ע"פ 6352-10
טרם נותח
מדינת ישראל נ. פלוני
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 6352/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6352/10
ע"פ 6429/10
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערערת בע"פ 6352/10 והמשיבה בע"פ 6429/10:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב בע"פ 6352/10 והמערער בע"פ 6429/10:
פלוני
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין וערעור שכנגד על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.6.2010 בתיק פ"ח 12962-02-09 שניתן על ידי כבוד השופטים י' אלרון, ר' למלשטריך-לטר ומ' גלעד
תאריך הישיבה:
כ"ד בתשרי התשע"ג
(10.10.2012)
בשם המערערת:
עו"ד איילת קדוש
בשם המשיב:
עו"ד איתן להמן
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז:
1. מי שתפקד כאביהן של שלוש בנות, בנותיה של אשתו, הואשם והורשע במסכת קשה של התעללות מינית בהן. על-פי כתב האישום, כמו גם לפי הכרעת הדין, במשך כמה שנים ובמספר רב של אירועים הוא השתמש במתלוננות הקטינות לסיפוק יצריו המיניים. שאלת הרשעתו, כמו גם העונש שהוטל עליו, הובאו לפתחנו.
עיקרי העובדות ופסק דינו של בית המשפט קמא
2. המערער ו-מ' נישאו זה לזו, לאחר מערכות יחסים קודמות שבהן נולדו להם ילדים. בנותיה של מ' מנישואיה הקודמים – ח', ילידת שנת 1991, א', ילידת שנת 1993, ו-ק', ילידת שנת 1995 (להלן: המתלוננות) – התגוררו עם המערער ואמן. בשנות הנישואין נולדו לבני הזוג שלושה ילדים משותפים. בשנת 2008 נפרדו בני הזוג.
2. במהלך שנת 2008, מספר חודשים לאחר פרידת אימן מן המערער, דיווחו המתלוננות ואימן לרשויות הרווחה על כך שהמערער ביצע במתלוננות מעשים מיניים במספר רב של הזדמנויות. דיווח זו הוליד את חקירת המשטרה בנושא, ובסופו של דבר הביא להגשתו של כתב האישום נגד המערער.
3. נגד המערער הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' אלרון, ר' למלשטריך-לטר ו-מ' גלעד). על פי עובדות כתב האישום, בין השנים 2008-2005, ביצע המערער במתלוננות עבירות מין במספר רב של הזדמנויות. בית המשפט קמא הרשיע את המערער במרבית העבירות שבהן הואשם (למעט עבירות אינוס שיוחסו לו). בית המשפט קבע כי עדויות הקטינות מהימנות, וכי הן אף מחזקות אחת את רעותה בפרטים רבים, מבלי שתואמו מראש, ובנקודות מסוימות חושפות את "שיטת הביצוע" שבה נקט המערער במעשיו. כך, למשל, התירוץ שבו נהג המערער לחזור ולהשתמש – בקשת מגבת למקלחת – על מנת לבצע את זממו, או התגנבויותיו הליליות למיטות הקטינות. פסק דינו של בית המשפט קמא מפרט מסכת מפורטת של התעללות מינית.
4. המערער נהג להגיע בלילות למיטתה של ח', להפשיטה ולגעת בגופה לרבות בחזה בעודה ישנה. באחד מהלילות הגיע המערער למיטת ח' כשאמה לא שהתה בבית ובעודה ישנה נשכב מעליה, נגע בחזה ובאיבר מינה בידו ובאיבר מינו. לאחר מכן, הפשיטה מבגדיה התחתונים עד לכפות רגליה וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ללא הסכמתה החופשית. משהרגישה במעשיו התנגדה בכך שכיווצה את איבר מינה כך שהמערער לא הצליח בהחדרת איבר מינו. משכך, שפשף בה את איבר מינו עד שהגיע לסיפוקו ושפך את זרעו על בטנה. במקרה נוסף הגיע המערער בלילה למיטתה של ח' ובעודה ישנה ניסה להכניס את איבר מינו לפיה. ח' החלה לזוז במיטתה כדי ש"מישהו ישמע" והמערער יצא מהחדר. במועדים נוספים נהג המערער להסיע את ח' ברכב המשפחתי ובמהלך נסיעות אלה סטה מהדרך ודרש מ-ח' לשתף עימו פעולה בביצוע מעשים מגונים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, ובכלל זה להתפשט בפניו, לשפשף את איבר מינו, לאפשר לו לגעת בחזה שלה או בישבנה, לבצע בו מין אוראלי וכן לאונן בפניה. בחלק מהמקרים נאלצה ח' להיענות לדרישותיו כדי שיסיעה למחוז חפצה.
