פלוני נ. קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6348/22 ע"א 6464/22 - ב' לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופטת ר' רונן המערערת בע"א 6348/22 והמשיבה בע"א 6464/22: פלונית נ ג ד המשיבה בע"א 6348/22 והמערערת בע"א 6464/22 : קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט נ' ג'השאן) מיום 16.06.2022 בתיק א 041765-07-19 תאריך הישיבה: י"ג באייר התשפ"ג (04.05.2023) בשם המערערת בע"א 6348/22 והמשיבה בע"א 6464/22: עו"ד גסאן טנוס בשם המשיבה בע"א 6348/22 והמערערת בע"א 6464/22: עו"ד אלון בלגה; עו"ד גלית אשכנזי ביק פסק דין השופטת י' וילנר: 1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975 (להלן: חוק הפיצויים), שהגישה המערערת בע"א 6348/22 (להלן: המערערת) נגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, היא המערערת בע"א 6464/22 (להלן: קרנית). הדיון בערעור 6348/22 2. לאחר ששקלנו את הטענות שהועלו על ידי בא-כוח המערערת בטיעוניו בכתב ובדיון שלפנינו, שוכנענו כי אין מקום לדחות את הממצאים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכן כי הממצאים שנקבעו תומכים במסקנות המשפטיות של פסק הדין. עוד שוכנענו כי אין בפסק הדין כל טעות בחוק או ביישומו. לנוכח האמור, אנו דוחות את ערעור המערערת ומאמצות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על נימוקיו, כפוף לאמור להלן, מכוח הסמכות הנתונה לנו בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הדיון בערעור 6464/22 3. בית המשפט המחוזי חישב את סכום הפיצוי שישולם למערערת בראש הנזק של הפסדי השתכרות, על בסיס שכר של 10,952 ש"ח נטו, שהיה השכר הממוצע במשק במועד מתן פסק הדין. קרנית טוענת בערעורה כי היה על בית המשפט לקבוע את השכר הממוצע על פי הוראות חוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020 (להלן: הוראת השעה). עוד טוענת קרנית, כי יש להפחית מסכום הניכויים שקבע בית המשפט המחוזי, סכום נוסף של 10,214 ש"ח. 4. כפי שיובהר להלן, דין ערעורה של קרנית להתקבל באופן חלקי, רק ביחס לטענתה הראשונה. אין מחלוקת כי הוראת השעה הייתה בתוקף במועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ראו: סעיף 26 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"ב–2021, שמכוחו הוארך תוקף הוראת השעה עד סוף שנת 2022). מכאן, שהיה על בית המשפט המחוזי לקבוע את שיעור השכר הממוצע במשק בהתאם להוראת השעה, קרי, בהתאם לשכר הממוצע במשק על פי פרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון ליום 29.3.2020, אשר עמד על סכום של 10,582 ש"ח ברוטו (ראו מוצג 5 לתיק מוצגי קרנית). ביישום לנתוני המערערת, סכום זה עומד על סך של 9,866 ש"ח נטו, כפי שנטען על ידי קרנית ולא נסתר על ידי המערערת. 5. אין לקבל את טענת המערערת, שלפיה יש להחיל את הוראת השעה אך ביחס לרכיב "שילוש השכר הממוצע במשק" הקבוע בסעיף 4(א)(1) לחוק הפיצויים (להלן: רכיב "שילוש השכר"). עיון בהצעת חוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020, ה"ח 1382 (להלן: הצעת החוק)), מעלה כי מטרת הוראת השעה היא לקבוע איזון בין חישוב הפיצויים לפי חוק הפיצויים, לבין ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. כפי שעולה מהצעת החוק, תכלית זו רלוונטית, בין היתר, אף ביחס לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד של קטינים: "בהתאם לתיקון המוצע בסעיף 1 להצעת חוק זו לעניין חוק הביטוח הלאומי, יווצר מצב שבו הפיצוי שעל הנתבע לשלם לניזוק יחושב לפי השכר הממוצע במשק המפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבהכרח יהיה גבוה יותר באופן משמעותי מהשכר הממוצע שבחוק הביטוח הלאומי, וזאת לאור התיקון המוצע, אך בית המשפט ינכה מהפיצויים סכום נמוך יותר המחושב לפי השכר הממוצע במשק כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי שהוא נמוך יותר. כדי למנוע עיוות זה מוצע לתקן את סעיף 4(א)(1) לחוק הפיצויים". וכך מצוין שם בהמשך, וזה העיקר בענייננו: "יצוין כי קיימים שימושים נוספים לשכר הממוצע במשק, בין השאר, בתביעות נזקי גוף של קטינים כפי שנקבע בע"א 10064/02 מגדל נ' רים אבו חנה, וגם בהקשר זה יכולה להיווצר חוסר התאמה בין התשלום והקיזוז. עם זאת כיוון שהשימוש בשכר הממוצע במשק בהקשרים אלה נקבע בפסיקה, יוכלו בתי המשפט לבצע את ההתאמות הנדרשות" (ההדגשה אינה במקור – י.ו.). אם כן, הנחת המוצא של המחוקק היא, כי השכר הממוצע שנקבע בהוראת השעה יחול על חישוב הפיצויים על פי חוק הפיצויים בכללותו, ולא רק על רכיב "שילוש השכר". ואכן, במסגרת תביעות על פי חוק הפיצויים אשר נוגעות לתקופה הרלוונטית, נוהגות הערכאות הדיוניות לקבוע את השכר הממוצע בהתאם להוראת השעה ביחס לראשי הנזק השונים, ולא רק ביחס לרכיב "שילוש השכר"; וראו בהקשר זה, לדוגמא, את דבריו של כב' השופט ר' חיימוביץ: "זוהי המסקנה ההגיונית, העולה עם תכלית דיני הנזיקין (פיצוי ריאלי), עם השינויים החריגים במצב המשק בשנה האחרונה, עם תכלית הוראת השעה – למנוע פיצוי יתר ופער בין פיצוי נזיקי לניכויי מל"ל, ועם עיקרון הוודאות והשוויון בין ניזוקים שונים (שימוש בשכר ממוצע אחיד). כל אלה מחייבים לחשב את בסיס השכר הממוצע בכל התיקים באופן אחיד ללא הבחנה בין בעלי דין שונים או עילות תביעה שונות, ובהתאם לגובה השכר הממוצע הסביר טרם נגיף קורונה ובהתעלם מעליית השכר החריגה בשנה האחרונה שאינה משקפת ממוצע שכר עתידי במשק" (ת"א (מחוזי מרכז) 44398-08-19 פלונים נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול", פס' 9 (13.4.2021)). אין לי אלא להצטרף לדברים אלו (וראו עוד, מני רבים: ת"א (מחוזי י-ם) 59498-12-18 פלוני נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, פס' 81 לפסק דינו של השופט א' דראל (1.8.2021)). 6. לנוכח כל האמור, המסקנה היא כי היה על בית המשפט המחוזי לקבוע את הפיצוי למערערת בראש הנזק של הפסדי השכר בהתאם לשכר הממוצע שנקבע בהוראת השעה. 7. התוצאה היא, אפוא, כי יש להפחית מסכום הפיצוי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי סכום כולל של 269,000 ש"ח, נכון למועד מתן פסק דינו כאמור. 8. אשר לערעור קרנית ביחס לניכוי תגמולי המל"ל, לא מצאנו להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. זאת, בין היתר, בשים לב לסכום הנמוך הנטען בהקשר זה, ולהלכות בדבר היקף התערבותו של בית משפט זה בסוגיות כגון דא. 9. סוף דבר: ערעור המערערת נדחה, וערעור קרנית מתקבל חלקית, כמפורט לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בשני הערעורים. ניתן היום, ‏י"ז באייר התשפ"ג (‏8.5.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 22063480_R04.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il