מדינת ישראל נ. יוסף שמואלי

פסק-דין בתיק ע"פ 6346/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6346/11 לפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: יוסף שמואלי ערעור על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 30263-10-10 מיום 16.6.2011, שניתן על-ידי כבוד השופטים י' אלרון, מ' גלעד וא' אליקים תאריך הישיבה: י"ז בטבת התשע"ב (12.1.2012) בשם המערערת: עו"ד עידית פרג'ון בשם המשיב: עו"ד טומי נדשי; עו"ד תומר אשש בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' אלרון, מ' גלעד וא' אליקים) מיום 16.6.2011 (תפ"ח 30263-10-10). 2. המשיב הורשע ביום 22.2.2011 – על-פי הודאתו – בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של ניסיון אינוס לפי סעיף 345(א)(1) וסעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן בריבוי עבירות של מעשה מגונה בכוח (בארבעה אישומים) לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין. 3. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן בו הודה המשיב, הוא ביצע עבירות מין כנגד ארבע מתלוננות, אותן הכיר במועדים שונים באתרי היכרויות באינטרנט ובטלפון הסלולארי. ההרשעה באישום הראשון – המתלוננת ר', אלמנה כבת 60, הכירה את המשיב דרך אתר היכרויות באינטרנט ביום 13.9.2010. ביום 15.9.2010, לאחר שכבר פגשה את המשיב יום קודם לכן, הלכה המתלוננת עמו לסרט, בסופו הסיע אותה לביתה. משהגיעו השניים לרחבת בית המתלוננת, אמר לה המשיב כי הוא רוצה לעלות לביתה, ולאחר שסירבה, הפציר ואמר לה כי הוא רוצה לעלות ל-5 דקות בלבד לקפה. המתלוננת נעתרה לבקשתו. משנכנסו לביתה, נפנתה המתלוננת ישירות למטבח. אז הגיע המשיב מאחוריה והחל לחבק אותה. למרות שהמתלוננת ביקשה ממנו לחדול ממעשיו, המשיך המשיב לחבקה חזק יותר, הוליך אותה בכוח לסלון וניסה לנשק אותה תוך כדי שהוא מחבק אותה בחוזקה. המתלוננת התנגדה למעשיו, אמרה לו שזה לא מתאים לה ואף ניסתה לדחוף אותו מעליה, אך המשיב המשיך לחבקה בחוזקה, נישק אותה על פיה בניגוד לרצונה, ניסה להשכיבה על הספה ובשל התנגדותה, נפלו השניים על הרצפה. בהיותה על הרצפה, החלה המתלוננת לבכות ולהתחנן אל המשיב שיחדול ממעשיו, אך הוא צעק עליה שתפסיק לבכות, ואמר לה שהיא גירתה אותו ושהוא לא עשוי מאבן. המשיב משך מעל המתלוננת את מכנסיה ותחתוניה, התחכך עם איבר מינו באיבר מינה וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, עד שהגיע לסיפוקו ושפך את זרעו. בגין מעשים אלה, הורשע המשיב בעבירה של ניסיון אינוס ומעשה מגונה בכוח (ריבוי מעשים). ההרשעה באישום השני – המתלוננת ד', אלמנה כבת 63, הכירה את המשיב דרך אתר היכרויות באינטרנט בחודש מרץ 2010. ביום 27.4.2010 נפגשו המשיב והמתלוננת לראשונה, בעתיקות קיסריה ומיד עם פגישתם, הניח המשיב את זרועו סביב כתפה של המתלוננת. המתלוננת ביקשה מהמשיב לחכות בסבלנות, והמשיב הוריד את זרועו מעליה. בהמשך, משטיילו השניים במתחם העתיקות, הצמיד המשיב את ראשה של המתלוננת לחזהו. המתלוננת הובכה ממעשיו, חזרה וביקשה ממנו להתאזר בסבלנות מאחר וזוהי הפעם הראשונה שהם נפגשים והיא אינה מרגישה בנוח. משירדו השניים לחוף הים באתר העתיקות, תפס לפתע המשיב את המתלוננת, חיבק אותה בחוזקה עד שלא יכולה היתה