5. בשנת 2007, במועד שאינו ידוע במדויק, הגיע המערער בלילה למיטתה של א' בעודה ישנה, הכניס את ידו מתחת לחזייתה והחל ללטף לה את החזה ללא הסכמתה החופשית. במהלך השנים 2006 ו-2007, גם כן במועד בלתי ידוע, הטריד המערער מינית את א' בכך שבכל פעם בה ביקשה ממנו כסף לצורך כלשהו, התנה זאת בכך שיגע בחזה.
6. במהלך השנים 2008-2007, במועדים שאינם ידועים במדויק, המערער התקלח וקרא ל-ק' כדי שתביא לו מגבת. לאחר שהביאה לו ק' את המגבת, משך אותה בידה, בניגוד לרצונה, והחל לאונן בפניה. במקרה אחר, כשהביאה לו מגבת, משך את ידה בכוח, התקרב אליה מאחור, הפשיל את מכנסיה לרגליה והכניס את איבר מינו בין רגליה. במועד אחר שאינו ידוע במדויק, לקח המערער את ק' לחדרו, הרימה על מיטתו, הפשיל את מכנסיה עד לרגליה והכניס את איבר מינו בין רגליה, עד שהגיע לסיפוק מיני. כל זאת, ללא הסכמתה החופשית ובהיותה קטינה מתחת לגיל 14. במקרה נוסף, בעת שישנה בחדרה התעוררה ק' בהרגשה כי מישהו נוגע בה, ואז הבינה כי מדובר במערער אשר החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. בדיקה גניקולוגית שנערכה ל-ק' בהיותה בת 13, אישרה כי קרום בתוליה בותק.
7. לנוכח האמור לעיל הרשיע בית המשפט קמא את המערער כדלקמן: בהתייחס ל-ח' – ניסיון אינוס קטינה בת משפחה על ידי אחראי (סעיפים 351(א) ו-25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); ניסיון למעשי סדום בקטינה בת משפחה על ידי אחראי (ריבוי מקרים) (סעיפים 351(א) ו-25 לחוק העונשין); מעשים מגונים בקטינה בת משפחה על ידי אחראי (ריבוי מקרים) (סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין); מעשים מגונים בפני קטינה בת משפחה (ריבוי מקרים) (סעיף 351(ד) לחוק העונשין); הטרדה מינית (ריבוי מקרים) (סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1988 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית)). בהתייחס ל-א' – מעשים מגונים בקטינה בת משפחה על ידי אחראי (ריבוי מקרים) (סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין); הטרדה מינית (ריבוי מקרים) (סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית). בהתייחס ל-ק' – מעשים מגונים בקטינה בת משפחה על ידי אחראי (שני מקרים) (סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין); ומעשים מגונים בפני קטינה בת משפחה (שלושה מקרים) (סעיף 351(ד) לחוק העונשין). כאמור, בית המשפט קמא זיכה את המערער מעבירות האינוס שיוחסו לו כלפי ק'.
8. בגזר דינו עמד בית המשפט קמא על מצבן של הקטינות כפי שהוא עולה מהתסקירים בעניינן. הקטינות עברו פגיעה פיזית, מינית ונפשית קשה ביותר, ועל מנת לשקם עצמן הן זקוקות לטיפולים נפשיים מתמשכים. מנגד, מסוכנות המערער הוערכה כ"בינונית לטווח הארוך". בית המשפט קמא עמד על כך שמעשיו של המערער מעוררים סלידה ושאט נפש, כאשר במשך שנים ניצל את חולשתן וחוסר ישען של הקטינות שהיו תלויות בו כדי לבצע את זממו. בית המשפט קמא הטיל על המערער עונש של 10 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (כשהתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע, מאלה המנויות בסימן ה' בפרק י' של חוק העונשין). בנוסף חויב המבקש בתשלום פיצוי – 15,000 שקל ל-ח', 12,000 שקל ל-ק' ו-8,000 שקל ל-א'.
