פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6393/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6393/07 ע"פ 6746/07 ע"פ 6788/07 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער בע"פ 6393/07: פלוני המערער בע"פ 6746/07: פלוני המערער בע"פ 6788/07: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.7.07 בת"פ 40211/06 שניתן על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: כ"ז באלול תשס"ז (10.9.07) בשם המערער בע"פ 6393/07: עו"ד א' כהן בשם המערער בע"פ 6746/07: עו"ד א' שמחוני בשם המערער בע"פ 6788/07: עו"ד ת' קינן-שחם בשם המשיבה: עו"ד ש' אדרי בשם שרות המבחן לנוער גב' ש' מרדר בשם שרות המבחן למבוגרים: גב' ב' וייס בשם המשיבה: עו"ד ש' אדרי פסק-דין השופטת ע' ארבל: מונחים בפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כב' השופט צ' גורפינקל). 1. המערערים ונאשם נוסף הודו בעובדות בכתב אישום מתוקן שייחס להם עבירת שוד. בכתב האישום תואר כיצד החליטו המערערים, על פי סיכום מראש ביניהם, לשדוד נהג מונית (להלן: המתלונן) באמצעות אולר שברשותם, וזאת בכדי להשיג כסף לנסיעה שתכננו לאילת. לפנות בוקר סיכמו עם המתלונן על הסעתם ליעד מסוים תמורת סך של 16 ₪. כאשר הגיעו ליעד שלף הנאשם הנוסף, שעניינו אינו מתברר בפנינו (שיכונה להלן: ש'), אשר ישב במושב שמאחורי המתלונן, אולר וכיוונה לצווארו של המתלונן. המערער בע"פ 6788/07 (שיכונה להלן: י'), אשר ישב במושב לצדו של המתלונן, הצמיד את כף ידו לפניו של המתלונן על מנת שזה לא יזהה אותו ואיים עליו כי ירצח אותו אם לא ימסור להם את כל כספו. במהלך השוד החלה המונית להידרדר והמערער בע"פ 6746/07 (שיכונה להלן: ג') משך את ידית בלם היד. מערער נוסף שנמצא עימם ברכב הינו המערער בע"פ 6393/07 (שיכונה להלן: נ'). המתלונן מסר למערערים את כל הכסף שהיה עמו – 300 ₪ - והם נמלטו מהמונית. 2. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לאחר שהתקבלו תסקירי שירות המבחן בעניינם של הארבעה. בית המשפט קבע בגזר הדין כי חומרת העבירה ועובדה שבוצעה בצוותא תוך שימוש בנשק קר, אינה מאפשרת הימנעות מהרשעתם של ש', ג', ו-נ', שהינם קטינים, ועל כן הרשיע גם אותם בעבירת השוד. העובדה שמעשי שוד של נהגי מוניות הפכו נפוצים והטראומה שנגרמה למתלונן מצדיקות, כך הבהיר, ענישה קשה ומרתיעה. בית המשפט הביא בחשבון את היותם של ש', ג' ו- נ' קטינים, ואת העובדה ששהו במעצר בית משך כשנה, אך לדידו השיקול ההרתעתי הוא המרכזי בין שיקולי הענישה בתיק זה ועל כן לא ניתן להימנע מעונש מאסר בפועל, אף שלאור גילם הצעיר של המערערים מדובר בעונש מתון בהרבה מכפי שמתחייב על פי חומרת העבירה. בית המשפט עמד בגזר דינו על נסיבותיהם האישיות של המעורבים השונים. למען שלמות התמונה נביא התייחסותו לכלל המעורבים, לרבות לעניינו של ש' שהערעור שהגיש יתברר שלא בפנינו (ע"פ 6830/07): א. י' (ע"פ 6788/07) היה המעורב היחיד שהיה בגיר בעת ביצוע העבירה. הוא אובחן בעבר כסובל מבעיות התנהגות, טופל במרפאה לבריאות הנפש לילדים ולא גויס לצבא. הוא לקח אחריות על המעשה ושהה במעצר