יוסף וגנר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6371/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6371/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין המערער: יוסף וגנר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 3133/04 שניתנו ביום 17.5.05 על ידי כבוד השופט ר' סוקול תאריך הישיבה: י"ט בסיון התשס"ו (15.06.06) בשם המערער: עו"ד פלאח באסל בשם המשיבה: עו"ד עמית אופק פסק-דין השופט ד' חשין: 1. בליל ה-13.8.2004, בשעה 1:20 לערך, בכניסה לביתו שברחוב השיטה 12 בעכו, נורה ברגלו אורי חטואל (להלן – המתלונן), עת חזר עם אשתו אורנה (להלן – המתלוננת) מהמסעדה שבבעלותם. כתוצאה מהפגיעה ברגלו, אושפז וטופל המתלונן בבית חולים במשך יומיים. בהודעותיהם אמרו המתלוננים כי אינם מסוכסכים עם איש. המתלוננים סיפרו כי היורה היה רעול פנים. בהודעתה במשטרה מאותו לילה, מסרה המתלוננת כי היורה היה לבדו, כי הוא נראה "אדם מלא גובה בינוני", וכי לבש מכנסי ג'ינס משופשפים, חולצה ב"גוון אפור מסורבל" וכובע גרב שחור. המתלונן אמר בהודעותיו במשטרה כי אינו יכול לתאר את מבנה גופו של היורה או מה לבש, אך ציין: "שמתי לב שהיה לו [ליורה] קושי בריצה אחריי ולא השיג אותי. לא יודע מהי הסיבה". 2. במהלך הדקות שלאחר הירי, אמירה טברני (להלן – טברני), המתגוררת עשרות מטרים מזירת הירי, התקשרה מספר פעמים למוקד המשטרתי ודיווחה בזמן אמת על שראו עיניה מבעד לחלון דירתה. מהודעותיה במוקד ומתמליל שיחת טלפון שערכה עם אחד החוקרים במועד מאוחר יותר, עולה, כי טברני שמעה יריות, הביטה לאחר מכן מהחלון וראתה שני אנשים רצים אחד אחרי השני, "אחד צעיר עם חולצה לבנה על הגב", ואחד "שמנמן" שלבש מכנסי "שורט" וחולצה בהירה-לבנה. לדברי טברני, אותו שמנמן נפל תחת עץ, קרא לבחור הצעיר לעזרה, אך האחרון אמר לו ש"יסתדר לבד" והמשיך בריצה. טברני סיפרה כי בחור נוסף (שלישי), לבוש בחולצה אדומה, הגיע אל השמנמן שנפל, לקח אותו ביד, משך אותו עד לבית והעלה אותו לדירה בקומה השנייה שבבניין הנמצא מול דירתה, ברח' הרימון 9. כן סיפרה כי ראתה שהשמנמן הוריד (בעזרת הבחור בחולצה האדומה) את החולצה הלבנה שלבש והשליכהּ מהחלון. עוד סיפרה כי הבחינה שהבחור בחולצה האדומה ירד למטה, אסף את החולצה ובגדים אחרים שהושלכו מהחלון, הניחם בתוך שקית קטנה והשליכהּ אל עבר גג של מבנה (הכוונה למבנה נמוך של חברת החשמל; להלן – המבנה). בעוד טברני צופה מחלונה, הפנתה את השוטרים (שהגיעו בינתיים למקום) אל עבר הבחור בחולצה האדומה, אורן סעדה (להלן – סעדה), ששהה למטה ושוחח עם ידידה שהגיעה ברכבה למקום. השוטרים שאלו את סעדה אם מישהו נמצא בדירתו ונענו בשלילה. חרף זאת, עלו לדירה של סעדה ומצאו שם את המערער חבול ברגלו ובידיו (וראו התמונות ת/43 – 2 עמודים). לאחר מכן ערכו חיפוש על גג המבנה, ומצאו שם חולצה מוכתמת בדם שזוהה במעבדה כדמו של