חברת חיים ניימן השקעות מוצלחות (2013) בע"מ נ. עזבון המנוח ש

10 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6355/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר המערערים: 1. חברת חיים ניימן השקעות מוצלחות (2013) בע"מ 2. רפאל פישר נ ג ד המשיבים: 1. נאמני הקדש קרן הלנה שפורר ז"ל 2. רשם ההקדשות 3. מצפה רוממה י.ק. בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' זנדברג), מיום 11.8.2023, בת"א 73795-01-23 בשם המערערים: עו"ד דורון לנגה בשם המשיבים 1: עו"ד יונתן צבי בשם המשיבה 3: עו"ד אשר אקסלרד פסק-דין השופט י' כשר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' זנדברג), מיום 11.8.2023, בת"א 73795-01-23. בפסק הדין נושא הערעור אישר בית המשפט המחוזי התקשרות בהסכם קומבינציה בין ההקדש הציבורי ע"ש הלנה שפורר ז"ל (להלן: ההקדש), לבין המשיבה 3, חברת מצפה רוממה י.ק בע"מ (להלן: חברת מצפה רוממה), ביחס לנכס מקרקעין הנמצא בבעלות ההקדש, בשכונת רוממה בירושלים (להלן: הנכס). בפועל, הערעור מופנה כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.8.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להצטרף כצד להליך, אשר "נבלעה" בפסק הדין נושא הערעור. רקע הדברים ביום 20.1.2023 הגישו המשיבים, נאמני הקדש ע"ש הלנה שפורר ז"ל (להלן: נאמני ההקדש), תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה עתרו כי בית המשפט יאשר את התקשרותם עם חברת מצפה רוממה, בהסכם קומבינציה ביחס לנכס. בתביעתם טענו נאמני ההקדש כי הנכס הינו בניין בן שלוש קומות המושכר לשוכרים שונים, וכי נוכח היותו במצב רעוע, הוחלט לאתר יזם לצורך עריכת עסקת קומבינציה אשר תאפשר להשיא את זכויות ההקדש בנכס. נאמני ההקדש טענו כי הם פעלו לאתר מציעים שונים לעריכת עסקת קומבינציה כאמור, ומבין ההצעות השונות שנבחנו נמצא כי הצעתה של מצפה רוממה היא הכדאית ביותר מבחינת ההקדש. על רקע זה התבקש אישור בית המשפט לכריתת הסכם הקומבינציה, תוך שצוין כי רשם ההקדשות כבר נתן את הסכמתו לדבר. ביום 28.2.2023 הגישו המערערים, חברת ניימן השקעות מוצלחות (2013) בע"מ ומר רפאל פישר, בקשה לעיון בתיק ולצירופם כצד לו. בבקשתם, טענו המערערים כי מעת שנודע להם על כוונת נאמני ההקדש לבצע עסקה בנוגע לנכס, הם פנו לנאמני ההקדש מספר פעמים בבקשה להגיש הצעה לביצוע עסקה בנכס. המערערים טענו כי הם הבעלים של החלקה השכנה לזו אשר בה נמצא הנכס, וכי בעקבות כך באפשרותם להציע את ההצעה המיטבית עבור ההקדש, שכן על פי מדיניות עיריית ירושלים חיבור שתי החלקות יוביל למתן זכויות בניה נוספות בהיקפים משמעותיים. עם זאת, כך טענו המערערים, במשך למעלה משנה פניות שונות שלהם לביצוע עסקה בנכס נדחו על ידי נאמני ההקדש, אשר סירבו לבחון את הצעות המערערים לגופן. המערערים הוסיפו וטענו כי לאחר שנודע להם כי נאמני ההקדש מצויים במשא ומתן עם מציעים אחרים, הם פנו למשיב 2, רשם ההקדשות, על מנת שידרוש מנאמני ההקדש לבחון את הצעתם. עם זאת, בתשובת רשם ההקדשות לפנייה זו, אשר נמסרה למערערים ביום 22.1.2023, ציין רשם ההקדשות כי הוא לא מצא לנכון