הערעורים
9. המערער הגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.
10. לטענת המערער, בית המשפט קמא התעלם מכבישת העדויות של הקטינות במשך שנים, מבלי שניתן לדבר הסבר אמין. לשיטתו, הקטינות טפלו עליו עלילה שהתגבשה רק לאחר שנפרד מאימן. טענה זו הסתמכה, בין השאר, על כך שהקטינה ח' תוארה על-ידי אחיותיה כ"שקרנית", וכן על כך שתחילה הכחישו המתלוננות ואימן את ההאשמות נגד המערער בתשובה לפניות מן המשטרה בנושא. הוא הוסיף וטען כי הקטינות ואימן תיאמו את העדויות ביניהן, תיאום שפוגם בעדויותיהן, וכי בעדויות הקטינות, ובמיוחד בעדותה של ק', נמצאו סתירות ואי-התאמות. המערער הדגיש כי בית המשפט קמא בחר לקבל את עדותה של ק' למרות שחוקרת הילדים התקשתה להעריך את מהימנותה.
11. בכל הנוגע לגזר הדין מבקש המערער מבית המשפט להקל בעונשו. המערער מבקש לתת משקל לצרכיהם של שבעת ילדיו (ובכללם שלושת ילדיו הקטינים מנישואיו לאימן של המתלוננות); לטיפול באחייניו היתומים; לעובדה כי הסכים לתת לאם הקטינות גט כפי שביקשה; לעדויות האופי בעניינו; ולעברו הפלילי הנקי. המערער ביקש ליתן משקל גם לכך שזוכה בסופו של יום על ידי בית המשפט קמא מהאישום בעבירות האונס.
12. גם המדינה הגישה ערעור על גזר הדין. לטענתה, העונש שהוטל על המערער אינו הולם את חומרת המעשים שבהם הורשע מן ההיבט של גמול והוקעה. כמו כן, לטענת המדינה גזר הדין אינו מבטא כראוי את עוצמת הפגיעה בשלוש המתלוננות ואינו עונה על הצורך בהרתעת המשיב כמו גם בהרתעת עברייני מין פוטנציאליים אחרים.
הכרעתנו
13. לאחר ששקלנו את הדברים החלטנו לדחות את הערעור שהוגש על-ידי המערער על כל חלקיו. כמו כן, החלטנו לקבל את ערעור המדינה על קולת העונש שהושת בעניינו ולהחמיר עמו במידת מה, גם אם לא במידה המרבית, בהתחשב בכך שעניינו הגיע אלינו במסגרת ערעור.
