מדינת ישראל נ. איאס תלאווי

פסק-דין בתיק ע"פ 6348/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6348/05 ע"פ 6904/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת בע"פ 6348/05 והמשיבה בע"פ 6904/05: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 6348/05 והמערער בע"פ 6904/05: איאס תלאווי ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.6.05 בת.פ. 143/03 שניתן על ידי כבוד השופט א' אברהם תאריך הישיבה: כ"ה בתמוז התשס"ה (1.8.05) בשם המערערת בע"פ 6348/05 והמשיבה בע"פ 6904/05: עו"ד דודו זכריה בשם המשיב בע"פ 6348/05 והמערער בע"פ 6904/05: עו"ד דוד יפתח פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת.פ. 143/03 (כב' השופט א. אברהם) בו נדון איאס בן אחמד תלאווי (להלן – המשיב) לעונש של מאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים, מאסר על תנאי, פסילת רשיון נהיגה, וחילוט מכונית. 2. המשיב ונאשמת אחרת (להלן – הנאשמת) הואשמו בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובהסתייעות ברכב לצורך ביצוע פשע. המשיב הואשם לבדו בעבירה נוספת של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. הרקע לאישומים טמון בעובדות הבאות: בתאריך 15.4.03 יצא המשיב עם הנאשמת לנסיעה ברכבו כאשר הנאשמת נוהגת ברכב. השניים אספו בתחנת דלק סמוך לישוב כחל אדם נוסף, ולאחר נסיעה של כק"מ אחד עצרו בצד הדרך. המשיב ירד מן הרכב והאחר העביר לידיו 3 תיקים בהם הוטמן סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ-50 ק"ג שהוצאו מבין העצים בצד הדרך. המשיב פתח את תא המטען של הרכב והכניס את התיקים לתוכו. לאחר מכן המשיב והנאשמת החלו בנסיעה ברכב לכיוון קדרים, עד שנעצרו על ידי המשטרה. בחיפוש על ידי המשטרה נתפס על גופו של המשיב סם מסוג חשיש במשקל של 7.8 גרם נטו. 3. לאחר ניהול פרשת התביעה הגיעו הצדדים להסדר טיעון ובמסגרתו הודו המשיב והנאשמת והורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. הטיעונים לעונש היו חופשיים ולא היו כבולים בהסדר הטיעון. 4. בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי בהרחבה על נסיבות העבירות, ועל ריקעם ונסיבותיהם האישיות של המשיב והנאשמת. הוא הצביע על חומרת מעשיהם, תוך ציון הצורך לאמוד בצורה מידתית את משמעותן של החוליות השונות בשרשרת הסם, כאשר חלקו של מוביל הסם בשרשרת חמור פחות מזה של השולח. בענין זה יצא מן ההנחה כי הנאשמת נענתה לבקשת אלמוני להוביל תיקי סמים מצפון הארץ למרכזה, ולצורך כך בקשה את עזרת המשיב, אשר התלווה אליה תוך העמדת מכוניתו לצורך ביצוע השליחות, וכאשר הנאשמת נוהגת במכונית. בצד חומרת המעשים, העריך בית המשפט את הנסיבות המיוחדות לקולא במקרה זה, ובהן העובדה כי השניים הודו בעבירות שיוחסו להם, התחרטו וקבלו על עצמם את הדין; ועברם הפלילי אינו מכביד. כן ראה בית המשפט למתוח אבחנה בין הנאשמת לבין המשיב באשר לנסיבותיהם האישיות, וכנגזר מכך גם בענישה הראויה. אשר לנאשמת, בית המשפט התרשם עמוקות מתסקירי שירות המבחן אשר תיארו את מצוקתה האישית