אבי שלום נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6371/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6371/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל המערער: אבי שלום נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 17.07.2012 בת"פ 43062-10-11 שניתן על ידי כבוד השופט ג' קרא תאריך הישיבה: כ"ט בכסל תשע"ד (2.12.13) בשם המערער: עו"ד רות בלום-דוד; עו"ד אבי חימי בשם המשיבה: עו"ד דפנה שמול בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ג' קרא) בת"פ 43062-10-11 מיום 17.7.2012, בו הושתו על המערער, לאחר שהורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן בשנית, במסגרת הסדר טיעון: 11.5 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת המעצר; מאסר מותנה למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה מבין העבירות בהן הורשע; קנס בסך 100,000 ש"ח או שמונה חודשי מאסר תחתיו; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים מיום שחרורו ממאסר וחילוט סך של 242,900 ש"ח, סך של 2,000 ש"ח, סך של 3,370 ש"ח, סך של 6,139$ ורכב מזדה. כתב האישום המתוקן הכיל שני אישומים. בגדרי האישום הראשון יוחסו למערער: קשירת קשר לסחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בנסיבות סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); סחר בסם מסוכן (ריבוי מקרים), לפי סעיף 13 לפקודה; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (ריבוי מקרים), לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודה. בגדרי האישום השני יוחסו למערער: סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודה; ניסיון לסחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודה בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודה. במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי ההגנה תטען לעונש באופן חופשי בעוד שהמאשימה תגביל עצמה ל- 11.5 שנות מאסר בפועל בצירוף עונשים נוספים. תמצית העובדות 1. היות שכתב האישום המתוקן בשנית מונה עשרה עמודים, נסתפק בתמצית העובדות כפי שהובאה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר די לנו בה לצורך ההכרעה בערעור. עניינו של כתב האישום בפרשת סחר בסמים מסוכנים שנתפסו בגבול ישראל-מצרים ונשמרו בחטיבה המרחבית הדרומית של אוגדת עזה תחת השגחתו של קצין האג"ם, רב סרן ערן קבלו (להלן: הקצין). המערער שירת בעבר תחת פיקודו של הקצין והשניים נשארו בקשר חברי גם לאחר שחרורו של המערער משירותו הצבאי. במהלך חתונה שהתקיימה בחודש יוני 2011, סיפר הקצין למערער כי מתוקף תפקידו מגיעים אליו למשמורת סמים הנתפסים על ידי כוחות צה"ל עד להעברתם לידי משטרת ישראל וכי המשטרה לא מגיעה לקחתם. המערער אמר לקצין כי באפשרותו למכור את הסמים והשניים קשרו קשר לסחור בסמים התפוסים ובסמים שעתידים להגיע לידי הקצין מתוקף תפקידו לשם עשיית רווח כספי. 2. השניים סיכמו כי התמורה שישלם המערער לקצין תהיה 30,000 ש"ח לק"ג הרואין ו- 10,000 ש"ח לק"ג חשיש. בד בבד קשר המערער קשר עם אביחי טיטו ועם שני ברכה לסחור בסמים שירכוש מהקצין. בהמשך קשר טיטו קשרים עם מעורבים נוספים לסחר בסמים מסוכנים, ובהם שלומי אמויאל, שערעורו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ג' קרא) נשמע אף הוא לפני מותב זה באותו מועד (ע"פ 9145/12). פסק הדין בערעורו של אמויאל ינתן בנפרד. 