להתערב בשיקול הדעת של נאמני ההקדש ביחס לעסקה המוצעת. המערערים לא אמרו נואש, ופנו בפניות נוספות אל רשם ההקדשות. ואולם, ביום 6.2.2023 השיב רשם ההקדשות למערערים כי נאמני ההקדש הגישו תביעה לאישור ההתקשרות בהסכם הקומבינציה לבית המשפט המחוזי. על רקע זה הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון בתיק ולצירופם כצד לו, וזאת "על מנת שיתאפשר לבית המשפט הנכבד לבחון את הצעת [המערערים] אל מול כל הצעה אחרת". ביום 21.5.2023 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשת המערערים לעיין בתיק, במובן זה שבית המשפט הורה לנאמני ההקדש להעביר למערערים עותק של כתב התביעה על נספחיו, אולם ללא נספח 5 לכתב התביעה – הסכם הקומבינציה מושא התביעה. ביום 19.6.2023 הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת להצטרף כצד להליך. בבקשתם, שבו המבקשים והזכירו את טענתם לפיה במשך למעלה משנה פניותיהם לנאמני ההקדש נדחות, מבלי שהצעותיהם נבחנות לגופן. המבקשים הוסיפו וטענו כי נוכח הפער המשמעותי בין ההצעה שביכולתם להציע לנאמני ההקדש (כאשר לטענתם הצעתם טובה יותר מזו של חברת מצפה רוממה ב-31 מיליון ש"ח), שומה על בית המשפט להתערב. על רקע זה, עתרו המערערים לכך שבית המשפט המחוזי יורה על צירופם להליך, ישקול בעצמו את ההצעות השונות שעל הפרק (לרבות זו של המערערים) ויורה לנאמני ההקדש להתקשר עם בעל ההצעה הטובה ביותר להקדש (תוך שהמערערים מציינים כי לשיטתם המדובר בהצעתם). בתשובה שהוגשה מטעמם, ציינו נאמני ההקדש כי לא טובת ההקדש עומדת לנגד עיניהם של המערערים, אלא טובתם שלהם. נאמני ההקדש טענו כי בכתב ההקדש הוקנה להם שיקול דעת נרחב לבחור אילו פעולות לבצע בנכסי ההקדש, עת שנקבע במסגרתו כי: "הנאמנים יפעלו כמיטב יכולתם למקסם את רווחי הקרן, אולם יהיו רשאים לפעול בנכסי הקרן על פי שיקול דעתם". נאמני ההקדש הוסיפו כי לא מוטלת עליהם מתוקף תפקידם כל חובה חוקית לבצע הליך מכרזי או הליך התמחרות עובר לעשיית עסקה בנכסי ההקדש, כך שלא ברור על אילו אדנים משפטיים מבססים המערערים את טענתם כי נאמני ההקדש היו מחויבים להתקשר עמם נוכח יכולתם הנטענת להציע את ההצעה הגבוהה ביותר. עוד טענו נאמני ההקדש כי במסגרת שיקול הדעת הנתון להם יכולים הם לשקול שיקולים נוספים פרט למחיר המוצע מטעם היזם. כך, למשל, צוין כי נוכח העובדה שבמסגרת עסקת קומבינציה (להבדיל מעסקת מכר) נוצרים בין בעלי הנכס לבין היזם מעין יחסי שותפות, על בעלי הנכס לאתר יזם שמידת האמון שניתנת בו מתאימה ליצירת שותפות כאמור. בתוך כך, נאמני ההקדש פירטו כי טענת המערערים לפיה הצעותיהם לא נבחנו על ידם איננה מדויקת. צוין כי הצעת המערערים נבחנה, אך נמצא לדחותה משני טעמים: ראשית, משום שנאמני ההקדש מצאו כי במערערים לא מתקיימת מידת האמון הנדרשת לצורך כינון יחסי השותפות המתחייבים בעסקת קומבינציה; שנית, נטען כי בעלי מקצוע שונים, שעמם התייעצו נאמני ההקדש, סברו שהצעתם של המערערים מתבססת על מספר הנחות ספקולטיביות באשר לאישורים שיינתנו על ידי עיריית ירושלים לתכנון המוצע על ידם. לפיכך, נטען כי טענת המערערים כי ביכולתם להציע את ההצעה הטובה