בסימאת דאוד נ. שר הביטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 6348/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6348/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם העותר: בסימאת דאוד נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 3. ראש המנהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים בשם העותר: עו"ד עלאא מחאג'נה בשם המשיבים: עו"ד יונתן ברמן פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. העותר, יו"ר הוועד המקומי של הכפר ג'האלין - אבו נואר המצוי באזור עזריה בנפת עוטף ירושלים (להלן: הכפר), הגיש עתירה ובה ביקש כי לא יינקטו הליכי אכיפה נגד לוחות סולאריים המספקים חשמל לבית ספר יסודי ולגן ילדים המצויים בכפר. לפי הנטען בעתירה, הכפר מונה כ-630 תושבים, והוא אינו מחובר לתשתיות מים, ביוב וחשמל. נטען כי בכפר קיימים בית ספר בו לומדים 48 תלמידים וגן ילדים בו מתחנכים 30 ילדים. העותר טען כי תושבי הכפר אספו כספי תרומות, ומהם קנו לוחות סולאריים לייצור חשמל לטובת בית הספר והגן, לאחר שעד לאותו השלב הופק החשמל לצרכי בית הספר וגן הילדים באמצעות גנרטור. העתירה מופנית נגד החלטת גורמי המנהל האזרחי באיו"ש לתפוס ולחלט את הלוחות הסולאריים. 2. בתגובת המשיבים לעתירה נטען כי הלוחות הסולאריים הוקמו ללא רישיון לבנייה, כפי שנדרש בסעיפים 35-34 לחוק התכנון הירדני. עוד נטען כי הלוחות הוצבו על גבי מבנים שהוקמו אף הם שלא כדין, אף שתושבי הכפר ידעו כי קיימות עתירות תלויות ועומדות בשאלת חוקיותם. המשיבים הבהירו כי לשיטתם, הקמת לוח סולארי מהווה בינוי הטעון רישיון, כשמסקנה זו נלמדת מפרשנות חוק התכנון הירדני, מהצו בדבר חשמל (מתקן חשמל ועבודות חשמל) (יהודה והשומרון) (מס' 602) התשל"ה-1975, מהלכותיו של בית משפט זה, וכן מהיקש מהדין הישראלי, הקובע כי הקמת מתקנים דומים טעונה ככלל קבלת היתר בנייה. הוסבר, כי היות שהלוחות הסולאריים הוקמו שלא כדין הוחלט לתפסם ולחלטם, בהתבסס על הסמכות הנתונה לפקחי המינהל האזרחי מכוח סעיף 60 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009, לתפוס טובין שיש טעם לחשוד שעומדים לעבור לגביהם עבירה המנויה בצו. יוער כי הלוחות הסולאריים מושא העתירה קובעו למבנים בבטון, אך לטענת המשיבים תפיסתם בוצעה בתוך 48 שעות מרגע קיבועם, ועל כן ניתן היה לתפסם תוך הגדרתם וסיווגם כ"טובין". המשיבים הוסיפו וציינו, כי תפיסת הלוחות בוצעה בטרם הומצא להם צו-ארעי שהוצא ביום 9.8.2017 על-ידי בית משפט זה (השופט נ' הנדל) שנועד למנוע את החילוט; אך טענו כי בעקבות השתלשלות עניינים זו, ניתנה לעותר הזדמנות לתקן את עתירתו, והדיון בעתירה הותאם למצב העובדתי החדש שנוצר. 3. ביום 6.11.2017 התקיים לפנינו דיון בעתירה. במסגרת הדיון העותר לא חלק על כך שהלוחות הסולאריים מושא העתירה הוצבו במקומם בלי שקדמה לפעולה זו פנייה למשיבים בבקשה לקבלת רישיון בנייה. יחד עם זאת, העותר שב על בקשתו לאשר את הצבת הלוחות הסולאריים מטעמים הומניטאריים. כן טען העותר כי ישנה סתירה מסוימת בין עמדת המדינה שלפיה הבינוי מושא העתירה בוצע ללא רישיון (טענה שמצויה במישור דיני התכנון והבנייה) לבין פעולת האכיפה שנקטו פקחי המינהל האזרחי (פעולה שבוצעה מכוח סמכויות החילוט של המשיבים). המשיבים מצדם עמדו על טענותיהם, אך ציינו כי הם נכונים לבדוק אפשרות לגבש מתווה מוסכם שיאפשר את שחרור הטובין שנתפסו, וכן יאפשר לעותר לנקוט הליך מזורז לבחינת בקשה לקבלת היתר להצבתם של הלוחות הסולאריים מטעמים הומניטאריים. עוד מסרו המשיבים כי הם מוכנים להפחית 50% מהוצאות תפיסת הטובין, ואף למחול על מלוא הוצאות המשפט, בכפוף לחתימת העותר על כתב התחייבות לפיו יימנע מהצבת הלוחות ללא היתר כדין, כמקובל. לאחר הדיון ניתנה החלטתנו שלפיה המשיבים יגישו הודעה מעדכנת ובה יפרטו את פרטי המתווה האפשרי המוצע להגשת בקשה להיתר להצבת הלוחות הסולאריים. בהחלטה הבהרנו כי אנו מצפים שנסיבותיו המיוחדות של המקרה תובאנה בחשבון. 