3. לשם ביצוע התוכנית קיבל המערער מידי הקצין מדי צה"ל ודרגות רב סרן והשתמש בהם בשלושה מועדים שונים כאשר נכנס לבסיס ונפגש עם הקצין במשרדו או בחדר האופרטיבי בבסיס ורכש את הסמים שהושמו בתיקים צבאיים. בסך הכל רכש המערער מהקצין 10 ק"ג הרואין ו-94 ק"ג חשיש. התמורה הכוללת שאמור היה המערער להעביר לקצין הייתה 1,240,000 ש"ח, מתוכה העביר לקצין סך של 320,000 ש"ח. את הסמים שרכש מכר המערער לטיטו בתמורה. 4. ביום 21.9.2011 ביצעה משטרת ישראל תרגיל במסגרתו קיבל הקצין דיווח על הימצאותם של סמים בתחום החטיבה. הקצין יצר קשר עם המערער ועדכן אותו באמצעות מילות קוד מוסכמות. למחרת עדכן הקצין את המערער בדבר תפיסת הסמים, סוג הסם שנתפס ומשקלו. בימים 2.10.2011-22.9.2011 שוחחו הקצין והמערער מספר רב של פעמים ותיאמו ביניהם את מועד ביצוע עסקת הסמים ואת התמורה. במקביל ניהל המערער מספר רב של שיחות עם טיטו וברכה אודות מועד קבלת הסמים ומחיר הסמים. בסופו של משא ומתן סוכם כי המערער ימכור לטיטו 60 ק"ג חשיש בתמורה לסך של 600,000 ש"ח. כמו כן המשיך הקשר בין המערער לבין ברכה במטרה לרכוש את הסמים. 5. ביום 2.10.2011 הגיע המערער לבסיס של הקצין כשהוא לבוש מדים. הקצין הכניס את המערער למשרדו והראה לו את הסמים. המערער נועץ טלפונית עם טיטו, מספר פעמים, ביחס לטיב הסם ולכמות הסם שיקנה מהקצין ושאותה ימכור לטיטו. טיטו הנחה את המערער לרכוש מהקצין את כל הכמות והמערער רכש מהקצין 51.5 ק"ג חשיש ובתמורה אמור היה המערער לשלם לקצין כחצי מיליון ש"ח. המערער נעצר על ידי משטרת ישראל ברכבו בדרכו מהבסיס חזרה למרכז הארץ, כשברשותו הסמים מסוג חשיש שאוחסנו בתא המטען. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי 6. תסקיר שירות המבחן עמד עמד על כך שהמערער הבין את חומרת מעשיו. הרקע לביצוע העבירות הוסבר על ידי המערער בכך שהוא התקשה להציב לעצמו גבול לנוכח הפיתוי לרווח כספי. שירות המבחן מצא כי המערער מוכן להתבוננות עצמית ביקורתית, אך לנוכח העונש החמור הצפוי לו "שאינו מאפשר גם פניות רגשית להמשך מעורבותנו כגורם מטפל, אנו נמנעים מהמלצה להעמידו במבחן". 7. מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת ובה אבחון פסיכולוגי-קרימינולוגי של המערער. בחוות הדעת הודגש כי המערער מגיע מרקע משפחתי נורמטיבי והעבירות אינן הולמות את אורחות חייו. המלצת עורך חוות הדעת הייתה כי יש לשלב את המערער בטיפול מעמיק. 8. ההגנה העידה מטעמה 11 עדי אופי. על העדים נמנו מפקדים מתקופת שירותו הצבאי וחבריו לעבודה במשרד הביטחון. 