ואת התלאות שעברה בחייה עד היום, את ההשפעה הקשה העלולה להיות לעונש מאסר בפועל אילו הוטל עליה, את היותה אם חד-הורית, ואת הסיכוי הרב לשיקומה בתהליך בו היא מצויה כיום, הצפוי לרדת לטמיון אם תישלח למאסר. אשר למשיב, בית המשפט ציין כי מדובר באדם שהוא ביסודו נורמטיבי, איש משפחה, אשר עבד שנים רבות בבית החולים איכילוב, וגם אם נהג לצרוך סמים במשך שנים, הוא משתדל להפסיק את השימוש בהם ככל העולה מן התסקיר. אף שמדובר בנאשמים שעברו אותן עבירות, ראה בית המשפט את ההבדל העיקרי ביניהם בהיבט השיקומי, המתקיים בצורה מודגשת בנאשמת ופחות במשיב. נקודה נוספת של אבחנה מתבטאת בעבירת הסם הנוספת שבה מואשם המשיב לבדו המחמירה גם מבחינה זו את מצבו לעומת הנאשמת. בסופו של דבר, גזר בית המשפט על המשיב עונש מאסר בפועל של תשעה חודשים, מאסר על תנאי, פסילת רשיון לשנה, וחילוט המכונית, ועל הנאשמת הטיל שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, שנה של פסילת רשיון נהיגה וצו מבחן לשנה. בעניינה של הנאשמת לא הוגש ערעור. 5. בעניינו של המשיב המדינה והמשיב כאחד מערערים על גזר הדין. בערעורה של המדינה על קולת העונש נטען כי עונש המאסר שנגזר על המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו וסוטה מרף הענישה המקובל בעבירות סמים מן הסוג ומן היקף בו מדובר בענין זה. על פי עמדה זו, בית המשפט קמא לא העריך באופן ראוי את היבטי החומרה הנוגעים למשיב, ובכלל זה את אי לקיחת האחריות על ידו, ואת קיומה של תחזית שיקום לא חיובית לגביו ונסיבות אישיות שאינן מצדיקות סטייה כה ניכרת מרמת הענישה הראוייה. ב"כ המדינה מפנה בענין זה לפסיקת בית משפט זה בהיבט הענישה בעבירות סמים דומות, ומביא כדוגמא את ענין ע"פ 7494/04; 6962/04 אילן כהן נ' מדינת ישראל. לטענת המדינה, עונשו המקל של המשיב היה בבחינת "זכייה מן ההפקר" לאור הקולא הרבה שבה התייחס בית המשפט קמא לעניינה של הנאשמת, וגם אם היתה הצדקה לקיומו של יחס כלשהו בענישה של השניים, לא היה מקום לפער כה משמעותי בענישה הראויה ולהקלה כה מפליגה בעניינו של המשיב. נסיבותיה האישיות המיוחדות של הנאשמת הצדיקו אמנם ענישה מקלה לגביה, אולם לא היה מקום עקב כך להקל בצורה כה מכרעת בדינו של המשיב, מה גם שתסקיר המבחן אינו כולל המלצה טיפולית בעניינו, מציין את עובדת היזקקותו לשימוש בסמים, אף כי מן הצד האחר ממליץ הוא על עונש שלא יפגע לאורך זמן בסיכויי השיקום שלו. 6. המשיב טוען בערעורו כי היה מקום, למיצער, להשוות את דינו עם דינה של הנאשמת שכן חלקה בעבירות היה גדול משלו, והיא זו שבגללה השתלב מלכתחילה במעשי העבירה. על טענתו של המשיב לענין חילוט מכוניתו ויתר במהלך הדיון. עוד נטען, לחלופין, בתשובה לערעור המדינה, כי בית המשפט קמא איזן בקפידה את מערכת השיקולים הרלבנטית לענין, תוך בחינת עניינה של הנאשמת מול עניינו של המשיב, וקבע את אשר קבע בשים לב לנסיבות המיוחדות של המקרה. למיצער, אין עילה חריגה לערכאת ערעור להתערב באיזון העונשי שנקבע על ידי הערכאה הדיונית על דרך החמרת דינו של המשיב, ויש להותיר את העונש כפי שהוא, מה גם שבינתיים אישרה ועדת השחרורים את שחרורו של המשיב, האמור להתבצע כבר מחר, ה-2.8.05. 