ביותר לנכס תלויה על בלימה, לשון המעטה. חברת מצפה רוממה התנגדה אף היא לצירוף המבקשים כצד להליך, תוך שתמכה בטענות נאמני ההקדש. עוד טענה חברת מצפה רוממה כי אין הצדקה לצרף את המערערים כצד להליך שכן בבקשתם פירטו האחרונים את כלל טענותיהם וראיותיהם לגופו של עניין, כך שמלוא משנתם פרושה בפני בית המשפט ולמעשה אין עוד תכלית בצירופם כצד להליך. בתשובה שהוגשה מטעמו, ציין רשם ההקדשות כי הוא מותיר את ההחלטה בבקשת המערערים לשיקול דעתו של בית המשפט. ביום 13.7.2023 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, במסגרתה סיכם בית המשפט את המצב כך: "העיון בתיק ובכתבי הטענות מעלה לכאורה שהמצב הוא כדלקמן: המבקשים (נאמני ההקדש) מבקשים כי תאושר התקשרותם עם היזם. היזם תומך בבקשה. רשם ההקדשות מסכים לבקשה, בכפוף למספר תיקונים המקובלים על המבקשים ועל היזם. נותרה בקשת [המערערים] להצטרף להליך: לכאורה, בקשה זו אינה ברורה כל צורכה, שכן לא ברור מהי המסגרת המשפטית מכוחה הם מבקשים לכפות על נאמני ההקדש התקשרות בעסקה שונה מהותית ובעלת מורכבויות אחרות, מזו המקובלת על הצדדים הרלוונטיים. לפיכך, ככל ש[המערערים] או מי מבעלי הדין האחרים לא ינמקו אחרת עד ליום 20.7.2023, יינתן במועד האמור תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים להליך, ובקשת [המערערים] להצטרף כצד להליך תימחק" (ההדגשה הוספה – י' כ'). לאחר שקיבלו ארכה מבית המשפט קמא, הגישו המערערים, ביום 6.8.2023, בתגובה להחלטת בית המשפט מיום 13.7.2023, הודעה ובה נימוקים לבקשתם להצטרף כצד להליך. בהודעתם האמורה שבו המערערים, ביתר הרחבה, על טענתם לפיה בידיהם להציע את ההצעה הגבוהה ביותר מבחינת התמורה עבור הנכס. בתוך כך, כתימוכין לטענתם לפיה בית המשפט נדרש להתערב בשיקול דעתם של נאמני ההקדש, טענו המערערים כי: "בהליכי מימוש של נכסים, כבר נקבע כי בית המשפט הנכבד, לא יכול להתעלם מהצעה טובה משמעותית מזו שזכתה בהליך ההתמחרות שהתנהל על ידי בעל התפקיד, ובית המשפט הנכבד יתערב בהחלטת בעל התפקיד במימוש הנכסים". בהמשך אותו היום, 6.8.2023, נתן בית המשפט קמא החלטה מפורטת במסגרתה נדחתה בקשת ההצטרפות של המערערים. בית המשפט קמא ציין כי חרף האמור בהחלטתו מיום 13.7.2023, המערערים לא הצביעו על המסגרת המשפטית מכוחה הם מבקשים להתנגד לעסקת הקומבינציה ולכפות על נאמני ההקדש להתקשר עמם בעסקה אחרת. בית המשפט קמא הטעים כי סעיף 10 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות), קובע כי חובותיו של נאמן כוללות את החובות "לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות..." (סעיף 10(א) לחוק הנאמנות), ו-"לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות..." (סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות). ואולם, בניגוד לטענת המערערים, החובות המוטלות על נאמן אינן מכתיבות שנאמן יתקשר עם אדם שלישי דווקא באמצעות מכרז או הליך התמחרות, שכן ההצעה הנוקבת במחיר הגבוה ביותר אינה בהכרח ההצעה הטובה ביותר לנאמנות. על רקע זה קבע בית המשפט קמא כי בהיעדר חובה חוקית לקיום הליך מכרזי כאמור לעיל, ובנתון לכלל לפיו יש להמעיט בהתערבות בשיקול דעתם של נאמנים, לא עלה בידי המערערים להצביע על טעם המצדיק את צירופם כצד להליך, ובקשתם נדחית. לאחר שנדחתה בקשת המערערים להצטרף כצד להליך, ביום 11.8.