בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
6388/95
ע"א 6788/95
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט ת' אור
המערערים
בע"א 6388/97
והמשיבים
בע"א 6788/95: 1. אליהו אזולאי
2.
יעקב אזולאי
נ
ג ד
המשיבים
בע"א 6388/95
והמערערים
בע"א 6788/95: 1. בנימין זרד
2.
סהר, חברה לביטוח
בע"מ
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 12.2.95 בת"א 1923/86 שניתן
על ידי כבוד השופטת ד' פלפל
תאריך הישיבה: טז' בשבט התשנ"ח
(12.2.98)
בשם
המערערים: עו"ד דוד אליאס
בשם המשיבים: עו"ד יוסף מלמן
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל אביב, בתביעה שהוגשה בגין תאונת דרכים. בע"א 6388/95 המערערים הם
אליהו אזולאי, אשר נפגע בתאונה (להלן: התובע) ואביו; ובע"א 6788/95
המערערים הם הנתבעים בבית המשפט המחוזי (להלן: המשיבים). שני הערעורים הם
על שיעורי הפיצויים שנפסקו לתובע.
2. התובע נבדק על ידי מומחים רפואיים שהתמנו על
ידי בית המשפט. על פי קביעותיהם, נותרה לו, בעקבות התאונה, נכות צמיתה בשיעור 10%
בתחום העיניים, ונכות בשיעור דומה בגין פגיעה בשיניו. כמו כן, נותרה לו נכות קשה
בתחום הנוירו-פסיכיאטרי. ד"ר כהן (להלן: כהן), מומחה שמונה על ידי בית
המשפט, קבע לתובע נכות צמיתה בתחום זה בשיעור 100%, כאשר 20% מתוכה היתה לתובע עוד
קודם לתאונה. מומחה זה הגיש שתי חוות דעת: אחת (ת7/) מיום 16.10.87 והשניה (ת10/)
מיום 15.12.89, אשר ניתנה לאחר שערך בדיקות נוספות לתובע. כהן ענה לשאלות הבהרה
וגם נחקר בפני בית המשפט על חוות הדעת. בית המשפט חזר וציין, שקביעותיו ועדותו של
כהן מהימנות עליו, ועל כן ראה להשתית את מסקנותיו עליהן.
3. על פי קביעותיו של כהן, אין כל סיכוי של ממש
לשיפור במצבו של התובע. בעקבות התאונה אושפז התובע, בין היתר, בבית חולים לחולי
נפש לתקופה לא קצרה ומאז הוא נמצא בטיפול פסיכיאטרי במסגרות כאלה ואחרות של בית
החולים הפסיכיאטרי "באר יעקב".
בין יתר קביעותיו, קובע כהן כי התובע איבד כל
יכולת לנהל את ענייניו בעצמו או לדאוג לרווחתו האישית. אכן, גם קודם התאונה סבל
מהפרעות, ובשל כך גם נקבע שרק 80% מהנכות אותה קבע כהן הם כתוצאה מהתאונה. אך כפי
שציין בית המשפט:
"אין
כל ספק שהתאונה 'טרפה' את כל הקלפים בכל הנוגע לחייו ולתפקודו של התובע, הגם
שהתובע מסוגל לדאוג לעצמו בצורה חלקית, הרי שהוכח הצורך בפיקוח ועזרה
מתמידים".
וכפי שמוסיף בית המשפט ומציין:
"עצם
העובדה שבית המשפט מצא לנכון (מפי כבוד השופט ח' פורת) למנות את אבי התובע
כאפוטרופוס לכל ענייניו של בנו, מלמדת כאלף עדים על איבוד יכולתו של זה האחרון
לדאוג באופן סביר לענייניו".
4. התובע ואביו מצד אחד, והמשיבים מצד שני,
חולקים על קביעותיו של בית המשפט בפרטי נזק אחדים. להלן אתייחס רק לאותם פרטי נזק
המצדיקים התייחסות.
