בבית המשפט העליון
ענמ"ש
6397/97
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: יוסף
חריש, שופט בדימוס
נגד
המשיב: כב' השופט י' רביבי, נשיא
בית משפט מחוזי
מנהל
בתי המשפט
בתפקידו
כממונה על הגימלאות לשופטים
ערעור
על החלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות
השלטון
(נושאי משרה שיפוטית ושאיריהם),
התשמ"א1981-
בשם
המערער: עו"ד צבי טרלו
בשם
המשיב: עו"ד דלית גילה
פסק-דין
1. ערעור על החלטת מנהל בתי המשפט בתפקידו כממונה
על תשלום גמלאות לשופטים (המשיב), לפיה זכאי המערער, מר יוסף חריש, אשר כיהן כסגן
נשיא בית המשפט המחוזי בתל - אביב - יפו וכיועץ המשפטי לממשלה, לקצבה ששיעורה אינו
עולה על משכורתו המלאה של נשיא בית משפט המחוזי.
הרקע העובדתי
2. המערער כיהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל
-אביב- יפו עד מועד פרישתו לגמלאות מתפקיד זה, בגיל למעלה משישים, ביום 3.6.86.
למחרת אותו היום, התמנה המערער לכהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה וכיהן בתפקיד זה
מיום 4.6.86 ועד ליום 31.10.93. עבור כהונתו כסגן נשיא בית המשפט המחוזי זכאי היה
המערער לקצבה בסך 70% ממשכורת של נשיא בית המשפט המחוזי (אשר הינה המשכורת ששולמה
לו בפועל) וזאת בהתאם לסעיפים 3, 4, ו- 12 להחלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות
השלטון (נושאי משרה שיפוטית ושאיריהם), התשמ"א - 1981 (להלן- "החלטת
הגמלאות"). בתקופה בה כיהן כיועץ משפטי לממשלה קיבל המערער בנוסף למשכורת
בתפקידו זה, גם קצבה בגין כהונתו כשופט, אך זו הופחתה עד הגיעו לגיל 65, בהתאם
להוראות 17(ג) ו- 17(ד) להחלטת הגמלאות.
משכורתו של המערער בתפקידו כיועץ משפטי לממשלה, כמו גם
זכויותיו לגמלאות בתום כהונתו, נקבעו בחוזה מיוחד שנחתם בין המערער לבין ממשלת
ישראל. בחוזה נקבע כי משכורתו של המערער תהא כמשכורת שופט בית משפט עליון
וזכויותיו לגמלאות יהיו כזכויותיו של שופט בית משפט עליון שהתמנה במועד תחילת
כהונתו כיועץ משפטי לממשלה, ועל בסיס החלטת הגמלאות. לאחר שסיים המערער לכהן
בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה פנה המערער לחשב הכללי במשרד האוצר ולמשיב על מנת
שתיקבענה זכויותיו לקצבת גמלאות.
טענות המשיב
3. עמדתו המשפטית של המשיב השתנתה במרוצת הזמן.
בתחילה גרס המשיב כי המערער זכאי לקצבה בשיעור של 70% ממשכורתו של שופט בית משפט
עליון. אחר כך השתנתה עמדתו, ועמדה זו באה לידי ביטוי בסיכומיו של המשיב ובהודעתו
האחרונה למערער מחודש אפריל 1999 על אישור גמלאות למערער. לעמדתו זו אפנה עתה.
לטענת המשיב, המערער זכאי לגמלה מתואמת בשיעור 100% משכורת
קובעת של נשיא בית משפט מחוזי. לטענת המשיב, זכותו של המערער לגמלה נובעת ומורכבת
משני מקורות - מקור חוזי לעניין הגמלה בגין כהונתו כיועץ משפטי לממשלה ומקור
סטטוטורי לעניין הגמלה בגין כהונתו כשופט. לטענתו, המערער זכאי לגמלה בגין כהונתו
כיועץ משפטי לממשלה בהתאם לקבוע בחוזה עימו, על בסיס החלטת הגמלאות. בהתאם לסעיפים
3(ב)(2) ו- 4 להחלטת הגמלאות גמלה זו עומדת על 64.83% ממשכורתו של שופט בית המשפט
העליון. באשר לגמלת המערער בשל היותו נושא משרה שיפוטית לשעבר, זו כאמור הועמדה על
70% ממשכורתו של נשיא בית משפט מחוזי. לפיכך, עמדתו של המשיב היא, כי בהתאם לאמור
בסעיף 17(א) להחלטת הגמלאות, המערער זכאי לצירוף שתי הגימלות המגיעות לו, באופן
שהסכום המצטבר של שתיהן לא יעלה על 100% ממשכורתו של נשיא בית משפט המחוזי.