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרתו אושרה התקשרות ההקדש בהסכם הקומבינציה עם חברת מצפה רוממה, בכפוף למספר תיקונים שנדרשו על ידי רשם ההקדשות (ואשר אינם רלוונטיים לערעור דנן). ביום 22.8.2023 הגישו המערערים את הערעור שבפנינו, במסגרתו משיגים הם על פסק דינו של בית המשפט קמא ובמסגרת זו על החלטתו מיום 6.8.2023 בה נדחתה בקשתם להצטרף להליך, אשר "נבלעה" בפסק הדין. בערעורם שבים המערערים על טענתם לפיה בידיהם להציע לנאמני ההקדש הצעה שמשמעה תמורה גבוהה יותר, ובאופן מהותי, מזו הקבועה בהסכם שאושר על ידי בית המשפט קמא. עוד שבים המערערים וטוענים כי היה מקום להתערבותו של בית המשפט שכן היה על נאמני ההקדש לערוך הליך מכרזי בטרם נכרתה על ידם עסקת הקומבינציה עם חברת מצפה רוממה. בהקשר זה, המערערים מוסיפים טעם חדש אשר לגישתם יש בו כדי לבסס את חובת נאמני ההקדש לערוך הליך מכרזי לצורך עשיית עסקה בנכס של ההקדש: המערערים מפנים ל-"נוהל מכירת נכסי הקדש ציבורי", אשר פורסם באתר האינטרנט של רשם ההקדשות (להלן: הנוהל). המערערים טוענים כי על פי הנוהל, לצורך קבלת אישור רשם ההקדשות למכירת נכס של הקדש ציבורי, נדרש כי נאמני ההקדש ינקטו, בין היתר, בצעדים הבאים: "1. הזמנת הערכה מעודכנת של שמאי מקרקעין מוסמך. 2. פרסום בקשה לקבלת הצעות בעיתון יומי-ארצי ו/או בעיתון מקומי. 3. עריכת התמחרות בין המציעים לקבלת התמורה המירבית...". המערערים מוסיפים כי הוראות הנוהל עוגנו גם ב-"הנחיות מנהליות להתנהלות הקדשות ציבוריים לפי חוק הנאמנות", אשר פורסמו על ידי משרד המשפטים בשנת 2017 (להלן: ההנחיות המנהליות), במסגרתן צוין כי מטרתן היא להבהיר לנאמני הקדשות ציבוריים כיצד רשם ההקדשות מפרש את הדינים אשר הוא אמון על יישומם. על רקע זה, המערערים טוענים כי מאחר שנאמני ההקדש לא ביצעו אף אחת מהפעולות הנ"ל עובר להתקשרותם עם חברת מצפה רוממה, שומה על בית משפט זה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שלא לצרף את המערערים כצד להליך, ולבטל את אישור בית המשפט קמא להתקשרות בעסקת הקומבינציה. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 28.8.2023 הגישו המערערים, לבית משפט זה, בקשה שהוכתרה על ידם כ-"בקשה לצו עיכוב ביצוע פסק דין ו/או לחילופין, בקשה לצו מניעה זמני" (להלן: בקשת עיכוב הביצוע), במסגרתה עתרו כי יינתן צו אשר ימנע את התקשרות נאמני ההקדש בהסכם הקומבינציה וכן ימנע כל הליך הקשור בהתקשרות זו, עד שיינתן פסק דין בערעור. בהחלטתי מיום 28.8.2023 הוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשת עיכוב הביצוע, וכן הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על ביצוע עסקאות נוספות בנכס מושא הערעור, לרבות מכירתו לצדדי ג' ושעבודו, וזאת עד למתן החלטה אחרת. בתמצית, בתשובות שהוגשו מטעמם התנגדו המשיבים לבקשת עיכוב הביצוע, תוך שהדגישו כי סיכויי הערעור להתקבל הינם