זוהיר חאלד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6383/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6383/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: זוהיר חאלד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה, מיום 28.5.2012, בת"פ 51546-06-11, שניתן על ידי כב' השופט ע' גרשון תאריך הישיבה: כ"ג באלול התשע"ד (18.9.2014) בשם המערער: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: מתורגמן: עו"ד אופיר טישלר גב' ברכה וייס יהונתן גורנברג פסק-דין השופט א' שהם: 1. זהו ערעור על חומרת העונש אשר נגזר על המערער בבית המשפט המחוזי בחיפה, בת"פ 51546-06-11, ביום 28.5.2012, על-ידי כב' השופט ע' גרשון. 2. המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, כמפורט להלן: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נשיאת והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין. 3. בעקבות הרשעתו בדין נגזרו על המערער העונשים הבאים: בגין העבירה שעניינה חבלה חמורה בנסיבות מחמירות נדון המערער לשמונה שנות מאסר לריצוי בפועל; בגין עבירות הנשק הושתו על המערער שבע שנות מאסר שירוצו בחופף, כך שעונשו של המערער יעמוד על שמונה שנות מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרו, 21.6.2011; כמו כן, הוטלו על המערער 18 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך שלוש שנים, כל עבירה מסוג פשע. עובדות כתב האישום המתוקן 4. בכתב האישום מסופר על סכסוך שהתגלע בין המערער לבין תושב כפר שעב בשם מועתז אבו דעוף (להלן: המתלונן), בשל נוכחותו של המתלונן באירוע בו נדקר המערער על-ידי אחרים. נטען בכתב האישום, כי ביום 9.6.2011, בסמוך לשעה 14:40 הגיע המערער, כשהוא נוהג ברכב ולצידו נוסע אחר (להלן: האחר), לקרבת מוסך המצוי בכפר כאבול. המערער החזיק ברכבו, ללא היתר כדין, אקדח הטעון בתחמושת. משהגיע המערער למוסך, הוא הבחין במתלונן כשהוא יושב ברכבו, ובשלב זה חסם המערער באמצעות רכבו את דרכו של רכב המתלונן. המתלונן, אשר הבחין במעשה, יצא מרכבו והחל לברוח לתוך המוסך. או אז, ירדו המערער והאחר מרכבם, כאשר המערער מחזיק בידו אקדח ואילו האחר מחזיק בכלי נשק קר. המערער החל לרדוף אחר המתלונן, תוך שהוא יורה לעברו מאקדחו. באופן זה ירה המערער לעבר המתלונן 6-4 כדורים ופגע ברגלו הימנית. לאחר שהמתלונן נפגע ונפל לרצפה, הגיע למקום אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה, ודחף את המערער הצידה. לאחר מכן, עזב המערער את המקום בנהיגה ברכבו. כתוצאה ממעשיו של המערער, נגרם למתלונן פצע ירי בעצם הירך הימנית והוא נזקק לניתוח. גזר דינו של בית משפט קמא 5. בית משפט קמא התייחס בחומרה רבה להתנהגותו של המערער בציינו, כי "נפשו של הציבור קצה במצב שבו עבריינים מחזיקים בנשק חם ומשתמשים בו כדי לפגוע ביריביהם, ובין היתר, פוגעים בעוברי אורח תמימים שנקלעו במקרה לזירת הירי". בית משפט קמא סבר, כי במקרה דנן מדובר בעבירות בנשק מן הסוג החמור ביותר, כאשר הנסיבות המתוארות