9. המאשימה עתרה להשתת עונש מאסר בפועל לתקופה של 11.5 שנים – הקצה העליון של טווח הענישה המוסכם בהסדר הטיעון – מאסר מותנה, קנס משמעותי, שלילת רישיון נהיגה וחילוט הרכוש שנתפס. ההגנה עתרה להשתת עונש פחות במידה משמעותית והסכימה לחילוט המבוקש, פרט לסכום של 242,900 ש"ח שנמצא בחיפוש בחדרו של המערער, בטענה שכסף זה שייך להוריו. עיקרי גזר הדין 10. בית המשפט המחוזי עמד על כך כי אמנם תיקון 113 לחוק העונשין אינו חל בנסיבות העניין, אך גזירת דינו של המערער תעשה ברוח התיקון, בהתאם לעקרון ההלימה. בית המשפט המחוזי הטעים כי מעשיו של המערער חמורים. המערער ניצל הזדמנות לסחור בכמות עצומה של סם לשם השגת רווח כספי ניכר. מעשיו של המערער לא היו חד פעמיים אלא נמשכו על פני ארבעה חודשים והסתיימו רק בשל מעצרו. כמות הסמים גדולה ביותר וחלקם מצא דרכו ל"שוק". בית המשפט המחוזי הדגיש כי יחסי האמון ששררו בין המערער לבין הקצין, פרי היכרות קודמת משירות צבאי משותף, הם שהעמידוהו בקודקוד העשייה העבריינית. אלמלא יחסי האמון, ספק אם יכול היה הקצין להתנהל באותה חופשיות. בית המשפט המחוזי ציין כי חלקו של המערער בשרשרת הסם הוא מרכזי שכן הוא זה שתיווך בין הקצין ל"קניינים". 11. בית המשפט המחוזי ציין כי הענישה בעבירות סחר בסמים מסוכנים מגוונת ונעה בין מספר שנות מאסר בודדות ועד 15 שנות מאסר. בית המשפט המחוזי הטעים כי על אף השיקולים לחומרא, עומדים בנסיבות העניין לזכות המערער גם שיקולים לקולא ובהם נסיבותיו האישיות: מהלך חייו הנורמטיבי, שירותו הצבאי ותרומתו לחברה; המערער הודה במעשיו, נטל אחריות וחסך בזמן שיפוטי. בבחינת העונש ההולם, לאור מכלול הנסיבות השונות, מצא בית המשפט המחוזי כי הרף העליון של הסדר הטיעון מגלם בתוכו את האיזון הראוי. אימוץ הרף העליון בהסדר מתיישב עם העונשים שהוטלו על המעורבים הנוספים באותה פרשה תוך יצירת מדרג ענישתי הגיוני. בית המשפט המחוזי דחה טענת ההגנה כי הסך של 242,900 ש"ח הוא כסף של הורי המערער. לפיכך הושתו על המערער העונשים שפורטו ברישא. נימוקי הערעור 12. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד אבי חימי – טוען כי העונש אינו מידתי ביחס למקרים דומים שנדונו בפסיקה. לטענת המערער, גם מקום בו העונש שהושת מצוי בטווח הענישה עליו הסכימו הצדדים בהסדר טיעון, אין הדבר מונע השגה ערעורית כנגד חומרת העונש. בראש ובראשונה טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משבחן את הסדר הטיעון לאור מתחם העונש הראוי בהתאם להוראותיו של תיקון 113 לחוק העונשין, שכן מקום בו קיים הסדר טיעון בדבר טווח ענישה מוסכם, על בית המשפט לתת דעתו לאיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים מבלי לבחון את מתחם הענישה הראוי. עוד טוען המערער כי יש מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בשים לב לחרטה הכנה שהביע, נטילת אחריות ונסיבותיו האישיות. המערער מדגיש כי הוא נטול עבר פלילי, עובר למעורבותו בעבירות שבנדון הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי ובאופן פתאומי ביצע את העבירות בגיל 26. המערער מדגיש כי שירת בשירות סדיר כלוחם ומפקד כיתה. עם תום שירותו ולבקשת מפקדיו המשיך עוד כשנתיים בשירות קבע. לאחר מכן שירת במשרד הביטחון. המערער מדגיש כי לקצין הייתה השפעה רבה עליו עד כדי שליטה בו וכי הוא הלך שבי אחרי מפקדו הנערץ. מעורבותו של הקצין בביצוע העבירות היוותה "הכשר" מבחינתו, כך לטענתו, וגרמה לו לסטות מדרך הישר. לטענת המערער, משהחל בביצוע העבירות הוא מצא עצמו בין