אפסיים. נאמני ההקדש טענו כי לא עלה בידיי המערערים להצביע על כל מקור משפטי המחייב נאמני הקדש ציבורי לערוך הליך מכרזי לצורך ביצוע עסקה בנכס של ההקדש, וזאת אף לאחר שבית המשפט קמא נתן למערערים הזדמנות מפורשת להצביע על מקור כאמור. בתוך כך, נטען כי טענת המערערים בעניין הנוהל וההנחיות המנהליות היא טענה חדשה שלא נטענה בבית המשפט קמא, וכי ממילא מדובר בכללים מנחים ובלתי מחייבים. עוד הוסיפו נאמני ההקדש כי לאחר אישור הסכם הקומבינציה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, החלו הצדדים להסכם הקומבינציה לפעול למימושו, וכי עיכוב עסקת הקומבינציה יסב נזקים משמעותיים לכל הצדדים לה. חברת מצפה רוממה הצטרפה לעמדת נאמני ההקדש. רשם ההקדשות הותיר את ההחלטה בבקשת המערערים לשיקול דעתו של בית המשפט. דיון והכרעה בקשת עיכוב הביצוע שהגישו המערערים הציבה בפניי דילמה לא פשוטה: מחד גיסא, ברי כי אם לא יעוכב ביצוע עסקת הקומבינציה, והצדדים יפעלו על פיה, תסוכל תכלית הערעור. כידוע, במקרים מסוג זה הנטייה הינה לקבל בקשות לעיכוב ביצוע (ראו, למשל: ע"א 623/21 מליאור נ' גיא גיסין – מנהל מיוחד, פסקה 7 (6.5.2021)). מאידך גיסא, כפי שאפרט להלן, מקובלת עליי טענת המשיבים כי אין לערעור כל סיכוי להתקבל. בנסיבות אלו, סבורני שמוצדק כי נעשה שימוש בסמכותנו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), ונדחה את הערעור דנן לגופו כבר עתה (לשימוש בסמכות זו בנסיבות דומות, ראו: ע"א 7686/23 אילוז נ' עו"ד גילה חכמון, פסקה 11 (30.10.2023); ע"א 3741/23 סימון נ' פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), פסקה 8 (25.07.2023)). תחילה אזכיר כי הערעור דנן נסב על החלטת בית המשפט קמא שלא לצרף את המערערים כצד להליך, החלטה אשר "נבלעה" בפסק דינו. כידוע, החלטות שעניין צירוף בעל דין כצד להליך הן החלטות בעלות אופי דיוני המסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. משכך, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות מסוג זה, למעט במקרים חריגים (רע"א 7907/22 נתנאלוב נ' עו"ד ניר ויינרמן, בתפקידו כמנהל המיוחד לנכסי החייב, פסקה 8 והאסמכתאות שם (12.12.2022); ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמעון, פסקה 33 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (22.1.2015)). אינני סבור כי המקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים חריגים, ואבאר: תקנה 26(א) לתקנות מאפשרת לצרף להליך, "כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין". בתוך כך, בית המשפט רשאי להתיר צירוף בעל דין כשנוכחותו של בעל הדין דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה (ראו: רע"א 553/23 המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" נ' פלוני, פסקה 9 (15.3.2023); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 212 (מהדורה שנייה, 2023)). בענייננו, מקובלת עליי טענת חברת מצפה רוממה, כפי שזו נטענה בתשובה שהוגשה מטעמה לבקשת ההצטרפות שהגישו המערערים בבית המשפט קמא, לפיה בהינתן שבבקשתם פירטו המערערים את כלל טענותיהם