7. שקלנו את עמדות הצדדים על רקע טיעוני בעלי הדין, ולא בלי לבטים, החלטנו לדחות את שני הערעורים ולהותיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעינו. מן הצד האחד, העבירות בהן הורשע המשיב הן עבירות סמים חמורות, במיוחד בכל הנוגע בעבירה הראשונה שכרוכה בה הובלה של סם מסוג חשיש במשקל רב של 50 ק"ג. כאשר נוספת לכך לגבי המשיב עבירה נוספת של החזקת חשיש לצריכה עצמית, מצטיירת תמונה של אדם השרוי בעולם סמים, רושם המתחזק גם מגיליון הרשעותיו הקודמות הכולל שתי עבירות החזקה של סמים. נכון הוא כי הענישה המקובלת בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית בכמויות גדולות חורגת לחומרה, דרך כלל, מן הענישה שהוטלה על המשיב במקרה זה. אולם, מן העבר השני,ישנן במקרה זה נסיבות מיוחדות לקולא שיש לתת להן משקל: הודייתו של המשיב במסגרת הסדר טעון, עברו הפלילי שאינו מכביד ובלא עונשי מאסר קודמים, והעובדה כי היוזמה לביצוע העבירה באה מהנאשמת ולא מהמשיב, אשר התלווה אליה לנסיעת השליחות. מעבר לכל אלה, ישנה השלכה רבת משקל לענישה המקילה שראה בית המשפט לגזור על הנאשמת, אשר עליה לא חלקה המדינה. אמת הדבר, כי נסיבותיהם האישיות של המשיב והנאשמת שונות הן אלה מאלה, שהרי כל אדם מביא עמו את רקעו המיוחד ואת מסכת נתוניו שלו. אולם ענישת נאשמים המעורבים באותן עבירות ממש מחייבת קיומו של יחס ראוי ביניהם, כאשר קו הקולא הננקט לגבי נאשם אחד, ולו בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות, אוצל ומקרין גם על ענישתו של האחר. מידת ההאצלה האמורה נתונה במידה רבה לשיקול דעתו של השופט בערכאה הדיונית הגוזר את הדין. אמת, כי ניתן היה לקבוע במקרה זה יחס אחר בין ענישת הנאשמת לקולא לבין ענישתו של המשיב לחומרה, ולהגדיל את תקופת מאסרו בפועל של המשיב ולהעמידה על תקופה ארוכה יותר. יתכן כי אילו ישבנו אנו כערכאה הדיונית היינו מחמירים בעונשו של המשיב ביחס לעונש הנתון של הנאשמת, שאינו נתון כאן למחלוקת. אולם בית המשפט המחוזי, אשר מכלול היבטיה של הפרשה עמדו בפניו, העריך כפי שהעריך את היחס הראוי בענישה בין השניים, ואיננו מוצאים כי סטה בכך סטייה כה קיצונית וחריגה המצדיקה את התערבותנו כערכאת ערעור. והרי כלל הוא מלפנינו כי לא נחליף שיקול דעתנו בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אלא בנסיבות חריגות, ואין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם הנאשם, ובדרך זו ננקוט גם במקרה זה. ראינו גם לייחס משקל חשוב לעובדה כי על פי גזר הדין הקיים, המשיב עומד להשתחרר מחר מן המאסר על פי החלטת ועדת השחרורים, ואילו התערבנו בעונש להחמרה תקוותו הגדולה לצאת לחפשי כבר מחר ולחזור לביתו היתה נכזבת בצורה קשה ועמוקה. מטעמי הדין ומידת הרחמים החלטנו שלא להתערב בענישה, ואנו דוחים את שני הערעורים. ניתן היום, כ"ה בתמוז תשס"ה (1.8.05). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05063480_R01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il