הפטיש לסדן, מצד אחד הקצין, מפקדו הנערץ שחשף אותו לעסקי הסמים, ומצד שני הגורמים העבריניים שדרשו ממנו להמשיך ולספק להם סמים ואיימו עליו לבל יפסיק. המערער מוסיף וטוען כי מעת מעצרו הטילו עליו שלטונות הכלא תפקיד של חונך/תומך, משזיהו את תכונותיו הטובות עליהן העידו עדי אופי רבים. המערער טוען כי בית המשפט הותיר אותו ואת משפחתו ללא תקווה לשיקום בהשיתו עונש כה חמור. באשר לסכום של 242,900 ש"ח, טוען המערער כי הכספים הם של הוריו, כפי שעולה מהראיות ועל כן לא היה מקום לחלטם. תחת חילוטו מבוקש לראות בסכום זה קנס שתמורתו תשמש את הקרן למלחמה בסמים. תסקיר עדכני 13. לקראת הדיון בערעור הוגש לעיוננו תסקיר עדכני בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי לא נפתחו כנגדו תיקים חדשים מאז מעצרו. המערער שולב כחונך לאסירים אובדניים ואסירים טעוני פיקוח. המערער שותף פעיל בהליכי למידה ופתוח לביקורת. המערער מגיע בהתמדה למפגשי הקבוצה הטיפולית לתומכים. עוד צויין בתסקיר כי המערער שולב בשיחות פרטניות עם עו"ס המתקיימות אחת לשבועיים. המערער מייחס חשיבות לטיפול על מנת להימנע מביצוע בחירות שגויות בעתיד. עוד צויין כי המערער מקבל אחריות על מעשיו ומביע חרטה. בנוסף לכך צויין כי המערער מסביר את מעורבותו בעבירות שבנדון בפיתוי כספי מבלי שהוא מפחית מחומרת העבירות שביצע. גורמי הטיפול בכלא התרשמו כי מדובר באסיר אותנטי שמפגין אמפתיה ומשתף בפתיחות באורחות חייו. עוד נמסר כי המערער מפגין כוחות התמודדות עם המאסר ומביע נכונות להמשך טיפול. שירות המבחן המליץ כי נתונים אלו יילקחו בחשבון בגדרי הערעור. בדיון שלפנינו הוסיפה ועמדה הגב' ברכה וייס מטעם שירות המבחן על הפער בין ניהול אורח חיים נורמטיבי לבין ביצוע העבירות שבנדון על ידי המערער, כמו גם על הקושי להסביר פער זה. תגובת המשיבה 14. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד דפנה שמול – עותרת לדחיית הערעור. המשיבה טוענת כי על אף שבית המשפט המחוזי בחן את ההסדר ברוח תיקון 113 לחוק העונשין, הוא לא קבע מתחם ענישה ספציפי. בטיעוניה מדגישה המשיבה את כמויות הסם הגדולות שהופצו בפרשה שבנדון, שחלקם מצא דרכו "לשוק" ובכך נגרם נזק כבד לאינטרס הציבורי. המשיבה מדגישה כי המדינה משקיעה משאבים רבים על מנת לעצור את הברחת הסמים דרך גבולות המדינה, אך המערער באמצעות פעולותיו הכשיל מאמצים אלו לאחר שהיווה חוליה מרכזית בהפצת סמים שנתפסו בגבול. המשיבה מבקשת לדחות את הטענה לפיה המוטיבציה של המערער נבעה מכך שהוא נגרר אחרי הקצין לאור רגשי הערצה. טענה זו לשיטת המשיבה, אינה מתיישבת עם עובדות כתב האישום לפיו המערער ניהל במקביל מו"מ עם גורמים שונים על מנת להשיא את התמורה אותה יקבל. המשיבה טוענת כי קשת הענישה בעבירות סחר בסמים מגוונת ואף הושתו עונשים חמורים יותר. המשיבה טוענת כי אלמלא המאשימה הביאה בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער בגדרי הסדר הטיעון, הרי שהוא היה צפוי לעונש כבד יותר. לבסוף טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי נימק כהלכה מדוע הוא אימץ את הקצה העליון של טווח הענישה המוסכם וכי לא נפל פגם במערך הנמקה זה. באשר לחילוט אותו תוקף המערער, טוענת המשיבה כי הכספים נמצאו אמנם בבית הוריו של המערער, אך בחדרו הפרטי של המערער כשנסיבות החזקת הכספים, בקיטבג מתחת למיטתו, מחשידות ואפשרו את הסקת המסקנה לפיה מדובר בכספים שמקורם בעסקאות סמים. דיון והכרעה 15. