סלאם נ' ח"כ משה ארבל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 63467-06-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין העותר: עלי סלאם נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מוחמד עואיסה 4. ראיק מרואת 5. האני ביומי 6. סיזאר חאג' 7. יוסף עיאד 8. סאמיה א.אלרוב 9. סלימאן אבו טאיה 10. שריף זועבי 11. סאוסן קובטי 12. בילאל שהואן 13. פיראס חמדאן 14. סאג'דה גנים 15. אמיר עיסאוי 16. אחמד שינאוי 17. מיסרה אבו שחאדה 18. ויסאם מרואת 19. וליד שתיוי 20. עדנאן קוידר 21. מרכז השלטון המקומי בישראל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך ישיבה: ח' בחשוון התשפ"ו (30 באוקטובר 2025) בשם העותרים: עו"ד אבי גולדהמר; עו"ד אביעד רייכמן בשם המשיבים 2-1: עו"ד תהילה רוט עו"ד מיה ציפין בשם המשיב 21: עו"ד שחר בן עמי; עו"ד גיא כהן פסק-דין השופט אלכס שטיין: לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי שיורה למשיבים 2-1 להתייצב וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת שר הפנים מיום 23.6.2025 להפעיל את סמכותו לפי סעיף 143(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] ולמנות ועדה למילוי תפקידי ראש עיריית נצרת ומועצת עיריית נצרת, בהתבסס על המלצת מנכ"ל משרד הפנים מיום 23.6.2025; ומדוע לא תבוטל המלצה זו ביחס לעותר, שכיהן כראש עיריית נצרת. החלטת שר הפנים, עליה מלין העותר לפנינו, קובעת זאת: "לאחר עיון בדו"ח ועדת החקירה שמצאה כי ראש העירייה והמועצה אינם עשויים למלא את תפקידיהם כראוי ובמידע המודיעיני שהוצג בפני על ידי משטרת ישראל, ובהמשך להמלצתו של מנכ"ל משרד הפנים מיום 23.6.2025, אני מאמץ את המלצת מנכ"ל המשרד על נימוקיה ומחליט כי יש להפעיל את סמכותי לפי סעיף 143(א) ולמנות ועדה למילוי תפקידי ראש עיריית נצרת ומועצת עיריית נצרת" (ההדגשה הוספה – א.ש.). המלצתו של מנכ"ל המשרד להדיח את העותר מתפקידו התבססה, בעיקר, על הגרעון העצום שצברה העירייה – 238,000,000 ש"ח, נכון ליום 30.9.2024 – ועל החובות הלא משולמים לעובדים, לקבלנים ולספקים השונים; על המחדלים השונים בהתנהלותה הפיננסית של העירייה; ועל המשבר החריף בתחום התברואה ופינוי אשפה שהביא מערכות אלה לכלל קריסה. המידע המודיעיני המשטרתי, שאף הוא נזכר בהחלטתו של שר הפנים, הצביע על קשריו של העותר עם ארגוני פשיעה לכאורה. הסתמכות על מידע מודיעיני סודי כאמור, מבלי שהעותר יוכל להתעמת באופן פרטני עם ההאשמות שהופנו כלפיו, מעורר קושי דמוקרטי כאשר מידע כזה הוא העומד בבסיס הדחתו של ראש עיר נבחר. דמוקרטיה אינה סובלת מחשכים. התערבות בתוצאות הבחירות אמורה להיות מנומקת – לא רק כלפי ראש העיר הנבחר, אלא גם כלפי בוחריו. דא עקא, כאמור בהחלטתו של שר הפנים, השר אימץ את המלצת המנכ"ל על נימוקיה אשר נתנו משקל מכריע לקטסטרופה הפיננסית אשר פקדה את העירייה – שהעותר עמד בראשה למעלה מעשור – וכן לקריסת מערכות התברואה ופינוי אשפה (לצד חובות כספיים נוספים, שהולכים ונערמים). בכל העניינים הללו התקיים שימוע ולעותר ניתנה הזדמנות להתייחס לפרטי ההאשמות. המידע המודיעיני שנזכר בהחלטה הגיע למעשה לאחר שהחל ההליך, על רקע מצבה הכלכלי של העירייה, ושימש כתנא דמסייע בלבד, בבחינת משנה הצדקה. כמו כן, המידע המודיעיני היה בעל קשר לקושי הכלכלי שעמד ביסוד ההליך. פעילותם של ארגוני פשיעה גורמת ממילא להוצאות כספיות שאינן לטובתה של העירייה. מטעמים אלו, סבורני כי נוכל לראות את עצמנו פטורים מלדון בשאלה שעניינה החלטה הממוקדת במידע מודיעיני סודי כבסיס להדחת ראש עיר