לזוז, הניח את ידו על שדה, תפס אותו בחוזקה ועם ידו השנייה לפת את אותה בכוח. לאחר מכן, הרפה המשיב משדה של המתלוננת, תחב בכוח את ידו לתוך מכניסה ונגע באיבר מינה מעל לתחתוניה. המתלוננת צעקה בחוזקה "לא" ורק אז הרפה ממנה המשיב. בגין מעשים אלה, הורשע המשיב במעשה מגונה בכוח (ריבוי מעשים). ההרשעה באישום השלישי – המתלוננת נ', אלמנה כבת 57, הכירה את המשיב דרך אתר הכרויות באינטרנט ביום 8.8.2010. באותו ערב נפגשו שניהם בבית קפה, וקצת לאחר חצות, היא אמרה כי השעה מאוחרת והמשיב הציע ללוותה למכוניתה שחנתה במקום חשוך. משהגיעו השניים למקום חניית המכונית, אמר לה המשיב כי הנורה האחורית לא דולקת ושיש ביכולתו לתקן זאת. לאחר זמן מה, ביקשה המתלוננת שהמשיב יפסיק לנסות לתקן את הנורה והסתובבה אליו עם גבה על מנת להיכנס למכונית. בשלב זה, לפת אותה המשיב בחוזקה, כשהוא ניצב מאחוריה, אחז בראשה ובצווארה בחוזקה באופן שהיא לא יכולה היתה לסובבם והחל לנשקה בצווארה מאחור תוך כדי שהוא מורח עליה את רוקו. לאחר מכן, סובב המשיב את המתלוננת כשפניה לכיוון פניו והחל לנשקה על פניה ועל פיה תוך כדי שהוא אוחז בה בכוח ולא מאפשר לה לזוז. בתגובה למעשיו, סגרה המתלוננת בחוזקה את פיה ובשלב כלשהו בעטה במשיב, הצליחה להשתחרר מאחיזתו, נכנסה במהירות למכונית ונעלה עצמה מבפנים. בגין מעשים אלה, הורשע המשיב במעשה מגונה בכוח (ריבוי מעשים). ההרשעה באישום הרביעי – המתלוננת י', גרושה כבת 62, הכירה את המשיב במהלך חודש ינואר 2004 דרך אתר היכרויות בטלפון הסלולארי. ביום 1.2.2004, לאחר שכבר פגשה במשיב יום קודם לכן, נפגשה עמו בבית קפה. בשלב מסוים, החליטו השניים לנסוע לקניון, אך בדרכם לשם, סטה המשיב מהדרך. המתלוננת אמרה לו, כי הוא טעה בדרך והוא השיב לה "תירגעי, ניסע קצת לטייל". המתלוננת ענתה, כי היא אינה מעוניינת לטייל וביקשה ממנו לחזור למסלול, אולם הוא סטה לשביל צדדי ומוסתר על-ידי צמחיה. המשיב כיבה את מנוע מכוניתו והתנפל על המתלוננת בכך שתפס את פניה והחל לנשק אותה בכוח על-פיה. המתלוננת אמרה לו להפסיק וצעקה, אך הוא המשיך לנשקה, הצמיד את פיו לפיה ותפס את שדיה בשתי ידיו בכוח. כל זאת, תוך כדי שהיא צועקת. לאחר מכן, נגע עם ידו באיבר מינה. היא החלה להיאבק ואז הוא הרפה ממנה, יצא מהמכונית, הלך לכיוון מושבה של המתלוננת וחסם בגופו את פתח היציאה שלה מהמכונית. הוא התנפל בשנית עליה, נישק אותה, חיבק אותה ונגע לה באיבר המין בכוח, תוך כדי צעקותיה. בשלב מסוים היא הצליחה להיחלץ ולברוח לכביש הראשי. בגין מעשים אלה, הורשע המשיב במעשה מגונה מכוח (ריבוי מעשים). 4. בעניינן של שלוש מן המתלוננות הוגשו תסקירי נפגעות עבירה, המלמדים על הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמו להן, במיוחד למתלוננת באישום הראשון ולמתלוננת באישום הרביעי, עקב מעשיו הפוגעניים של המשיב. 