שלמה אלמון נ. משרד הבינוי והשיכון- מדינת ישראל

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 6390/21 עע"ם 8519/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון המערער בעע"ם 6390/21 והמשיב בעע"ם 8519/21: שלמה אלמון נ ג ד המשיב בעע"ם 6390/21 והמערער בעע"ם 8519/21: משרד הבינוי והשיכון ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת א' רבינוביץ ברון) בעת"ם 13661-11-19 מיום 13.7.2021 תאריך הישיבה: י' בשבט התשפ"ב (12.1.2022) בשם המערער בעע"ם 6390/21 והמשיב בעע"ם 8519/21: עו"ד איליה שרייר בשם המשיב בעע"ם 6390/21 והמערער בעע"ם 8519/21: עו"ד מתן שטיינבוך פסק-דין השופט ע' פוגלמן: שני הערעורים שלפנינו נסובים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת א' רבינוביץ-ברון). בית המשפט החליט להתערב בהחלטת ועדת אכלוס עליונה שהחליטה כי למערער זכאות לאכלוס בדירה בקומה ראשונה, אך לא בקומת קרקע כפי שביקש. בית המשפט קבע כי יש "לשכן את העותר בדיר[ת] קרקע ולחילופין בדירה שההגעה אליה אינה כרוכה בעליה של יותר מ-5 מדרגות". המערער בעע"ם 6390/21 (שהוא גם המשיב בעע"ם 8519/21; להלן: המערער) הוא בן 82, סובל מעיוורון ומבעיות רפואיות נוספות. הוא מתגורר מאז 1.12.1985 בדירה ציבורית בפתח תקוה בת שתי חדרים הממוקמת בקומה השנייה של הבניין וגודלה 68 מ"ר. ביום 20.6.2012, דחתה ועדת אכלוס מחוזית את בקשתו להחלפת הדירה לקומת קרקע ואישרה לו קבלת דירה עד קומה ראשונה, במקום דירה בקומה השנייה בה התגורר, וזאת על רקע חוות דעת יועץ רפואי. בהמשך הגיש המערער המלצה רפואית שלפיה מומלץ כי יתגורר בקומת קרקע. בית המשפט עמד בפסק דינו על הפניות השונות של המערער לאורך השנים למשיב בעע"ם 6390/21 (שהוא גם המערער בעע"ם 8519/21; להלן: המשיב), על ההחלטות שניתנו בעניינו ועל הליכים משפטיים קודמים. ההחלטה המינהלית שעמדה בסופו של יום לביקורתו של בית המשפט הייתה החלטת ועדת האכלוס העליונה מיום 15.9.2020 שקבעה כי אין הכרח למגורים בקומת קרקע, ויש הכרח למגורים בקומה ראשונה. לאחר סקירת התשתית העובדתית וטענות הצדדים קבע בית המשפט לעניינים מינהליים כי מצבו הרפואי של העותר והחשש מנפילות, כמפורט באישורים הרפואיים מהימים 4.3.2019 ו-21.3.2019, הדו"ח התפקודי, ונתונים רלבנטיים אחרים שהוזכרו, לא נשקלו או שלא ניתן להם משקל ראוי. בהינתן כל אלה נפסק כי יש להתערב בהחלטת משרד הבינוי והשיכון ולהורות לו לשכן את העותר בדירה קרקע ולחילופין בדירה שההגעה אליה אינה כרוכה בעליה של יותר מ-5 מדרגות, כמפורט לעיל. המשיב חויב בהוצאות המערער וכן בשכר טרחה עו"ד בסך כולל של 7,500 ש"ח. שני הצדדים להליך הגישו ערעור על פסק הדין. המערער טוען כי על בית המשפט להורות למשיב לבצע את פסק הדין שניתן לאלתר ולהעבירו לדירה שמתאימה לצרכיו. עוד הוא מבקש להגדיל את סכום ההוצאות שנפסקו לטובתו בערכאה קמא וזאת בהתחשב בטענות המפורטות שהשמיע בהתייחס למה שהוא מכנה "כשלי המשיב". לטעמו של