אם ראוי הוא לתכנית שיקום. הוסף, כי לאחרונה הורשע המערער בעבירות נוספות - חבלה במזיד ברכב ופריצה, ונדון לארבעה חודשי מאסר בפועל בחופף לעונש הנוכחי. הכרעה י. לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור. על חומרת העבירה העיקרית - חבלה בכוונה מחמירה - לא יתכן חולק, וראיה בסיסית לדבר היא עונשה המירבי בדין, עשרים שנות מאסר. היא טבולה בכוונה להטיל בזולת נכות או מום. במקרה דנא היא אף מאופיינת במשנה שפל מוסרי, שכן הקרבן היה קבצן נכה המסתייע במקלות הליכה, והמערער לא זו בלבד שהכהו במוט ברזל ללא הרף, אלא המשיך בכך גם בהיות המתלונן שרוע על הרצפה, והוסיף לו מכות אגרוף ובעיטה; זאת חרף, נסיונות מצד הסובבים להפסיק את המשך התקיפה. לכך הצטרפה העלבת השוטרים בעת המעצר. גם אם לא נידרש לטיב הפגיעות הגופניות שנגרמו למערער, המעשה עצמו מצדיק תגובה עונשית מחמירה כגמול והרתעה. העיון בתסקירי שירות המבחן שאמנם מתאר רקע קשה, אך ההתרשמות - למרבה הצער - לא היתה של תובנה לפסול שבהתנהגות, חרף ההודאה בעבירה גופה. יא. עו"ד קניג ביקש להסתייע באסמכתאות שלטעמו היתה בהן ענישה קלה יותר, אך בע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' חלייחל (לא פורסם) שהוצג, האישום היה בסופו של יום בסעיף 333 לחוק העונשין (חבלה חמורה), שגם בנסיבות המחמירות של סעיף 335(א) עונשו נמוך יותר (ארבע עשרה שנים); ובית משפט זה העמיד את עונש על שתי שנות מאסר (ונזכור כי אין בית המשפט נוטה ככלל למצות ענישה בערעורי מדינה). בע"פ 4279 עזאזמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) היה המדובר בשוד תוך שימוש באלימות (מכת אגרוף), והעונש היה עשרים וארבעה חודשי מאסר. הענישה בשני מקרים אלה, מבלי שניכנס להשוואה דקדקנית לגבי העובדות, אינה רחוקה מנידון דידן, ומה גם שעסקינן במי שאף לאחרונה נדון למאסר חופף של ארבעה חודשים. אין לקבל את טענת הסניגור שאין להידרש לעונש שהושת על המערער בתיק 11099-08/09 של בית משפט השלום בתל-אביב, בו נדון לארבעה חודשי מאסר חופפים לנוכחי, וזאת בעבירות חבלה במזיד ברכב, החזקת כלי פריצה ונסיון פריצה לרכב. אין להתעלם מכך שבפועל לא נענש המערער באותו תיק, דבר שנעשה - כפי שמסר הסניגור - תוך התחשבות בכך שהוא אסיר. עברו של המערער לפני כן כולל עבירות סמים לצריכה עצמית. וכן תקיפת שוטר במילוי תפקיד, הפרעתו במילוי התפקיד והעלבתו, כך שהמערער אינו חדש לעולם הפלילי, אף שלא נאסר לפני כן. יב. גם התנהגות המערער במאסר עד הנה לא היתה ראויה כהלכתה, והיו בעיות משמעת - אף כי לעת הזאת המצב טוב יותר, ויש לקוות כי כך יישאר. יג. הצטברות חומרת העבירה ונסיבות המערער אינה מצדיקה התערבותנו. עם זאת אנו סבורים כי בגילו הצעיר של המערער, שטרם מלאו לו 24, בידו לחזור לחיים נורמטיביים, ועל כן, ככל שיתמיד בהתנהגות ראויה בחודשים הבאים, תוכן לו תכנית שיקום, והוא ייטיב לעשות אם יתרכז בקידומה, ואנו מאחלים לו כי בכך תצלח דרכו. יד. איננו נעתרים איפוא לערעור. ניתן היום, י"ג בניסן התשע"א (17.4.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10063980_T04.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il