5. מתסקיר שירות המבחן אודות המשיב מיום 5.5.2011 עולה, כי הוא חווה במהלך שנות ילדותו ונערותו תחושות נטישה, דחייה ונחיתות שהטביעו חותם על אישיותו ועל אופי קשריו הבינאישיים והוא נותר לכוד בחוויית בדידות וחוסר שייכות תוך שהוא מחפש באופן תמידי תשומת לב, הערכה ותחושת ביטחון מהסובבים אותו. בהתייחס לעבירות דנן צוין, כי הוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו וכי הוא משתמש בדפוס הגנתי של מינימיזציה בקשר לחלקו הפוגעני וכי קיימים אצלו עיוותי חשיבה המהווים עבורו רציונליזציה להתנהגותו. הוא גם התקשה לגלות אמפטיה למתלוננות. כן צוין, כי התנהלותו המינית חסרת המעצורים נובעת מקשיים פסיכולוגיים ככל הנראה. המשיב אף לא גילה נזקקות טיפולית בפני שירות המבחן, אף לאחר הניסיונות לשקף לו את הצורך בכך. לבסוף, העריך שירות המבחן, כי ללא התערבות טיפולית, קיימת רמת סיכון בינונית-גבוהה להישנות עבירות דומות מצידו. 6. על בסיס הרשעה זו, גזר בית-המשפט המחוזי על המשיב 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירת מין מסוג עוון ופיצוי למתלוננת באישום הראשון בסך של 10,000 ש"ח. במסגרת גזר-הדין, עמד בית-המשפט על שורה של שיקולים הנוגעים לעניין העונש. המשיב, בן 65, גרוש פעמיים, אב לשלושה ילדים, בשנים האחרונות הוא מועסק על-ידי בתו הבכורה ובעלה בעבודות תחזוקה באטליז שבבעלותם ומסייע בטיפול בנכדיו. את מרבית חייו העביר המשיב בין מוסדות למשפחות אומנה ולפנימיות עד גיוסו לשירות צבאי. הוא ניתק עם הוריו קשר עד הגיעו לבגרות ואף עם שני אחיו שנותרו בחיים אינו בקשר. בית המשפט ציין, כי אין מעשי המשיב ניצבים במדרג החמור של עבירות המין, אולם לא ניתן לבטל את הפגיעה המינית במתלוננות ובמיוחד כשמדובר באישום הראשון. בנוסף ציין בית המשפט, כי המשיב חף מרישומים פליליים כלשהם, אדם שאינו צעיר בגילו, קיבל אחריות למיוחס לו והודה כבר בפתח משפטו ובכך ייתר את העדתן של המתלוננות בבית המשפט ולכך יש משמעות רבה לעניין עונשו. בית המשפט מדגיש בגזר-דינו, כי עיקר ההקלה בעונש נובע מנסיבותיו האישיות ובכלל זה גילו המבוגר והיות זה מאסרו הראשון. 7. על גזר-דין זה ערערה המדינה בפנינו. לטענתה, העונש שנגזר על המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו ואין בו כדי לתת ביטוי מספיק לסלידת החברה ממעשים אלה ולשיקולי הגמול וההרתעה. כן טוענת היא, כי חומרה מיוחדת נלמדת מריבוי המעשים והימשכותם. המשיב ביצע עבירות מין בארבע נשים שונות, כשהוא פועל באופן שיטתי ובמשך תקופה ארוכה. אין מדובר במעידה חד-פעמית מצידו, אלא בדרך פעולה בה נקט במשך שנים, תוך שהוא כופה עצמו על נשים ומנצל אותן לסיפוק צרכיו. עוד טוענת המדינה, כי אף העובדה כי הוגשו תלונות למשטרה והוא נחקר לאחר כל אחד מן האירועים, לא הרתיעה אותו ולא מנעה ממנו לשוב ולפעול באותה דרך פעולה. מטעם זה, טוענת היא, כי טעה בית המשפט המחוזי בקובעו, כי מעשיו אינם ניצבים במדרג החמור של עבירות המין, שכן לטעמה מדובר במעשים חמורים ביותר וכי בעונש שהושת עליו אין כדי לתת ביטוי הולם ליסוד האנטי-חברתי העצום שטמון בהם. מנגד, מבקש המשיב לדחות את הערעור. לטענתו, מעשיו מצויים במדרג הנמוך ביותר של עבירות המין נוכח העדר סימנים לאלימות פיזית מצדו. לדבריו, הוא אדם נורמטיבי, מבוגר, חסר כל, אשר מצבו הבריאותי אינו תקין וללא כל עבר פלילי. לצד זאת, המתלוננות מבוגרות אף הן, בגילאים 57-63 ולא מדובר בבחורות צעירות, אלא בנשים בגילו החפצות בקשר ומכך אין להפוך אותו למי שביצע מעשים אלה כסדרתי. עוד טוען המשיב, כי המתלוננת מהאישום הראשון, החמור ביותר, לא מיהרה להתלונן על מעשיו, אלא בחרה לטוס לחו"ל לשלושה שבועות ורק עם חזרתה הגישה תלונה במשטרה. לבסוף מוסיף וטוען המשיב, כי הוא סובל מבעיות רפואיות שונות. 