שושנה שפר נ. CREDIT SUISSE GROUP AG

פסק-דין בתיק ע"א 6391/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6391/14 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערערת: שושנה שפר נ ג ד המשיבות: 1. CREDIT SUISSE GROUP AG המודיעה: 2. CREDIT SUISSE AG קרדיט סוויס שירותים פיננסיים (ישראל) בע"מ ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 8.9.2014 בת"א 33499-08-13 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיאה השופט א' דפדי הודעת המודיעה מיום 7.10.2014 תגובת המערערת מיום 20.10.2014 להודעת המודיעה בשם המערערת: עו"ד דרור אורן הורן בשם המודיעה: עו"ד ג'רמי בנימין; עו"ד רועי פלד פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיאה השופט א' דפדי), מיום 8.9.2014, בת"א 33499-08-13, לפיה נדחתה בקשת המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינם. 2. המערערת הגישה תביעה נגד המשיבות (ונגד נתבעת נוספת, קרדיט סוויס שירותים פיננסיים (ישראל) בע"מ (להלן – קרדיט סוויס ישראל), שהתביעה נגדה נמחקה), ובה טענה כי היא זכאית לתשלום סכום כספי מכוח זכאותו של בעלה המנוח, עקב הפרת התחייבות של המשיבות. מאחר שהמשיבות לא הגישו כתב הגנה, הגישה המערערת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בית משפט השלום (השופט א' דפדי) דחה ביום 11.2.2014 את הבקשה למתן פסק דין וקבע כי בקשת המערערת עומדת בסתירה להחלטה קודמת שנתן ביום 16.1.2014, בה קבע כי השאלה המרכזית והמהותית שיש לדון בה היא שאלת סמכותו הבינלאומית של בית המשפט. המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 11.2.2014. בהסכמת בעלי הדין ביטל בית המשפט המחוזי ביום 26.6.2014 את החלטת בית משפט השלום וקבע כי תחילה תבורר טענת המערערת שלפיה בית המשפט קנה סמכות לדון בתביעתה מכוח המצאה למורשה ורק לאחר מכן יכריע בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בעקבות זאת הגישה המערערת ביום 14.7.2014 הודעת עדכון ובקשה למתן פסק דין, במסגרתה דיווחה לבית המשפט על תוכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי וביקשה להכריע בבקשה למתן פסק דין שהגישה. בית משפט השלום הורה על הגשה של תשובה ותגובה לפי התקנות. ביום 15.7.2014 הגישה המערערת בקשה נוספת למתן פסק דין. ביום 24.7.2014 קבע בית המשפט כי בהתאם למצוות בית המשפט המחוזי עליו להכריע תחילה בטענה כי בית המשפט בישראל קנה סמכות לדון בתביעה מכוח המצאה למורשה ולכן אין מקום ליתן פסק דין כמבוקש, ויש לברר סוגיה זו. כן קבע בית המשפט כי אם ייקבע שאכן בוצעה המצאה למורשה, יינתן למשיבות זמן לצורך הגשת כתב הגנתן. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת ביום 4.9.2014 בקשה לפסול את בית המשפט מלדון בעניינה. במסגרת הבקשה טענה כי בהחלטה מיום 24.7.2014 נקט בית המשפט עמדה שלפיה יש לדחות את בקשתה למתן פסק דין עוד לפני קבלת עמדת הצד שכנגד ובטרם נערך דיון בבקשה. 3. ביום 8.9.2014 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי אכן אין בכוונתו ליתן לטובת המערערת פסק דין בהעדר הגנה בשלב זה של הדיון. בית המשפט ציטט מהחלטתו מיום 24.7.2014, וציין כי בהחלטה נוספת מאותו יום קבע כי ראשית יש לברר האם בוצעה המצאה למורשה, ואם אכן ייקבע כי בוצעה המצאה כאמור, מרגע ההחלטה יחל להימנות המועד להגשת כתב ההגנה. כן קבע בית המשפט כי רק אם המשיבות לא תצייתנה להחלטותיו תקום למערערת עילה לבקש פסק דין בהעדר הגנה. בית המשפט הוסיף כי החליט כאמור בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי, וכי אם סבורה המערערת שהחלטתו שגויה, פתוחה בפניה הדרך להשיג על ההחלטה. בית המשפט הוסיף עוד, כי בקשה למתן פסק דין היא בקשה דיונית במהותה, וכי בית המשפט אינו חייב להיעתר לה בשלב מוקדם זה בנסיבות שתיאר. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפניי. 4. המערערת טוענת כי בהחלטה בבקשת הפסלות "אישרר" בית המשפט את טענתה שלפיה דעתו גובשה סופית עוד בטרם דן בבקשה. לדברי המערערת, החלטת בית המשפט מקימה חשש ממשי ואובייקטיבי כי דעתו של היושב בדין אינו פתוחה עוד לשינוי ולשכנוע בהתאם לראיות ולטענות שיובאו לפניו. לכן קמה לדעתה עילה לפסילתו. לדעת המערערת, קיום הדיון בתביעה ובבקשתה לא רק שיפגע במראית פני הצדק אלא אינו מאפשר כלל עשיית צדק, שכן התוצאה הסופית של ניהול הדיון בפני אותו מותב נקבעה זה מכבר וניתן לה משנה תוקף בהחלטה נושא ערעור זה. בכך תישלל זכותה של המערערת לסיים את הליכי התביעה בפסק דין נגד המשיבות אשר לא הגישו כתב הגנה במועד. המערערת מזכירה כי זו הפעם השנייה שבית המשפט דחה את בקשתה למתן פסק דין, ולטענתה, בשתי הפעמים עשה זאת בית המשפט מראש, ללא בחינת ראיות וללא דיון. לכן תוהה המערערת כיצד יכול להתקיים דיון צודק והוגן בבקשה למתן פסק דין בפני מותב שכבר החליט סופית לדחות את בקשתה. 5. ביום 7.10.2014 הגישה קרדיט סוויס ישראל בקשה לצירוף הודעה בה היא מבהירה שאינה מורשית של המשיבות ואינה מוסמכת לקבל כתבי בי דין מטעמן, חרף ניסיונה של המערערת להציג מצג שווא לפיו המשיבות הן "אצל" המודיעה, ואף "לחטוף" פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיבות בבית משפט קמא. כמו כן ציינה קרדיט סוויס ישראל כי המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 24.7.2014. 6. המערערת מתנגדת לבקשה לצירוף ההודעה בטענה שאין למודיעה כל מעמד או זכות ליתן הודעה כאמור. לטענתה, תוכן ההודעה חסר תום לב ונועד כדי "לשמש פה" למשיבות. לדעת המערערת ההודעה מופרכת, מגמתית, מטעה ואינה רלוונטית. מאחר שהמודיעה נמנעה מלצרף את עמדתה כדין להודעה תוך הטעיית בית המשפט, מבקשת המערערת לחייב את המודיעה בהוצאות לדוגמה. לגופו של עניין טוענת המערערת כי מעולם לא נקבע בבית משפט קמא שהמודיעה אינה מורשית של המשיבות וכי אינה מוסמכת לקבל כתבי בי דין בשמן. 7. מאחר שהגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה של המשיבות, אין מקום שאדרש לשאלה כיצד יומצא ערעור זה למשיבות. אף איני רואה לנכון להתייחס לשאלה מה המשמעות של הגשת "הודעות" על ידי קרדיט סוויס ישראל לבית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי ולבית משפט זה לגבי השאלה האם היא בגדר "מורשה", כאמור בתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. איני סבור שיש לחייב את קרדיט סוויס ישראל בהוצאות. 8. דין הערעור להידחות. טענות המערערת אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה שהגישה. חוסר שביעות הרצון של המערערת מהחלטותיו של בית המשפט ומהתנהלותו אין בו כדי להקים עילת פסלות. השגותיה של המערערת על תוכן החלטותיו של בית המשפט מקומן, איפוא, בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות, כפי שאכן פעלה המערערת (השוו: ע"א 2457/14 עו"ד חנן כהן נ' קטיעי (5.8.2014)). עוד אוסיף כי לאחר עיון בהחלטות בית המשפט שצורפו לערעור נחה דעתי כי בית המשפט לא קבע את דעתו הסופית בנוגע לבקשה למתן פסק דין שהגישה המערערת, אלא שביקש קודם לכן להכריע בשאלת ההמצאה למורשה, אשר הכרעה בה קודמת להכרעה בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. כלומר, בית משפט השלום פעל על פי מה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. אכן, אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש כי החלטות בית המשפט מצביעות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי (למשל, ע"א 2034/14 אבדר נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (9.4.2014)). לפיכך, יש לאפשר את המשך קיומו של ההליך בפני בית המשפט וכך אני מורה. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ז בחשון התשע"ה (20.11.2014). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14063910_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il