בית משך שנה, במהלכה חלה החמרה במצבו הנפשי והוא הופנה לטיפול במרכז לבריאות הנפש. בית המשפט המחוזי גזר עליו שנה מאסר בפועל וכן שנה מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירת שוד או עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש. ב. ש' (ע"פ 6830/07, שאינו מתברר כאמור בפנינו) הינו כבן 17.5, היה בן 16.2 בעת ביצוע העבירה. הוא סובל מבעיות קשב ונשימה, אינו מגלה הבנה ואמפתיה לקרבנו. שירות המבחן התרשם כי הוא מרוכז בסבל שלו ובצרכיו שלו עקב מעצר הבית ומצמצם את חלקו במעשה העבירה, ולמרות זאת עמדת שירות המבחן היא כי יש ליתן לו הזדמנות לחזק את כוחותיו החיוביים תוך הצבת גבולות חיצוניים והמליץ לדון אותו על פי פקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969, להטיל עליו מאסר על תנאי ולהעמידו במבחן למשך שנה. בית המשפט המחוזי גזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל, כיוון שחרף גילו הצעיר חלקו בביצוע העבירה היה רב, וכן שנה מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירת שוד או עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש. ג. ג' (ע"פ 6746/07), בגיר כבן 18.5, היה בעת ביצוע המעשים בן 17.3. הוא הופנה לשירות המבחן בשנת 2003 עקב עבירת איומים ואינוס ונשפט ל- 12 חודשי מאסר על תנאי, התחייבות להימנע מעבירות מין ואלימות בסך 2,500 ₪, פיקוח שירות המבחן ועבודת התנדבות למען הציבור (להלן: התיק הקודם). שירות המבחן ציין כי הוא נמצא בקשר טיפולי אינטנסיבי זה כ- 3.5 שנים, אולם מרכיבי עבירת השוד שביצע במהלך פיקוח שירות המבחן תואמים את מרכיבי עבירת המין, ועל כן הסיק שירות המבחן כי הוא לא הפנים דבר מהטיפול הארוך שעבר ולא המליץ דבר בעניינו. בגזר הדין צוין, כי בביצוע העבירה הפר ג' את ההתחייבות בתיק הקודם, ומנגד בשנה האחרונה הוא למד בבית ספר ויועצת בית הספר מציינת כי גילה אחריות, התמיד בחובותיו, כיבד את אנשי הצוות ונשמע להם. בית המשפט המחוזי גזר לו עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, כאשר נקבע כי אמנם הוא לא נטל חלק פיזי בפרשה אך היה שותף מלא למעשה השוד ומסר את האולר לש'. בית המשפט ציין כי לגביו שיקול השיקום אינו חזק בעוצמה שהוא חזק לגבי קטינים אחרים. כן נגזרה לו שנה מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירת שוד או עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש והופעלה ההתחייבות שהוטלה עליו בתיק הקודם. ד. נ' (ע"פ 6393/07) הינו בן 17.9 שנים לערך. הוא נעדר עבר פלילי, לקח אחריות מלאה על חלקו בעבירה והביע חרטה כנה. משפחתו חוותה את אובדן אחיו הבכור עקב מחלה קשה. שירות המבחן התרשם כי הוא בוגר יותר היום ושקול יותר ועל כן המליץ לא להרשיעו ולהטיל עליו התחייבות, פיצוי לקורבן וביצוע עבודות התנדבות. בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 7 חודשי מאסר בפועל וציין כי לו היה עומד נ' לבדו בפרשה ניתן היה לקבל את המלצת שירות המבחן שלא לגזור עליו עונש מאסר, הגם שלא ניתן היה להימנע מהרשעתו. ברם, לא ניתן להפלות בינו לבין חבריו ולכן נגזר לו העונש