בכתב האישום "מלמדות על התנהגות עבריינית חמורה ומסוכנת", שעה שהמערער נטל את החוק לידיו וירה לעבר המתלונן "לאור היום מבלי לנסות להסתתר או להסוות עצמו". בנוסף, אין להתעלם מן העובדה כי האקדח בו השתמש המערער לא נתפס ולא הוסגר לידי המשטרה עד עצם היום הזה. בנסיבות אלה, קבע בית משפט קמא, כי מאחר שהתנהגותו של המערער היתה בריונית וחסרת כל אחריות, נוטה הכף להטלת העונשים המירביים הקבועים בחוק (14 שנות מאסר בגין החבלה החמורה בנסיבות מחמירות, ו-10 שנות מאסר בגין עבירות הנשק). ואולם, בשים לב לנסיבות המקלות, ובכלל זאת, גילו הצעיר של המערער; העדר עבר פלילי; הודייתו באשמה תוך חסכון זמן שיפוטי; הצער והחרטה שהביע; ופציעתו של המתלונן "שלא היתה כזו שסיכנה את חייו", החליט בית משפט קמא שלא למצות את הדין עם המערער. לאחר זאת, נגזרו על המערער העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל. הערעור על חומרת העונש 6. בהודעת ערעור שהוגשה על-ידי עו"ד אביגדור פלדמן, בא כוחו של המערער, נטען כי עונש המאסר שנגזר על המערער "הוא חמור ומחמיר מסוגו וחורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע המערער". עוד נטען, כי בית משפט קמא נתן משקל יתר לשיקול ההרתעה הכללית, במידה שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הענישה המקובלים בשיטת משפטנו. הודעת הערעור סוקרת פסקי דין רבים, הן של בתי המשפט המחוזיים והן של בית משפט זה, במסגרתם הוטלו עונשים קלים בהרבה, בגין ביצוע עבירות דומות. בין היתר, הוצג פסק הדין שניתן בע"פ 9373/10 ותד נ' מדינת ישראל (14.9.2011) (להלן: עניין ותד), שם השית כב' השופט ע' גרשון על מערער שהחזיק באקדח, מחסנית, וכ-70 כדורים, 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית משפט זה קיבל את הערעור והפחית את עונש המאסר לכדי 30 חודשי מאסר בפועל, בציינו כי אמנם הגיעה העת להחמיר בעונשם של המבצעים עבירות בנשק "אולם ראוי שהדבר ייעשה בהדרגה". פסק דין נוסף שאוזכר על-ידי המערער הוא ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד (28.11.2011), שבו התקבל ערעורה של המדינה על קולת עונשו של המשיב, אשר החזיק במספר כלי נשק ותחמושת, וביצע "יריות שמחה" באזור מגורים. המשיב נדון בבית המשפט המחוזי ל-16 חודשי מאסר, ובבית משפט זה הוחמר עונשו לכדי 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מבלי למצות עמו את הדין. על יסוד הפסיקה שפורטה בהודעת הערעור, נטען על-ידי המערער, כי הפרשנות שניתנה להלכה הפסוקה ולמדיניות הענישה הנהוגה בעבירות נשק "היא פרשנות שגויה, ויישומה עולה כדי עיוות דין של ממש". 