מנשה לוי נ. כונס הנכסים הרשמי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6373/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: מנשה לוי נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. המוסד לביטוח לאומי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' שקד) מיום 20.4.2023 בפש"ר 2359/08 בשם המערער: עו"ד דקלה עקנין שרעבי פסק-דין השופט ד' מינץ: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' שקד) מיום 20.4.2023 בפש"ר 2359/08, בה נדחתה בקשת המערער להחלת הפטר שניתן לו על חוב מזונות למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). הרקע לערעור בתמצית שבתמצית, ביום 1.4.2009 ניתן צו כינוס לנכסי המערער על פי בקשתו, וביום 12.9.2010 הוא הוכרז פושט רגל. נגד המערער הוגשו שתי תביעות חוב בסך כולל של 286,000 ש"ח, שהעיקרית שבהן היא תביעת המל"ל בסך של 243,000 ש"ח בגין חוב מזונות. ביום 1.5.2011 ניתן למערער צו הפטר. נקבע כי התמשכותו של ההליך לא תועיל למל"ל ולנושה הנוסף, שכן כל תשלום שצפוי להתקבל בקופת פשיטת הרגל בשנים הבאות יגיע בסופו של דבר אך ורק למל"ל שממילא ההפטר אינו אמור לחול לגביו. לפיכך, וחרף העובדה שבדרך כלל לא ראוי ליתן הפטר לחייב בחלוף פרק זמן כה קצר בהליך, יש הצדקה ליתן למערער הפטר. לצד זאת נקבע כי לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן הפטר מחוב המזונות. המערער לא השלים עם הקביעה כי ההפטר לא חל על חוב המזונות, והגיש על כך ערעור לבית משפט זה (ע"א 4455/11). בדיון שהתקיים בערעור ביום 28.3.2012 הבהיר בא-כוח המל"ל כי מתוך הגמלאות המשולמות למערער – קצבת תלויים וקצבת נכות – המל"ל זכאי לקזז את קצבת התלויים וכן עד 10% מקצבת הנכות, ובלבד שהסכום שיקבל המערער לא יפחת מהסכום של גמלת הבטחת הכנסה. על רקע הסברים אלה הודיעו באי-כוחו של המערער כי הם אינם עומדים על הערעור, ובהתאם לכך הערעור נמחק. בחלוף למעלה מעשור, ביום 16.2.2023 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה להחלת ההפטר על חוב המזונות. נטען כי מאז הדיון שהתקיים לפני בית משפט זה מצבו הבריאותי של המערער התדרדר קשות, ושינוי נסיבות מהותי זה מהווה עילה להחלת ההפטר גם על חוב המזונות. המערער ציין כי הוא עומד בכל הקריטריונים ליישום החריג להחלת הפטר על חוב מזונות, ובכלל זה שהוא מתקיים מקצבת נכות מהמל"ל בסך של 4,000 ש"ח; אין לו פוטנציאל השתכרות; ומדובר בחוב שנוצר לפני שנים ארוכות. עוד ציין כי קיזוז חוב המזונות על ידי המל"ל בסך של 498 ש"ח לחודש נעשה בניגוד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בדיון האמור. זאת שכן המערער זכאי כיום לגמלת הבטחת הכנסה בסך של 4,000 ש"ח, והוא מקבל קצבת נכות העומדת גם כן על סך של 4,000 ש"ח, ולפיכך כלל לא ניתן לקזז מקצבתו דבר. המל"ל מצדו התנגד לבקשה. נטען כי הקביעה שההפטר שניתן למערער לא יחול על חוב המזונות הפכה חלוטה זה מכבר, והוא לא הצביע על הוראה משפטית המצדיקה דיון מחדש בעניין. עוד נטען כי נוסף על קצבת הנכות שציין המערער, הוא מקבל מהמל"ל קצבאות נוספות – קצבת שירותים מיוחדים וקצבת מוגבלות – כך שכלל הקצבאות המשולמות לו מדי חודש מסתכמות לסך של כ-8,000 ש"ח. בנסיבות אלה, קיזוז של כ-500 ש"ח מותיר בידי המערער סכום גבוה משמעותית מסכום הבטחת ההכנסה. כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) הצטרף