פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 6377/02
טרם נותח

יאסין עבד אל חאק נ. מדינת ישראל

תאריך פרסום 05/01/2004 (לפני 8156 ימים)
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 6377/02 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 6377/02
טרם נותח

יאסין עבד אל חאק נ. מדינת ישראל

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"פ 6377/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6377/02 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי המערער: יאסין עבד אל חאק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.6.02 בתפ"ח 1118/00 שניתן על-ידי כבוד השופטים ש' סירוטה, א' טל ונ' אחיטוב תאריך הישיבה: י"א בטבת תשס"ד (5.1.04) בשם המערער: עו"ד י' ויסבוך בשם המשיבה: עו"ד ד' זכריה פסק-דין בהחלטתנו מיום 27.4.03 דחינו את רובן ככולן של השגות המערער על צדקת הרשעתו בעבירת רצח בכוונה תחילה. עם זאת מצאנו טעם בהחזרת ההליך לבית-המשפט המחוזי להשלמה ביחס לטענת המערער, כי לאחר שנוכח כי המנוחה מתה או קרובה למות, הנשים את המנוחה וניסה להחיותה; דבר, שלטענת המערער, שולל את צדקת קביעתו של בית-המשפט המחוזי כי ביצע את מעשה ההמתה לאחר שהחליט להמית את המנוחה. בהחלטתנו האמורה ביקשנו מבית-המשפט המחוזי להשלים את פסק-דינו ביחס לשתי השאלות הבאות: "כלום קיבל את גרסת המערער (או הניח לטובתו) כי ניסה להנשים את המנוחה? ואם התשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, מה ההשלכה שיש לכך לעניין צדקת המסקנה שאליה הגיע בהכרעת-דינו, כי בהטביעו את המנוחה החליט המערער להמיתה?" בפסק-דינו המשלים קבע בית-המשפט המחוזי כי לא האמין לטענת המערער כי ניסה להנשים את המנוחה. אף שבכך התייתר מלפניו הצורך לדון בשאלה השנייה שהצגנו לו, טרח בית-המשפט והסביר, כי החלטתו של המערער להמית את המנוחה נלמדת גם מהתנהגותו לאחר מעשה ההמתה "כשהסתלק מהדירה מבלי להזעיק עזרה וכשמנע מילדי המנוחה לחזור לדירתם ובכך מנע מהם להזעיק עזרה". בטיעונה המשלים לפנינו ניסתה הסניגורית לשכנענו, כי ממצאי פסק-דינו המשלים של בית-המשפט המחוזי אינם מתיישבים עם ממצאי פסק-דינו המקורי וכי גם הכרעתו החוזרת, להרשיע את המערער ברצח בכוונה תחילה, איננה יכולה לעמוד. טענות אלו אין בידינו לקבל. בפסק-דינו המשלים השיב בית-המשפט המחוזי בלשון חד משמעית על השאלה הראשונה שהצגנו לו, ומעבר לצורך הכריע גם בשאלה השנייה. הכרעתו המשלימה היא הכרעה עובדתית מובהקת, וחרף טיעונה הסדור של באת-כוח המערער - שטענה לזכות המערער כל מה שניתן היה לטעון לזכותו - לא מצאנו עילה מוצדקת להתערב בממצאיו ובמסקנתו של בית-המשפט המחוזי, כי במעשהו של המערער התקיימו כל רכיבי הכוונה תחילה. נמצא כי בדין הורשע המערער בביצוע הפשע שיוחס לו. הערעור נדחה. ניתן היום, י"א בטבת תשס"ד (5.1.04). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02063770_F11.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.