לעניין היתרון שבהצעתם, צירופם כצד להליך לא היה נדרש על מנת שיתאפשר לבית המשפט קמא לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בתובענה, שכן מלוא משנתם הייתה פרושה בפניו. לשיטתי, בהינתן מרחב ההתערבות הצר בהחלטות דיוניות מהסוג בו עסקינן, די בטעם זה על מנת להצדיק את דחיית הערעור. כמו כן, סבורני כי בדין נדחתה בקשת המערערים להצטרף כצד להליך בבית המשפט קמא, בהינתן שלא עלה בידיהם להצביע על מקור משפטי המחייב את נאמני ההקדש לבצע הליך מכרזי עובר לעשיית עסקה בנכס, ולחייבם להתקשר עם המציע את ההצעה הנוקבת במחיר הגבוה ביותר עבור הנכס. כידוע, הקדש ציבורי הוא מקרה פרטי של נאמנות שלפחות אחת ממטרותיה היא קידום עניין ציבורי (ראו: סעיף 26(א) לחוק הנאמנות; רע"א 46/94 אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202, 211 (1996)). בתוך כך, ככל נאמן אחר, על נאמן של הקדש ציבורי מוטלת החובה לשמור על נכסי ההקדש, לנהלם ולפתחם, ולפעול באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות, לשם להשגת מטרות ההקדש (סעיפים 10(א) ו-10(ב) לחוק הנאמנות; וראו: רע"א 399/19 עו"ד אפרים פוקס – הנאמן על נכסי בנימין וינשטיין ז"ל נ' כץ, פסקה 5 (13.3.2019); ע"א 9225/01 זיימן נ' קומרן, פ"ד סב(1) 260, 280-279 (2006)). עם זאת, כפי שציין בית המשפט קמא, החובה המוטלת על נאמן אינה משמיעה כי לצורך עריכת עסקה בנכס מנכסי הנאמנות, שומה על הנאמן לבצע הליך מכרזי דווקא. עמד על הדברים המלומד ש' כרם בציינו כי: "אין חוק הנאמנות דורש שנאמן יתקשר עם אדם שלישי דווקא באמצעות מכרז, כשם שהחוקים המסדירים פעולות נאמנים על-פי חוק לא קבעו כלל זה..." (שלמה כרם חוק הנאמנות, התשל"ט-1979, 436 (מהדורה רביעית, 2004) (להלן: כרם)). בהיעדר הוראה אחרת בחוק הנאמנות, דברים אלו נכונים גם ביחס לנאמן של הקדש ציבורי. בהקשר זה יוער כי לא מצאתי ממש בטענת המערערים כי יש ללמוד גזירה שווה לענייננו מפסקי הדין בהם נמצא להתערב בשיקול דעתו של כונס נכסים אשר מכר נכס שלא במסגרת הליך מכרזי, אליהם הפנו המערערים (וראו: ע"א 1267/16 בלו סקאי ליסינג תפעולי בע"מ נ' מיטבית סיבל באר שבע 1995 בע"מ (בכינוס) (1.8.2016); ע"א 9151/00 דוגז נכסים והשקעות בע"מ נ' אוריאל להב רו"ח המפרק (26.8.2001)), שכן אין הנדון דומה לראיה. כפי שצוין לעיל, במסגרת הערעור דנן, המערערים מבקשים להצביע על מקור נוסף שלשיטתם מבסס את חובת נאמני ההקדש לקיים הליך מכרזי או הליך התמחרות לצורך עריכת עסקה בנכס – הוראות הנוהל ו-ההנחיות המנהליות. ראשית, יצוין כי טענה זו נטענה לראשונה בשלב הערעור, ודי בטעם זה כדי לדחותה (ע"א 1770/21 חצרוני נ' Facebook Ireland Limited, פסקה 22 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (14.12.2022)). שנית, אף לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענה זו. ההנחיות המנהליות שפרסם משרד המשפטים בשנת 2017, מאמצות לתוכן את הוראות הנוהל. מטרתן היא להכווין את שיקול דעתו של רשם ההקדשות בהפעלת סמכותו לאשר מכירת נכס של הקדש ציבורי ולסייע לנאמני הקדשות ציבוריים להכווין את פעילותם לצורך