המערער, כפפות גומי לבנות ורטובות וכובע גרב רטוב, שעליהם לא נמצאו סימנים מזהים. קרעי כפפות גומי נמצאו גם באזור הכניסה לבניין שבו גר סעדה, ועליהם זוהו סימני DNA המתאימים לאלו של המערער. כמו כן, נמצא בדירתו של סעדה נרתיק של אקדח. יצוין, כי לא נמצא אקדח – לא בזירת הירי ולא בדירתו של סעדה. אלו הן, בעיקרן, הראיות הנסיבתיות שהביאו את המשיבה לזהות את המערער כאותו "שמנמן" שנצפה על ידי טברני ולייחס לו את הירי במתלונן. 2. על בסיס הראיות שהובאו לפניו, ובעיקרן הראיות הנסיבתיות שנסקרו לעיל, הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את המערער (ביום 8.3.2005) בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקה ונשיאה של נשק ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי סעיפים 329(א)(1), 144(א) ו-(ב), ו-244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – החוק). יצוין, כי סעדה הורשע על בסיס חומר הראיות, באותו תיק, בעבירה של סיוע לאחר מעשה לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ובשיבוש מהלכי משפט. ביום 17.5.2005 נגזר דינם של השניים. על המערער הוטל מאסר בפועל של 54 חודשים, הופעל נגדו מאסר מותנה בן 10 חודשים, מהם 6 במצטבר ו-4 בחופף (60 חודשי מאסר בפועל בסך הכול), וכן הוטלו עליו 24 חודשי מאסר על תנאי. הוא גם חויב בפיצוי המתלונן בסך 7,500 ש"ח. על סעדה הוטלו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר מותנה בן 12 חודשים. הערעור מכוון נגד הכרעת הדין, ולחלופין – נגד העונש. עיקרי טענות המערער נגד הכרעת הדין 3. ב"כ המערער טוען כי יש לקבל את הערעור ולזכות את המערער, באשר אין די בראיות הנסיבתיות, הבעייתיות לדבריו, כדי להרשיעו בגין המעשים המיוחסים לו. לטענתו, המערער לא אחז בנשק כלל וגם לא נכח בקרבת המקום שבו בוצע הירי. בפיו טענות שונות, הנוגעות הן לראיות שציין בית המשפט והן לנקודות נוספות, שאותן הוא רואה כמעוררות ספקות ביחס להרשעת המערער. אזכיר את החשובות שביניהן: המערער לא היה בין שני האנשים הרצים שאותם ראתה טברני; אף אם תמצא לומר כי המערער הוא אחד מהם ("השמנמן" שביניהם), הרי שהוא לא נצפה בזירת הירי, אלא במקום מרוחק יותר (הנמצא כ-2.5 דקות הליכה איטית מנקודת הירי); אותו אדם נצפה כשהוא רץ לאחר כחמש דקות מזמן הירי, בעוד שהזמן הנדרש לעבור מרחק זה בהליכה איטית הוא קטן יותר, לא כל שכן כאשר האדם שעובר אותו נמלט בריצה, לאחר שביצע זה עתה עבירה; היורה, לפי הודעת המתלוננים, ברח אל מאחורי הבניין שבפתחו בוצע הירי, בעוד הדמות שזוהתה כמערער נצפתה על ידי טברני כשהיא יוצאת מפארק, בצדו המרוחק ממקום האירוע, כאשר גם אין כל ראיה לכך שהמערער רץ בפארק; פרטי הלבוש שלבש היורה, כפי שעולה מהודעת המתלוננת, שונים מאלו שתיארה טברני. עוד טוען ב"כ המערער, כי לא נמצאו שרידי ירי על פרטי הלבוש של המערער, כי פרופיל ה-DNA