דוד מוטהדה נ. המוסד לביטוח לאומי

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6354/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ר' רונן העותר: דוד מוטהדה נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין האזורי לעבודה 3. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ר' רונן: לפנינו עתירה המופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 23461-03-22 מיום 27.3.2022. במסגרת פסק דין זה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (ב"ל 55943-06-21), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: ועדת העררים או הוועדה) מיום 18.5.2021. כעולה מפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, העותר, יליד 1956, הוכר על-ידי המשיב 1 (להלן: המל"ל) כמי שנפגע בעבודה ביום 24.5.1999 ונקבעה לו נכות משוקללות בשיעור 14.5% בגין בעיות בגבו. במהלך השנים הגיש העותר מספר תביעות להחמרת המצב. ההחלטות נושא העתירה דנן נוגעות לתביעת החמרה נוספת שהגיש העותר. ביום 3.9.2019 קבעה ועדת העררים כי לא חלה החמרה במצבו של העותר. על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית הדין האזורי (ב"ל 47758-09-19) ובמסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה ועדת העררים תדון בשאלת החמרת המצב כתוצאה מהתאונה תוך התייחסות למסמכים רלוונטיים הקודמים למועד התכנסות הוועדה מיום 3.9.2019. בהתאם לכך התכנסה ועדת העררים פעם נוספת לדון בעניינו של העותר ביום 18.5.2021. הוועדה עיינה במסמכים שלפניה וערכה לעותר בדיקה קלינית. בסופו של דבר דחתה הוועדה את הערר בהיעדר החמרה. ערעור על החלטת הועדה נדחה כאמור על-ידי בית הדין האזורי ירושלים (כב' השופט ע' רוטמן). במסגרת ההליך בבית הדין האזורי, הבהיר בית הדין לעותר כי במסגרת הערעור שבפניו ניתן לדון רק בנוגע לטעויות משפטיות של ועדת העררים. לאור זאת טען העותר כי לא ייתכן שבדיקתה הקלינית של וועדת הערר תגבר על המסמכים שהמציא לה. בית הדין האזורי דחה את טענותיו של המבקש וקבע בין היתר כי וועדת העררים התייחסה למסמכים הרפואיים המהותיים שהוצגו וכי לא נפל פגם בהחלטתה. בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על פסק דין זה לבית הדין הארצי נדחה ביום 27.3.2022. בית הדין הארצי קבע כי הוועדה בחנה כנדרש את מצבו הרפואי של העותר, כמו גם את התעודות הרפואיות שהציג לה. הוא עמד על כך כי החלטתה של הוועדה מנומקת והתרשמותה הרפואית מצויה בליבת מומחיותה. עוד צוין כי בהתאם להחלטת ועדת הערערים, חלק מהחמרת המצב לה טוען העותר נוגעת לפגימות שכלל לא הוכרו וחלק מטענותיו נוגעות לתאונות רבות שאינן קשורות לתאונה משנת 1999 שהוכרה על-ידי הביטוח הלאומי. כל זאת מבלי שהמערער הצביע על פגם משפטי שנפל בעבודת ועדת העררים המצדיק התערבות. על רקע האמור הוגשה העתירה שלפנינו. במסגרת העתירה מעלה העותר, שאינו מיוצג, טענות כנגד אחוזי הנכות שנקבעו לו. לטענתו, עקב מספר תאונות דרכים, חלקן בדרכו לעבודה, יש לקבוע לו אובדן כושר עבודה מלא ולדחות בתוך כך את ניסיונות המל"ל למנוע זאת ממנו. בתוך כך העותר מעלה טענות רבות וחמורות נגד גורמים שונים במל"ל וכנגד פוסקים בוועדות הרפואיות במהלך השנים מ-1980 ועד 2021. כך, הוא מעלה בין היתר טענות כי וועדות המל"ל בענייננו היו פסולות והתנהלו באופן מושחת, וכן מייחס עבירות שונות לחברי ועדת העריים ולרופאי המל"ל. העותר הוסיף וטען כי בחוות דעת מטעם רופאים במל"ל עצמו נקבעו לו אחוזי נכות גבוהים יותר; כי החלטות המל"ל מנוגדות לחוות דעת של רופאים מטעמו, שבניגוד לרופאים מטעם המל"ל, הם נטולי אינטרסים; וכן כי לא ניתנה התייחסות לתחום הנפשי, לתחום האורולוגי ולתחום הניארולוגי בגין פגיעה בגב, בידיים וברגליים. העותר ביקש כי יוחזרו לו כספים ותשלומים משנת 1980 וכי תיקבע לו 100% נכות כללית ו-100% נכות מעבודה. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף מבלי צורך לקבל תגובה. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה, והתערבותו מוגבלת אך למקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (בג"ץ 6258/21 קלומיטי נ' בית הדין האזורי לעבודה (7.10.2021); בג"ץ 3285/20 ארד נ' המוסד לביטוח לאומי (4.6.2020); בג"ץ 3812/17 סאיג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (20.7.2017)). עוד נקבע שיש לתת משקל לחשיבות הסוגיה המתעוררת בעתירה ולהשלכות הרוחב שלה, כמו גם לשאלה האם מדובר בסוגיות שבהן יש לבית הדין לעבודה מומחיות מיוחדת (ראו למשל: בג"ץ 7335/15 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 14 (7.3.2016); בג"ץ 5732/20 דהוקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 (21.10.2020)). המקרה שבנדון אינו בא בגדר אמות המידה האמורות, המצדיקות חריגה מכלל אי ההתערבות. כך על אחת כמה וכמה לאור כך שמדובר בענייננו בגלגול רביעי (ראו: בג"ץ 5105/12 הלל נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה ז' (19.8.2012)). כעולה מהאמור לעיל, ועדת העררים דנה בענייננו של העותר פעמיים, תוך שבחנה את המסמכים הרלוונטיים שהוצגו לה – ובכלל זה חוות דעת הרופאים מטעם העותר, וערכה לעותר בדיקה קלינית. החלטת הוועדה מיום 18.5.2021 וטענותיו של העותר ביחס אליה נבחנו הן על-ידי בית הדין האזורי והן על-ידי בית הדין הארצי. שתי ערכאות בית הדין לעבודה קבעו שהחלטת הוועדה היא החלטה מקצועית ולא מצאו שנפל בה פגם המצדיק להתערב בה. במסגרת עתירתו, שב העותר פעם נוספת על הטענות שהעלה לפני בתי הדין לעבודה ואשר נדונו והוכרעו על-ידיהם. בחינת טענות העותר לגופן מלמדת כי מדובר בטענות 'ערעוריות' במהותן, הנוגעות לעניינו הפרטני – האם יש להכיר בהחמרה במצבו הרפואי, כאשר טענות אלו נוגעות לקביעות עובדתיות-רפואיות, שגם בית משפט של ערעור אינו נוטה ככלל להתערב בהן. זאת, מבלי שטענותיו מגלות טעות משפטית, לא כל שכן טעות מהותית, שנפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי. העותר העלה אומנם טענות הנוגעות לניגודי עניינים ופעולות פסולות של ועדות הערעור שדנו בעניינו לאורך השנים, אולם טענות אלו נטענו בעלמא וללא כל תימוכין ולא מצאנו שיש להידרש אליהן. גם טענותיו הנוספות של העותר שבהן ייחס עבירות שונות לבעלי תפקידים נטענו בעלמא, דבר בעייתי כשלעצמו בהתחשב במהות הטענות, ומכל מקום עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה האכסניה המתאימה לדון בהן. על כל האמור יש להוסיף כי הסוגיה העומדת במרכז העתירה נוגעת לזכויות המוקנות מכוח חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 סוגיה המצויה בליבת המומחיות של בית הדין לעבודה, וגם משכך אין הצדקה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות מערכת בתי הדין לעבודה. לאור כל האמור, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה, ומתוך התחשבות בעותר - אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה בתשרי התשפ"ג (‏20.10.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22063540_P03.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1