עידן קריף נ. מדינת ישראל

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6383/21 ע"פ 6398/21 ע"פ 6417/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן המערער בע"פ 6383/21: עידן קריף המערער בע"פ 6398/21: אמיר שוואהנה המערער בע"פ 6417/21: אברהם (אביאל) קריף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 11.08.2021 בת"פ 32227-11-20 שניתן על ידי כבוד השופט י' עדן תאריך הישיבה: י"ט בטבת התשפ"ב (23.12.2021) בשם המערער בע"פ 6383/21: עו"ד אורי דייגי בשם המערער בע"פ 6398/21: עו"ד שני מורן בשם המערער בע"פ 6417/21: עו"ד אפרת צרפתי בשם המשיבה: עו"ד עומרי כהן פסק-דין המשנה לנשיאה נ' הנדל: 1. מונחים לפנינו שלושה ערעורים המופנים נגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 32227-11-20, כב' השופט י' עדן). גזר הדין ניתן בעניינם של ארבעה נאשמים, ושלושה מהם הגישו ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל שהושת עליהם בעקבות מעורבותם בביצוע עסקה בנשק. על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבו הודו המערערים במסגרת הסדר טיעון, מערער 1 יצר קשר עם נאשם נוסף בפרשה, וביקש כי יסייע לו לקבל לידיו נשק. הנאשם הנוסף קישר בין מערערים 1 ו-3 למערער 2, על מנת שהאחרון ימסור להם נשק. מערערים 1 ו-3 קבעו להיפגש עם מערער 2 במועד ובמקום מסוימים. כשנפגשו מסר מערער 2 למערערים 1 ו-3 נשק מסוג אקדח הזנקה מוסב, שיורה ובכוחו להמית אדם. מערער 3 לקח את האקדח והטמין אותו במכנסיו, ומערערים 1 ו-3 נסעו מן המקום. לאחר ביצוע העסקה, הנאשם הנוסף התקשר למערער 1 וביקש כי יפקיד לו "קנטינה" לפי פרטים שמסר. במהלך הנסיעה נעצרו מערערים 1 ו-3 בידי כוחות משטרה, שמצאו את הנשק על גופו של מערער 3. בגין מעשים אלה הורשעו מערערים 1 ו-3 בעבירות נשק (הובלה ונשיאת נשק), ונדונו לעונש מאסר בפועל לתקופה של 25 חודשים לכל אחד מהם; מערער 2 הורשע בעבירות נשק (עסקה אחרת בנשק), ונדון למאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים; והנאשם הנוסף – שלא ערער על גזר הדין – הורשע בסיוע לביצוע עבירות נשק (עסקה אחרת בנשק) ונדון לעונש מאסר בפועל לתקופה של 28 חודשים. כל המערערים, כמו גם הנאשם הנוסף, נדונו גם לעונשי מאסר על תנאי. מכאן הערעורים שלפנינו, שמפונים נגד חומרת עונש המאסר בפועל. 2. מערער 1 טען בערעור שהגיש ובטיעוניו לפנינו כי נדרש היה לקבוע מתחם ענישה נמוך משמעותית מזה שנקבע, בהתחשב בכך שדובר ב"אקדח מוסב" ולא באקדח רגיל, ובכך שהאקדח לא נתפס עם מחסנית ותחמושת; וכי לא ניתן משקל מספיק להודאתו, ללקיחת האחריות על מעשיו ולנסיבותיו האישיות. בהתחשב בכל אלה, כך נטען, העונש חמור יתר על המידה, וכך עולה גם מפסקי דין שעסקו במקרים דומים. מערער 3 – שבדומה למערער 1 הורשע בהובלה ונשיאת נשק ונדון ל-25 חודשי מאסר – העלה טענות דומות, והוסיף כי בגזר הדין לא נשמרה ההפרדה בין השיקולים שאמורים לשקול בעת קביעת מתחם הענישה, והשיקולים שיש לשקול בעת קביעת העונש ההולם בתוך המתחם. מערער 2 טען גם הוא כי מתחם הענישה שנקבע בבית המשפט המחוזי חורג לחומרה מהמתחם שיש לקבוע בהתאם לפסיקה, והוסיף כי לא היה מקום להחמיר עמו באופן כה משמעותי ביחס ליתר הנאשמים בכתב האישום – עונש של 36 חודשי מאסר בפועל, לעומת עונשים של 28 חודשים או 25 חודשים. מנגד