שלו לא נמצא על כובע הגרב ועל הכפפות שנתפסו, וכי אין למערער כל מניע לירי. ב"כ המערער מוסיף, כי אף אם המערער מסר גרסה שקרית, כקביעת בית משפט קמא, הרי שהיה זה כדי להרחיק את עצמו מכל דבר עבירה, ואין בכך כדי לחזק את הראיות נגדו, באשר אלה אינן קיימות. עמדת המשיבה 4. ב"כ המשיבה סבור כי ההרשעה בכל העבירות בדין יסודה, וכי הראיות הנסיבתיות מצביעות על כך שהמערער הוא שירה במתלונן. דיון 5. אין בידי לקבל את טענות המערער. הרשעת המערער מבוססת כאמור על מכלול של ראיות נסיבתיות. בהסיקו מסקנות מרשיעות מראיות נסיבתיות, על בית המשפט לבחון אותן ראיות בזהירות מופלגת על פי שיקולי היגיון, שכל ישר וניסיון חיים (למשל, ע"פ 5928/99 גלרסון נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 6, מפי השופט א' א' לוי). מסקנה מרשיעה צריכה להיות המסקנה ההגיונית האחת והיחידה שאין בלתה (למשל, ע"פ 2436/03 ניסים נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 9, מפי השופטת פרוקצ'יה; וראו ההפניות שם), כאשר היא נבחנת על רקע מכלול הראיות הנסיבתיות, ולא על רקע כל ראיה בפני עצמה (ראו, למשל, 2624/03 עמרם נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 6, מפי השופט לוי; ראו גם ההפניות שם). ניתן לחלק את הליך הסקת המסקנות מראיות נסיבתיות לשלושה שלבים: תחילה, בחינת כל ראיה בפני עצמה; אחר כך, את מארג הראיות בכללותו; ולבסוף, אם מארג הראיות מביא למסקנה מפלילה, יש לבחון את גרסתו של הנאשם ואת כוחה המשכנע – האם בכוחה להציע הסבר חלופי למארג הראיות הנסיבתיות הקושרות אותו לעבירה (ראו ע"פ 5928/99 הנ"ל, בפסקה 6, וכן ע"פ 9372/03 וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 745, בעמ' 753-754, מפי השופטת פרוקצ'יה). עם זאת, גם כאשר אין בידי הנאשם הסבר המתיישב עם חפותו, על בית המשפט לבחון אף מיוזמתו שלו תרחישים תמימים כאלה, אפילו אין הם מתיישבים עם טענות ההגנה, אם כי אין די באפשרות דמיונית ויוצאת דופן כדי להביא לזיכוי (ראו ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, בעמ' 228, מפי השופט גרוניס). 6. לב"כ המערער טענות נגד זיהויו של המערער כאותו "שמנמן" שראתה טברני, אשר נפל בעת שרץ יחד עם עוד אדם צעיר, ואשר הועלה לדירת סעדה לאחר מכן. עם זאת, נדמה כי טענות אלו אינן העיקר מבחינתו, באשר את עיקר יהבו משליך הוא על טענות בדבר זיהויו של המערער כמי שירה במתלונן. מכל מקום, אין בידינו לקבל את טענותיו נגד זיהוי המערער כמי שנצפה על ידי טברני. התיאור של טברני, שנמסר בחלקו בזמן אמת, עלה בקנה אחד עם ממצאי השוטרים: הימצאות המערער בדירתו של סעדה, אף שהאחרון טען בפניהם כי אין איש בדירתו, תואם את תיאורה של טברני, שסיפרה כי סעדה העלה אל דירתו את הבחור השמנמן שראתה; היות המערער חבול בברכו תואם את תיאור טברני כי "השמנמן" נפל ונזקק לעזרה; תפיסת פריטי הלבוש על גג המבנה, אף