האמור. כן נגזרה עליו שנה מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירת שוד או עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש. טיעוני הצדדים 3. ערעורו של י' מופנה נגד חומרת העונש. הסנגורית סבורה כי בגזר הדין לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות ולקשיים הנפשיים מהם הוא סובל מילדות, אשר לא טופלו כראוי במשך שנים. על אף שי' היה בגיר בעת ביצוע העבירה היא סבורה כי גילו הצעיר מצדיק כי שיקול השיקום יהא השיקול הדומיננטי בגזירת עונשו כפי שנעשה בגזירת דינם של קטינים ולא היה מקום ליתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה והגמול על פני שיקול זה, בהתחשב בכך שלא נגרם למתלונן נזק והמעשים אינם מעידים על היותו של י' אלים או מסוכן במיוחד. לדבריה, היה מקום לקבוע כי השנה בה שהה במעצר בית מהווה רכיב עונשי משמעותי ויש משקל לכך שבמהלך שנה זו החמיר מצבו הנפשי והוא נזקק לטיפול. עוד נטען כי המלצת שירות המבחן להטיל על י' עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות לא קיבלה את המשקל המתאים וכך גם לא עמדת שירות המבחן כי אם יושת על י' מאסר בפועל יהיה קשה לשקמו בעתיד. לטענתה, י' הבין את חומרת התנהגותו ומביע חרטה. לפיכך היא מבקשת כי נקל בעונשו כך שייגזר עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, וזה יחד עם מעצר הבית בו שהה יהווה עונש משמעותי מבחינתו. עוד טענה, כי ככל שיוחלט להשית על י' עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, נכון יהיה להורות על מאסר לתקופה קצרה ביותר ואילו היתרה בעבודות שירות. 4. בערעורו של ג' מתבקשת הקלה בעונשו למצער באופן שיתאפשר לו לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות. הסנגור הדגיש כי חרף חומרת האירוע לא הופעלה במהלכו אלימות ממשית ולא נגרמה למתלונן כל חבלה. ג' לא נטל חלק פיזי באירוע ומאחר שהוא צעיר העומד לדין על מעשים שביצע כקטין ולא ריצה מעולם עונש מאסר, היה מקום לשקול באופן ממשי את האפשרות להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. כן הוא סבור שתקופת מעצר הבית כמוה כשלילת חירות שיש לנכות מעונש המאסר ולא די בכך שבית המשפט קמא ציין באופן כללי כי הביא עניין זה בחשבון, אלא היה עליו להראות מה המשקל המדויק שייחס לשיקול זה. הוא סבור שתסקיר שירות המבחן לא נדרש לנזק שייגרם למרשו אם ירצה עונש מאסר בפועל בשל "אכזבת" שירות המבחן מהתנהלותו של מרשו לאחר טיפולם. לטעמו לא היה מקום להפעיל את ההתחייבות עליה חתם ג' בתיק הקודם באופן שהוא חויב לשלמה במספר תשלומים מועט ובמועדים בהם הוא אמור להימצא במאסר. הזהירות והרגישות המתחייבים ביחס לקטין מצדיקות לשיטתו שלא לשלוח את ג' למאסר בפועל. 