5. בית המשפט המחוזי פרט, באופן כללי, את העובדות
והשיקולים אשר הביאוהו לפסוק לתובע הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד.
סכומי הפיצוי אשר קבע הם סכום של 400,400 ש"ח עבור הפסד בעבר, וסכום של
668,005 ש"ח עבור הפסד בעתיד. עם זאת, לא פרט את דרך החישוב של כל אחד משני
סכומים אלה, ועל כך קובל בא כוח המשיבים. לטענתו, ראוי היה שבית המשפט יקבע מה
להערכתו היה כושר ההשתכרות של התובע לולא התאונה, איזה שיעור מכושר זה נפגם עקב
התאונה, וכן על פי אלו נתונים נקבע ההיוון של הפסד כושר ההשתכרות בעתיד.
אכן, הסכומים שנפסקו כאמור מלמדים שבית המשפט
הגיע אליהם על יסוד חישוב כלשהו. עם זאת, כשמגיע בית המשפט למסקנתו על יסוד חישוב,
ראוי שיפרט את הנתונים על פיהם הגיע למסקנתו. כך ניתן יהיה לבחון ולבקר ממצא זה או
אחר שקבע. אמנם, רשאי בית המשפט בנסיבות מתאימות לפסוק גם על דרך האומדן הגלובלי,
אולם כשהוא פוסק את פסקו על פי חישוב מסויים, מן הראוי שיגלה את דרך החישוב. הערה
זו יפה גם לגבי הסכומים שנפסקו לתובע בגין עזרת הזולת, אליהם אתייחס להלן.
על אף האמור לעיל, בחנתי את מכלול עובדות
המקרה על יסוד הממצאים השונים העולים מפסק הדין, ובאתי למסקנה שסכומים בסדר גודל
כפי שנפסקו על ידי בית המשפט בגין הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות הולמים את
המקרה. מטעם זה, אין לדעתי להתערב בסכומי הפיצוי אותם קבע בית המשפט כאמור.
6. בית המשפט המחוזי פסק לתובע סכומים שונים בגין
"עזרת צד הזולת" לה נדרש בעבר, ולה הוא עתיד להידרש בעתיד. בגין עזרה
בבית, פסק לתובע סכום של 62,640 ש"ח עבור עזרה בעבר, וסכום של 197,063
ש"ח עבור עזרה בעתיד. בגין עזרה בליווי והשגחה לה נדרש וידרש - עזרה אשר
ניתנה לו ותינתן לו, בעיקרו של דבר, על ידי אביו הסועד אותו במחלתו ובקשייו - פסק
סכום של 182,250 ש"ח עבור עזרה בעבר, וסכום של 240,000 ש"ח עבור עזרה
בעתיד. בנוסף, "בהתחשב בעובדה שקיימת סבירות גבוהה שהתובע יאריך ימיו, מעבר
לתוחלת חיי אביו, וכי יזדקק למן אותו שלב להכוונתו או לאפוטרופסותו של אדם
אחר", פסק לו בית המשפט סכום נוסף של 128,471 ש"ח בגין ראש נזק זה.
התובע ואביו מערערים על הסכומים שנפסקו כאמור,
בטענה שהם נמוכים מהסכומים שהיה ראוי לפסוק. המשיבים, לעומת זאת, טוענים שסכומים
אלה מוגזמים, ולפי עדויות חוקרים אשר הובאו לבית המשפט, אין התובע נזקק לאותה עזרה
שנפסקה לו. לטענתם, עובדות המקרה כפי שהוכחו מלמדות שהערכותיו של כהן לגבי מצב
התובע והעזרה הנדרשת לו לא התממשו, ובפועל מצליח התובע לדאוג לעצמו, ללא צורך
בעזרת הזולת. מוסיף בא כוח המשיבים, שבקביעת שיעור הפיצויים בשלושת פרטי הנזק
כאמור, ישנה כפילות מסויימת, משום שניתן היה לקבוע פיצוי אחד בגין אדם אחד שיכול
היה לבצע את כל שלוש הפונקציות של עזרה במשק הבית, השגחה וליווי ודאגה לענייניו
האחרים של התובע.