היא תואמת את שתיארה טברני. בנוסף על כך, פרופיל ה-DNA של המערער נמצא על חלק מפריטי הלבוש שנתפסו. די במכלול ראיות נסיבתיות אלה כדי לזהות את המערער מעבר לספק סביר כאחד מאותם שניים שאותם ראתה טברני רצים, זמן קצר לאחר ששמעה יריות. העובדה שטברני, אשר חששה לביטחונה וביקשה לא להעיד (כעולה מתמליל שיחת הטלפון שלה עם החוקר – ת/5), אמרה בעדותה כי יש בידה לזהות את הדמויות שראתה, אך הכחישה בחקירתה הנגדית כי אנשים אלה נמצאים באולם בית המשפט, אין בה כדי לגרוע מהמסקנה האמורה. 7. זהו המקום להציג את גרסת המערער בבית המשפט קמא: לדבריו, פציעתו אירעה מוקדם יותר באותו יום, בקריות (שם הוא מתגורר), עת נפל מאופניים, שעות אחדות לפני שנתפס. הוא טען, כי החולצה שנמצאה על גג המבנה היא אכן שלו, וכי עשה בה שימוש לניגוב הדם שניגר מפצעו, זרק אותה לשיחים בכניסה לבניין שבו גר סעדה (טרם עלייתו לדירתו), אך אינו יודע כיצד הגיעה לגג המבנה. כן טען, כי השתמש בכפפות גומי חד פעמיות באותו יום, אך היה זה לטובת עישון חשיש, כך שלא יישארו טביעותיו על כלי העישון (ה"באנג"), ולא לטובת אירוע הירי שבו הואשם. פרט מהותי בגרסה זו נשמע לראשונה בבית המשפט, לאחר שהמערער כבר ידע כי פרופיל ה-DNA שלו נמצא על חלק מקרעי הכפפות, והוא אינו עולה עם ההודעה שמסר במשטרה בליל האירוע. המערער אמר במשטרה כי לא השתמש בכפפות ביום האירוע, וזאת בשעה שכבר ידע במה הוא חשוד ועל אף שכבר הודה בשימוש בכפפות בעת שהוא מעשן חשיש. חשוב מכך: מדובר בגרסה המעוררת תמיהה – ובעיקר, כיצד לשיטתו הגיעה חולצתו אל גג המבנה – מה עוד שאינה עולה בקנה אחד עם עדות טברני, שבית המשפט מצא אותה אמינה ומשכנעת. בהיות גרסתו של המערער בלתי סבירה, ואף נוגדת בחלקה את הודעתו במשטרה, ממילא אינה משכנעת, וככזאת, אינה צולחת את השלב השלישי שבבחינת הראיות הנסיבתיות – בחינתה אל מול מארג הראיות (כאמור לעיל, בפסקה 5). בצדק דחה בית משפט קמא גרסה זו מכל וכל, וקבע כי מדובר בגרסה כוזבת. 8. מוסיף וטוען ב"כ המערער, כי אפילו יימצא שהמערער הוא אחד מהשניים שרצו מול חלונה של טברני, אפילו כך, אין לקשור אותו לירי במתלונן. גם טענה זו אין בידי לקבל. בטרם אדון במכלול הראיות הנסיבתיות הקושר את המערער לירי, אקדים ואעיר, כי משנדחתה גרסתו בדבר זיהויו כאחד משני הרצים שבהם הבחינה טברני מחלונה, ממילא לא הציע המערער כל הסבר לריצתו שם באישון ליל. הריצה של המערער בסביבות השעה 1:30 בלילה, השלכת פריטי הלבוש מחלון דירתו של סעדה, הימצאות כובע גרב וחלקי כפפות גומי בין פריטים אלו, ומציאת קרעי כפפות נוספים, הנושאים את פרופיל ה-DNA של המערער, כל אלה קושרים את המערער באופן ודאי אל אירוע הירי שהתרחש לא רחוק משם, זמן קצר לפני כן, בידי רעול פנים. זאת, אף אם טברני דיברה על "חמש דקות" שחלפו בין הירי ועד שהבחינה במערער ובבחור הצעיר רצים, ואף אם המתלוננים ראו את רעול הפנים