טען בא כוח המדינה, בדיון שנערך בפנינו, כי גזרי הדין מתאימים למגמת ההחמרה שקיימת בפסיקה ביחס לעבירות נשק בשנים האחרונות, וכי הם אינם חורגים מן הפסיקה הנוהגת כיום ביחס לעבירות שבהן הורשעו המערערים. עוד נטען כי חומרת עונשו של מערער 2 ביחס ליתר הנאשמים נובעת מהעבירות שבהן הורשע מערער זה והמעשים שבהם הודה, לעומת ההרשעות של יתר הנאשמים. כן הוצגה פסיקה שנוגעת לנשק מאולתר, ונטען כי לעסקה בנשק מאולתר יש גם היבטים לחומרה, שנובעת גם מהמקרים שבהם נעשה שימוש בנשק כזה, ומכל מקום מדובר בנשק שבכוחו להמית אדם. 3. לעיתים נכון להחמיר בענישה בגין סוגים מסוימים של עבירות בשל אופיין, ויש שנכון להחמיר בענישה בגין ביצוע עבירות מסוימות הואיל ובתקופה הרלוונטית הן הופכות לנפוצות ושגרתיות יותר, עד כי יש לסווגן כ"מכת מדינה". בענייננו, עבירות הנשק דורשות החמרה בשל שני הנימוקים גם יחד. ממד החומרה שבהן נעוץ בזיקתן לכלי בעל כוח קטלני. ובראי התקופה – הפגיעה באינטרס הציבורי ובבטחון הפרט דורשת ענישה מחמירה, מעבר לזו שהייתה נקוטה בעבר. בפסיקה הובהר שוב ושוב בשנים האחרונות כי הענישה בעבירות נשק צריכה להיות מחמירה. לצערנו מספרן והיקפן של עבירות אלה גדלים בשנים האחרונות. פגיעתו הרעה של הנשק אינה תחומה לסביבה העבריינית. לא פעם נפגעי העבירה נקלעים למקום במקרה, ואינם קשורים למעגל עברייני כלשהו. כל חטאו של נפגע עבירה, לפעמים, הוא בכך שיצא מביתו ובחר להסתובב ברשות הרבים. הפגיעה אף אינה תחומה רק לנזק הפיזי שנגרם כתוצאה מהשימוש בנשק בלבד. השימוש בנשק עלול ליצור תחושת חשש, ופחד מפני ביצוע פעולה אלמנטרית שעומדת בליבת חופש התנועה. בכך נוצרת "הרתעה" של הנפגע הפוטנציאלי. זהו רובד אחד. רובד נוסף הוא התעצמות הפעילות העבריינית, פועלה ושאיפתה לשלוט בתחומים רחבים ושונים. התופעות של עסקאות בנשק, הובלתו ונשיאתו, מאיימות לא רק על שלמות הגוף של הציבור, אלא גם על שלום הציבור ועל הסדר הציבורי. אקדח שיורה "במערכה השלישית" גורם כמובן לנזק רב, אך גם אקדח שמונח על השולחן "במערכה הראשונה" – אף אם לא נעשה בו כל שימוש אחר בהמשך – עלול לפגוע בשלום הציבור באופן ממשי. יש לקשור אפוא מלחמת חורמה על עבירות הנשק למיניהן, וגם על בית המשפט לתרום את חלקו למלחמה זו באמצעות ענישה הולמת ומרתיעה. לא פעם נקבע כי יש להחמיר בענישה בגין עבירות נשק, ולהעניק משקל מרכזי לשיקול של הרתעת הכלל (ע"פ 1768/14 גנאיים נ' מדינת ישראל פסקה 11 (22.7.2014); ע"פ 3138/11 הייבי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (6.3.2012)). 4. כל המערערים משליכים את יהבם על פסקי דין שבהם ניתנו עונשים קלים יותר ביחס למעשים דומים, אך כפי שהראה בא כוח המדינה – בשנים האחרונות ניכרת מגמת החמרה, וניתן למצוא בפסיקה עונשים דומים שניתנו לנאשמים במקרים דומים לזה שלפנינו. די אם נאמר כי הענישה היא אינדיבידואלית, ועליה להתאים לנסיבות המעשה ולנסיבות העושה לפי העקרון של עונש הולם. אכן, ניתן למצוא במקרה זה שיקולים לקולא, כגון הודאת המערערים. כן צודקים המערערים כי במסגרת הענישה ראוי לתת משקל לנסיבות תפיסת הנשק. אצלנו, כך טענו מערערים 1 ו-3, לא ניתן משקל מספיק לכך שלפי כתב האישום, העבירות לא בוצעו בסמוך או לשם הפעלת הנשק, שאף נתפס כשאין לצידו כדורים או מחסנית. עוד נטען כי במקרים שבהם נפסק עונש דומה לזה שהוטל על