5. ערעורו של נ' מופנה הן נגד הרשעתו, הן נגד חומרת העונש. סנגורו מטעים כי נ' מודע לחומרת חטאו "ובוש עד עמקי נשמתו במעידתו". יחד עם זאת הוא סבור כי עקרון הענישה האינדיבידואלית וההבחנה הקיימת בין ח' ליתר המערערים לא קיבלו את מלוא המשקל, ובפרט לא השיקול השיקומי שמשקלו רב משמדובר בקטין. לשיטתו, הצטברותם של מספר נימוקים מצדיקה שלא להרשיעו ותחת העונש שנגזר עליו להסתפק בנקיטת דרכי טיפול כהמלצת שירות המבחן לנוער: היותו קטין ללא עבר פלילי, ששגה "ברגע של שטות" – חלקו באירוע היה שולי, פסיבי והוא לא איים על המתלונן ולא ביקש לפגוע בו, נסיבותיו האישיות קשות ואף טרגיות, כפי שפורט בתסקיר וחרף מצב כלכלי קשה ומחלת מעיים ממנה סובל הצליח לתפקד כל חייו באורח נורמטיבי, תסקיר שירות המבחן בעניינו חיובי ביותר ועומד על התהליך הטיפולי שעבר – לקיחת אחריות והבעת חרטה, הקפדה על תנאי השחרור, הרתמות להליך הטיפולי והשתלבות בקורסים לקידום נוער והשלמת 10 שנות לימוד. לאור האמור, ותוך שהוא מפנה לפסיקה, הוא סבור כי היה מקום לסיים את עניינו של נ' ללא הרשעה תוך השתת מספר רכיבי ענישה - שרות לתועלת הציבור, כהמלצת שרות המבחן, פיצוי למתלונן והתחייבות כספית. לדבריו, עונש של עבודות שירות אינו ריאלי נוכח המחלה ממנה סובל נ', ועל כן מוצע שירצה העונש בעבודות לתועלת הציבור. 6. באת כוח המדינה מדגישה כי מדובר בעבירה מתוכננת היטב שלצורך ביצועה הצטיידו המערערים באולר. המערערים כולם נכחו בעת ביצוע השוד וידעו שהאולר ישמש בביצוע השוד. היא מתריעה על הקלות הבלתי נסבלת שבשוד נהגי מוניות באמצעות נשק קר. לדבריה העונש במקרה זה, בהשוואה לרף הענישה במקרים דומים, קל מאוד ושיקלל את מכלול השיקולים לרבות מעצר הבית בו שהו המערערים על פי העדפתם, ואת גילם הצעיר. עוד היא מדגישה שמדובר באירוע שהרקע לו אינו מצוקה כלכלית אלא רצון לממן חופשה באילת. אשר לי' הציגה באת כוח המדינה גיליון הרשעות ממנו עולה כי מאז אירוע השוד הוא הורשע גם בגניבה ונגזר עליו, בין היתר, עונש מאסר על תנאי. אשר לג' מדגישה היא את עברו הפלילי בעבירה חמורה עוד יותר מאשר בתיק הנוכחי ואת השתתפותו הפעילה בשוד. אשר לנ' מציינת היא כי הוא השתתף בתכנון האירוע, נכח במהלך ביצוע השוד וחיזק את המעורבים האחרים בנוכחותו. היא מבהירה כי עמדת התביעה היתה ועודנה כי יש מקום להרשיעו וכי עונש המאסר שהושת עליו מצדיק מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. היא מבהירה כי בירור עם רופא העלה כי נ' יוכל לרצות העונש חרף מחלתו, ותוך התחשבות בה. בסיכומם של דברים היא סבורה כי אין הצדקה להתערב בעונשים שהושתו על המערערים. 7. נציגת שירות המבחן, בהתייחסה לעניינו של י' מציינת כי היכולת לסייע לו במצבו הנוכחי מצומצמת. לדבריה, על אף שמדובר בבגיר, בפועל מצבו והרקע שלו הם כאלה שמצבו הוא כשל קטין. בהתייחס לנ' צוין שהוא קטין שנסיבותיו האישיות אינן פשוטות. התרשמותם היא כי מדובר בנער חיובי שלוקח אחריות על מעשיו ועל כן המלצתם היא להימנע ממאסר בפועל כך שיתאפשר המשך שיקומו מחוץ לכלא. הם מבקשים להגיש תכנית לשילובו בעבודות שירות לתועלת הציבור. דיון והכרעה 8. שלושה מערערים צעירים עומדים בפנינו ומבקשים כי נקל בדינם. שניים מהם קטינים והאחד בגיר שאינו מבוגר מהם בהרבה. היותו של נאשם קטין הינה נתון כבד משקל בשני מישורים של ההליך הפלילי: בהחלטה האם להרשיעו או שמא להסתפק בקביעה כי ביצע את העבירה ללא הרשעה (חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971, סעיף 24), ולעת גזירת