טענות המערער
4. לטענת המערער, הוא זכאי לקבל גמלה בסך 100%
ממשכורתו של היועץ המשפטי לממשלה, שהינה, בהתאם לחוזה המיוחד, משכורת של שופט בית
משפט עליון. טענה זו אף היא מסתמכת על כך שגמלתו מורכבת משני מקורות- חוזי
וסטטוטורי, ועל כן בהתאם לאמור בסעיף 17(א) להחלטת הגמלאות המערער זכאי לצירוף שתי
הגימלות המגיעות לו, באופן שהסכום המצטבר של שתיהן לא יעלה על 100% ממשכורתו של
שופט בית משפט העליון, שהיא המשכורת הגבוהה יותר.
דיון בטענות המשפטיות
5. אין מחלוקת בין הצדדים כי למערער צמחה זכאות
לגמלה משני מקורות שונים. גמלה אחת צמחה מכוח החלטת הגמלאות בגין כהונתו של המערער
כסגן נשיא בית המשפט המחוזי וגמלה שנייה צמחה לו מכוח החוזה בינו לבין ממשלת ישראל
בגין כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה. עוד אין מחלוקת כי גובה הגמלה בגין כהונתו של
המערער כשופט עומד על 70% ממשכורתו של נשיא בית המשפט המחוזי. החשב הכללי של משרד
האוצר קבע כי עבור תקופת השירות של המערער בתפקיד יועץ משפטי לממשלה זכאי המערער
לגמלה בגובה 64.83% ממשכורתו של שופט עליון, וזאת בהתאם לחוזה המיוחד שנחתם בינו
לבין ממשלת ישראל. במאמר מוסגר יצוין, כי חישוב זה נעשה בהתאם לאמור בסעיפים
3(ב)(2) ו- 4 להחלטת הגמלאות ואשר על בסיסם הוענקה תוספת של 2% עבור כל שנה בה
כיהן המערער בגיל למעלה משישים ובסך הכל 14.83% עבור תקופה של שבע שנים וכחמישה
חודשים. הגם שניתן לטעון בהקשר זה, כי לפי סעיף 4 להחלטת הגמלאות זכאי המערער
לתוספת של 2% עבור כל שנה בה היה בן למעלה משישים בשעה שחדל לכהן, ללא תלות במספר
השנים שכיהן בפועל, השארתי שאלה זו לעת מצוא, משום שכפי שיתברר בהמשך אין לה נפקות
במקרה שלפני והיא אף לא הועלתה בפני.
6. למעשה, הצדדים חלוקים אך ורק בפרשנות שיש ליתן
לסעיף 17(א) להחלטת הגמלאות. לפיכך אביא את לשון הסעיף בשלמותו:
"(א)
זכאי לקצבה לפי סעיפים 3(ב), 14, או 16 שיש לו הכנסה ממשכורת או מקצבה המשתלמת לו
מאוצר המדינה שלא על-פי החלטה זו או מקופה שנקבעה כקופה ציבורית לענין סעיף 35
לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל1970- (להלן - קופה ציבורית)
יופחת כל סכום שבו עולה הקצבה לפי החלטה זו בצירוף ההכנסה האמורה על המשכורת
הקובעת".
אין חולק כי במקרה דנן יש תחולה לסעיף זה, שכן גמלת המערער
בגין כהונתו כשופט צומחת לו מכוח החלטת הגמלאות ואילו גמלתו בגין תקופת כהונתו
כיועץ משפטי לממשלה צומחת לו מכוח החוזה, דהיינו "שלא על פי החלטה זו",
כמצוות סעיף 17(א). השאלה המשפטית הניצבת בפני היא זו: מהי "המשכורת
הקובעת" לפיה תחושב גמלתו של המערער, ואשר למעלה ממנה לא יזכה המערער לקבל?
האם משכורת של נשיא בית משפט מחוזי, כגרסת המשיב, או משכורת של שופט בית משפט
עליון, כגרסת המערער?
