גצב נ' מ.נ. חדרי ילדים בע"מ ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6387/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט א' שטיין העותר: מרדכי גצב נ ג ד המשיבים: 1. מ.נ. חדרי ילדים בע"מ 2. משה לוי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עמליה בן חמו פסק-דין השופט מ' מזוז: עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 2.8.2020, במסגרתו נדחה ערעור העותר על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 9.7.2020, בגדרה דחתה השופטת היושבת בדין בקשה לפסלות שופטת. ביסוד העתירה עומדת תביעה שהגיש העותר נגד המשיבה 1 (להלן: החברה) והמשיב 2 (להלן: המשיב), אשר נטען כי העותר הועסק על ידם, לתשלום סכומים שונים המגיעים לו לפי זכויותיו כעובד. בתום דיון בבית הדין האזורי לעבודה ביום 26.3.2019, הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה כלל תביעות העותר נגד המשיבים יסולקו באופן סופי ומוחלט ובתמורה תשלם לו החברה 65,000 ₪ (להלן: הסכם הפשרה). ביום 30.7.2019 הגישו המשיבים תביעה לביטול הסכם הפשרה. בתביעה נטען כי לעותר הובהר בדיון כי אין עילה להרמת מסך נגד המשיב ומטעם זה המליץ בית הדין האזורי על דחיית התביעה נגדו, ולא בכדי צוין בהסכם הפשרה כי החברה היא שתשלם את הכספים לעותר. ואולם, בשוגג נותר המשיב כנתבע נוסף וצד להסכם הפשרה, תוך שהעותר ניצל בחוסר תום לב טעות זו ופתח תיק הוצאה לפועל גם נגד המשיב, תוך הפרת הסכם הפשרה. בד בבד עם הגשת התביעה לביטול הסכם הפשרה הגישו המשיבים בקשה לעיכוב ההליכים המתנהלים נגד המשיב בהוצאה לפועל. ביום 21.5.2020, בתום השתלשלות עניינים דיונית ארוכה, ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי אשר הורה על עיכוב הליכים כאמור. זאת, משמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים וכי סיכויי התביעה הם טובים, נוכח העובדה כי "נוסח הסכם הפשרה ברור ונהיר" וכי "ההסכם מטיל על התובעת 1 ועליה בלבד את החובה לשלם לנתבע הכספים המגיעים לו". בקשה לרשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה על ידי בית הדין הארצי לעבודה ביום 24.6.2020. ביום 2.6.2020 הגיש העותר בקשה לפסילת שופטת בית הדין האזורי לעבודה, בה נטען כי החלטת השופטת לעיל מרוקנת מתוכן את המשך ההליך וכי נוסח ההחלטה, כפי שהובא לעיל, מעיד כי דעתה בתיק נעולה. ביום 9.7.2020 ניתנה החלטת השופטת הדוחה את הבקשה, וזאת מאחר שהובהר כי היה עליה להתייחס בהחלטתה לשאלת סיכויי התביעה, כפי שעשתה, ובשים לב לכך שבית הדין הארצי לעבודה דחה את הבקשה לרשות ערעור אשר הוגשה נגד החלטה זו, בקבעו כי לא נפלה בה כל טעות מהותית וכי קביעות בית הדין האזורי היו לכאוריות בלבד ואינן סותמות את הגולל על תוצאת ההליך. על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 2.8.2020 דחה בית הדין את הערעור בפסק דין מנומק ומפורט היטב, משמצא כי קביעות השופטת לעיל באשר לסיכויי התביעה נעשו במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע ובהתאם למצב הדברים כהווייתם באותו שלב בלבד, ואין בהן כדי להכריע את תוצאת ההליך. עוד נקבע כי יש לתת משקל לעמדת השופטת עצמה, אשר הבהירה כי דעתה אינה נעולה והיא אינה חשה קושי להמשיך ולדון בתיק בצורה מקצועית ובאובייקטיביות. על כן, לא נמצא חשש ממשי לקיומו של משוא פנים מצד בית הדין האזורי המחייב את פסילת השופטת. מכאן העתירה שלפנינו, בה חוזר העותר על טענותיו לעיל, לפיהן החלטת שופטת בית הדין האזורי בבקשה לעיכוב ביצוע מעידה כי דעתה נעולה וכי ההכרעה בתיק כבר התקבלה. לאחר שעיינו בהחלטת בית הדין האזורי ובפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, וכן בטענות שבעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות בית הדין מוגבלת למקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: נתגלתה בהחלטת בית הדין טעות משפטית מהותית, ובנסיבות הענין הצדק מחייב התערבות בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). המקרה דנן אינו בא בגדר אמת מידה זו, בשים לב לטענות הערעוריות שמועלות בעתירה, אשר נדחו לגופן על ידי בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה, מבלי שהעותר הצביע על טעות משפטית מהותית או שיקולי צדק המחייבים את התערבותו של בית משפט זה בנסיבות העניין. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ₪. ניתן היום, ‏כ"ה באלול התש"ף (‏14.9.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20063870_B01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il