רץ אל מאחורי ביתם, בעוד טברני ראתה את השניים רצים במרחק של כ-200 מ' מהמקום (זהו לכאורה המרחק על פי קנה המידה של המפה שהגיש לנו ב"כ המערער בדיון). אין לדעת מה אירע בדיוק באותן דקות, ואף אין לדעת בביטחון מה בדיוק טווח הזמנים שבין הירי ועד שהבחינה טברני בשני הרצים. הזמן הקצר (מספר דקות לכל היותר) והמרחק הלא גדול שבין זירת הירי לבין הנקודה שבה נצפה המערער רץ, לא זו בלבד שאינם מצביעים על העדר קשר בין המערער לבין אירוע הירי, אלא הם בבחינת ראיות נסיבתיות הקושרות אותו לאירוע זה, והן מצטרפות ליתר הראיות הנסיבתיות המפלילות (ובעיקר הכפפות וכובע הגרב). 9. ממכלול הראיות מתחייבת אף המסקנה, כי לא זו בלבד שהמערער קשור באירוע הירי, אלא שהמערער הוא הוא היורה. ראשית, האפשרות שלא המערער הוא היורה אינה עולה עם העובדה שדווקא הוא נטל את כובע הגרב וטרח להסתירו, כמו גם עם העובדה שפרופיל ה-DNA שלו נמצא על קרעי כפפות הגומי שנמצאו באזור הכניסה לבניין שבו גר סעדה. זאת, אף אם על כובע הגרב ועל חלקי הכפפות שנתפסו על גג המבנה לא נמצאו ראיות מדעיות הקושרות את המערער לפריטים אלו. יש להזכיר, כי על פי חוות דעת המומחית (ת/45) ועדותה בפני בית המשפט, חלקי הכפפות שנמצאו על גג המבנה וכן כובע הגרב, שאף הוא נמצא שם, היו במצב רטוב, מה שלא איפשר את אותה בדיקה שנעשתה לחולצה ולאותם קרעי כפפות שלא נמצאו על גג המבנה. שנית, תיאור מבנה גופו של היורה על ידי המתלוננת ("אדם מלא גובה בינוני", "בריא"; ראו ת/60, עמ' 1, ש' 10-9) תואם בעיקרו את תיאור המערער בידי טברני ("קצר שמנמן עם בטן כזאת קצת"; ת/5, בעמ' 2; וראו גם התמונות ת/14). עובדה זו, יש בה כדי לחזק את המסקנה המרשיעה. כך גם באשר לעובדה שהמתלונן סיפר כי היורה שרדף אחריו התקשה בריצה ולא הצליח להשיגו, עובדה שמתיישבת עם נפילתו של המערער לאחר מכן, כפי שהבחינה טברני, ומתאימה גם לכך שהמערער נזקק להיעזר בסעדה כדי לעלות לדירה. מסקנה זו מתחזקת אף לאור העובדה שהתיאור בידי המתלוננים מתאים יותר למערער מאשר לבחור הצעיר שנצפה רץ עמו, ואשר המשיך לרוץ גם כאשר המערער ביקש ממנו עזרה ("ילד בן שש עשרה או שש עשרה וחצי ... בחור רזה כזה"; ת/5, בעמ' 6). העובדה שתיאור המערער על ידי טברני (התואם את הופעתו בעת שנעצר בדירתו של סעדה) אינו תואם באופן מלא את תיאור היורה בידי המתלוננת, אין בה כדי להטיל ספק של ממש במסקנה זו. כפי שציין בית משפט קמא, ייתכן שהמתלוננת, בשעת לילה ובהינתן הפחד שבו הייתה מן הסתם מצויה בעת שירו על בעלה, טעתה בפרט כזה או אחר (פסקה 55 להכרעת הדין), וייתכנו אף אפשרויות נוספות העשויות לגשר על הפער בין התיאורים (כמו, למשל, האפשרות שמכנסי הג'ינס המשופשפים הושלכו לאחר הירי, בטרם הבחינה טברני במערער ובצעיר שרץ עמו). בהבדל בין גוון צבע החולצה שתואר בידי טברני (צבע לבן) לבין תיאורו בידי המתלוננת (אפור) אין אני מוצא משמעות של ממש. העובדה