מוחמד כאמל אלקורד נ. לשכת הסדר מקרקעין

פסק-דין בתיק בג"ץ 6358/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6358/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר העותר: מוחמד כאמל אלקורד נ ג ד המשיבים: 1. לשכת הסדר מקרקעין 2. רשם מקרקעין 3. ועד עדת ספרדים 4. ועדת כנסת ישראל 5. חברת נחלת שמעון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ס' אבו-חוסיין בשם המשיבים 2-1: עו"ד גלעד שירמן בשם המשיבים 5-3: עו"ד יובל גרייבסקי ועו"ד אילן שמר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב 1 ליתן טעם מדוע לא יחל בפעולות הסדר לשם קביעת הבעלות במתחם מקרקעין מסוים בשכונת שיח' ג'ראח' בירושלים (להלן - המתחם). בעתירה מתבקש אף צו המורה למשיב 2 ליתן טעם מדוע לא יורה על ביטולם של רישומים אשר נעשו על ידו לבקשתם של המשיבים 4-3. 2. בין העותרים למשיבים 5-3 קיים זה למעלה מ-25 שנים סכסוך משפטי בנוגע למהות זכויותיהם של העותרים ושל המשיבים 5-3 במתחם. השתלשלות העניינים העומדת ברקע לעתירה הינה סבוכה וכוללת מספר רב של הליכים משפטיים. חלק מהליכים אלה תוארו בהחלטה אחרת, אשר ניתנה לפני מספר חודשים בהליך שהתנהל בבית משפט זה, ביושבו כבית משפט לערעורים אזרחיים (רע"א 6239/08 מוחמד כאמל אלקורד נ' ועדת עדת הספרדים (לא פורסם, 14.7.08)). משכך, אין מקום וצורך לשוב ולפרט את ההליכים השונים שהתנהלו בין בעלי הדין. בעתירה שבפנינו נטען, כי בעקבות בקשה לחידוש רישום, אשר הוגשה על ידי המשיבים 4-3, הוציא המשיב 2 ביום 13.9.72 נסח רישום ואף רשם את הבעלות במתחם על שמותיהם של המשיבים 3-4, וזאת מבלי לבדוק כראוי את המסמכים שהוצגו בפניו. עוד נטען, כי על סמך אותו נסח משנת 1972, נערך, בטעות, הסכם דיוני בין העותרים למשיבים 4-3 במסגרתו של הליך שהתנהל בבית משפט השלום כעבור כעשר שנים. במסגרת ההסכם הדיוני האמור, הסכימו העותרים כי המשיבים 4-3 הם הבעלים הרשומים של המתחם (להלן – ההסכם הדיוני). לגישתם של העותרים, רישומיו של המשיב 2 וההסכם הדיוני שימשו בסיס להחלטות ופסקי דין שונים, אשר ניתנו במהלך השנים בהליכים המשפטיים בין הצדדים והביאו לחיוב העותרים בפינוי דירות מגוריהם במתחם. עוד מבקשים העותרים, כי יינתן צו המורה על הסדר הזכויות במתחם, אשר הבעלות בו לא הוסדרה עד עתה. 3. דין העתירה להידחות על הסף. במוקדה של העתירה עומדת שאלת הבעלות במתחם. שאלה זו שבה ונדונה במספר רב של הליכים בעבר. כך, טענותיהם של העותרים לבעלות במתחם נדחו על ידי בית משפט השלום (ת.א. 3457/82) במסגרת התביעה הנגדית שהגישו. זאת ועוד, במסגרתו של אותו הליך הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו המשיבים 4-3 הם הבעלים הרשום של מתחם המקרקעין. ערעור בנושא הבעלות, אשר הוגש לבית המשפט המחוזי (ע"א 166/89), נדחה על ידו. יתר על כן, תביעה לביטולו של ההסכם הדיוני, שהוגשה לבית משפט השלום (ת"א 3258/00), נדחתה, בין היתר, מכיוון שלא הוכח כי ההסכם הדיוני נחתם בשל טעות. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"א 6482/05) נדחה אף הוא. הזכרנו רק חלק מן ההליכים האזרחיים שהתנהלו בין המעורבים. העתירה שלפנינו מהווה למעשה ניסיון לעקוף את ההליכים האזרחיים שהתנהלו בין העותרים למשיבים 5-3. בעתירה חוזרים העותרים ומעלים טענות דומות לאלה שהועלו בערכאות השונות. משנבחנו טענותיהם של העותרים בערכאות השונות ונדחו, אין מקום כי בית המשפט הגבוה לצדק יידרש לעתירה. המקום לבירור שאלת הבעלות במתחם הינו בתי המשפט האזרחיים, ולא בעתירה לבית משפט זה. אין לעקוף זאת על ידי העלאתן של טענות מלאכותיות בכל הנוגע להסדר מקרקעין. 4. אי לכך, העתירה נדחית על הסף. העותרים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח לזכות המשיבים 2-1, ובאותו סכום לזכות המשיבים 5-3. ניתן היום, כ"ב בחשון התשס"ט (20.11.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08063580_S03.doc /עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il