8. לאחר שעיינו בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, ולאחר שבחנו את תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המשיב ושמענו את הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין ערעור המדינה להתקבל. 9. המשיב הורשע בביצוע מספר עבירות מין בארבע נשים בנות גילו. חומרתן הרבה של עבירות מין הודגשה לא פעם בפסיקתו של בית-משפט זה. כמו-כן, בית-משפט זה כבר ציין, כי במסגרת שקילת עונשו של עבריין מין, יש לשקול גם את הנזק שביצוע העבירה הותיר בקורבנה, כחלק מבחינת חומרת העבירה. כך למשל נקבע בע"פ 3897/03 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 175, 182, כי: "פגיעתם של מעשי עבירה כאלה אינה מתמצית בפגיעה הגופנית והנפשית שחשה המתלוננת בעת ביצוע המעשים..... השפעת העבירה על קורבן העבירה, על חייו ועל מצבו הגופני והנפשי הינה, כמובן, שיקול בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בגוזרו את דינם של עבריינים שהורשעו...". 10. בענייננו, על העונש המוטל על המשיב לשקף את החומרה המצטברת של כל אחת מן העבירות אותן ביצע במתלוננות ואת הנזקים הנפשיים שגרם לחלקן. אומנם נכון הוא, כי המשיב כבן 65 וללא הרשעות קודמות, אולם מעשיו היו מרובים ונעשו במסכת מתמשכת. כתוצאה ממעשיו, נפגעה במיוחד נפשה של המתלוננת ר' מהאישום הראשון. מעשיו הותירו בה חותם וכיום היא אובחנה כמי שסובלת מתופעות של פוסט-טראומה כנפגעת מינית ומטופלת אף בתרופות פסיכיאטריות. 11. שקלנו את נושא העונש שהוטל על המשיב על כל צדדיו, הן לחומרה והן לקולה. ההיבטים אותם יש לשקול לחומרה מצביעים על משיב, אשר ביצע שורה של עבירות מין. מעשיו בוצעו מתוך מודעות וגרמו לחלק מהקורבנות לנזק נפשי. ברי, אפוא, כי מסכת העבירות שביצע המשיב חמורה היא. עם זאת, ההיבטים אותם יש לשקול לקולה מצביעים על גילו, היותו ללא כל עבר פלילי ובמיוחד העובדה, כי לקח אחריות על מעשיו, תיאר ופירט את מעשיו, הודה בעבירות שיוחסו לו ובכך הביא לחסכון בזמן שיפוטי וחסכון בהעדת המתלוננות בבית המשפט. 12. בטענתו, לפיה המתלוננת ר' מהאישום הראשון הגישה את תלונתה רק לאחר שובה מחו"ל, אין ולא כלום. שכן, באופן כללי ניתן לומר, כי הניסיון מלמד שקיימת נטייה לנפגעי עבירות מין להשהות את הדיווח על הפגיעה בהם (ראו והשוו ע"פ 7097/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 5-6 (לא פורסם, 6.9.2010). 13. לטעמנו, בית-המשפט המחוזי הקל עם המשיב בעונש שהשית עליו ביחס למעשיו הפליליים. אף בעיננו, ככלל, יש להעדיף את ההגנה על הגוף והנפש של קטינים ובגירים על פני שיקולים אחרים לרבות הנסיבות האישיות של המשיב, באופן שיבוא לידי ביטוי בענישה. 14. אשר-על-כן, ומכל האמור לעיל, ואף לאור ההלכה, לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם הנאשם (ראו ע"פ 7348/11 מדינת ישראל נ' שמעון אוזן (טרם פורסם, 26.12.2011)), אנו מחליטים לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב על 25 חודשים. שאר חלקי גזר-הדין, כולל המאסרים המותנים, יוותרו בעינם. ניתן היום, י"ד בשבט התשע"ב (7.2.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11063460_H01.doc דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il