המערער המשיב פועל כלפיו בחוסר תום לב ובהתנכלות מכוונת, במשך תקופה ארוכה. המשיב מצדו הבהיר בערעורו כי אין הוא חולק על התערבות בית המשפט בהחלטת הרשות ועל קביעתו כי המערער זכאי להחליף את דירתו במסגרת הדיור הציבורי בדירת קרקע. ערעורו הוגש, כך המשיב, מטעמי זהירות, שמא ישתמע מהכרעת בית המשפט כי התקבלה עמדת המערער שלפיה על המשיב לשכן את המערער באופן מיידי בדירה בקומת קרקע. המשיב מציין כי המערער עומד בראש רשימת הממתינים בדיור הציבורי בעיר פתח תקוה לאכלוס "דירה עד חמש מדרגות" ודירה כזו תוצע לו מיד כאשר תתפנה. מכאן לכאן הגיש המערער לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. המערער טען כי פסק הדין מחייב את המשיב להקצות לו דירה לאלתר בעוד שהמשיב טען כי בית המשפט לא קצב מועד ספציפי לשיכון העותר. לעמדת המשיב, שיכונו של העותר תלוי בפניות דירה כזו ביישוב המבוקש (פתח תקוה) ובהסכמתו של העותר להשתכן. הוא הבהיר כי אין בנמצא כיום דירת קרקע פנויה ביישובו של המערער וזו תוצע לו באופן מידי כשתתפנה דירה כזאת. בהחלטתו, שניתנה ביום 22.12.2021 (להלן: ההחלטה הנוספת) קבע בית המשפט בזו הלשון: "בפסק הדין שניתן בעתירה לא נקבע מועד לביצוע. בהתאם לפסיקה, במקרה שלא נקבע מועד לביצוע, יש לפרש פסק דין באופן שבו יש לבצעו תוך זמן סביר [...] בענייננו, אינני סבורה כי ניתן לומר כי שעה שחלפו מספר חודשים ממועד מתן פסק הדין, ניתן לומר כי פסק הדין לא בוצע תוך זמן סביר. זאת, כאשר מדובר בשיכון העותר בדירת קרקע ביישובו. בפרט, כאשר המשיב ציין כי העותר נמצא כיום בראש רשימת הממתינים לדירה מסוג זה ובכך פעל בהתאם לפסק הדין". נציין בנוסף כי לא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ונתבקשנו בדיון ליתן הכרעתנו ללא דיחוי, על יסוד התשתית המשפטית נכון למועד שמיעתו. על רקע ההשתלשלות העובדתית שעליה עמדנו עד כה, ניתן להתייחס לערעורי הצדדים. ראשית – לערעור המשיב. זה הוגש כאמור, למען הזהירות, על מנת להבהיר את מהות הסעד האופרטיבי שניתן. על רקע הכרעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ממנה עולה בבירור כי אין מדובר בהוראה שמיועדת לביצוע מיידי וכי ביצועה צריך שייעשה תוך זמן סביר, מצאנו כי ערעורו של המשיב מתייתר. אשר לערעורו של המערער, חרף טענותיו, זכאותו לדירה ציבורית בקומת קרקע נקבעה רק בפסק הדין קמא. אף המדינה אינה חולקת על כך שיש לאפשר מימושה של זכאות זו תוך זמן סביר. המערער עמד – גם בפנינו בתשובה לשאלתנו – על רצונו לקבל דיור ציבורי בפתח תקוה בלבד ואף בסמיכות לרופא המשפחה שלו על מנת לאפשר לו נגישות נוחה לטיפול הרפואי. דא עקא וכפי שמציין המשיב, במסגרת הדיור הציבורי בפתח תקוה נכללות רק חמש דירות שני חדרים בקומת קרקע ללא מדרגות ושלוש דירות שני חדרים בבניין עם מעלית, אשר כולן מאוכלסות על ידי דיירים זכאים. בהתייחס לדירה שהוצעה למערער בטרם מתן פסק הדין, המערער הודיע למשיב בתחילה כי הוא מבטל את חתימתו על חוזה השכירות וזו