7. עוד נטען, כי נסיבות ביצוע העבירה על-ידי המערער אינן כה חמורות כפי שסבר בית משפט קמא, שכן לדידו של המערער, המתלונן היה מעורב בתקיפה קודמת שבוצעה כלפיו, במסגרת סכסוך רב שנים בין המשפחות. נטען בנוסף, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לשיקולי השיקום בעניינו של המערער, כמו גם לגילו הצעיר, בהיותו כבן 21 שנים במועד ביצוע העבירות. לפיכך, התבקשנו להקל באורח משמעותי בעונשו של המערער. הדיון בערעור 8. בפתח הדיון בערעור קיבלנו, בהסכמת המשיבה, מסמך שכותרתו "הסכם סולחה", ובו נאמר כי המתלונן ואביו של המערער, מכוח היותו מיופה כוח שלו, חתמו ביום 2.1.2013, בנוכחות עו"ד עכרי היתם, על הסכם סולחה "על מנת לעשות שלום בית בין שני הצדדים ובין שתי המשפחות". יאמר כבר עתה, כי הסכם זה אינו מנוסח כהסכם סולחה קלאסי, אך ניתן להבין ממנו כי המתלונן מוכן לסלוח למערער על מעשיו. עו"ד פלדמן, בא כוחו של המערער, ביקש להעמיד במרכז הערעור את גילו הצעיר של המערער, שהיה בעת ביצוע העבירה כבן 21 שנים ו-6 חודשים. לגישתו על עו"ד פלדמן, יש להחיל על המערער את המבחנים שנקבעו בע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2013) בנושא ענישתם של "בגירים צעירים", למרות שכאמור, גילו של המערער הוא למעלה מ-21 שנים. עו"ד פלדמן סבור, כי יש לראות את המערער כמתבגר צעיר, אשר יכולתו לשלוט בכעסים ולהבין את מהות מעשיו, מצומצמת יותר. עוד נטען, כי מדובר במערער שעברו נקי, וזוהי לו הסתבכות ראשונה וחד פעמית עם החוק. בנסיבות אלה, ועל יסוד פסיקתו של בית משפט זה, התבקשנו להעמיד את עונש המאסר בפועל על 5 שנים לכל היותר. 9. עו"ד אופיר טישלר, בא כוחה של המשיבה, מתנגד לקבלת הערעור בהצביעו על נסיבותיה החמורות של העבירה, שהסתיימה בפציעתו של המתלונן ברגלו, אך בנקל היתה יכולה להסתיים בתוצאה קטלנית. לגישת המשיבה, יש ליתן מענה הולם לתופעה ההולכת ומתרחבת של שימוש בנשק חם לפתרון סכסוכים, ולפיכך יש מקום להעלאת רמת הענישה, שכן "הענישה בעבירות אלה היא נמוכה מדי". המשיבה מסכימה כי גילו הצעיר של המערער צריך לשמש פקטור בענישה, אך ככל שהנסיבות חמורות יותר, יש ליתן לשיקול הגיל, כך לגישת המשיבה, משקל מועט יותר בין כלל שיקולי הענישה. בתום הדיון איפשרנו למשיבה להגיש פסיקה, אשר מצביעה, לטענתה, על רמת ענישה קרובה לעונש שהושת על המערער, ולפסיקה זו נתייחס בהמשך דברינו. 10. יצוין, כי לקראת הדיון בערעור ביקשנו לקבל תסקיר מעודכן בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי המערער שולב בתקופת מאסרו בקבוצות טיפוליות "לשליטה בכעסים", ובשלבים האחרונים של הקבוצה הטיפולית "המתקדמת", הוא הצליח לחשוף מעולמו הפנימי וגילה "השתדלות ורצינות". המערער תואר על-ידי גורמי שב"ס כאסיר חיובי ו"בעל מוטיבציה ורצון לחולל שינוי באורחות חייו". עם זאת, נאמר בתסקיר כי יחסו של המערער לעבירה אינו מגובש דיו והוא זקוק להמשך טיפול מעמיק, לשם הבנת המניעים לביצוע מעשיו "וכיצד אורחות חייו הובילו להתנהגות בעייתית". דיון והכרעה 11. לאחר שבחנו את גזר דינו של בית משפט קמא ונתנו דעתנו לטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל, שכן עונשו של המערער סוטה באורח מהותי מרמת הענישה המקובלת בעבירות כגון דא. להלן נפרט את הטעמים לעמדתנו זו. 12. אכן, אין להקל ראש במעשיו של המערער, אשר ביקש לפגוע במתלונן, תוך שימוש בנשק חם, בראש חוצות ולאור היום, כחלק מסכסוך דמים בין משפחות יריבות. המערער