7. בחנתי את הסכומים שנפסקו לתובע בשלושה ראשי
הנזק של עזרת הזולת, ומצאתי שבגין עזרה בעבר, מאז התאונה, נפסק לו סכום כולל של
244,890 ש"ח; ועבור עזרה בעתיד סכום של 565,534 ש"ח. חלוקת הסכום שנפסק
לעתיד במקדם היוון מתאים מלמדת על כך שהסכום החודשי בגין עזרת הזולת שנפסק לתובע
הוא כ2,000- ש"ח. הסכום החודשי שנפסק בגין עזרה בעבר, לפי חלוקת סכום הפיצוי
בחודשים שחלפו מאז התאונה, קטן ממנו ומגיע לכ1,730- ש"ח. בהתחשב בכך שבחלק
מהתקופה בעבר היה התובע מאושפז בבית חולים ולא נדרשה לו אותה עזרה של הזולת, ומאידך
גיסא גם בתקופות אלה אביו סייע לו ובקרו בבית החולים, נראה לי, שבהנחה ושיעור
הפיצוי החודשי בסך 2,000 ש"ח הינו סביר, הרי שגם הפער האמור בין התשלום
החודשי לעבר ובין זה שנקבע לעתיד, סביר.
השאלה היא, אם פיצוי בשיעור החודשי כמפורט
לעיל הינו סביר והולם. כאמור, התובע טוען לכך שקופח, ואילו המשיבים טוענים לכך שלא
היתה הצדקה לפסוק את הסכומים שנפסקו אלא סכומים נמוכים יותר.
בשוקלי את כלל הנסיבות עליהן עמדו באי כוחה
צדדים בסיכומיהם ואת ממצאי בית המשפט, נחה דעתי שאין הסכומים שנפסקו מצדיקים
התערבות.
8. באי כוח הצדדים קבלו על כך שלא נפסקה ריבית
לגבי תשלומי העבר: בא כוח התובע ביקש שלגבי כל פרטי הנזק המיוחד שנגרם לתובע עד
יום פסק הדין, תתווסף ריבית עד יום פסק הדין; ובא כוח המשיבים ביקש שריבית כזו
תצורף לתשלומים התכופים ששולמו על ידי המשיבים לתובע, וכן לתשלומי העבר של גימלאות
הביטוח הלאומי. לבקשות שני הצדדים בעניין זה יש להעתר, ויש לתקן את פסק הדין בהתאם
לכך.
9. בפסק הדין לא חויבו המשיבים לשלם לתובע את
ההוצאות שנגרמו לו במשפט, כולל אגרות משפט. לכך התובע זכאי, ויש לתקן את פסק הדין
בהתאם, כך שהמשיבים יחוייבו לשלם את אלה לתובע.
10. בית המשפט הורה לצדדים שסיכומיהם לא יעלו על 14
עמודים. הסיכומים אשר הוגשו על ידי כל אחד מהם היו ארוכים בהרבה: סיכומיהם של
המשיבים השתרעו על פני 38 עמודים, ואלה של התובע על פני 33 עמודים. תגובתו של בית
המשפט לכך בפסק הדין היתה, כשהחליט:
"למרות
שהתובע זכאי לשכר טירחה בזכותו בתביעתו, הרי התנהגות מסוג כזה שוללת ממנו את
זכותו.
בא
כוח הנתבעים 'שגרר' את בא כוח התובע לדרך זו, לא מן הדין שיזכה בכך שיופטר מתשלום
זה או אחר ואשר על כן ישלם הוצאות לטובת המדינה בגין הארכת הדיון ופעולה בניגוד
להחלטת ביתה משפט, בסכום של 8,000 ש"ח. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין".