לעמדת המל"ל. ביום 20.4.2023 ניתנה ההחלטה מושא הערעור שלפנינו, בה נדחתה בקשת המערער. נקבע כי בנסיבות העניין אין הצדקה להחיל את ההפטר שניתן על חוב המזונות. זאת הן מאחר שהעניין כבר נדון וקיימת החלטה חלוטה בעניין שניתנה על ידי בית משפט זה; והן מאחר שבהתאם לתגובת המל"ל, הכנסת החייב הכוללת עומדת על סך של כ-8,000 ש"ח, ולפיכך קיזוז חודשי בסך של כ-500 ש"ח אינו נוגד את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בדיון לפני בית משפט זה. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער, מאז שהסתיים ההליך לפני בית משפט זה מצבו הבריאותי החמיר מאוד. כמו כן, גם מצבו הכלכלי חמור. הוא מתקיים בדוחק מקצבת נכות בסך של כ-4,000 ש"ח בלבד, כאשר קצבת השירותים המיוחדים המשולמת לו מיועדת לתשלום עבור המטפל שלו ולא היה כל מקום להתחשב בה. עוד נטען כי נוסף על השינוי שחל במצבו הבריאותי, חל גם שינוי בהלכה המשפטית והוכרה האפשרות ליתן הפטר מחוב מזונות למל"ל. לטענתו, אין זה סביר שבית המשפט יתעלם משינוי ההלכה ומההחמרה המשמעותית במצבו הרפואי, ויותיר את חוב המזונות למל"ל בעינו. המערער הוסיף כי בהתאם לסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) בית המשפט רשאי לעיין מחדש בכל צו שנתן, וגם מטעם זה לא היה מקום לדחות את בקשתו אך מחמת קיומה של החלטה חלוטה בעניין. לגישת המערער, נסיבות חייו, גילו (כבן 66), משך הזמן בו היה מצוי בהליך פשיטת הרגל, מצבו האישי והמשפחתי, מצבו הבריאותי ומצבו הכלכלי, מוליכים כולם למסקנה כי יש להחיל את ההפטר שניתן לו על חוב המזונות. בתשובתו טען המל"ל כי דין הערעור להידחות. המערער לא טען ולא הוכיח כי יש לסטות מהחזקה לפיה חובו נוצר בחוסר תום לב מובהק עת זנח את חובתו המשפטית והמוסרית לזון ולכלכל את ילדיו. העובדה שמצבו אינו מן המשופרים ידועה, וכך היה גם בעת הליך פשיטת הרגל שכן אחרת כלל לא היה בא בשעריו. המחוקק מודע לכך שמצבם של פושטי הרגל אינו מן המשופרים, וחרף זאת החליט שלא להחיל את ההפטר על חוב מזונות. כמו כן, חזקה על המחוקק כי ידע שמצב רפואי אינו הולך ומשתפר אלא להיפך, ולמרות זאת לא מצא לנכון לקבוע כי חוב המזונות יופטר לאחר שנים. המל"ל הוסיף כי אין מקום לפתוח החלטות חלוטות שניתנו לפני שנים ארוכות. ככל שברצונו של המערער להפחית את הסכום המקוזז באופן חודשי, פתוחה לפניו הדרך לפנות לסניף המל"ל המטפל בעניינו, ובמקרה הצורך אף לפנות לבית הדין לעבודה. כך או כך, אין הצדקה לערער על החלטת בית המשפט של פשיטת רגל שנים לאחר שהסתיים ההליך והמערער אינו במעקב של גורם כלשהו הנוגע להליך. ולבסוף עמד המל"ל על סכומי הקצבאות העדכניים שמקבל המערער מדי חודש. דיון והכרעה החלטנו לדחות את הערעור לפי הסמכות הנתונה לנו בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. אכן, סעיף 181 לפקודה מעניק לבית המשפט של פשיטת רגל סמכות לעיין מחדש בהחלטות שניתנו על ידו. ברם כפי שנקבע לא אחת, השימוש בסמכות זו צריך שייעשה בזהירות, על מנת שלא לכרסם בעיקרון סופיות הדיון (רע"א 5606/23 בלובל נ' הולנדר, פסקה 12 (4.9.2023); ע"א 2823/22 אבו דקה נ' הכונס הרשמי, פסקה 9 (30.8.2022); ע"א 8488/18 ‏משקל נ' עו"ד רונן בצלאל, נאמן, פסקה 9 לפסק דינו של השופט י' עמית (17.6.2019)). בענייננו בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון לעשות שימוש בסמכותו ולשנות מצו ההפטר