מערערים אלה לא דובר באקדח "מוסב" אלא באקדח רגיל או בתת מקלע. אכן, בהתאם לתורת הענישה האינדיבידואלית יש לתת את הדעת גם לנתונים אלה, ולהתחשב אף בהם בעת גזירת הדין; יחד עם זאת, אין להפריז במשקל שיש לתת לנתונים כגון סוג האקדח, ולקבוע מעין "מדרגה עונשית" שמתמקדת אך ורק בנתון זה ובתוצאה, ולא בסיכון שנוצר. העיקר נעוץ, כאמור, בכוחו של הנשק לפגוע באדם – ואף להמיתו –ולשבש את חיי השגרה של החברה. כפי שהובהר, חלק מרעתן החולה של עבירות הנשק מצוי לאו דווקא בשימוש הישיר בנשק, אלא בנזקים שנלווים להחזקה ונשיאה של כלי נשק בידי אזרחים באופן בלתי חוקי. עוד יש להזכיר את עברם הפלילי של מערערים 1 ו-3. מערער 3, כבן 25 כיום, הורשע בעבר, בין היתר, בעבירות של פציעה וחבלה כשהעבריין מזוין, תקיפה וחבלה ממשית, פציעה כשהעבריין מזוין והחזקת סכין. הוא נדון, בתיקים שונים, למספר שנות מאסר. גם מערער 1 הורשע בעבר בעבירות תקיפה ואלימות שגרמו חבלה של ממש, ונדון מספר פעמים לעונשי מאסר לא קצרים. הובלת הנשק ונשיאתו על רקע עבר פלילי מעין זה מחייבות לשקול לא רק שיקולים של הרתעת הרבים, אלא גם שיקולים של הרתעת היחיד. אין לומר אפוא, בראי מבחני המעשה והעושה, כי העונש שנגזר על מערערים אלה – גם אם חמור הוא – מצדיק התערבות ערעורית. אשר למערער 2, ההחמרה בעונשו מוצדקת נוכח ההבדל בין תפקידו במסכת העובדתית והעבירה שבה הורשע, למעשיהם של יתר המערערים והעבירות שבהן הורשעו. לא בכדי קיים הבדל משמעותי בין העונש הקבוע בחוק לצד העבירה שביצע מערער 2 – 15 שנות מאסר – ובין העבירה שבה הורשעו, למשל, מערערים 1 ו-3, שלצידה קבוע עונש של 10 שנות מאסר. מערער 2 טען כי יש לתת משקל לכך שהוא לא היה "הרוח החיה" בעסקה וכי כתב האישום אינו מציין מהיכן הגיע הנשק לידיו. ברם, מכתב האישום לא עולה כי חלקו היה "קטן". אין עסקינן בעסקה מורכבת שנדרשת לשם השלמתה פעילות אינטנסיבית. לפי כתב האישום, נאשם אחר בפרשה קישר בין מערער 2 למערערים 1 ו-3 לפי בקשת אחד מהם, ומערער 2 קבע להפגש איתם, נפגש איתם ומסר להם את הנשק. חלקו של מערער 2 הוא אפוא כחלקו של צד לעסקה הכוללת שניים או שלושה צדדים, ואין בסיס לטענה כי חלקו בפרשה קטן במידה שמצדיקה הקלה בעונש במסגרת התערבות ערעורית. להשלמת התמונה, למערער 2 עבר פלילי, גם אם הוא אינו חמור ואינו כולל עבירות בנשק חם. מכל מקום, ההחמרה בעונשו נסובה סביב חלקו בפרשה. לסיכום, ברי כי אין להטיל עונש אחד ואחיד על כל נאשם שעובר עבירת נשק מסוימת. הגישה האינדיבידואלית כלפי הענישה דורשת לבחון את מעשה העבירה הקונקרטי. כן יש לתת את הדעת על השוני בין הנאשמים – שוני שנובע מסוג העבירה, מחלקו של כל נאשם במסכת העבריינית, ומהנסיבות האישיות של כל נאשם. ואולם, כך נהג בית המשפט המחוזי במקרה זה. בגזר הדין נבחנו כל הפרמטרים לקולא ולחומרה ביחס לכל נאשם. נקודת האיזון שנבחרה אינה מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור בתוצאה העונשית. 5. סוף דבר, אציע כי נדחה את שלושת הערעורים. המשנה לנשיאה הנשיאה א' חיות: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה נ' הנדל. ניתן היום, י"ב באדר א התשפ"ב (‏13.2.2022). ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ש ו פ ט _________________________ 21063830_Z03.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1