4. בהודעה מעדכנת שהוגשה מטעם המשיבים הובהר כי בכדי שהעותר יוכל להגיש בקשה להיתר להצבת הלוחות הסולאריים, עליו לוודא תחילה כי קיימת בשטח תכנית מאושרת מתאימה, כפי הנדרש בתכנית מתאר אזורית (חלקית) מס' 55/1 ומס' 55/1/1. צוין, כי ככל שלא קיימת תכנית כאמור, על העותר להגיש תכנית מפורטת ללשכת התכנון לשינוי ייעוד הקרקע באופן שיאפשר הקמת מתקן פוטו וולטאי. בנתון לקיומה של תכנית מאושרת, יוכל העותר להגיש בקשה להיתר בנייה בהתאם לסעיף 34 לחוק התכנון הירדני, וזאת בכפוף להצגת מסמכים המעידים על זיקה למקרקעין. הובהר כי בתרחיש זה יידרש העותר לקבל גם היתר בטיחות מטעם קמ"ט חשמל במינהל האזרחי באיו"ש. בלי לגרוע מהאמור, המשיבים הוסיפו וציינו כי באפשרות העותר להגיש בקשה לפטור מהיתר, לפי סעיף 4(7) לצו תכנון ערים כפרים ובניינים (יהודה והשומרון) (מס' 418) התש"א-1970, אשר מקנה למועצת התכנון העליונה סמכות לפטור כל אדם מחובת רישיון שנדרש על פי חוק באיו"ש. זאת, אף שהמשיבים הבהירו כי הם מטילים ספק רב בדבר סיכוייה של בקשה כאמור להתקבל בנסיבות העניין, שכן לא ברור האם מתקיימים התנאים המקדמיים לקבלת פטור מהיתר. לבסוף ביקשו המשיבים להדגיש, כי מבחינתם אין מניעה שיסופק חשמל לבית הספר ולגן המצויים בכפר באמצעות גנרטור. 5. בתשובתו להודעה המעדכנת שב העותר על בקשתו להביא בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה. העותר טוען כי האפשרויות שפרושות לפני תושבי הכפר לקבלת היתר או פטור מהיתר באופן שיאפשר את הצבת הלוחות הסולאריים, נחזות להיות קשות למימוש. לצד זאת, טוען העותר כי חלק מהאמור בהודעה המעדכנת של המשיבים אינו נכון. כך למשל, נטען כי אין ממש בטענת המשיבים שלפיה לשם התקנת הלוחות הסולאריים נדרש אישור קמ"ט חשמל, וזאת משום שהלוחות מושא העתירה אינם באים בהגדרת "התקן חשמל" הטעון אישור כאמור. עוד נטען, כי אין ממש גם בטענת המשיבים שלפיה הבינוי בשטח כפוף להוראות תכנית מתאר אזורית (חלקית) מס' 55/1 ומס' 55/1/1. 6. לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. איננו נדרשים לטענת העותר בדבר היחס בין פעולות אכיפה המבוססות על דיני התכנון והבנייה לבין פעולות תפיסת הטובין וחילוטם. בנסיבות העניין, הלוחות חולטו זה מכבר, ובנתון לאמור בהחלטות הקודמות בעתירה, יש לדון בעתירה על יסוד התשתית העובדתית העדכנית. השאלה שנותרה על הפרק היא האם יש מקום להורות למשיבים להשיב את הלוחות הסולאריים ולאפשר את הצבתם מחדש על המבנים, משיקולים הומניטאריים, לפנים משורת הדין. אשר לשאלה זו, איננו סבורים כי הדין מצדיק להושיט לעותר סעד כאמור. כפי שפורט לעיל, אין מחלוקת כי הלוחות הסולאריים הוצבו בלי שקדמה לפעולה זו פנייה למשיבים בבקשה לקבלת רישיון בינוי. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שהלוחות הוסרו זה מכבר ממקומם, אין מניעה שהעותר ותושבי הכפר ינקטו הליכים להסדרת הבינוי באופן המקובל, על פי הדין, בין אם באמצעות קבלת היתר או פטור מהיתר. נשוב ונציין כי המשיבים הסכימו להפחית 50% מהוצאות תפיסת הטובין, וכן הסכימו למחול על מלוא הוצאות המשפט, בכפוף לחתימת העותרים על כתב התחייבות כמקובל. עוד נציין כי באפשרות תושבי הכפר לספק חשמל לבית הספר והגן באמצעות גנרטור – כפי שהבנו שנעשה גם בעבר – כלומר, אין לפנינו מקרה שבו אי-הושטת הסעד המבוקש לפנים משורת הדין, תוביל למצב שבו לא ניתן לספק חשמל לבית הספר ולגן הילדים. בנסיבות האמורות, דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין לא ראינו לנכון לעשות צו להוצאות. אנו שבים ומבהירים כי ככל שהעותר או תושבי הכפר יפנו למשיבים, מצופה שהאחרונים יבחנו את בקשותיהם ברגישות הראויה, ותוך שקילת מכלול נסיבות המקרה. ניתן היום, ‏א' בטבת התשע"ח (‏19.12.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17063480_W17.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il