נדאל אדקידק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6396/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6396/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המערער: נדאל אדקידק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.7.11 בת"פ 3114-03-10 שניתן על ידי כבוד השופט א' כהן תאריך הישיבה: ט"ז בשבט תשע"ב (9.2.12) בשם המערער: עו"ד מ' יחיא בשם המשיב: עו"ד י' חמודות פסק-דין ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' כהן), שהשית על המערער עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון הנהיגה שלו לתקופה של 24 חודשים, פסילה על תנאי למשך 9 חודשים ופיצוי הנפגעת בסכום של 10,000 ש"ח. הערעור מופנה רק לעניין רכיב המאסר בפועל. 1. המערער הורשע בהסדר טיעון על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, שייחס לו עבירות של תאונת דרכים הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 38 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(ב) לפקודה, נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 18.5.07 נהג המערער ברכבו בשכונת ג'אבל מוכבר בירושלים. במהלך נסיעתו פגע בהולכת רגל ילידת שנת 2000, שהלכה באותה עת בשוליים הימניים בכיוון נסיעת המערער (להלן: הנפגעת). המערער, שידע כי פגע בנפגעת, המשיך בנסיעה מספר מטרים נוספים, עצר את רכבו לזמן קצר, נוכח שהנפגעת נגררה עם הרכב מספר מטרים ואז החליט לברוח מהמקום מבלי שהגיש לה עזרה או שמסר את פרטיו. המערער נהג ברכב חרף העובדה שתוקף רישיון הנהיגה שלו פג לפני למעלה מחצי שנה וכשאין ברשותו ביטוח רכב בתוקף. כתוצאה מהתאונה נגרמו לנפגעת קרעים בכבד ובכליה והיא אושפזה למשך 10 ימים. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם כי המשיבה תעתור לעונש של שנת מאסר בפועל ופסילת רישיון הנהיגה של המערער לשנתיים. להגנה נשמרה הזכות לטעון לעונש באופן חופשי. כמו-כן, הוסכם כי על המערער יוטל גם מאסר על תנאי, פסילה על תנאי ופיצוי לנפגעת. לבסוף, הוסכם כי בתיאור האירועים שבגינם הורשע המערער, לא יחרגו הצדדים מהעובדות שבכתב האישום המתוקן ולא יוסיפו עליהן. 2. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על חומרת העבירה של הפקרה לאחר פגיעה. צוין כי הניסיון להילחם בתופעה הקשה, שבה נהגים מפקירים את הנפגע לנפשו ללא הושתת עזרה, אינו מביא לירידה המיוחלת במספר המקרים הללו ולכן קיים צורך להחמיר בענישה בעבירות מסוג זה. לצד זאת, התחשב בית המשפט בכך שהמערער ניגש זמן קצר לאחר קרות התאונה למשטרה ודיווח על שאירע. עוד נלקחו בחשבון הודאתו של המערער, החרטה המלאה שהביע והעובדה שביקר את הנפגעת ומשפחתה והעביר לה סכום של 2000 דולר בעקבות הסכם סולחה שנערך בין המשפחות. כמו-כן, בית המשפט הביע תמיהה על כך שכתב האישום בתיק זה הוגש כשלוש שנים לאחר התאונה מבלי שהמשיבה הציעה הסבר לפשר העניין. לבסוף, צוין כי למערער אין עבר פלילי ועברו התעבורתי אינו חמור. מהטעמים האמורים נמנע בית המשפט מלהטיל את מלוא עונש המאסר שאותו ביקשה המשיבה ודן את המערער לעונש הנזכר מעלה. עונש המאסר בפועל שהושת על המערער עוכב על ידי בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור שבפנינו. 3. בא כוח המערער עותר להמרת תקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער מאחורי סורג ובריח בעבודות שירות. עיקר טענותיו של המערער נוגע לכך שלא ניתן משקל הולם לנסיבות לקולה בעניינו, וביניהן העובדה שהודה במיוחס לו והביע חרטה על מעשיו; כי הסגיר את עצמו למשטרה; כי הושג הסכם סולחה בין משפחתו לבין משפחת הנפגעת; כי שליחתו למאסר מאחורי מאסר ובריח עלולה להוביל לקריסתו הכלכלית וכי עברו נקי ואין בעברו התעבורתי כדי להעיד על היותו נהג מסוכן. צוין כי המערער נשוי, אב לילד קטן ועובד למחייתו בעסק אשר בבעלותו. לבסוף, קובל המערער על כך כי בקשתו לעריכת תסקיר עונש בעניינו סורבה. 4. בא כוח המשיבה טוען בדיון שנערך בפנינו כי אין להתערב בעונש המאסר שהושת ולהמירו בעבודות שירות כמבוקש. לטענתו, השתת עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה שאינה ארוכה מאזנת כראוי בין החומרה הנודעת למעשיו של המערער אשר פגע בילדה קטנה בת כשבע שנים והפקירה לאחר מכן, לבין התקלה שנפלה בהגשת כתב האישום באיחור ניכר ויתר הנסיבות אותן יש לזקוף לזכות המערער. 5. דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.06); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.09)). המקרה שבפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעונש במקרה זה ואיזן ביניהם באופן ראוי. תקופת המאסר שהוטלה על ידי בית המשפט המחוזי, הגם שמדובר בעונש מאסר לריצוי בפועל, אינה חמורה כלל ועיקר נוכח חומרת העבירה של הפקרה לאחר פגיעה, ונוכח הנסיבות החמורות של האירוע הקונקרטי. המערער נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח רכב. במהלך הנהיגה הוא פגע בהולכת רגל, ילדה בת 7 שנים, וחרף מודעותו לפגיעה, הוסיף בנסיעה עם הרכב. לאחר מספר מטרים, הוא עצר לכמה רגעים, אך דעתו לא נמלכה בו, והוא החליט לברוח מהמקום מבלי שהגיש עזרה לנפגעת. הפגיעה שנגרמה הייתה קשה – הנפגעת נזקקה לטיפול רפואי ואשפוז בבית החולים בעקבות התאונה, ונמסר על ידי אביה בחודש פברואר 2011 כי היא עודנה נזקקת לטיפולים רפואיים. העובדה שהמערער שלח את הוריו לדרוש לשלום הנפגעת לאחר האירוע, אינה מפחיתה מחומרת מעשה ההפקרה. שהרי, עיקר חשיבות הסיוע נעוץ בהשתת העזרה באופן מיידי לקורבן, בדרך של קריאה לרשויות ההצלה או בכל דרך אחרת. בית משפט זה כבר נתן דעתו לחומרה היתרה שבעבירה של הפקרת קורבן לאחר הפגיעה בו, בבחינת הוספת חטא על פשע. מעשה ההפקרה פוגע בסולידאריות החברתית, ומעיד על זלזול בערך של חיי אדם ועל דופי מוסרי של ממש (ראו למשל: רע''פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(3) 187 (2002); ע"פ 3664/11 מדינת ישראל נ' רשיד (לא פורסם, 7.9.11)). לולא הנסיבות המקלות במקרה זה, ובהן הזמן הרב שחלף ממועד האירוע ועד להגשת כתב האישום, הסכם הפיוס בין המשפחות, ההודאה והחרטה, ראוי היה לגזור על המערער עונש מאסר כבד יותר מכפי שהושת עליו. דין הערעור, אפוא, להידחות. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים ביום א', 26.2.12, בשעה 10:00. ניתן היום, כ"ו בשבט תשע"ב (19.2.12). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11063960_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il