14. לא מצאנו ממש בערעור שהוגש על הכרעת הדין. הכרעה זו מבוססת היטב בחומר העדויות. בית המשפט קמא שמע את עדויותיהן של המתלוננות והתרשם מהן. בנוגע לעדותה של ח' קבע בית המשפט קמא כי ניתן היה להתרשם שהיא לא כללה דקלום מוכן מראש או מתואם, אלא היתה עדות "אותנטית, שוטפת ומסודרת, הנאמרת בביטחון וללא הפרזה או הגזמה בתיאור מעשי הנאשם" (עמ' 29 לפסק הדין). בנוגע לעדויותיהן של א' ו-ק' קבע בית המשפט קמא כי בשל גילן הצעיר ומבוכתן הן התקשו לתאר את מעשי המערער בפירוט וצריך היה להפנות אליהן שאלות שבאמצעותן ניתן יהיה לדלות את התמונה המלאה, אך קושי זה לא מנע מהן למסור עדות כנה ואמיתית. בית המשפט קמא לא התעלם מהסתירות שעלו מעדויותיהן של המתלוננות, ושאליהן הפנה אותנו בא-כוחו של המערער במהלך הדיון. אולם, הוא קבע שאין בסתירות אלו כדי לפגוע במהימנותן, בייחוד לאור אופי העדויות שעניינן עבירות מין במשפחה. קביעות אלו של בית המשפט קמא מקובלות עלינו, ולא ראינו לנכון להתערב בהן. הסתירות שעליהן הצביע בא-כוח המערער לא נגעו לגרעין הקשה של האירועים שעליהם העידו המתלוננות. הדעת נותנת שבעדויות של נפגעי עבירות מין שעברו טראומות קשות, וכל שכן בעדויות של נפגעי עבירות מין בתוך המשפחה שמקורן באדם קרוב, יפלו אי-דיוקים ואי-התאמות בפרטים מסוימים. הדעת גם נותנת ש-ק', שהייתה בת 12 בעת ביצוע המעשים, תתקשה להציג גרסה מדויקת לגבי פרטים בעלי משמעות מינית. בית המשפט קמא קבע כי עדויות המתלוננות מחזקות אחת את רעותה וכן מצא להן חיזוקים במסכת הראיות שהובאה בפניו, ובכלל זה בראשית הודייתו של המערער במעשים בשיחתו עם אמו המאמצת. מעדותה של האחרונה עולה כי בעת שהטיחה במערער את דברי המתלוננות, הוא לא הכחיש את המיוחס לו, אלא הביע דאגה למצבו ורצון להתאבד. יש גם לדחות את טענת המערער כי המתלוננות ואימן תיאמו את עדויותיהן, ולכן יש להפחית ממשקלן. אך טבעי הוא שבעבירות מין בתוך המשפחה, כמו במקרה שבפנינו, ייווצר שיח בין המתלוננות, מתוך רצון טבעי לחלוק בקשיים עימם נאלצו להתמודד ולמצוא נחמה אחת אצל רעותה, וכמובן אצל אימן. אין בשיח כזה, כשלעצמו, כדי לזהם את עדויותיהן אשר נמצאו מהימנות על ידי בית המשפט קמא.
15. גם הטענות כנגד כבישת העדויות לא היו משכנעות בנסיבות העניין. ראשית, כפי שפסק בית משפט זה לא אחת, כבישת עדות על-ידי מתלוננות בעבירות מין היא תופעה שניתן להבינה על רקע הקשיים המיוחדים שעמם הן מתמודדות, ולא כל שכן בהקשר המורכב והקשה של עבירות מין במשפחה (ראו: ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918 (2001); ע"פ 7595/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1)1 (2004)). שנית, בנסיבות העניין, התלונה הוגשה על ידי המתלוננות אך מספר חודשים מועט לאחר פרידת אימן מן המערער והשתחררותן ממסכת ההתעללות. ציפייתו של בא-כוח המערער שהתלונה תוגש מיד לאחר הפרידה אינה משקפת את מורכבות הסיטואציה. שלישית, עולה מעדויותיהן של המתלוננות כי הן ביקשו לתאר את המערער ומעשיו באופן הוגן, ואף ציינו כי היה "אדם טוב" בסך הכול, כך העידה הקטינה ק' בבית המשפט קמא: "לא, אין לנו סיבה ללכת נגדו, כי חוץ מזה הוא בן אדם הרי טוב. וגם אנחנו לא רצינו שהם יתגרשו. אם לא המקרה הזה הם לא היו מתגרשים. לא רצינו שיתגרשו בגלל הילדים הקטנים" (עמ' 18 לפסק הדין). המדובר בקטינות שגדלו ללא דמות אב, לאחר שהקשר עם אביהן הביולוגי ניתק לחלוטין, והקושי בהגשת התלונה במקרה זה הוא מובן. לקושי זה התווסף רצונן של הקטינות להגן על אחיהן הקטנים – הילדים המשותפים של המערער ואימן – מפני פירוק התא המשפחתי. זאת ועוד, התלונה לרשויות הרווחה הוגשה בשלב מוקדם יחסית, ובשל תקלה במשלוח פקס מרשויות הרווחה למשטרה התעכבה בדיקת הנושא.
