אלון כהן נ. כב' השופט שכיב סרחאן, שופט בית משפט השלום בנצרת

פסק-דין בתיק בג"ץ 6396/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6396/09 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות העותר: אלון כהן נ ג ד המשיבים: 1. כב' השופט שכיב סרחאן, שופט בית משפט השלום בנצרת 2. פרקליטות המדינה 3. פרקליטות מחוז צפון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד אורון שורץ פסק-דין השופטת ע' ארבל: עניינה של העתירה שבפנינו הינה בבקשת העותר כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת בית המשפט השלום בנצרת בת.פ. 11172/03 (כב' השופט ש' סרחאן), אשר דחה את בקשת העותר שלא לקבל את סיכומי המאשימה בתיק העיקרי המתנהל נגדו, על אף שאלו הוגשו באיחור של כחצי שנה. עוד מתבקש במסגרת העתירה כי יוצא צו ביניים המורה לכב' השופט סרחאן, הוא המשיב 1 בעתירה, כי לא יוסיף לקיים דיונים בעניינו של העותר בתיק המתנהל נגדו, בטרם תינתן החלטתנו בעתירה זו. 1. נגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; זיוף בנסיבות מחמירות; ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות. בקליפת אגוז, לפי עובדות כתב האישום, אשר הוגש בשנת 2003, בחלוף 5 שנים מקרות האירועים המתוארים בו, תקף העותר, ששירת באותה עת כשוטר במשטרת ישראל, אדם אשר הובא לחקירה בתחנת המשטרה בגין אי החזקת מסמכים מזהים ועבירות תעבורה (להלן: המתלונן). לאחר עשותו כן, זייף העותר, על-פי המיוחס לו, מסמך שנחזה להיות כתוב על ידי המתלונן, שבו חזר בו כביכול, זה האחרון, מטענתו כי העותר תקף אותו. ביום 28.12.08, בתום שמיעת ראיות ההגנה בתיק, הורה בית המשפט למדינה להגיש סיכומיה בתוך 30 ימים. המדינה הגישה בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת סיכומיה ב-10 ימים נוספים, לדבריה, על רקע עומס העבודה הרב שעימו נאלצה להתמודד באותה עת. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על הארכת מועד להגשת הסיכומים עד ליום 26.1.09. בפועל, הוגשו סיכומי המדינה רק ביום 15.6.09, בצוותא עם בקשה להארכת מועד, שאותה נימקה בעומס העבודה הרב שנבע, בין היתר, מניהול תיק נוסף, רחב היקף, במקביל. בהחלטתו בבקשת העותר למתן הכרעת דין בהיעדר סיכומי התביעה, שבניגוד לאמור, לא צורפה לעתירה זו, אך שעיקריה צוטטו על-ידי העותר, קבע בית המשפט כי- "הגם שהתנהגותה של המאשימה באי הגשת כתב סיכומיה במועד שנקבע לכך אינה מניחה את דעתו של בית המשפט, וזאת בלשון המעטה, אינני רואה לנכון להיעתר לבקשת הנאשם וזאת בשים לב לעובדה שכתב הסיכומים כבר הוגש, אמנם באיחור לתיק בית המשפט". העותר מלין על החלטה זו. לטענתו, החלטת בית המשפט הינה שרירותית; היא חורגת ממתם הסבירות, בהימנעותה ממתן משקל מספיק לנזקו של העותר עקב הגשת הסיכומים באיחור כה רב; היא פוגעת פגיעה קשה בהוגנותו של ההליך; והיא מנוגדת לפסיקתו של בית משפט זה בתיקים דומים. 2. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הערכאות שקדמו לו, כך כשמדובר בבית המשפט המחוזי, וכך, וביתר שאת, כשמדובר בהחלטה של בית משפט השלום (בג"צ 4368/08 כהן נ' כב' השופט שכיב סרחאן (לא פורסם, 2.6.08); בג"צ 5697/07 קבלר נ' כב' השופט אהרון אמינוף (לא פורסם, 27.6.07.); ע"פ 4345/08 אולמרט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.08)). דברים אלה יפים במיוחד כשעל הפרק החלטות ביניים בהליך פלילי, שאינן נתונות לערעור תוך כדי ניהול ההליכים בתיק, על רקע השאיפה כי המשפט יתברר במהירות וביעילות לאור טיבו, מהותו, והאינטרסים הכרוכים בו (על הבעייתיות המיוחדת המתלווה לסחבת בהליך הפלילי, ראו ע"פ 188/77 ורטהיים נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 225 (1978)). פתיחת צוהר לערעור על החלטות ביניים באמצעות פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק, עלולה לשמש כלי לעקיפתו של כלל זה ולפגיעה בטעמים העומדים ביסודו. אשר על-כן, יימנע בית משפט הגבוה לצדק מלהתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, במיוחד כשעניינן של אלה בתחום שהוא באופיו, מנהלי טהור, זולת במקרים נדירים ויוצאי דופן שבהם עולה החלטתו של בית המשפט כדי חוסר סמכות, או כשההחלטה לוקה במידה קיצונית של שרירות (בג"צ 11727/04 רזניק נ' כבוד השופטת קלרה רג'יניאנו (לא פורסם, 22.12.04); בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683 (1987)). 3. לא ראינו כי טענותיו של העותר מקיימות אחר הקריטריונים האמורים להתערבותו של בית משפט זה. אכן, קיימת חשיבות מיוחדת לכך שבעלי הדין בהליך הפלילי, ובמיוחד המאשימה, ימלאו את התנאים הפרוצדוראליים ויעמדו במועדים שנקבעו בחוק ועל-ידי בית המשפט, שכן "על הכף השנייה של המאזניים נמצא הנאשם, החרד לגורלו ומעוניין לדעת במהרה מה יהא בסופו" (בש"פ 822/99 שכטר נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 1 (2000)). אין גם חולק כי נימוקיה של המאשימה לחריגתה ממגבלות המועד שנקבעו במקרה דנן אינם משביעי רצון, בפרט כשלכל אורך התקופה הארוכה שבה השתהתה בהגשת סיכומיה, נמנעה היא מלפנות לבית המשפט בבקשה להארכת מועד. ברם, איננו סבורים כי לאור השיקולים העומדים מנגד, ובכלל זה האינטרס הציבורי בבירור האמת והשאיפה כי בפני בית המשפט תונח התמונה בכללותה כדי שניתן יהיה לקבל החלטה מושכלת, יש מקום לקביעה כי החלטתו של בית המשפט שלא להיעתר לבקשה כי ייתן את הכרעת דינו בלא שיתייחס לסיכומי התביעה, הינה בלתי סבירה באופן קיצוני או שרירותית. טענותיו של העותר נבחנו על-ידי בית המשפט שלדיון שדן בבקשה וקיבל החלטה המצויה במתחם שיקול דעתו. אם יחפוץ העותר בכך, פתוחה בפניו הדרך לערער על החלטה זו במסגרת ערעורו על הכרעת הדין כולה כשזו תינתן. העתירה נדחית, איפוא, על הסף. ניתן היום, כ' באב תשס"ז (10.8.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09063960_B02.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il