תחילה, מערער התובע על כך שנשלל ממנו תשלום
שכר טירחת עורך דין בסכום נכבד - 13% ומע"מ - מהסכום בו זכה. לפי טענת התובע,
הסכום הוא כ266,000- ש"ח. ובפרט, ששלילת שכר הטירחה לה היה זכאי אינה רק
פגיעה בתובע אלא גם הטבה עם המשיבים.
הנני סבור, ששלילת שכר הטירחה מהתובע אינה
מוצדקת. היא בודאי אינה מוצדקת, כשיש עמה הטבה עם המשיבים, אשר, כמוהם כתובע,
האריכו בסיכומיהם מעבר למה שקבע בית המשפט, וסיכומיהם אף היו ארוכים יותר. בנוסף,
גם אם ראוי היה להטיל על התובע סנקציה כלשהי בגין הפרת צו בית המשפט, סנקציה של
אובדן סכום של למעלה מרבע מיליון ש"ח בודאי חורגת מכל פרופורציה. יאמר לזכות
בא כוח המשיבים, שהוא הודיע מפורשות בסיכומיו בכתב, שאין הוא מוכן להגן על חלק זה
של פסק הדין.
אשר על כן, יש לבטל חלק זה של פסק הדין, ויש
לחייב את המשיבים לשלם לתובע שכר טירחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ מהסכום בו
זכה.
שקלתי אם אין להמיר את ביטול שלילת שכר טירחת
עורך דין מהתובע בחיובו בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה. בסופו של דבר, ולאור
האמור בפיסקה הבאה, נמנעתי מכך.
11. נראה לי, שיש לקבל גם את ערעור המשיבים על חיובם
בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסך 8,000 ש"ח. ככלל, כשאין צד ממלא אחר הוראת
בית המשפט לעניין אורך הסיכומים שעליו להגיש, רשאי בית המשפט להטיל הוצאות בגין
הפרה זו, ובמקרים רבים תהיה הצדקה לכך (וראו לעניין את פסק דינו של השופט חשין
בע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ,
פ"ד מז(1) 667, 693-691). אלא שבענייננו קיימות נסיבות מיוחדות. עם הגשת
הסיכומים לבית המשפט, עתר בא כוח המשיבים שיותר לו להרחיב את מסגרת הסיכומים מעבר
למספר העמודים שקצב בית המשפט. זאת, בהתחשב בשאלות הרבות והמורכבות אשר במחלוקת
בין הצדדים. אכן, הדרך הנכונה היתה שיעתור לכך לפני הגשת הסיכומים, ויגיש סיכומים
באורך העולה על זה שקבע בית המשפט, רק אם קיבל לכך את רשות בית המשפט. עם זאת,
עמדה לבית המשפט הדרך להודיע לבא כוח המשיבים שהסיכומים באורך כפי שהוגשו אינם
מתקבלים על ידו, בקשת המשיבים להגיש את סיכומיהם באורך של 38 עמודים נדחית, וכי על
המשיבים להגיש כתב סיכומים מקוצר שיעמוד בהחלטת בית המשפט. מכל מקום, בהתחשב
בנסיבותיו המיוחדות והקשות של תיק זה, נראה לי שהפעם הזאת אין להחמיר עם המשיבים.
לפיכך, מבוטל בזה חיוב המשיבים לשלם הוצאות לאוצר המדינה כפי שהוטלו עליהם.
12. עד כאן באשר לערעורים ככל שהם נוגעים לסכומים
שנפסקו בפסק הדין. המשיבים מערערים גם על החלטה הנוגעת למומחה הרפואי, כהן. במהלך
הדיון בבית המשפט המחוזי ביקשו המשיבים לבטל את מינויו של כהן כמומחה רפואי בתיק.
