אלי זריהן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6373/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6373/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערער: אלי זריהן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.6.2011 בת"פ 12415-10-09 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' סלע תאריך הישיבה: ז' בסיון התשע"ג (16.5.2013) בשם המערער: עו"ד ארז גוטמן בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע) בת"פ 12415-10-09, מיום 27.6.2011, במסגרתו נדון המערער ל-6 שנות מאסר לריצוי בפועל ול-20 חודשי מאסר על-תנאי, וכמו כן חוייב בתשלום פיצויים למתלונן בסך של 50,000 ₪. 2. ביום 18.9.2009 בשעה 01:30 לערך הגיע המערער למרכז זיו שבחיפה, בעקבות קריאה טלפונית מבנו, יליד שנת 1995. עובר לשיחה הטלפונית ארעה תקרית בין המתלונן, יליד שנת 1993, לבין בנו של המערער, במהלכה לקח המתלונן בקבוק וודקה מידי בנו של המערער – אשר היה שתוי – שפך אותו וזרקוֹ, לאחר שאמר לו כי שתה יותר מדי. בנו של המערער מחה על מעשיו של המתלונן, ואז נתן לו המתלונן סטירה, בעקבותיה נפל בנו של המערער על הארץ ועינו התנפחה. או אז התקשר לאביו, זה הגיע למקום, ובנו הצביע על המתלונן כמי שפגע בו. המערער ניגש אל המתלונן כשהוא מצויד בכלי מזכוכית, קילל אותו, הנחית את כלי הזכוכית ושבר אותו על צווארו של המתלונן. פרצה קטטה, המתלונן נפל ארצה כשהוא מדמם, אך המערער המשיך לבעוט בו ולהכותו באגרופים עד אשר הצליח המתלונן לברוח. המערער רדף אחריו כברת דרך, וצעק "אני אהרוג אותך" או "אני אזיין אותך". המתלונן פּוּנה לטיפול רפואי בבית חולים, נגרמו לו מספר חתכים בצוואר שהצריכו תפירה והותירו אצלו צלקות קשות והגבלה בתנועת הצוואר וכן חתך בלחי וחתך באוזן, אשר הצריכו תפירה גם הם. נשברה למתלונן שן, נגרמה לו חבלה, נפיחות רבה באף, והיצרוּת מעבר אוויר הגורמת לקשיי נשימה, וכן גם חבלה במרפק. בגין אלו, הורשע המערער בחבלה בכוונה מחמירה. 3. בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי קיים אינטרס מובהק וחד-משמעי לשרש את התופעה של שימוש בכוח ובאלימות לשם ישוב מחלוקות, סגירת חשבונות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר, בין אם זה סכין או כלי משחית אחר, בדרך של הטלת עונשי מאסר ממושכים. בית המשפט המחוזי ציין כי עצם התרחשותו של האירוע המקדים ולאחריו המפגש של המערער עם בנו הפצוע, אין בהם כדי להצדיק את מעשה התקיפה של המערער או להוות נסיבה להקלה בעונשו. יש לראות בחומרה את העובדה כי המערער בהיותו אדם בוגר לא כבש את כעסו ותקף באכזריות את המתלונן, קטין – תלמיד כיתה י"א, באמצעות בקבוק זכוכית, בשל סכסוך פעוט בין המתלונן לבנו. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי תקיפת קטין מחמירה את מעשיו של המערער פי כמה, וכי המערער בהיותו אב לילדים אמור לשמש להם דוגמה להתנהלות נכונה בחיים בכלל, ובפתרון סכסוכים בפרט. צויין גם כי יש לייחס חשיבות לסבל ולכאב שנגרמו למתלונן בשל פציעתו ומחמת הטיפולים הרפואיים אותם נאלץ לעבור, וכן להשפעת הפציעה על חייו, וכי יש ליתן לכך משקל הולם במערך האיזונים בעת גזירת דינו של המערער. 4. בית המשפט המחוזי ציין כי הענישה היא אינדיבידואלית, ולפיכך מצוּוה בית המשפט לשקול בנוסף על חומרת העבירה ותוצאותיה גם שיקולים הנוגעים ישירות למערער, בכללם עברוֹ, נסיבותיו האישיות, נטילת אחריות, חרטה ושיקולי שיקום וחינוך. בית המשפט המחוזי ציין כי למערער ישנן הרשעות קודמות בעבירות שונות, לרבות בעבירות אלימות ובהחזקת סכין, ואולם מעולם לא ריצה עונש של מאסר בפועל. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי וציין כי המערער לא נטל אחריות על מעשה האלימות ולאורך כל ההליך התכחש לאחריותו, ואף טען כי המתלונן הוא אשר תקפוֹ מלכתחילה, וכתוצאה מכך עמד המתלונן בחקירה נגדית ממושכת ובכך שב לחווֹת את האירוע הקשה מתחילתו ועד סופו. בית המשפט המחוזי ציין לזכוּת המערער את העובדה כי לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, הביע חרטה על מעשיו, ואף התנצל בפני אבי המתלונן. 5. בית המשפט המחוזי חזר על ההלכה הפסוקה לפיה יש להחמיר בעונשים המוטלים בגין העבירה בה הורשע המערער, וכי רף הענישה המקובל ביחס לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה נע בין חמש וחצי שנות מאסר לבין תשע שנות מאסר. לאחר שבחן את מכלול הנתונים, השיקולים והנסיבות לקולא ולחומרה, תוך איזון ביניהם, גזר בית המשפט המחוזי על המערער כאמור 6 שנות מאסר בפועל, 20 חודשי מאסר על-תנאי, וכמו כן חוייב המערער בתשלום פיצוי למתלונן בסך של 50,000 ₪. מכאן הערעור שלפנינו. 6. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי, לא איזן כהלכה בין שיקולי הענישה השונים, וטעה בהעמדת עונשו על שנות מאסר ארוכות כל כך. משקל-יתר ניתן לשיקולי ההרתעה והאינטרס הציבורי, על חשבון שיקולי הענישה האינדיבידואליים; מדובר בעבירה תוצאתית, ולפיכך לא היה מקום לשקול מה יכל לקרות למערער, אלא לבחון את הנזק שנגרם בפועל; פציעותיו של המתלונן ונזקיו נמצאים ברף הנמוך בעבירות כגון דא; המתלונן אמנם קטין, אך נראה כבגיר, חסון ומוצק הרבה יותר מבנו של המערער; המערער לא ריצה מאסר בפועל בגין הרשעותיו הקודמות, והעבירה האחרונה בגינה הורשע בוצעה כשבע שנים עובר למועד האירוע הנדון; המערער הביע חרטה; בנו הותקף על-ידי המתלונן; המערער לא תכנן את מעשה התקיפה; המערער היה נתון בסערת רגשות כשבנו הזעיקוֹ כשהוא בוכה והיסטרי. מצבו הנפשי הנסער של המערער הוא תולדה מצערת של צירוף נסיבות מורכב ממצבה הבריאותי של בתו (ששוחררה יומיים קודם לכן מבית החולים) ובעיקר רעייתו, שהייתה מאושפזת אז בבית חולים לאחר ניתוח כריתת רחם בעקבות חשש לגידול סרטני; בנו של המערער נמצא במצוקה נפשית ומטופל על-ידי פסיכולוג קליני; המערער שהה כשנה וחצי מחוץ לביתו בתנאים מגבילים והיתה לכך השפעה קשה על משפחתו; אחותו נפטרה בעת ששהה אצלה ב'מעצר בית'; עונש של 6 שנות מאסר הוא עונש חמור מאד לעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, בהתייחס לתקדימים שבהם נגרמו נזקים קשים יותר מאלו שנגרמו למתלונן. 7. מנגד טען ב"כ המשיבה על הפגיעה הפיזית והנפשית במתלונן, על כך שניהול ההוכחות בבית המשפט המחוזי לא נזקף לחובתו של המערער, ועל החומרה הרבה שבתקיפה שכזו של בגיר כלפי קטין. 8. המערער ראוי לעונש קשה בגין האלימות החמורה ופגיעתה הרעה. שיקולי הגמול וההרתעה מחייבים מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח. ברם, המערער ראוי גם למידה מסויימת של רחמים והתחשבות. 'נתוני הפתיחה' של המערער לקראת הארוע היו קשים: מתח שהיה שרוי בו בשל בעיות בריאות קשות במשפחתו, אצל בתו ואצל רעייתו, מראה בנו החבול, הביאוהו לאובדן עשתונות. על כשלונו וחמת זעמו הוא משלם ועוד ישלם מחיר כבד ביותר, אישי ומשפחתי, כלכלי וחברתי. אך ניתן להפחית קמעא מתקופת המאסר כדי שהעונש יעמוד ברף הענישה המקובל, וראוי לעשות כן על מנת שלא להפלות את המערער לרעה ביחס לאחרים, וכדי ליתן ביטוי מסויים למצוקותיו האישיות. 9. כיוון שכך החלטנו להפחית שנה מעונש המאסר שנגזר על המערער ולהעמידו על 5 שנים. שאר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, כ"א בסיוון תשע"ג (30.5.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11063730_O01.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il