קבלת אישור כאמור (ראו את דבר שרת המשפטים בעמ' 2 ל-הנחיות המנהליות). כידוע, אף שבדרך כלל על הרשות המנהלית לפעול על פי הנחיותיה הפנימיות ולא לסטות מהן, הפסיקה הכירה בכך שבמקרים שבהם אין זה סביר או הגיוני להיצמד בצורה "עיוורת" להנחיות הפנימיות, מוקנית לרשות סמכות, ולפעמים אף חובה, לסטות מהנחיותיה הפנימיות (ראו: בג"ץ 4981/17 שרגאי נ' ראש המטה הכללי, פסקה 22 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר (3.9.2019)). לפיכך, מקום בו רשם ההקדשות סובר כי התניית אישורו לעריכת עסקה בנכס של הקדש ציבורי בקיום הליך מכרזי איננה סבירה או בלתי הגיונית, מוסמך הוא לסטות מהוראות הנוהל וההנחיות המנהליות, ולהפעיל שיקול דעת עצמאי בהתאם לנסיבות המקרה. בענייננו, נאמני ההקדש הטעימו כי נוכח רצונם לבצע עסקת קומבינציה, במסגרתה נוצרים בעסקה מעין יחסי שותפות בנכס, שיקול הכדאיות הכלכלית לא היה השיקול היחידי שנשקל על ידם בבחירת היזם עמו תבוצע העסקה. לכן, עריכת מכרז או הליך התמחרות בו מציע ההצעה הגבוהה ביותר ייבחר כזוכה, לא הייתה משיגה את התוצאה הטובה ביותר עבור ההקדש. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו בבית המשפט קמא, ציין רשם ההקדשות כי שיקול זה מקובל גם עליו, תוך שציין אף הוא כי: "כאשר מדובר בעסקת קומבינציה המבוצעת בנכסי מקרקעין של הקדשות ציבוריים, ישנה חשיבות מיוחדת לזהות היזם, שכן האחרון הופך להיות שותף של ההקדש בנכס". אכן, "ההצעה הזולה ביותר אינה בהכרח ההצעה הטובה ביותר לנאמנות" (כרם, בעמ' 436). על כן, בהינתן שחובת נאמני ההקדש היא לפעול לטובת הנאמנות, אין כל בסיס לטענת המערערים כי אף אילו היה נערך הליך מכרזי, והצעתם הייתה נמצאת כהצעה הכלכלית ביותר (הנחה שנאמני ההקדש חולקים על נכונותה), אזי שהיה על נאמני ההקדש לבחור דווקא בהצעתם. אשר על כן, סבורני כי במקרה דנן לא נפל כל פגם בהחלטת רשם ההקדשות לאשר את עסקת הקומבינציה, אף אם לא קדם לה הליך מכרזי. גם מטעם זה, דינו של הערעור דנן להידחות. לבסוף, יוזכר כי נוסף לאישור רשם ההקדשות, הסכם הקומבינציה אושר גם על ידי בית המשפט קמא. לפיכך, בנסיבות העניין התקיים פיקוח משמעותי על ביצוע העסקה (וראו לעניין זה: ע"א 477/88 היועץ המשפטי לממשלה נ' אוניברסיטת תל-אביב, פ"ד מד(2) 476, 483 (1990)) כך שיש לדחות את טענת המערערים כי שיקול הדעת לעניין ביצוע העסקה נותר בידי מי שבידיהם השליטה בנכס (נאמני ההקדש). הנה כי כן, מכל אחד מהטעמים שלהלן, ודאי שממשקלם המצטבר, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור, וכתוצאה מכך תדחה גם הבקשה לעיכוב ביצוע ויבוטל הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 28.8.2023. כמו כן, אף שלא נתבקשה תשובה לערעור, משנאמני ההקדש וחברת מצפה רוממה הגישו תשובה לבקשת עיכוב הביצוע, אציע כי המערערים יישאו בהוצאות נאמני ההקדש וחברת מצפה רוממה בסך של 7,500 ש"ח, לכל אחד מהם (סה"כ 15,000 ש"ח). ניתן היום, ‏י"ג בכסלו התשפ"ד (‏26.11.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23063550_L04.docx עק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1