16. את גזר הדין שהושת על המערער לא מצאנו חמור, בהתחשב בחומרת המעשים. נהפוך הוא. המערער הורשע במסכת של עבירות מין חמורות שבוצעו במהלך כשלוש שנים במי שלשלומן היה ערב כאב. לפגיעה המינית, הגופנית והנפשית, נוספות במקרה מסוג זה תחושות של בגידה, הפרת אמון וחוסר ישע. אכן, המערער נקלע למצב לא פשוט והוא אף מורחק בפועל מילדיו הקטינים, השרויים במצוקה (בהתחשב בכך שהוצאו מחזקת אימן שהזניחה את הטיפול בהם). אולם, זוהי תוצאה ישירה הנובעת ממעשיו שלו, והיא לא יכולה לאיין את חומרת המעשים והענישה הראויה בגינם. אכן, הוא זוכה מעבירות האינוס שיוחסו לו. אולם, העבירות שבהן הורשע הן חמורות ביותר גם כך, כשעל כך נוסף מספר הקורבנות והתמשכות המעשים, שנפסקו למעשה רק מכיוון שנפרד מאימן של המתלוננות.
17. לנוכח חומרת מעשיו של המתלונן, מספר הקורבנות והתמשכות המעשים, סבורים אנו כי ראוי היה להחמיר בעונשו אף יותר מהעונש שנגזר עליו בבית המשפט קמא. עבירות מין בתוך המשפחה הן מהעבירות החמורות והמזעזעות בחוק העונשין, והן כרוכות בסבל וייסורים נמשכים לקורבנותיהן. יש להתריע כנגדן, להוקיען ולהחמיר בענישה בגינן. אכן, במקרים מתאימים, בית משפט זה לא נרתע מהשתת עונשי מאסר ארוכים במיוחד בגין עבירות מסוג זה (ראו למשל: ע"פ 8139/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.7.2002), שבו נדון המערער לעונש מאסר בפועל בן 25 שנים, בגין שורה ארוכה של עבירות מין בילדיהן של משפחות עמן היה בקשרי ידידות (מעשים מגונים, ניסיון לאינוס וניסיון למעשה סדום)). אין לכחד, לא תמיד אלה הם פני הדברים, ולעת הזו גזר דינו של בית המשפט קמא אינו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה בגין עבירות דומות. בנסיבות אלה, באיזון הכולל בין חומרת העבירות לבין מידת ההתערבות המעטה של ערכאת הערעור בענישה, מצאנו לנכון להחמיר בעונשו של המערער, תוך התחשבות בגדרי העונש שהשית בית המשפט קמא, היינו העמדתו על 12 שנות מאסר בפועל. לכך יתווסף מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים נוספות כפי שקבע בית המשפט קמא. ראו והשוו: ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.6.2012), שם מערער נדון לעונש של 12 שנות מאסר לריצוי בפועל בגין בעבירות של מעשים מגונים וניסיון אינוס בגיסתו הקטינה; וכן רע"פ 5978/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 594 (2006),שם מערער נדון ל-11 שנות מאסר לריצוי בפועל בגין מעשים מגונים שביצע בבתו.
18. כפי שציינו, אפשר שכערכאה ראשונה היינו משיתים על המערער עונש חמור אף יותר. אולם, בהתחשב בגזר דינו של בית המשפט קמא אנו מעמידים את עונשו על 12 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי כפי שקבע בית המשפט קמא (למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע, מאלה המנויות בסימן ה' בפרק י' של חוק העונשין). בנוסף, המערער ישלם למתלוננות את הפיצוי שהוטל עליו בגזר דינו של בית המשפט קמא.
19. פצעיהן של המתלוננות ודאי ידממו עוד זמן רב. עם זאת, ידעו הן וידעו גם אחרים, כי מערכת החוק של מדינת ישראל קשובה למכאובן.
ש ו פ ט ת
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' דנציגר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארז.
ניתן היום, כ"ט בתשרי תשע"ג (15.10.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10063520_A01.doc אמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il