ק.א.מ יזום תכנון והשקעות בע"מ נ. מלי קופילר

6 1 בבית המשפט העליון רע"א 6349/19 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. ק.א.מ יזום תכנון והשקעות בע"מ 2. גדרה סנטר בע"מ 3. אדלוויס פיננשל ס.א חברה זרה 4. דוד רום 5. יצחק אליהו נ ג ד המשיבה: מלי קופילר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) מיום 25.7.2019 בת"א 61539-02-19 בשם המבקשים: עו"ד עופר צור; עו"ד אורלי טננבאום; עו"ד נטע אוירבך בשם המשיבה: עו"ד שחר אגמון פסק-דין 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) בתל אביב – יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) בת"א 61539-02-19 מיום 25.7.2019, שבמסגרתה נדחתה בקשה לסילוק על הסף של תביעה שהוגשה נגד המבקשים. תמצית העובדות 2. ביום 4.12.2017 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשים בעילה של קיפוח המיעוט (ת"א (מחוזי ת"א) 4782-12-17 קופילר נ' ק.א.מ. יזום תכנון והשקעות בע"מ; להלן: התביעה הראשונה). בכתב התביעה טענה המשיבה, בין השאר, כי היא מחזיקה ב-25% מהמניות של המבקשת 1 (להלן: החברה). בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגישה המשיבה בקשה לפטור מתשלום אגרה. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' הרשם נ' שילה) מיום 15.2.2018. בהחלטה נוספת, מיום 30.4.2018, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התביעה, מחמת אי-תשלום אגרה; וציין כי "התובעת תוכל להגיש תביעה חדשה בכפוף לתשלום מלוא האגרה". 3. ביום 25.2.2019 הגישה המשיבה תביעה חדשה נגד המבקשים, גם היא בעילה של קיפוח המיעוט וצו למתן חשבונות (ת"א 61539-02-19 הנ"ל; להלן: התביעה). המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, וטענו כי עילת התביעה התיישנה משום שעניינה הסכם המחאת חוב מיום 16.11.2010 (להלן: ההסכם); כי נפל שיהוי בהגשת התביעה; וכי לא שולמה אגרה כדין בגין מלוא הסעדים הנתבעים בתביעה. עוד טענו המבקשים, כי אין למשיבה זכות לתבוע בעילה של קיפוח המיעוט – הן משום שהיא איננה רשומה כבעלת מניות בחברה; הן משום שהיא מנועה מלטעון שהיא בעלת מניות בחברה; והן משום שתביעה בעילת קיפוח המיעוט צריכה להיות מוגשת כתביעה נגזרת ולא כתביעה אישית. כמו כן, נטען כי אין למשיבה עילת תביעה אישית נגד נושאי משרה בחברה. 4. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי אין מקום לסלק את התביעה על הסף. אשר לטענות ההתיישנות והשיהוי, בית המשפט קיבל את טענת המשיבה שלפיה התביעה מתייחסת למכלול של אירועים שאירעו אחרי שנחתם ההסכם; ולפיכך, טענות ההתיישנות והשיהוי דורשות בירור שאין לעשותו במסגרת בקשה לסילוק על הסף. אשר למעמדה של המשיבה, נקבע כי לכאורה אין מחלוקת עובדתית שהיא מחזיקה ב-25% ממניות החברה; וכי למצער, שאלת מעמדה מצריכה אף היא בירור עובדתי, שאינו מתאים לשלב מקדמי של הכרעה בטענות סף. אשר לטענת המניעות, בית המשפט המחוזי ציין שתשובת המשיבה כי היא איננה מנועה מלטעון שהיא בעלת מניות על אף שהעלתה טענה עובדתית סותרת בהליך אחר (שבו טענתה נדחתה) אמנם "אינה חפה מספקות במצב המשפטי דהיום"; אולם בית המשפט לא ראה לנכון לסלק את התביעה על-הסף אך מטעם זה טרם שתתבררנה טענות הצדדים לגופן במסגרת ההליך העיקרי. לעניין הטענה בדבר התביעה הנגזרת, בית המשפט המחוזי קבע שחלק "לא קטן" מהתביעה אכן נוגע למכירת נכסי החברה, ולפיכך, בעלת המעמד להגיש תביעה בעניינה היא החברה עצמה (בתביעה נגזרת) ולא המשיבה. אולם, משום שמדובר בחברה שיש בה רק שני בעלי מניות שאמורים היו לפעול בשיתוף פעולה – נקבע כי מכירת נכסי חברה ללא שיתוף של אחד מבעלי המניות, עשויה להקים עילת תביעה אישית למשיבה. כמו כן, נקבע כי כתב התביעה מתייחס גם לערבות המשיבה לחובות החברה, המקימה עילת תביעה אישית של המשיבה. באשר לטענות המבקשים בנוגע לתשלום האגרה ולהיעדר עילת התביעה נגד נושאי המשרה בחברה – בית המשפט המחוזי קבע שאין בהן ממש, ושמכל מקום, הן אינן מצדיקות את סילוק התביעה על הסף. הבקשה דנן 5. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בנוגע למעמדה של המשיבה. בהקשר זה שבים המבקשים על טענותיהם, כי המשיבה אינה בעלת מניות בחברה; וכי היא מושתקת מלטעון אחרת, לנוכח טענה סותרת שהעלתה בהליך קודם. עוד נטען, כי אף אם נכונות טענות המשיבה שלפיהן הוצאו מהחברה כספים שלא כדין – האכסניה המשפטית המתאימה לבררן היא תביעה נגזרת, ולא תביעה אישית. כמו כן, נטען שעילת קיפוח המיעוט אינה רלוונטית לענייננו, משום שעילה זו מתייחסת לאופן הניהול והארגון של החברה ולא לפעולה עסקית בנכס מנכסי החברה, כפי שנעשה במקרה דנן. באשר לשאלה אם המשיבה מחזיקה במניות החברה, נטען ששגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי "נראה כי אין מחלוקת ממשית בעניין זה" וכי למצער נראה שמדובר בסוגיה הדורשת בירור עובדתי. המבקשים טוענים שלא מדובר בשאלה המצריכה בירור עובדתי; אלא בשאלה משפטית. כמו כן, המבקשים טוענים כי בית המשפט שגה כשקבע שסוגיית המניעות לא מצדיקה את דחיית התביעה על הסף. נוסף על כך, המבקשים עומדים על טענותיהם כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות; ומחמת אי-תשלום אגרה כדין, שכן המשיבה ביקשה סעדים כספיים במסווה של סעדים הצהרתיים. בהקשר זה המבקשים מוסיפים וטוענים, כי בשים לב להחלטה הקודמת של בית המשפט המחוזי בסוגיית האגרה – מדובר ב"ליקוי חוזר" של המשיבה. 6. המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות. לדידה, הבקשה לסילוק התביעה על הסף כוללת שלל טענות עובדתיות שיש לבחון לגופו של עניין. באשר לסוגיית ההתיישנות, המשיבה טוענת כי כתב התביעה מתייחס הן לפעולת החתימה על ההסכם, הן לפעולות שבוצעו לאחריה; וכי מכל מקום, היא לא הייתה מודעת בזמן אמת לביצוען של אותן הפעולות. עוד טוענת המשיבה, כי לא נפל שיהוי המצדיק את דחיית התביעה על הסף. כמו כן, המשיבה טוענת כי היא איננה מנועה מלטעון שהיא מחזיקה במניות של החברה משום שתנאי לתחולת דוקטרינת ההשתק הוא שבעל הדין שכלפיו נטען ההשתק זכה בהליך הראשון על סמך הטענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך האחר. עוד טוענת המשיבה, שהיא זכאית להגיש תביעה בעילה של קיפוח המיעוט, גם אם תביעה זו איננה מוגשת בשם החברה; ושבהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, אין מניעה לתבוע גם את נושאי המשרה בחברה בעילה זו. בהקשר זה המשיבה מציינת כי לחברה שני בעלי מניות בלבד וכי נפגעו ציפיותיה הלגיטימיות בנוגע לניהול החברה. לבסוף, המשיבה טוענת כי האגרה ששילמה מספיקה, משום שהסעד ההצהרתי שביקשה מתייחס לתמורה עתידית ולכן לא מדובר בסעד כספי; וכי הסעד שעניינו רכישת מניות המשיבה בחברה לא משקף סכום כספי כלשהו, שכן לשיטת המבקשים שווי המניות אפסי. דיון והכרעה 7. כידוע, השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית תידונה, ככלל, במסגרת הערעור על פסק הדין, למעט במקרים חריגים, שבהם הדיון נדרש על מנת למנוע נזק של ממש לצדדים; או להביא לפגיעה בזכויותיהם; או לניהול הליך מיותר או שגוי (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). על כך יש להוסיף, שגדרי ההתערבות בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק תביעה על הסף – מצומצמים ביותר (רע"א 6853/18 ישראל נ' מריליוס, פס' 11 והאסמכתאות שם (17.2.2019)). אני סבורה כי המקרה שלפנינו בא בגדר החריגים לכלל, המצדיקים להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, זאת ביחס לשלוש סוגיות, כפי שיפורט להלן. 8. כזכור, המבקשים טענו כי המשיבה לא שילמה אגרה מספקת ביחס לסעדים שהתבקשו על-ידה בתביעה. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא לא מצא ממש בטענה זו, וכן קבע כי הטענה אינה מצדיקה את דחיית התביעה על הסף. דעתי שונה. ראשית, טענה לאי-תשלום אגרה היא טענת-סף מובהקת אשר ככלל יש לבררה דווקא בתחילת ההליך, שכן היא מהווה "כרטיס הכניסה" להליך המשפטי (ראו תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007), המורה כי בית המשפט לא ייזקק להליך שבו לא שולמה אגרה כדין; כן ראו ע"א 8303/17 טריניטי מערכות מחשוב בע"מ נ' משרד הבטחון‏, פס' 11-10 (25.12.2018)). ממילא, אין מקום להתחיל בשמיעת הראיות בתיק, טרם בירור סוגיית האגרה, ואף טרם תשלום האגרה הנדרשת. שנית, המבקשים טענו, כאמור, כי המשיבה לא שילמה את האגרה הנדרשת שכן, חלק מהסעדים הנתבעים על ידה הם למעשה סעדים כספיים, באיצלטה של סעדים הצהרתיים. ואולם, בית המשפט המחוזי קבע כי אין ממש בטענה זו, זאת מבלי שנימק את החלטתו ולו באופן תמציתי. בית משפט זה עמד לא אחת על חשיבות ההנמקה של הכרעה שיפוטית, הן כדי לאפשר לצדדים להבין את ההכרעה בעניינם, הן כדי לאפשר לערכאת הערעור להעביר את ההכרעה תחת שבט ביקורתה (רע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני, פס' 11 (19.4.2015); רע"א 5414/19 רוזנטוייס בע"מ נ' קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ, פס' 11 (2.10.2019); רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף, נט(5) 17, 22 (2004)). שלישית, מעבר לאמור, ומבלי לקבוע מסמרות, אציין כי ראוי היה אף לשקול לאפשר למדינה, שהיא בעל הדין המהותי בעניין זה, להשמיע את עמדתה בסוגיית האגרה. 9. הדברים האמורים בנוגע לחשיבות ההנמקה, רלוונטיים גם באשר לקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה אין ממש בטענת המבקשים כי אין למשיבה עילת תביעה נגד נושאי המשרה. גם קביעה זו נעדרת כל הנמקה. לפיכך, בשתי סוגיות אלה, יש להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שינמק את החלטתו. כמו כן, במידת הנדרש, יקיים בית המשפט דיון נוסף בסוגיות אלה, למצער, בעניין האגרה, שיש להכריע בה, כאמור, דווקא כטענת סף. 10. אשר לשאלת מעמדה של המשיבה, בית המשפט המחוזי ציין ש"נראה כי אין מחלוקת ממשית" בנוגע לטענת המשיבה כי היא בעלת 25% ממניות החברה; וש"מכל מקום, אף טענה זו טעונה בירור עובדתי". אולם, אף המשיבה לא כופרת בכך שהיא אינה רשומה כבעלת מניות במרשם בעלי המניות של החברה. בנסיבות אלו, השאלה אם המשיבה זכאית להגיש תביעה בעילה של קיפוח המיעוט היא, קודם כל, שאלה משפטית מובהקת שיש לבררה בפתח הדיון, על מנת שלא לנהל הליך סרק, ככל שימצא כי המשיבה נעדרת מעמד (ואיני מביעה כל עמדה בנדון). 11. באשר ליתר טענות המבקשים – לנוכח אמות המידה המצומצמות להתערבות בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף, שעליהן עמדתי לעיל, לא מצאתי שיש להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. 12. בשים לב לכל האמור, אני מורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שינמק את החלטתו ביחס לסוגיית האגרה וביחס לטענה כי אין למשיבה עילת תביעה נגד נושאי המשרה. כמו כן, בית המשפט יידרש לשאלת מעמדה של המשיבה בהינתן שהיא אינה רשומה כבעלת מניות במרשם בעלי המניות של החברה, ויכריע בנדון. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏י"ח בכסלו התשפ"ג (‏12.12.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 19063490_R16.docx לא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1