ביצת הצדק בע"מ נ. משרד החקלאות ופיתוח הכפר

פסק-דין בתיק בג"ץ 6394/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6394/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין העותרת: ביצת הצדק בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים בשם העותרת: עו"ד רותי אגמון בשם המשיבה: עו"ד רועי שויקה פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. מנכ"ל משרד החקלאות החליט ביום 29.6.09 שלא לחדש את הסמכתה של העותרת כקבלן מורשה לשיווק ביצי מאכל על-פי תקנות המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (כללים בדבר הסמכת קבלנים מורשים לשיווק ביצי מאכל), תשנ"ה - 1995. העותרת עררה על ההחלטה בפני ועדת הערר הפועלת מכוח סעיף 45 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד – 1963 (להלן: ועדת הערר). כן הגישה העותרת לוועדת הערר בקשה לצו מניעה, אשר נדחתה ביום 30.7.09. יצוין כי עררה של העותרת נגד החלטת מנכ"ל משרד החקלאות עודו תלוי ועומד בפני ועדת הערר. 2. בעקבות החלטת ועדת הערר לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני הגישה העותרת ביום 4.8.09 בקשה שהוכתרה "בקשת רשות ערעור" על החלטת ועדת הערר (וע 877/09), ולצידה בקשה למתן סעד זמני לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (בר"ע 1645/09). עוד באותו היום הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט) למשיב להגיב לבקשה למתן סעד זמני בתוך 7 ימים. אתמול, 9.8.09, הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה בגדרה ביקשה הלכה למעשה להתיר לה להמשיך ולפעול עד להכרעת ועדת הערר בעררה. כן התבקש צו ביניים אשר יורה על המשך פעילותה עד להכרעה בערר או עד לקיומו של דיון בין הצדדים. בעתירתה פירטה העותרת בהרחבה כי להפסקת פעילותה תהיינה השלכות רחבות – הן על בריאות הציבור בכך שהמגדלים יוותרו עם מלאי ביצים שאינו ניתן לאחסון בתנאים הנדרשים לכך, הן על ציבור המגדלים שפרנסתם תלויה בעותרת, הן על העותרת עצמה. 3. התבקשה תגובת המשיב. תגובת המשיב הוגשה באיחור של כשעתיים, בצירוף בקשה להארכת מועד. מנגד הוגשה על-ידי העותרת בקשה דחופה למתן החלטה נוכח אי-עמידת המשיב במועד שנקבע. לאחר עיון בבקשות, מצאנו לקבל את בקשת המשיב להארכת המועד. המשיב סבור כי דין העתירה להידחות על הסף תוך חיוב העותרת בהוצאות. המשיב סבור כי ככל שהעותרת סברה כי ההליך הראוי לתקוף את החלטת ועדת הערר בעניין צו המניעה הוא הליך בבית המשפט המחוזי, היה עליה למצות סעד זה. המשיב מבהיר כי בתגובה שיגיש לבית המשפט המחוזי בכוונתו לבקש את סילוק ההליך בבית המשפט המחוזי על הסף. זאת שכן לדבריו בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לשמש כערכאת ערעור על החלטת ועדת הערר. עוד נטען כי משעררה של העותרת תלוי ועומד בפני ועדת הערר, היה על העותרת לפנות לוועדה לאחר דחיית בקשתה לצו מניעה ולבקש דיון דחוף לגופו של הערר, אך היא לא עשתה כן. המשיב טוען לדחיית העתירה על הסף גם מחמת חוסר ניקיון כפיים, שכן לדבריו התשתית העובדתית המוצגת בעתירה היא חלקית בלבד. המשיב טוען עוד כי העותרת עושה דין לעצמה שכן מהעתירה עולה כי היא ממשיכה לשווק ביצים בלא הסמכה ותוך התעלמות מהחלטת ועדת הערר. המשיב העלה גם נימוקים לדחיית העתירה לגופה, אך אין צורך לפרטם. 4. איננו רואים מנוס מדחיית העתירה על הסף. העותרת בחרה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני. פרק הזמן שקצב בית המשפט המחוזי להגשת תגובה מטעם המשיב הינו סביר בהחלט ועתיד להסתיים כבר מחר. מכל מקום, לו סברה העותרת כי פרק הזמן שקצב בית המשפט המחוזי להגשת תגובה הוא ארוך מדי, היה בידה לפנות אליו בבקשה מתאימה להקדמת המועד. תחת זאת בחרה העותרת לפנות לבית משפט זה כמעין ערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט הרגילים בתיקים המתבררים בפניהם והתערבותו בהחלטות מעין אלה מצומצמת למקרים נדירים וחריגים (בג"ץ 4644/08 אליטוביץ נ' נשיאת בית משפט השלום (לא פורסם, 1.6.08); בג"ץ 1346/08 מזאל נ' הרכב השופטים (לא פורסם, 28.2.08); בג"ץ 5272/07 אליהו נ' בית המשפט המחוזי בת"א (לא פורסם, 18.6.07)). די בכך כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. עוד אוסיף כי מקובל גם עלינו כי מאחר שעררה של העותרת עודו תלוי ועומד בפני ועדת הערר נכון היה לה לפנות, לאחר דחיית בקשתה לצו מניעה, בבקשה להקדמת הדיון בערר בפני הוועדה. משנדחית העתירה על הסף מהטעמים שפורטו, אין צורך להידרש ליתר עילות הסף להן טען המשיב. 5. למעלה מן הצורך נוסיף כי דומה שיש ממש בטענת המשיב ביחס לשאלת סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בבקשה, עניין עליו בכוונת המשיב להרחיב בתגובתו שתוגש לבית המשפט המחוזי. במילים אחרות, העותרת עשויה למצוא עצמה שבה ומגישה עתירה לבית משפט זה. אם למרות זאת החלטנו לדחות העתירה על הסף כאשר נהיר לנו הנזק שעלול להיגרם לעותרת, הרי זה כיוון שהנחתנו היא שבית המשפט המחוזי יכריע בבקשה שבפניו תוך זמן קצר, ואז יהא באפשרות העותרת לשוב ולשקול צעדיה מבלי לנהל מספר הליכים מקבילים בערכאות שונות. עוד נציין, ביחס לנזקים שמפניהם התריעה העותרת, כי כעולה מתגובת המשיב, המגדלים אינם כבולים לעותרת לצורך שיווק תוצרתם ובאפשרותם לעבור למשווק מורשה אחר, בתיאום עם מועצת הלול. הודעה על כך אף הועברה אליהם. העתירה נדחית. בשים לב למכלול הנסיבות תשא העותרת בשכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪. ניתן היום, כ' באב התשס"ט (10.8.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09063940_B03.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il