נבחר בגדרו של סעיף 143(א) לפקודת העיריות – הוראה שמקנה לשר הפנים את הסמכות להדיח את מי שעומד בראשה של מועצה מקומית נחשלת. שאלה עקרונית זו והלבטים שסביבה יישארו אפוא בצריך עיון. העותר טוען כי החלטת השר נפגמה על ידי עצם שקילת המידע המודיעיני – טענה שנתמכה על ידי מרכז השלטון המקומי, שבעניין זה התייצב לימינו של העותר. אינני סבור כך. החלטת השר נתמכה, כאמור, בהמלצת המנכ"ל שהתבססה על קריסה טוטלית של מערכות העירייה. לדברי העותר, תכנית הבראה שנבנתה בשעתו עבור העירייה יכלה להושיע, בהינתן רצון טוב של חברי המועצה שאותו הוא לא זכה לקבל. טענה זו קורסת תחתיה לנוכח החוב המפלצתי שהעירייה צברה בזמן שהעותר עמד בראשה. כפי שציינתי במהלך הדיון בעתירה, חוב זה כשלעצמו מחייב החלפת ההנהגה העירונית; ואם נוסיף לכך את קריסתן של מערכות התברואה ופינוי האשפה ואת סבלם של תושבי נצרת שנובע מכך – דומני כי אם שר הפנים היה בוחר שלא לאמץ את המלצת המנכ"ל, בחירה זו היתה נפגמת בפגם מינהלי חמור אשר עולה כדי חוסר סבירות קיצוני. כפי שקבעה השופטת ד' ביניש, בהסכמת שאר חברי מותב בבג"ץ 10963/05 חאג' נ' שר הפנים (13.2.2006): "השלטון המרכזי אחראי לתפקודן של הרשויות המקומיות ומפקח עליהן, והוא שדואג לתקציביהן. הקריסה של מערכות הרשויות המקומיות שאינן מסוגלות לספק שירותים חיוניים לתושבים שבחרו את ראשיהן מחייבת תגובה רצינית של השלטון המרכזי על מנת להביא לשיקום והבראה של הרשויות המקומיות וכדי להעמידן על רגליהן" (ראו: שם, פסקה 10). לנוכח האמור, לא מצאתי שום פגם בהחלטתו של שר הפנים ובהמלצת המנכ"ל עליה החלטה זו התבססה. אדרבא: אני מתקשה לראות כיצד ניתן היה להחליט אחרת בנסיבות כה קשות. העתירה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, ובשים לב לקושי שעוררה בחינתו של המידע המודיעיני – שכאמור לא גרמה לעותר שום עיוות דין – לא נעשה צו להוצאות. אלכס שטיין שופט השופטת דפנה ברק-ארז: אני מסכימה. כפי שציין חברי השופט א' שטיין, הסתמכות על מידע מודיעיני חסוי בהליך של הדחת ראש עיר נבחר, דהיינו באופן שמשליך על תוצאותיו של הליך דמוקרטי, מעוררת קושי רב. מבחינתי – אולי אף קושי בלתי עביר. אולם, כפי שהסביר חברי, איננו נדרשים לקבוע מסמרות בעניין זה, שבו ההחלטה התקבלה על בסיס תשתית איתנה ועצמאית גם ללא הטעם הנוסף שהגיע לקראת סופה של הדרך. דפנה ברק-ארז שופטת השופט עופר גרוסקופף: גם אני מסכים לדחיית העתירה, מהטעם שהחלטת שר הפנים מבוססת במקרה דנן על עילה מבוררת ומוצדקת – המשבר הכלכלי החמור והמתמשך אליו נקלעה עיריית נצרת בהנהגתו של העותר. גם לדידי, בנסיבות המקרה דנן אין ליחס למידע המודיעיני שהוצג לשר משמעות של ממש, בהינתן שלא עמד בליבת הפעלת שיקול דעתו, ועל כן לא ניתן לראות בעצם הצגתו לשר משום עילה להתערב בהחלטתו. נוטה אני לדעה כי באותם מקרים בהם מתקיימים התנאים להפעלת סמכות שר הפנים לפי סעיף 143(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (בעניינו, המלצת ועדת חקירה לפי סעיף 143(א)(3) לפקודה), רשאי השר, אולי אף נדרש, להביא בחשבון בגדר מכלול שיקוליו גם מידע מודיעיני הרלוונטי לצורך הפעלת סמכותו. יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת חברי וחברתי שלשאלה זו פנים לכאן ולכאן, וחשוב מכך, כי אין היא נדרשת במקרה דנן מהטעם שצוין לעיל. לפיכך אותיר גם אני סוגיה זו לעת מצוא. עופר גרוסקופף שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין. ניתן היום, ‏ט"ו בחשון התשפ"ו (‏6.11.2025). דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט