בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א
6171/99
ע"א
6383/99
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופט א' ריבלין
המבקשת ברע"א 6171/99
והמערערת
בע"א 6383/99: ת.ס תעשיות סיליקט
בע"מ
נגד
המשיבה: 1. רותם אמפרט נגב בע"מ
משיב
פורמלי: 2. כב' נשיא ביהמ"ש עליון
(בדימוס) שמגר
מאיר
ערעור
על פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי
בירושלים מיום 24.6.99
בה"פ
405/98 שניתן על-ידי כבוד
השופטת
י' צור
תאריך הישיבה: ד' בטבת תש"ס
(13.12.99)
בשם
המערערת: עו"ד מירקין דניאל, עו"ד א' ברק
בשם
המשיבה: עו"ד אילן שביט ועו"ד רוית
ברעם
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
1. לפנינו בקשת רשות ערעור עליה ניתנה רשות ערעור
בהסכמה והיא נדונה כערעור על פי הרשות שניתנה. לפיכך, הערעור שהוגש על ידי המבקשת
- למען הזהירות - נמחק בזה.
השאלה העומדת לפנינו לדיון ולהכרעה היא, האם
מינוי של בורר מכריע שנעשה על-ידי שני הבוררים בבוררות שבין הצדדים, נעשה כדין
ובסמכות. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת י' צור), השיב על שאלה זו
בשלילה, בקובעו כי המינוי נעשה שלא כדין באשר "סמכות הבוררים פקעה בשל חלוף
הזמן. הבוררים לא היו מוסמכים להחליט על מינוי בורר מכריע...".
העובדות הן בקצרה כדלקמן:
2. על רקע חילוקי דעות שהתגלעו בין המבקשת (להלן:
ת.ס) והמשיבה (להלן: רותם), חתמו הצדדים על הסכם בוררות ביום 16.11.96, בו מינו את
ה"ה א' בן נון וד"ר א' פוקס כבוררים. בעת מינויים, כיהנו הבוררים
בתפקידים בכירים בקונצרן כי"ל שרותם חברה בו.
בהסכם הבוררות נקבע: "הבוררים יתנו את
פסק הבוררות בתוך לא יאוחר משלושה חודשים ממועד הישיבה הראשונה. הבוררים מוסמכים
להאריך את המועד למתן פסק הבוררות, לרבות החלטת הבורר המכריע, לתקופה של עד תשעה
חודשים נוספים". סעיף אחר בשטר הבוררות קובע כי: "בהעדר הסכמה בין
הבוררים ימנו הבוררים בהסכמה בורר שלישי אשר יכריע ביניהם (להלן - הבורר המכריע).
החלטתו של הבורר המכריע תהיה סופית ומחייבת". הבוררים אכן מינו בהסכמה בורר
מכריע שתוקף מינויו, מפאת חלוף הזמן, עומד על הפרק.
3. מחמת חשיבותו של לוח הזמנים לענייננו, יובא
הוא כדלקמן:
ב10.12.95- התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה.
ב26.12.96- התקיימה ישיבות הבוררות האחרונה.
ב-27.2.97 הוגשו
סיכומים על ידי הצדדים.
ב13.3.97- הוגשה תשובה לסיכומים.
ב1.2.98- שלחה המשיבה לבוררים מכתב בו נאמר
- בין היתר - כי
נוכח הזמן שחלף בלא שניתן פסק הבוררות,
הפסק שינתן
"יהיה בטל מתוקף הוראת סעיף 24 (8)
לחוק הבוררות".
הבוררים לא השיבו למכתב זה.
ב-19.4.98 החליטו
הבוררים על מינוי בורר מכריע "מאחר ולא הגענו
לתמימות דעים לצורך מתן פסק
הבוררות".
4. בעקבות החלטת הבוררים, פנתה המבקשת לבית המשפט
המחוזי בהמרצת פתיחה, בה ביקשה להצהיר כי הבוררים היו מוסמכים להחליט על מינוי
בורר מכריע בבוררות וכי המינוי נעשה כדין. בית המשפט המחוזי פיצל את הדיון,
בקובעו, כי בשלב ראשון תידון ותוכרע שאלת סמכותם של הבוררים. דיון זה, שסב על שאלת
חלוף הזמן בלבד, נעשה על סמך שטר הבוררות, הפרטיכולים והסיכומים שהוגשו, ללא השמעת
עדים וללא חקירות נגדיות. בסופו של הדין דחה בית המשפט את התובענה בקובעו כי:
"סמכות הבוררים פקעה בשל חלוף הזמן, הבוררים לא היו מוסמכים להחליט על מינוי
בורר מכריע...".
בית המשפט המחוזי הדגיש, כי ניתנה בהסכם
הבוררות חשיבות רבה לגורם הזמן. לשיטתו, לא הסכימה רותם להארכת המועד למתן הפסק
ללא הגבלת זמן ומששלחה הודעה כמתחייב מסעיף 26(ג) לחוק הבוררות, התשכ"ח1968-
(להלן: חוק הבוררות) לפני מתן הפסק, לא היו הבוררים מוסמכים להאריך את משך תוקפה
של הבוררות לתקופה נוספת בלתי מוגדרת.
5. טוענת ת.ס, כי מפרוטוקול הבוררות מיום
13.10.96 עולה כי היתה הסכמה להארכה בלתי מוגבלת של משך זמן הבוררות וכי פניית
המשיבה מפברואר 1998 מלמדת אף היא על הסכמה להארכה ויוצרת השתק וכי רצונה של
המשיבה להביא את הליכי הבוררות לקיצם נגוע בחוסר תום לב ונובע מעובדת העברת
הבוררים ממשרותיהם בכי"ל. לעומתם, טוענת רותם, כי הסכמתה לקיים את הבוררות
נשענה אך ורק על עובדת היות הבוררים אנשי כי"ל הנאמנים עליה וכי היא ייחסה
חשיבות מיוחדת למהירות הליכי הבוררות בהנחה כי הבוררים האמורים המכירים את המטריה
ואת הנפשות הפועלות, יקיימו הליך מהיר ויעיל. לטענתה, היא לא הסכימה מעולם להאריך
את המועד למתן הפסק ללא הגבלת מועד אלא רק עד אפריל 1997, הוא המועד שלפי הטענה
הודיעו הבוררים כי ינתן על ידם פסק הבוררות. זאת ועוד, לטענתה, נוצרו נסיבות שיש
בהם כדי לפסול את הבוררים, שהן, סכסוך חריף שנתגלע בין אחד הבוררים לרותם וגילוי
קיומם של קשרים מסחריים ענפים של אותו בורר עם העומד בראש ת.ס.
דיון
6. אין מחלוקת כי אחת המטרות העומדות ביסוד מוסד
הבוררות הוא ישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט בצורה מהירה ויעילה. ברוח זו
נקבע בתוספת לחוק הבוררות מועד של שלושה חודשים מיום תחילת הדיון בסכסוך עד למתן
פסק הבוררות, עם אפשרות להארכה על ידי הבורר עד לשלושה חודשים נוספים. משך הזמן
החולף ללא מתן פסק יכול לשמש עילה לביטול פסק הבוררות. עם זאת, הקביעות שבחוק הן
דיספוזיטיביות והצדדים יכולים להתנות עליהן במפורש או מכללא או על ידי התנהגות (ס'
אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, (תשנ"א, מהדורה שלישית מורחבת), 374).
ההארכה אינה חייבת להתבטא בהודעה פורמלית בכתב ודי בכך שהלכה למעשה ממשיכים להופיע
בפני הבורר או מגלים בהתנהגות שמסכימים להארכת המועד (רע"א 17/85 מורד
ואח' נ' מפעל לניקוי כימי ומצבעה נרקיס בע"מ, פד לט(2) 499 בעמ' 500).
בענייננו, הוסמכו הבוררים להאריך את המועד לתקופה של עד תשעה חודשים בנוסף לשלושה
חודשים הקבועים בחוק וגם לאחר תקופה זו נמשכה הבוררות. על כך אמר בית משפט זה, כי
חוסר מעש מצד הצדדים או מי מהם אינו יכול להתפרש כשלעצמו כויתור על הליך הבוררות
ואם הבוררות ממשיכה להתנהל גם לאחר המועד הקבוע בתוספת ללא אומר ודברים מצד מי
מהצדדים, ניתן להבין מהתנהגותם כי הסכם הבוררות קיים. שתיקתם של הצדדים אינה יכולה
להתפרש אלא כויתור מצידם על עילת הביטול המוקנית להם מכוח סעיף 24(8) לחוק הבוררות
והיא יכולה ליצור מצג של ויתור על הטענה כי פסק הבורר לא ניתן במועדו (רע"א
2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובנין בע"מ ואח' נ' מרדכי כידון ואח',
פ"ד נ(5), 466 בעמ' 473).
ומה בענייננו?
7. ב13.10.96- חלפה השנה שנקבעה מלכתחילה לסיום
הבוררות ולמתן פסק הבוררות. אין חולק כי באותו מועד לא הסתיימה הבוררות, טרם הוגשו
הסיכומים וממילא פסק הבורר לא ניתן. ב13.10.96- התקיימה ישיבת בוררות בה הציע בא
כוח המבקשת להאריך את הסכם הבוררות ובה אמר מזכיר הבוררות "... צריך לחתום
את פסק הבוררות עד למועד שבו תיתנו אותו" (הדגשה לא במקור).
המשיבה לא העלתה טענה כלשהי בדבר חלוף המועד למתן הפסק ולא הביעה התנגדות כלשהי
להארכה המוצעת. לאחר חלוף השנה, בפברואר ובמרץ 1997, הוגשו סיכומים ותשובות
לסיכומים על ידי הצדדים, דבר המצביע גם הוא על הארכת המועד למתן הפסק. דומה שעד
כאן אין מחלוקת ממשית בין הצדדים. אלא מאי? שבית המשפט קבע בעקבות טענת רותם, כי
היתה הסכמה להארכת מועד למתן הפסק עד ל17.4.97-, הוא המועד שהבוררים הודיעו כי
עדייו מקווים הם לתת את פסקם, ולא מעבר לכך.
8. הטענה לפיה המועד הקובע למתן הפסק הוא
ה17.4.97-, אינה מעוגנת בעובדות שהיוו תשתית מוסכמת לדיון. ראשית, באוקטובר 1997,
בשעה שניתנה הסכמה להארכת הבוררות, עדיין לא אמרו הבוררים כי הם מקווים לתת את
הפסק עד 17.4.97. באותה ישיבה דובר על הארכת מועד ללא קביעת מועד מסוים. שנית,
ב26.12.96- הוחלפו דברים בעניין סדר ומועד הגשת הסיכומים ואז הביעו הבוררים תקווה
ליתן את הפסק עד 17.4.97 או בסמוך לאותו מועד עם חנוכת מפעל המגנזיום. אמירה זו
איננה מהווה תחימת זמן על ידי הבוררים למתן הפסק עד לאותו מועד. היא מהווה הבעת
תקווה ולא התחייבות למועד מסוים. שלישית, אם הבינה רותם שהפסק יינתן עד 17.4.97
והסכימה לכך, היה מקום לצפות, שסמוך לאחר אותו מועד, תודיע רותם על ביטול הבוררות
ומניעת הבוררים מליתן פסק ולא תמתין עשרה חודשים נוספים מבלי להתריע ומבלי לשלוח
הודעה על פי סעיף 26(ג), עד שהחליטה לשלוח מכתב כזה בפברואר 1998. רביעית, במהלך
התקופה שבין אפריל 1997 לפברואר 1998, היתה זו דווקא ת.ס. ששלחה מכתבים לבוררים
בבקשה להאיץ במתן הפסק. רותם לא מצאה לנכון להגיב למכתבים אלה באמירה לפיה המועד
חלף ואין לבוררים סמכות ליתן פסק. היא מילאה פיה מים ועוד הוסיפה ופנתה למזכיר
הבוררות וביקשה להשמיד את מכתב ת.ס. לבורר.
9. נשאלת השאלה מה הדין כאשר הלכה למעשה הוארך
המועד למתן הפסק ללא קביעת מועד לנתינתו והפסק לא ניתן? אין לנו בחוק תשובה ישירה
למצב זה. החוק מטפל במצב בו ניתן הפסק באיחור, שאז מורה לנו סעיף 24 לחוק כי נתינת
הפסק לאחר שעברה התקופה לנתינתו מהווה עילה לביטול הפסק ובלבד ש"לא תשמע טענה
של בעל דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר
לפני מתן הפסק את הזכות לטעון טענה זו." (סעיף 26(ג) לחוק הבוררות).
עניינם של סעיף 24 וסעיף 26 לחוק הבוררות,
הוא, איפוא, בביטול פסק לאחר שניתן, כאשר עילת הביטול מחמת שעברה תקופת
נתינתו של הפסק, יכולה להישמע רק אם שמר בעל דין, בהודעה בכתב, את הזכות לטעון
טענה זו. ראוי לציין, כי גם כאשר קמה עילת ביטול הפסק לפי סעיף 26, עדיין נתון
לבית המשפט שיקול דעת לעניין ביטולו. קל וחומר כאשר מצויים אנו בסיטואציה בה אין
מועד קבוע למתן הפסק. במצב כזה אין צד אחד יכול להביא להפסקת הבוררות באופן חד
צדדי על ידי הודעה מצדו במועד שיבחר לתתה. אם מבקש הוא להביא להפסקת הבוררות מפאת
חלוף הזמן או מסיבה אחרת או להעביר את הבוררים מתפקידם, עליו לפנות לבית המשפט
ולבקשו לעשות כן. בית המשפט יבדוק אם קמה עילה להפסקת הבוררות או להעברת הבוררים
מתפקידם. לשם כך ישקול בית המשפט, לפי המקרה, את כל השיקולים הרלבנטיים, בין השאר,
את סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם
אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש
להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים
להעביר בוררים מתפקידם.
ומה בענייננו? רותם שלחה לבוררים מכתב לפי
סעיף 26(ג) אלא שפסק הבורר לא ניתן כלל. תחת זאת המשיכו הבוררים בבוררות, על ידי
שמינו בורר מכריע מתוקף סמכותם לעשות כן. רותם לא נקטה מצידה בשום צעד לביטול
הבוררות או להרחקת הבוררים מתפקידם, אלא העלתה את נושא מעבר הזמן, כמו טענות אחרות
נגד הבוררים, בתגובה לבקשת ת.ס. להצהיר על סמכותם של הבוררים למנות את הבורר
המכריע (שכפי שנטען לפנינו, לא היה מוכן לקבל על עצמו את התפקיד אם קיימת מחלוקת
בין הצדדים באשר לסמכות למנותו). במצב דברים זה, לא עומד לרותם נושא האיחור כחרב
לנגח בה את המשך הבוררות, מה עוד שהמועד בו בחרה רותם לכתוב את המכתב ששלחה
לבוררים בדבר העדר סמכות למנות בורר מכריע, אינו קשור בחלוף הזמן דווקא, אלא
בסיבות אחרות שאינן עומדות לדיון בפנינו לאור פיצול הדיון בערכאה הראשונה.
סיבות אלה מסבירות את התמיהה, מדוע המתינה
רותם עשרה חודשים מאז אפריל 1997 על מנת לשלוח את הודעת הביטול. תמיהה זו מקבלת
תשובה מתוך החומר עצמו ומתוך תשובתו של בא כוח רותם בדיון שלפנינו. מסתבר, שבסוף
שנת 1997 ובתחילת שנת 1998 הודח מר בן-נון מכל תפקידיו בקונצרן כי"ל וחדל
לעבוד שם ב1.1.98- ומר פוקס הועבר גם הוא מתפקידו לתפקיד זוטר, באותה תקופה. שינוי
זה גרם - ככל הנראה - לכך, שרותם הגיעה למסקנה, כי ראוי להימנע מהמשך הבוררות בפני
שני בוררים אלה. מתוך טענותיה עולה גם נימה של האשמות וטענות כנגד השנים או מי מהם.