הדין. מאחר שמדובר בצעירים בראשית חייהם, שאינם מעורים עוד בעולם העברייני ואין העבריינות דרך חיים עבורם, יש חשיבות מיוחדת למתן אפשרות לצעירים אלה לקבל טיפול הולם, לשקם חייהם ולהחזירם למסלול נורמטיבי. בנוסף קיימת הכרה בכך שכאשר מדובר בנאשמים קטינים, לא אחת אין הכרתם ותודעתם מפותחת ובשלה באופן שעשוי היה לתרום במידה ניכרת למעורבותם במעשה העבירה, שאת משמעותו ותוצאותיו ייתכן שלא הפנימו במלואם (וראו גם: ע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.07)). כאמור, דברים אלה נכונים הם הן לעניין ההכרעה באשר לעצם ההרשעה הן לעניין ההכרעה בשאלת העונש. יחד עם זאת, קטינות אינה חסינות. קטינות אינה שיקול יחידי ואין בלתו שעל בית המשפט להביא בחשבון. ההכרעה השיפוטית חייבת לשקף איזון ראוי בין אינטרס השיקום – שיש לו היבט פרטני, של הפרט העבריין, ויש לו היבט ציבורי, שברווח החברתי שבשיקום קטין – לבין האינטרס הציבורי במובנו הרחב. ישנם מקרים בהם חומרת העבירה ונסיבותיה, כמו גם נסיבותיו של העבריין הקטין, אינם מאפשרים להימנע מהרשעה, ובהמשך גם אינם מאפשרים שלא להטיל עליו ענישה משמעותית ההולמת את חומרת המעשים. לא כל שכן נכונים הדברים כאשר מדובר בקטין על סף גיל הבגירות, כבענייננו (וראו גם: ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 738, 751 (2004); ע"פ 10715/05 הנ"ל; ע"פ 5583/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.11.06)). כזה הוא המקרה שבפנינו. על חומרתו של המעשה עמד גם בית המשפט המחוזי – חוברים להם מספר צעירים על מנת לשדוד נהג מונית ולממן בכספי השוד חופשה באילת על בסיס תכנון מוקדם. אין מדובר אם כן בשוד שיסודו במצוקה כלכלית אלא ברצון לממן בילוי. נהג המונית, קרבנם של המערערים, ניצב חסר אונים אל מול ארבעה המצוידים באולר ומשמיעים באוזניו איומים ובלית ברירה, ועל מנת למנוע פגיעה בו, נאלץ למסור לידיהם את הכסף שהרוויח בעמל וביושר. חומרת המעשה אינה נובעת אך מן העבירה עצמה, שבפני עצמה היא חמורה, אלא היא נובעת גם מהנסיבות האופפות אותה – מכך שחרף התכנון המוקדם איש מהמעורבים לא מצא לסגת מהתכנית האלימה והפסולה, מכך שאיש מהם לא סבר כי יש דופי בכך שעל מנת לממן חופשה גוזלים הם את פרנסתו של אדם שעבד עבורה וניצב חסר אונים מולם כחבורה המצוידת באולר. חומרת הדברים היא כזו שאינה מאפשרת שלא להרשיע מי מהמעורבים בעבירה שיוחסה להם ועל כן אנו דוחים את ערעורו של נ' על הרשעתו. 9. נותרה שאלת העונש. על חשיבותו של אינטרס השיקום בענישתו של קטין עמדתי. יחד עם זאת, כאמור, אין מדובר בשיקול הסותם את הגולל על שיקולים אחרים שיש להם מקום במלאכת גזירת העונש: "לגבי קטין ינתן משקל-יתר לנסיבות האינדיבידואליות של הנאשם, לגילו, לסיכויי שיקומו, לנסיבות העבירה מבחינתו, וככלל-הנכונות לסטות מחובת מיצוי הדין, ולהימנע מהרשעה תוך הדגשת עניינו של הפרט תהא פחות נדירה. עם זאת, גם כאן כנגד שיקולי הפרט יועמד השיקול הציבורי, ובכלל זה יישקלו חומרתה של העבירה שנעברה על נסיבותיה המיוחדות וצורכי ההרתעה וההגנה על הציבור, ובמקרים מתאימים עשוי אינטרס הציבור, המבקש למצות את