הבקשה הוגשה לאחר גמר שמיעת הראיות בתיק, ולאחר שביום 19.1.95 הורה בית המשפט על
הגשת סיכומים בכתב על ידי בעלי הדין. בית המשפט דחה את הבקשה. בערעורו בפנינו חוזר
בא כוח המשיבים וטוען כי היה מקום לבטל את המינוי, הואיל וכהן מונה כמומחה בשטח
הפסיכיאטרי על אף שמומחיותו היא בתחום הנוירולוגיה. לדברי בא כוח המשיבים, רק ביום
18.1.95, יום לפני שנחקר כהן בבית המשפט על חוות דעתו, נודע לו שכהן פרופסור
לנוירולוגיה ולא פסיכיאטר.
נראה לי, שבדין דחה בית המשפט המחוזי את
הבקשה. ראשית, כהן מונה כמומחה בתחום הנוירו-פסיכיאטרי, ולא בשטח הפסיכיאטרי.
וזאת, אגב, לפי עמדת בא כוח המשיבים, אשר טען בשלב שקדם למינוי המומחים שאין צורך
במינוי של מומחים רפואיים גם בתחום הפסיכיאטרי וגם בתחום הנוירולוגיה. שנית,
מינויו של המומחה נעשה בתחילת 1987, ומאז יכול היה בא כוח המשיבים לבדוק ולברר אם
קיים פסול במינויו של המומחה ליתן את חוות דעתו, אך הוא לא עשה כן.
לכך יש להוסיף, שבפניתו אל בא כוח המשיבים לא
הציג עצמו כהן כפסיכיאטר. במכתבו עליו ציין: "פרופסור דן פ' כהן, מחלקת
עצבים". היה על בא כוח המשיבים לדעת שמחלקת עצבים אינה מחלקה פסיכיאטרית.
והנה, משך כשמונה שנים מאז נתן ד"ר כהן את חוות דעתו ועד למתן עדותו, לא
ערערו המשיבים על מינויו, ואף לא על כשירותו של כהן ליתן את חוות דעתו בתחום
הנוירו-פסיכיאטרי.
גם בבקשתו לבית המשפט המחוזי לא טען בא כוח
המשיבים נגד כשירותו של כהן, מבחינת מומחיותו, ליתן את חוות דעתו בעניינו של
התובע, פרט לטענה הסתמית שאין הוא פסיכיאטר.
אכן, לו היה מתברר בפני בית המשפט, שלכהן אין
בפועל את המומחיות הדרושה למתן חוות הדעת, היה מקום, מטעמים של צדק ומתוך רצון
להגיע לתוצאה הנכונה, לשקול אם לא ראוי היה לבטל את מינויו. אלא שמעדותו של כהן
ניתן להבין שהעניין עליו נתן חוות דעתו הינו מקרה גבול בין הנוירולוגיה
והפסיכיאטריה, וכי על כן העניין גם בתחום מומחיותו. לדבריו אלה של המומחה לא באה
כל ראיה לסתור.
בהתחשב בכל האמור, צדק בית המשפט המחוזי
במסקנתו, ודין טענת המשיבים להדחות. נזכיר עוד, שלו היתה מתקבלת עמדתו של המשיב, אשר
הוגשה שמונה שנים לאחר מינויו של המומחה הרפואי, חלק גדול של הדיון בבית המשפט
המחוזי צריך היה להשמע מחדש, בתביעה אשר הוגשה עוד בשנת 1986.
13. על סמך כל האמור לעיל, מתקבלים הערעורים כאמור
בפיסקאות 8, 9, 10 ו11- לעיל, ובכפוף לכך נדחים הערעורים. בנסיבות המקרה, ישא כל
צד בהוצאותיו.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים. ה
נ ש י א
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה
לנשיא
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, כח' בשבט התשנ"ח (24.2.98).
ה נ ש י
א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
עכב/
95063880.E01