מורד מרעב נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6389/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: מורד מרעב נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.9.97 בת.פ. 278/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ס' רוט-לוי תאריך הישיבה: י"ג בניסן תשנ"ט (30.3.99) בשם המערער: עו"ד יוסי זילברברג בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל בשם שרות מבחן מבוגרים: זהבה מור פסק-דין 1. המערער הורשע בביצוע שלוש עבירות של שוד נהגי מוניות: עבירה של שוד בנסיבות מחמירות ושתי עבירות של שוד. בית המשפט המחוזי בתל אביב הטיל על המערער תשע שנות מאסר בפועל ובנוסף לכך שתי שנות מאסר על תנאי. הערעור שלפנינו סב על ההרשעה ועל חומרת העונש. 2. לאחר ששמענו את טענותיו של פרקליט המערער ביקשנו תשובה רק לענין האישום הראשון ולענין מסדר הזיהוי שבו זיהה המתלונן את המערער באישום השני. כמו כן ביקשנו תשובה לגבי מידת העונש. טענות המערער לגבי האישום הראשון הן דיוניות ומהותיות כאחת. הטענה הדיונית היא שעם תחילת הדיון התיר בית המשפט המחוזי למדינה לתקן את כתב האישום באישום זה על ידי המרת האישום בגניבת רכב בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות; למרבה הצער לא הוגש כתב אישום מתוקן וטענת פרקליט המערער היא שבשל כך נבצר מבית המשפט המחוזי להרשיע את המערער בעבירה שבה לא הואשם. מוכנים אנו להשאיר בצריך עיון את השאלה אם מותר לפרש את החלטת בית המשפט המחוזי כתיקון שנערך בגוף הפרוטוקול, משום שאנו סבורים שגם אם היה צורך להגיש כתב אישום מתוקן וזה לא הוגש, צדק בית המשפט המחוזי בסוברו שהמדינה והנאשם ניהלו את המשפט במסגרת כתב אישום מתוקן; אשר על כן לא נגרם למערער עיוות דין בגין המחדל האמור, מחדל שבוודאי יש להצטער עליו, כשלעצמו. 3. הטענה המהותית של הסנגור המלומד לענין האישום הראשון היא שלא היו ראיות מספיקות להרשיע את מרשהו באישום זה. המעשה שהיה כך היה: נהג המונית שנטען שהמערערים ביקשו לשדוד אותו לא זיהה תחילה את המערער כאחד השודדים; אך מיד לאחר מסדר הזיהוי הוא החל לשחזר מחדש את המעשה ולאחר שחשב על המקרה שוב במשך הלילה הוא שוכנע לחלוטין שהמערער הוא אחד השודדים שנסעו במונית. בצדק ציינה השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי כי משקל הראיה האמורה אינו גבוה ועם זאת היא סברה שעדות זו נתמכת על ידי ראיות נסיבתיות רבות משקל וביניהן חזרתו של המערער מטענת אליבי שהוא העלה, העובדה שהמערער ידע למסור פרטים מוכמנים לגבי השוד עצמו, הסתירות שעלו בעדויותיו של המערער ושאר הנסיבות כפי שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה אנו סבורים שאין עילה להתערב בהרשעתו של המערער באישום הראשון. 4. באישום השני זוהה המערער בוודאות על ידי נהג המונית שנוסעיה ניסו לשדוד אותו. הזיהוי נעשה על ידי הנהג, שהיה לשעבר איש משטרה, במסדר זיהוי שללא ספק - כפי שציינה השופטת המלומדת - נפלו בו פגמים. בית המשפט המחוזי בדק בקפידה את כל הפגמים ואת הסיבות שבגללן לא נערך מסדר זיהוי כהלכתו, ולא היה מוכן לשלול את הערך הראייתי שהיה מקום לייחס למסדר הזיהוי. נתנו את דעתנו לטענות הסנגור בענין זה ולא מצאנו שקיימת עילה מספקת להתערב במשקל שבית המשפט המחוזי נתן לעדותו של נהג המונית ולזיהויו של המערער והוא - על רקע שאר הנסיבות שהיו לפני בית המשפט המחוזי. לפיכך יש לדחות את הערעור גם על ההרשעה באישום השני. 5. כאמור, סב הערעור גם על חומרת העונש. המערער היה בעת ביצוע העבירה כבן עשרים שנה, ועברו אינו נקי. לפי תסקיר משלים מטעם שירות המבחן שהוגש לנו, תפקודו של המערער בין כותלי בית הכלא תקין, התנהגותו ראויה, והוא עומד להשתתף בקורסים של השתלמות. אין ספק בדבר ששוד של נהגי מוניות הפך לתופעה המחייבת ענישה מחמירה; מנגד אין אנחנו יכולים להתעלם מהעובדה שמדובר בנאשם צעיר, וכי אחד משותפיו לאחד ממעשי השוד נדון בעטייה של עיסקת טיעון לעונש קל לאין ערוך מעונשו של המערער לאחר שהורשע באותו מעשה שוד ועוד בעבירות נוספות. לאחר שיקול כל הנסיבות החלטנו להקל במידת מה בעונשו של המערער. אנו דוחים אפוא את הערעור על ההרשעה ומקבלים את הערעור על חומרת העונש באופן שעונש המאסר שהושת על המערער יעמוד על שבע שנות מאסר לריצוי בפועל תחת תשע שנים. עונש המאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, כפי שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי, יעמוד בעינו. ניתן היום, י"ג בניסן תשנ"ט (30.3.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063890.B02 - /מפ