שלא נמצאו שרידי ירי על החולצה שנתפסה או על הכובע, כמו גם העובדה שלא נמצאו חלקי מתכת בבדיקה שנערכה על ידיו של המערער, גם בהן אין כדי לגרוע באופן ממשי מהמסקנה המרשיעה. כדברי בית משפט קמא, "העדרם של מימצאי מעבדה אינו מהווה ראיה משכנעת להבדיל מהמצאותם של מימצאים שכאלו" (פסקה 30 להכרעת הדין). ראו לעניין זה ע"פ 6077/95 טוויל נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פיסקה 13, מפי השופט אור; ע"פ 334/02 סיבוני נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 4, מפי השופט לוי. מכלול הראיות מביא בסופה של בחינה למסקנה המתחייבת היחידה, והיא שהמערער הוא שביצע את הירי במתלונן. ניתן להעלות תרחישים נוספים, תמימים יותר, הגם שהמערער לא טען להם (כגון, שהמערער לא ירה בעצמו, אך קיבל לידיו את כובע הגרב והכפפות מהיורה שנמלט, וכי היורה דומה למערער במבנה גופו ובקשיי ריצתו), "אולם אין בהעלאת השערות היפותטיות, אשר אינן מבוססות בחומר הראיות, כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של נאשם" (ע"פ 411/04 טטרו נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 18, מפי השופטת ביניש). 10. בשולי הדברים אוסיף, כי העובדה שלא נמצא מניע לירי במתלונן, אין בה, בנסיבות המקרה, כדי לגרוע מהמסקנה המרשיעה (אזכיר, כי המתלוננים מסרו בהודעותיהם כי אינם מסוכסכים עם איש). 11. ואחרון, לעניין טענות ב"כ המערער נגד הרשעת המערער בעבירה של שיבוש מהלכי משפט (עמ' 20 לנימוקי הערעור), אעיר כי הוא לא הורשע בעבירה זו בשל התלונה שמסרה טברני בדבר איומים כלפיה לבל תעיד (כפי שניתן לחשוב לפי הטענות בנימוקי הערעור), אלא בשל הסתרת ראיות (ראו פסקה 57 להכרעת הדין). 12. לאור כל האמור, דעתי היא כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. הערעור על העונש 13. המערער ביקש, לחלופין, להקל עמו בעונש המאסר, הן משום שהפגיעה במתלונן הייתה קלה, הן משום שבית משפט קמא לא התחשב בנסיבותיו האישיות הקשות והן משום הפער בין העונשים שנגזרו עליו ועל סעדה. 14. כפי שעמד על כך בית משפט קמא בגזר דינו המפורט, העבירות שבהן הורשע המערער חמורות הן ויש להילחם בהן במלוא העוצמה, בעיקר לאור נפוצותן ההולכת וגוברת והקורבנות שהן גובות, למרבה הצער. בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער והסביר את ההבדל בענישה בין המערער לבין סעדה. בהתחשב בכל אלה, ובעברו הפלילי – הכבד מאוד – של המערער, אין לי אלא לומר כי העונש שנגזר על המערער הינו מדוד וראוי בנסיבות המקרה, גם לאחר התחשבות בנסיבותיו האישיות. דעתי היא אפוא כי גם את הערעור על גזר הדין יש לדחות. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' חשין. ניתן היום, י"ד בתמוז תשס"ו (10.7.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05063710_F07.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il