גם אם העלאת טענות אלה בהקשר לבוררים, לגיטימית היא, נראה, כי על מנת למנוע את
המשך הבוררות מטעמים שאין עניינם משך הזמן שחלף כשלעצמו, נתפסה רותם לנושא המועד
ותלתה יהבה בו כדי לבטל את פעולת הבוררים בדבר מינוי בורר מכריע.
10. ואכן, טוענת רותם כי בחרה בבוררים שהתמנו, משום
מיומנותם ומשום היכרותם את המטריה ואת הנפשות הפועלות והפסקת הקשר של האחד עם
כי"ל ושינוי מעמדו של השני, נותנת בידם עילה לשלול את סמכותם למינוי בורר
מכריע. ספק אם אכן כך הוא. לכאורה, ניתנה לבוררים במפורש סמכות בלתי מוגבלת
בסייגים, למנות בורר מכריע ואין בסעיף המסמיך אותם לכך ובשטר הבוררות כולו, התנייה
הקובעת מה הכישורים הנדרשים מבורר כזה וכי עליו להיות איש מקצוע. במכתב הביטול,
הוסיפה רותם ואמרה, כי לאור המצב שהתהווה כמפורט במכתב, ההגיון מחייב כי הבוררים
יתפטרו מתפקידם. הבוררים אמנם לא התפטרו אלא מינו בורר מכריע ובכך העבירו לו את
תפקיד ההכרעה בסכסוך מתוקף תפקידם לעשות כן.
הטענות המועלות באשר לנסיבות שנוצרו במהלך
הזמן שיש בהן - לפי הטענה - כדי לפסול את הבוררים והסכסוך הנטען שנתגלע בין אחד
הבוררים לרותם וטענה בדבר קיום קשרים מסחריים בין הבורר ובין העומד בראש ת.ס. אינן
מהוות נושא לדיון בפנינו והן מוזכרות על ידי על מנת להצביע על סיבות אפשריות
להתנגדות להמשך כהונת הבוררים ולמינוי בורר מכריע על ידם, שאינן מעבר הזמן למתן
הפסק, כשלעצמו.
11. הערעור בענייננו, כבפסק דינה של הערכאה
הראשונה, מתמקד בשאלת הזמן שחלף עד למינוי הבורר המכריע. אף שבית המשפט המחוזי
שפיצל את הדיון קבע, כי בשלב ראשון תידון שאלת הסמכות, הוא דן בשאלה זו רק מהיבט
הזמן שחלף. כאן ראוי לציין, כי רותם מצידה לא הגישה באף שלב בקשה לביטול הבוררות
מטעם כלשהו או להעברת הבוררים מתפקידם, אלא העלתה בתשובה לטענות המערערת, טענות
שונות כנגד הבוררות והבוררים, שהראשונה בהן היא חלוף הזמן. כפי המפורט לעיל, אין
טענה זו יכולה לעמוד ולטענות אחרות אין אנו נדרשים בערעור זה.
מוצאת אני להעיר, כי נראה שלא אצה לרותם דרכה
ליישב את הסכסוך בינה לבין ת.ס.. רותם ניסתה ליצור רושם שהיא מבקשת לקבל פסק מהיר
ולסיים את הסכסוך תוך זמן קצר אולם, על ידי טיעוניה, מבקשת היא ליצור מצב בו יישאר
הסכסוך פתוח ללא פתרון בזמן נראה לעין.
12. לאור האמור לעיל, מציעה אני לקבל את הערעור,
לבטל את פסק-דינו של בית משפט קמא ולקבוע כי חלוף הזמן אינו עילה, במקרה שלפנינו,
להצהיר כי מינוי הבורר המכריע נעשה בחוסר סמכות.
מאחר והדיון פוצל, מציעה אני להחזיר את התיק
לבית המשפט המחוזי על מנת שישקול אם נותרו נושאים לדיון בכלל או במסגרת התובענה
שבפניו בפרט, ואלו הם הנושאים שנותרו ויסיים את מלאכתו כפי שימצא לנכון.
אני מציעה לחייב את המשיבה לשלם למבקשת הוצאות
בסך 25,000 ש"ח.
ש ו פ ט ת
השופטת ד' דורנר:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינה
של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.
ניתן היום, כ' בטבת
תש"ס (29.12.99).
ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99063830.J01