הדין, לגבור גם כאשר מדובר בקטין..." (השופטת פרוקצ'יה, ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 691 (2000)). המשקל שיינתן להיותו של נאשם קטין בכל מקרה ומקרה אינו זהה ומשתנה לא רק בהתאם למהות העבירה ונסיבות ביצועה. משמעות נודעת גם לגילו של העבריין הקטין. כך, ככל שהעבירה נעברה בהיותו על סף הבגירות, קיימת שחיקה מסוימת במשקל שיינתן לשיקול זה, ועדיין יינתן לשיקול השיקום משקל משמעותי. במקרה שבפנינו גזירת העונש היא פרי איזון ושקלול של נתונים שונים שהעיקריים שבהם הינם: העובדה שמדובר במערערים צעירים ביותר, שנים מהם קטינים, ויש חשיבות ליתן להם אפשרות לשקם חייהם; חומרת העבירה; הצורך להעביר מסר מרתיע לכל מי שרואה נהגי מוניות כ"טרף קל" לביצוע עבירת שוד ולמערערים שבפנינו בפרט; אינטרס הגמול; נסיבותיו האישיות של כל מערער. בבחינת שיקולים אלה מתקבלת המסקנה כי עונש של מאסר בפועל הוא הראוי למערערים. גם לגבי שני המערערים שהינם קטינים אין מדובר בנערים צעירים שמשמעות המעשה ומשמעות האיום באולר אינן נהירות להם. קורבנם של המערערים נאלץ תחת איומי אולר למסור להם את רווחיו מאותו יום עבודה ואת תחושות הפחד וחוסר הביטחון שנגרמו לו לא קשה לשער, כמו גם התחושה בקרב ציבור נהגי המוניות החש חשוף למעשי בריונות שקשה לצפותם. כל אלה מצדיקים, גם בהתחשב בגילם הצעיר של המעורבים, ענישה משמעותית על דרך של מאסר בפועל, ומקובלת עלינו עמדת בית המשפט המחוזי כי העונשים שנגזרו אכן מתונים במידה ניכרת מהענישה ההולמת מעשים אלה. נבהיר, בהקשר זה, כי לטעמנו שהייתו של נאשם במעצר בית, ובפרט כאשר מדובר במעצר בית ממושך, ראוי שתילקח בחשבון בגזירת העונש. יחד עם זאת, איננו רואים לנכון לקבוע מדד כמותי מדויק ל"שוויו" של יום שהיה במעצר בית לצורך קביעת העונש, כפי שהוצע. ראשית נציין כי עצם השהיה במעצר בית אינה שקולה לשהיה במעצר ממש, חרף ההגבלה שיש במעצר בית על חירותו של אדם. מעבר לכך, את המשקל שיש ליתן לשהיה במעצר הבית יש לקבוע בכל מקרה ומקרה על רקע מכלול נסיבותיו ומדובר בעניין הנתון להערכתה של הערכאה הדיונית, בפניה נפרשת התמונה כולה. במקרה דנן אנו סבורים כי ניתן לשיקול זה משקל הולם. 10. על רקע שיקולים אלה, החלטנו לדחות את ערעורו של י' (ע"פ 6788/07) ואת ערעורו של ג' (ע"פ 6746/07). י' הוא בגיר, אך גילו צעיר. הוא לקח אמנם אחריות על המעשה ובנוסף סובל מבעיות נפשיות שהחריפו במהלך השנה בה שהה במעצר. יחד עם זאת, חלקו במעשה העבירה מוגבר – הוא זה שהצמיד ידו לפניו של המתלונן על מנת למנוע זיהויו ואיים עליו שירצח אותו אם לא ימסור להם את כספו, מאז בוצע השוד הוא הורשע בביצוע עבירת רכוש נוספת ושירות המבחן סבור כי אפשרותם לסייע לו במצבו הנוכחי מצומצמת מאוד. שיקולים אלה מתווספים ליתר השיקולים עליהם עמדנו ולטעמנו מצבור השיקולים כולם מוביל למסקנה כי חסד עשה עמו בית המשפט המחוזי כאשר גזר לו עונש קל יחסית של שנה מאסר בפועל. ג' היה קטין בעת ביצוע השוד. יחד עם זאת, הוא היה כבן 17.3 וקשה לסבור כי משמעות הפסול שבמעשים לא היתה נהירה לו. בנוסף, ועל אף שהיה קטין, אנו סבורים כי לשיקול השיקום בעניינו