הוקצתה לדייר אחר. הגם שהמערער חזר בו בהמשך מהחלטה זו, לא ניתן להשיב את הגלגל אחורה בנקודת הזמן הנוכחית לאחר שדירה זו הוקצתה לזכאי אחר המתגורר בה. כפי שנפסק לא אחת, דירות בדיור הציבורי הן בבחינת משאב ציבורי מוגבל כשכל הזכאים לו נמצאים במצב סוציו-אקונומי נמוך (עע"ם 1431/21 עופר נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (14.11.2021); עע"ם 4589/18 רובין נ' מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון, פסקה 16 (30.4.2019)). קושי זה ניצב לפנינו גם בהליך הנוכחי. אולם במקרה שלפנינו המערער אינו נדרש להתמודד עם זכאים אחרים על הקצאת הדירה. המערער עומד בראש רשימת הממתינים לקבלת הדירה בקומת הקרקע ודירה כזו תוקצה לו מיד כשתתפנה. בנסיבות אלה, איננו מוצאים עילה להתערב בהכרעת בית המשפט קמא שלפיה ההקצאה צריך שתיעשה תוך זמן סביר. מבקשים אנו להוסיף ולהבהיר כי בהינתן מכלול הנתונים והמגבלות עליהן עמדנו, לא מצאנו יסוד לטענת המערער כי המשיב פועל כלפיו בהתנכלות מכוונת. לא נעלמה מעינינו הערת בית המשפט לעניינים מינהליים בחתימת דבריו בהחלטה הנוספת, בזו הלשון: "לא למותר לציין כי לנוכח נסיבותיו האישיות של העותר כפי שאף פורטו בפסק הדין, מן הראוי כי המשיב יפעל ויעשה כל מאמץ לאתר בהקדם דירה מתאימה לעותר. בהקשר זה ניתן אף לשקול לשכור עבור העותר דירה מתאימה, עד אשר ישוכן בדירה בדיור הציבורי". המערער מצדו העלה לפנינו את הטענה כי יש לחייב את המשיב לרכוש עבורו דירה במסגרת "מסלול נ"ר" לפי נוהל משרד הבינוי והשיכון 8/05 "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" (18.7.2007) (להלן: מסלול נ"ר). בהתייחס לכך הבהיר המשיב, כי המערער אינו זכאי להקצאה במסגרת מסלול זה, ומכל מקום בשל היעדר תקציב הוקפאה התכנית בשלוש השנים האחרונות. המשיב הוסיף כי לאחרונה הוקם צוות משותף של המשיב עם החשב הכללי במשרד האוצר, אשר יקבע (מחדש) מדיניות לרכישה של דירות בדיור הציבורי. מקובלת עלינו עמדת המשיב כי סעד של רכישת דירה במסגרת הנוהל האמור חורג במובהק מגדרה של העתירה. מכל מקום, ככל שלא יעלה בידי המשיב להקצות למערער דירה בקומת קרקע בזמן סביר, נשמרת זכותו של המערער להגיש עתירה נוספת נגד המשיב ובגדרה להעלות טענותיו בהקשר זה. למותר לציין שאין באמור משום נקיטת עמדה בנושא מסלול נ"ר, וטענות הצדדים שמורות להם. גם בנושא גובה ההוצאות שנפסקו לטובת המערער בערכאה קמא איננו מוצאים עילה להתערבותנו. כפי שנפסק לא אחת, ערכאת הערעור אינה רואה – ככלל – להתערב בפסיקת ההוצאות בערכאה הדיונית, ולא מצאנו טעם טוב לחרוג במקרה זה מן הכלל. סיכומם של דברים: שני הערעורים נדחים, ערעור המשיב שהתייתר, כמו גם ערעור המערער שאינו מגלה עילה להתערבות. בהינתן תוצאה זו, אין אנו עושים צו להוצאות בערעורים. ניתן היום, ‏י"ד בשבט התשפ"ב (‏16.1.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21063900_M13.docx טו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1