על מגבלותיו שניתן למערער לפני למעלה מעשור, ולא מצאנו מקום להתערב בכך. בהתאם לסעיף 69(א)(3) לפקודה, ברירת המחדל היא שצו הפטר לא יחול על חוב מזונות, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. נוכח חשיבותו החברתית של מוסד המזונות, נקבע כי השימוש בחריג הקבוע בסעיף זה – שעמד בעינו גם בעת שניתן למערער צו ההפטר – ייעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. אכן, מאז ניתן צו ההפטר למערער הותוו בפסיקה השיקולים שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע בשאלת תחולתו של צו הפטר על חוב מזונות. נקבע כי השימוש בחריג שבסעיף 69(א)(3) לפקודה שמור למקרים בהם שוכנע בית המשפט כי החייב נהג בתום לב, והוא נתון במצב קשה שאינו עתיד להשתפר –מבחינה כלכלית; מבחינת בריאותו הלקויה וגילו המתקדם; עקב הימשכות ההליכים בעניינו לאורך שנים רבות; נוכח הפגיעה בזכותו לקיום מינימלי בכבוד; ולרוב מכל הבחינות יחד (ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, פסקה 15 (26.9.2016) (להלן: עניין סלימאן); רע"א 7940/13 קצקה נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות 13-11 (29.1.2014); ע"א 4739/22 בירן נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (28.9.2022); ע"א 2154/22 יזדי נ' עו"ד ג'אדי זועבי הנאמן לנכסי החייב, פסקה 7 (9.8.2022)). ברם לא מצאנו כי יישומם של שיקולים אלה מוליך לתוצאה בה חפץ המערער. ראשית, חוב המזונות של המערער נוצר כבר בשנת 1996, שנים רבות טרם ההרעה הנטענת במצבו הרפואי, ואין כל ראשית ראיה לכך שמדובר בחוב שנוצר בתום לב (ראו בהקשר זה: עניין סלימאן, פסקה 23; והשוו: ע"א 6989/21 אלקלעי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 13 (26.1.2022)). כמו כן, הליך פשיטת הרגל שנוהל ארך כשנתיים בלבד. בנוסף, על פי הנתונים העדכניים המפורטים בתגובת המל"ל, המערער מקבל גמלאות בסך כולל של 8,390 ש"ח מדי חודש, כאשר הסכום המקוזז מהן לטובת חוב המזונות עומד על 579 ש"ח. אף אם חלק מהסכום משמש לצורך תשלום למטפל, אין מדובר במצב שבו קיזוז סכום המזונות פוגע בזכותו של המערער לקיום מינימלי בכבוד. אמנם, מצבו הרפואי אינו מן המשופרים ואף התדרדר לאורך השנים, ברם בשים לב למכלול השיקולים המפורטים, אין בו כשלעצמו כדי להצדיק את החלת ההפטר על חוב המזונות שצבר. גם אין בגילו של המערער כדי להצדיק את שינוי צו ההפטר. ההפטר ניתן כאמור לפני למעלה מעשור עת היה המערער כבן 54, וחלוף הזמן כשלעצמו לא רק שאינו מצדיק את שינוי הצו, אלא להיפך – יש בו כדי להגביר את הצורך בנקיטת משנה זהירות בשינוי ההחלטה. בשולי הדברים יוער כי כעולה מתגובת המל"ל, המערער לא ניצב בפני שוקת שבורה. באפשרותו לפנות לסניף המל"ל המטפל בו באופן ישיר ולהעלות טענותיו בנוגע לשיעור הקיזוז החודשי, לרבות בנוגע לקיזוז מקצבת השירותים המיוחדים; ובמידת הצורך אף לפנות לבית הדין לעבודה בעניין (סעיף 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972). הערעור נדחה אפוא, ועמו גם הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד המערער. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הדיון הקבוע ליום 8.5.2024 – בטל. ניתן היום, ‏ב' באדר א' התשפ"ד (‏11.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23063730_N04.docx שא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il