ירה מספר כדורים לעברו של המתלונן, ולמרבה המזל הסתיים האירוע בפציעה שאינה מסכנת חיים, מבחינתו של המתלונן. עוד יש להזכיר, כי האקדח והתחמושת הוחזקו על-ידי המערער שלא כדין, ולא הוסגרו לידי המשטרה עד עצם היום הזה. 13. עבירות מעין אלה מחייבות, ככלל, תגובה עונשית חריפה, בשים לב לפוטנציאל הנזק לקורבן העבירה ולפגיעה בשלומו ובטחונו של הציבור בכללותו. ואולם, נראה כי בנידון דידן, בית משפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערער, מבלי שניתן משקל ראוי לעובדה כי זוהי הסתבכותו הראשונה והיחידה עם החוק; להודאתו של המערער באשמה והבעת חרטתו של מעשיו; לגילו הצעיר של המערער במועד ביצוע העבירה; ולפוטנציאל השיקום, כעולה מתסקירו העדכני של שירות המבחן. המשיבה מבקשת "לעלות מדרגה" ברמת הענישה בעבירות מסוג זה, אך לדעתנו אין זה המקרה המתאים לכך, ומכל מקום, גם אם הגיעה העת להחמיר בענישה, מן הראוי כי הדבר ייעשה בהדרגה, כפי שנקבע בעניין ותד. האסמכתאות שהוגשו על-ידי המשיבה מלמדות, אכן, כי מדובר בענייננו "בקפיצת מדרגה" עונשית, בשים לב לרמת הענישה המקובלת בפסיקתו של בית משפט זה. כך, בע"פ 6395/12 עזריאל נ' מדינת ישראל (2.2.2014), הושתו על המערער 6 שנות מאסר בגין ביצוע עבירות בנשק, איומים, נסיון לתקיפת שוטר, וכן חבלה בנסיבות מחמירות, בשל ירי במפשעתו של המתלונן וגרימת נזקים רפואיים חמורים. הערעור התקבל, למרות עברו הפלילי המכביד של המערער, וזאת בשל מצבו הרפואי הקשה, והעונש הועמד על 5 שנות מאסר לריצוי בפועל. בע"פ 2757/90 ברדריאן נ' מדינת ישראל (25.6.1991) (להלן: עניין ברדריאן) אישר, אמנם, בית משפט זה עונש של 7 שנות מאסר לריצוי בפועל, אך זאת בגין מעשה שהוגדר, מלכתחילה, כנסיון לרצח, ורק במסגרת הסדר טיעון הורשע המערער בחבלה בנסיבות מחמירות. המדובר בפרשה זו במספר יריות שכוונו על-ידי המערער לעברו של המתלונן, שפגעו בירכיו, בבטנו ובגבו, דבר שגרם לדימום פנימי בחזהו של המתלונן ובקרע בטחול. הוסכם בין הצדדים, כי עונשו של המערער יעמוד בטווח שבין 5 ל-8 שנות מאסר, ובית המשפט המחוזי גזר עליו 7 שנות מאסר, בציינו כי אלמלא הסדר הטיעון, לא היה מהסס לגזור עליו עונש חמור יותר. בית משפט זה דחה את הערעור, בשים לב לנסיבות החמורות במיוחד של האירוע, בציינו כי "מזלו של המערער הוא שתוצאות המעשה לא היו חמורות יותר". כפי שניתן לראות בנקל, אין כל בסיס להשוואה בין המקרה שלפנינו לבין הפרשה שנדונה בעניין ברדריאן, ולא למותר הוא לציין כי באותו מקרה הושת על המערער עונש קל יותר מזה שנגזר על המערער דכאן. 14. סוף דבר, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לענין, וגם אם מקובלת עלינו, עקרונית, מגמת ההחמרה בענישה בעבירות הנשק לסוגיהן, הננו רואים לקבל את הערעור ומעמידים את עונש המאסר לריצוי בפועל על 6 שנות מאסר. אין שינוי ביתר חלקי גזר הדין. ניתן היום, ה' בתשרי התשע"ה (‏29.9.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12063830_I09.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il