7. אקדים ואומר, הדין הוא עם המערער. מסקנתי זו
מבוססת על פרשנות החוזה שנחתם בין המערער לבין ממשלת ישראל. בסעיף 7 לחוזה הוסכם
כי:
"זכויותיו
של מר חריש לגמלאות יהיו כזכויותיו לגמלאות של שופט בית המשפט העליון, כאילו התמנה
לשופט בית המשפט העליון ביום 4.6.1986 וזאת על בסיס החלטת ועדת הכספים של הכנסת
בענין גימלאות שופטים כפי שהיתה בתוקף באותו זמן כפי שתוקנה מאותה עת וכפי שתתוקן
או תוחלף מדי פעם בעתיד"
בהתאם לאמור בסעיף 7 לחוזה המיוחד, זכותו של המערער לגמלה
היא כשל זכותו של שופט בית משפט עליון, על בסיס החלטת הגמלאות. גמלתו של המערער
יונקת את תוכנה וחיותה מהחלטת הגמלאות. גמלתו של המערער צמודה להוראותיה של החלטת
הגמלאות, ובכלל זה להוראת סעיף 17(א). החלת סעיף 17(א) על היחסים החוזיים בין
הצדדים, בשינויים המחוייבים, מובילה למסקנה כי בהינתן שתי גמלאות היונקות ממקורות
שונים, הגמלה המתואמת לא תעלה על "המשכורת הקובעת". אך מובן הוא, כי
"המשכורת הקובעת" עבור שופט בית המשפט העליון היא משכורתו של שופט בית
משפט עליון (וראו סעיף 1 להחלטת הגמלאות) - ומשהושוו זכויותיו של המערער לאלו של
שופט בית משפט עליון תחול קביעה זו גם לגביו. אשר על כן "המשכורת
הקובעת", ביחסים החוזיים בין הצדדים, היא משכורתו של שופט בית משפט העליון.
8. תוצאה זו אף עולה בקנה אחד עם פרשנות סעיף 17,
אשר נדונה לא מכבר בענמ"ש 6871/98 בן פורת נ' החשב הכללי, הממונה על
גימלאות שרים (טרם פורסם) (להלן - עניין בן פורת). בעניין בן פורת,
צמחו למערערת גמלאות משני מקורות שונים, האחת בגין כהונתה כמבקרת המדינה והשנייה
בגין כהונתה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. גם שם התעוררה השאלה מהו הגבול העליון
לתשלום, האם 100% משכורת של מבקר המדינה או 100% משכורת של משנה לנשיא בית המשפט העליון.
בעניין זה נקבע כי הגם שמטרת סעיף 17 היא למנוע כפל תשלומים על ידי המדינה, באשר
"המדינה צריכה לממון וממון אינו מצוי", "המשכורת הקובעת",
כלשון סעיף 17 להחלטת הגמלאות, הקובעת את הגבול העליון לתשלום, היא המשכורת הגבוהה
מבין שתי הגמלאות. וכך קבע בית משפט זה (כבוד השופט אנגלרד):
"...התיאום
בין ההוראות מבוסס על הרעיון, כי ההפחתה של קצבה אחת תעשה לגבי "המשכורת הגבוהה
מבין שתיים (או אף יותר) "משכורות קובעות". מסקנה זו מתחייבת מן השכל
הישר וכל הפלפולים בדבר קדימותה של קצבה זו על קצבה אחרת, אינם בעיני אלא דקדוקי
עניות...לפי מסקנתי, התוצאה המהותית של כל אחד מן הממונים תהיה זהה.."
(ההדגשה במקור - א' ב') (השוו: המ' 251/64 מושב עובדים תירוש נ' שינדלר,
פ"ד יח(2) 473, 475, ע"א 552/85 אגסי נ' ח.י.ל.ן. חברה ישראלית
לעיבוד נתונים, פ"ד מא(1) 241, 245).
סיכום
9. בהתאם להחלטת החשב הכללי לפיה גמלת המערער עקב
כהונתו כיועץ משפטי לממשלה תועמד על 64.83% ממשכורתו של שופט בית משפט עליון, על
המשיב להפחית את הגמלה של המערער מסכום השווה ל- 70% ממשכורתו של נשיא בית המשפט
המחוזי עד ל- 35.17% ממשכורתו של שופט בית משפט עליון, כך שסך גמלתו המתואמת של
המערער תועמד על 100% ממשכורתו של שופט בית המשפט העליון מיום 1.12.93. הסכומים
המגיעים למערער ישאו הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.
הערעור נתקבל איפוא. המדינה תשלם למערער הוצאות משפט ושכר
טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ז בטבת התש"ס (26.12.99).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97063970.A05/דז/