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור והאזנתי בקשב רב להשלמת הטיעון בדיון שנערך לפנינו ועיינתי באסמכתאות אליהן הפנו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 16. באשר לטענתו של המערער כי אין מקום לבחון את הסדר הטיעון לאור מתחם הענישה הראוי לפיו על הערכאה הדיונית לגזור העונש בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין; ראשית, אעיר כפי שהטעמתי במקום אחר, כי מקום בו לא מתקיימים התנאים הסטטוטוריים לתחולת תיקון 113 לחוק העונשין, גם אם יש מקום לגזור את העונש לפי רוחו של התיקון, קרי בהתאם לעקרון ההלימה ששימש מימים ימימה את שופטי ישראל בבואם לגזור דינו של נאשם [ראו למשל: ע"פ 7023/12 שרון נ' מדינת ישראל (21.1.2013), פסקה 9], אין להחיל את ההוראות הספציפיות של התיקון לעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין, שכן המחוקק הגדיר באופן מפורש את המועד בו נכנס התיקון לתוקף [ראו למשל: ע"פ 7045/12 אלטנאי נ' מדינת ישראל (13.3.2013), פסקה 14]. שנית, מקובלת עלי טענת המשיבה כי הגם שבית המשפט המחוזי פסק ברוח התיקון הרי שלא נקבע על ידו מתחם ענישה ספציפי לאורו בחן את סבירותו של הסדר הטיעון. בית המשפט המחוזי הטעים כי הוא פוסק ברוח התיקון, קרי לפי עקרון ההלימה. בכך כאמור אין פסול. ברם, מרחק רב קיים בין גזירת הדין ברוח התיקון לבין התווייתו של מתחם ענישה לפי ההוראות הספציפיות והמפורטות של תיקון 113. בית המשפט המחוזי לא יצר מתחם ענישה ספציפי, אלא התייחס למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא, כפי שנהגו לעשות בתי המשפט עובר לתיקון 113. לפיכך, יש לדחות את טענת המערער בהקשר זה ברובד העובדתי. כיוון שבא כוח המערער נזקק לטענה האמורה ראיתי מקום להידרש אליה, אך זאת בתמציתיות ובבחינת למעלה מן הצורך, בשים לב לכך שנסיבות המקרה הקונקרטי אינן מעוררות אותה כאמור. לאחרונה נדונה שאלה זו בע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (4.12.2013) (להלן: ע"פ 512/13), אשר קבע כי הערכאה הדיונית מוסמכת לבחון את הסדר טיעון לאור מתחם הענישה הראוי אותו יש לגבש בהתאם להוראות הקונקרטיות של תיקון 113 לחוק העונשין. אבקש להפנות בעניין זה להערותיו של השופט נ' סולברג בע"פ 512/13 בדבר הצורך כי המחוקק יסדיר את היחס שבין תיקון 113 לחוק העונשין לבין האופן בו בית המשפט צריך לבחון את סבירותו של הסדר הטיעון שמובא לאישורו. כל עוד יימנע המחוקק מלעשות כן, עשויות לשוב ולהישמע טענות כי מקום בו קיים הסדר טיעון, ולאור שיקולי המדיניות המונחים בבסיסו של מוסד הסדרי הטיעון ותכליותיו, על בית המשפט להסתפק בבחינת השאלה האם ההסדר משקף איזון ראוי בין האינטרסים המתנגשים. 