אין ליתן את מלוא המשקל כפי שנעשה בדרך כלל, שכן התנהלותו מעידה עליו כי ההזדמנויות שניתנו לו לא נוצלו על ידו כמצופה – הוא נמצא בטיפול ממושך של שירות המבחן לאחר שנקבע כי ביצע עבירות חמורות של אינוס ואיומים, ועל אף טיפול בן מספר שנים שב וכשל. לא בכדי מצא שירות המבחן כי לא הפנים דבר מהטיפול הארוך שעבר ובתסקיר שהוגש לנו צוין כי ג' מיצה את אפשרויות הטיפול במסגרת שירות המבחן לנוער ולא הובאה המלצה בעניינו. אכן, נראה כי עונש המאסר המותנה שנגזר עליו, ההתחייבות עליה חתם והעבודות למען הציבור שהוטלו עליו, כמו גם הטיפול שעבר, לא היה בהם די כדי להרתיעו ולהניאו מלשוב ולשלוח ידו בפלילים. העונש שהוטל עליו בנסיבות העניין אינו חמור ואיננו רואים אפוא להתערב בו. כן איננו רואים להתערב בהפעלת ההתחייבות מהתיק הקודם. כאמור, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה אין מנוס מהותרת העונשים שנגזרו על י' וג' על כנם ואנו תקווה כי בהתחשב בעונשים הקלים יחסית שנגזרן עליהם, הם יגייסו כוחות גם במהלך ריצוי העונש ולאחריו, כדי לשוב ולנהל אורח חיים תקין ושומר חוק. 11. שונים במידת מה פני הדברים בעניינו של נ'. נ' הוא צעיר המשתתפים בשוד. מקובלת עלינו עמדת התביעה כי הוא היה שותף מלא לתכנונו וחיזק בנוכחותו את המעורבים היותר פעילים, ואולם, עניינו נבדל לטעמנו מעניינם של המעורבים האחרים הן מבחינה זו שקטין הוא ולא היה על סף בגירות בעת ביצוע המעשה, הוא נעדר עבר פלילי, חלקו באירוע היה סביל למדי ועמדת שירות המבחן לגביו חיובית ביותר. נראה כי הוא הבין והפנים את הפסול שבמעשה ועובר תהליך, מתוך שיתוף פעולה, שיש סיכוי טוב שיחזירו אל דרך הישר. לאור האמור סברנו כי במקרה זה יש מקום ליתן משקל יתר לשיקול השיקום, במובן זה שנכון יהיה לבחון אפשרות לקצר את עונשו של נ' לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, כאשר יתר רכיבי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי יוותרו על כנם. יובהר, כי במידה ולא יימצא כי נ' מתאים לביצוע עבודות שירות, איננו רואים מנוס מהותרת העונש שקבע בית המשפט המחוזי על כנו. 12. לאור האמור אנו מורים כדלקמן: א. הערעורים בע"פ 6746/07 ובע"פ 6788/07 נדחים. המערערים בערעורים אלה יתייצבו לריצוי עונשם ביום 8.10.07 בשעה 09:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו. תשומת לב שלטונות שירות בתי הסוהר להמלצת שירות המבחן כי על המערער בע"פ 6788/07 להימצא במעקב פסיכיאטרי. ב. הממונה על עבודות שירות יגיש בתוך 30 ימים את חוות דעתו באשר למידת התאמתו של המערער בע"פ 6393/07, בין היתר בשים לב גם למצבו הרפואי. במידה שימצא כי אכן הלה מתאים לריצוי עונשו בעבודות שירות, יציין הממונה היכן ירצה המערער את העונש ומהו המועד לתחילת ריצויו. לאחר שתתקבל חוות דעת הממונה על עבודות שירות, תינתן החלטתנו ללא שיתקיים לשם כך דיון נוסף. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ארבל. ניתן היום, י"ג בתשרי תשס"ח (25.9.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07063930_B05.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il