17. כידוע, משוכה גבוהה עומדת לפני המערער כנגד גזר הדין שכן אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית על נאשם, לא כל שכן כאשר העונש שהושת בפועל מצוי במתחם הענישה עליו הסכימו בעלי הדין בגדרי הסדר הטיעון [ראו למשל: ע"פ 6099/12 ניסימי נ' מדינת ישראל (18.11.2012), פסקה 9]. איני סבור כי קמה עילה להתערבותנו בעונש שהשיתה הערכאה הדיונית על המערער גם אם מדובר בעונש שאינו קל כלל ועיקר הזהה לקצה העליון של טווח הענישה המוסכם בין הצדדים. אמנם בתחילה התלבטתי ביני לבין עצמי שמא לא החמיר בית המשפט המחוזי יתר על המידה עם המערער לאור נסיבותיו האישיות – אדם צעיר, ללא עבר פלילי אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי עובר למעורבותו בעבירות שבנדון. לבטים אלו קיבלו חיזוק נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי ואף מהתסקיר המשלים שהוגש לעיוננו. ודוק, גם אם קיימות נסיבות לקולא וגם אם בתי המשפט השיתו במקרים אחרים עונשים קלים יותר, הרי שבית משפט זה אישר כבר עונשים דומים בעניינם של סוחרי סמים, כגון 10 שנות מאסר [ראו למשל: ע"פ 7052/06 יגאלי נ' מדינת ישראל (27.4.2009)] ואף חמורים יותר כגון 15 ו-16 שנות מאסר [ראו למשל: ע"פ 3759/03 תמיר נ' מדינת ישראל (19.2.2004)]. אכן, כל מקרה ונסיבותיו הפרטניות, לא כל שכן כאשר מדובר באדם צעיר, נעדר עבר פלילי, שיש להותיר לו פתח של שיקום. בנסיבות האמורות אפשר שהיה ניתן להשית על המערער עונש קל יותר במידת מה. אלא שאין בית משפט זה מחליף את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית ומכל מקום השיקול המכריע הוא שהעונש שהושת על המערער נופל בגדרי הסכמת הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. בהסכימו לרף ענישה עליון בן 11.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, נטל המערער על עצמו סיכון מדעת כי אפשר שיושת עליו עונש זה. בית המשפט המחוזי נימק כדבעי מדוע השית על המערער את עונש המאסר האמור, ובכלל זאת: כמויות רבות ויוצאות דופן של סמים מסוכנים; היותו של המערער חוליה מרכזית ומשמעותית בשרשרת הסם; העובדה כי יחסי האמון בינו לבין הקצין הם שאיפשרו את הפצת הסם "לשוק" בהיקפים ניכרים והנזק הרב לציבור כתוצאה מפרשה זו. 18. דינן של טענות המערער בעניין החילוט להידחות, שכן מדובר בטענות כנגד ממצאי עובדה שהתבררו לפני הערכאה הדיונית ובכגון דא לא נוטה ערכאת הערעור להתערב. ממצאיו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה מעוגנות היטב בשים לב לעובדה כי הכספים נמצאו בחדרו של המערער, גם אם בבית הוריו, כאשר הם מוסלקים באופן מוחשד בקיטבג מתחת למיטתו. 19. אשר על כן, סבורני כי דין הערעור להידחות וכך אמליץ לחבריי לעשות. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מצטרף להכרעתו של החברי השופט י' דנציגר, לפיה אין עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, כמו גם בהכרעתו בענין החילוט. לפיכך דין הערעור להידחות. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים עם התוצאה, אליה הגיע חברי השופט י' דנציגר, לפיה דין הערעור להידחות. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ז' בכסלו תשע"ד (10.12.2013). ש ו פט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12063710_W01.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il